דברי מלכיאל ב שעט

ניליף מזה וכמ"ש את ד' אלקיך תירא לרבות ת"ח. ומ"ש הנוב"י דגלי קרא שבשעה שיש מוסף יש תוספות קדושה ויש תועלת בקבלת פניו ע"ש. לענ"ד צ"ע דאטו הטעם משום תועלת. הא אינו רק משום כבוד. וכבר אמרינן בחגיגה ה' ע"ב שיש מצוה לקבל פני הרב אף בכל יום ויליף לה מקרא כי יראה חכמים וגו' יע"ש גבי עובדא דרבי ור' חייא. וא"כ מ"ש חודש ושבת. ובאמת צ"ע למה נקיט חודש ושבת כיון דבכל יום מצוה. ואי נימא דבכל יום אינו חיוב ובחודש ושבת חיוב ניחא. אבל הא באמת פסקינן דבחודש ושבת אינו חיוב וא"כ קשה. וצ"ל שידע שלא היה דרכה לקבל פניו רק בחודש ושבת שהמה ימי בטילה. דבלא"ה אסורה לבטל ממלאכתה דמעשה ידיה לבעלה. ובר"ח אסורות הנשים במלאכה כדאמרינן בפרדר"א פמ"ה וכדאיתא במגילה כ"ב ע"ב. וע"ש בתו' ובתו' ר"ה כ"ג ע"א ושבת כ"ד ע"ב בזה. גם מ"ש שהעלייה לרגל בשביל הקרבנות תמוה דהא ולא יראו פני ריקם כתיב אבל לא שעיקר העליה תהיה בשביל הקרבן. וגם לדבריו למה נקבע הזמן ברגל ולא בר"ח שיש בו ג"כ קרבן מוסף וכן בר"ה. וביותר תמוה דא"כ גם בזמן שבהמ"ק קיים למה חייב להקביל פני רבו כיון דבכה"ג גם בשכינה פטור ורק משום קרבן חייב. ואם נאמר דעולה ללמוד הוי כקרבן. א"כ גם האידנא נמי דאטו משום שחרב בהמ"ק יפטר גם מזה. והוא דבר תמוה מאוד. אבל באמת עיקר העליה הוא רק ליראות פני ד'. ועתה אף ששכינה לא זזה אבל הרי כבר אמרו שעשר מסעות נסעה שכינה בר"ה ל"א. וע"כ צ"ל שהכוונה במאמרם הנ"ל שמ"מ שם המקום יותר מוכשר ומוכן וכמאמרם בברכות דף ל' ע"א תל שהכל פונין לו שלזה אנו מתפללים נגד ביהמ"ק והדברים ארוכים אין מקומם פה. ומ"ש הנו"ב בדעת הרמב"ם שהזכיר דין זה מפני ששייך בזמן שביהמ"ק קיים. תמוה ג"כ דבהלכות ת"ת כתב לה בהדי שארי כבוד התורה ע"ש פ"ה הל"ז ומשמע ששייך גם בזה"ז: ג) ובעיקר הערת הנו"ב למה יקבל פניו בחודש ושבת דלא יהא כבודו מרובה משל שמים. וכן ראיתי בס' ידות נדרים סי' רמ"ב סט"ז שהביא להקשות כן בשם ס' בית הלל בהגהה מבנו ע"ש. וכתב דע"כ לא שייך טעם זה רק במי שחייב בכבוד שמים. אבל לא בנשים שפטורים מעליה לרגל. לזה חייבים אף בחודש ושבת. ואנשים חייבים רק ברגל. ולזה נתקשה דא"כ בזה"ז יהא אסור לקבל פני רבו כיון שאין ביהמ"ק קיים. ותירץ דביהמ"ק בעי לינה והכא אזיל ואתי ביומיה כדאיתא בסוכה כ"ז. ודבריו תמוהים במחכ"ת דהא מ"מ הוי כבודו מרובה משל שמים דבזה"ז אינו עולה לרגל כלל אף בלא לינה. וגם מ"ש שיהא אסור ג"כ תמוה דהא כתבו התו' בקדושין ל"ג דאינו רשאי הכוונה שאינו חייב. אבל וודאי מותר ומצוה קעביד וכ"ה בש"ע שם. ועיקר סברתו שבזה"ז שאני תמוה וכמש"ל דהא אין המניעה מצידינו רק מצד שאין לנו מקום לקבל פני השכינה בעוה"ר. והנו"ב הסביר זה משום שלא זזה שכינה כנ"ל. אבל בידות נדרים לא נחית לזה ע"ש. ובלא"ה כבר כתבנו שגם דברי הנו"ב צ"ע. וגם מ"ש דנשים דפטורות לעלות לרגל לא שייך גבייהו הא דמרובה מכבוד שמים. הוא תמוה דאדרבא הא חזינן שלא נתחייבו בכבוד שמים וכ"ש בכבוד הדיוט. ורק הרשות בידה לקבל פניו כמו שהרשות בידה לעלות לרגל וכמו אשתו של יונה שעלתה לרגל כדאיתא פ' המוציא תפילין. וע"פ דרכו אפשר לומר כך ולישב ג"כ הא דלא נקיט ר' יצחק חודש ושבת שנתקשו כל המפרשים בזה. וגם קושיית הפנ"י בר"ה ט"ז דהא נשים פטורות ממ"ע שהזמ"ג ע"ש. דבאמת מצוה יש לקבל בכל יום וכמש"ל מהא דחגיגה דף ה'. אכן לחיוב לא נלמד רק ברגל כמו בקבלת פני השכינה. וזה רק באיש אבל באשה פטורה אף ברגל כנ"ל. ומצוה איכא גם בשאר ימים אף באשה דלענין מצוה לא הוי הזמן גרמא. ואף כי אינה מ"ע חיובית רק כשעולה הוא מצוה וכמש"ל. וא"כ באשה שוה רגל ושאר ימים. רק שבשאר ימים א"א לה ליבטל ממלאכה לזה נקט חודש ושבת. משא"כ באנשים כיון דגלי קרא שיש מצוה לקבל פני הרב. ממילא נילף לחיובא ברגל מהיקישא דאת ד' אלקיך תירא כנ"ל: ד) אבל באמת ז"א דהא בסוכה כ"ז איתא מכלל דבחודש ושבת מחייב אינש לאקבולי אפי רביה ע"ש. אלמא שהוא חיוב. וגם על האנשים קאמר. ובר"ה ט"ז באמת הגירסא מכלל דבחודש ושבת איבעי לה למיזל ע"ש. וזה נכון לפמש"ל. אבל מהא דסוכה יקשה. וגם דברי הנו"ב הנ"ל תמוהים מגירסא דסוכה הנ"ל אשר מזה נראה כמ"ש המהרש"א בח"א בסוכה שם שר"י מוסיף רגל וה"ה חודש ושבת ע"ש. וקושיית הנו"ב וב"ה הנ"ל נראה לישב דבאמת גם בכל חודש אנו מקבלים פני השכינה כדאיתא בסנהדרין מ"ב אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פ"א בחודש דים ע"ש. רק שנשים פטורים מקידוש לבנה מטעם שאכלה מעץ הדעת וכידוע. ואף שזה אינו בר"ח ממש. היינו משום שהלבנה אינה בר"ח. אבל לקבל פני הרב שפיר צריך בר"ח. וגם כי הוא בלא"ה יום ביטול מלאכה כנ"ל ושבת ג"כ אמרינן בב"ק ל"ב בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. והוא ג"כ ענין קבלת פני השכינה וע' בזוהר. וכן לעתיד נאמר והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו וגו' וכדאיתא בילקוט סוף ישעיה להדיא שיעלו לע"ל בכל חודש ושבת ע"ש. ורק לעלות לביהמ"ק לא הטריחו בכל שבת דא"כ יהיו תמיד בדרך. ולע"ל שיתקיים מי אלה כעב תעופינה יוכלו לעשות כן. ובעיקר קושייתם נלע"ד דלא דמי כלל לעליה לרגל. דבאמת קבלת פני השכינה מיקרי בכל תפלה בוקר וערב שעומדים כמו שעומדים מפני הרב וכדאיתא בקדושין ל"ג. וכן בסנהדרין מ"ב קאמר גבי קידוש לבנה הלכך צריך למימרא מעומד והיינו כנ"ל. ועליה לרגל הוא ענין נעלה יותר ואכמ"ל בזה. וא"כ אף כשיקבל בכל יום. ג"כ אינו מרובה מכבוד שמים. ורק בחודש ושבת ורגל הוא חייב להקביל כנ"ל: ה) אבל באמת הוא דחוק לומר כן. דפשטות הלשון משמע שרק ברגל חייב להקביל וכן פסק הרמב"ם להדיא בפ"ה מה' ת"ת הל"ז ולא הזכיר כלל חודש ושבת. וראיתי בחי' הרשב"א בסוכה כ"ז שכתב אהא דר' יצחק דאיירי דליתיה במתא דאי איתיה חייב בכל יום. נראה מזה שדעתו כמש"ל בס"ד שקבלת פני הרב היא מצוה תמידית. ורק שלא החמירו כמו שלא החמירו לעלות לירושלים בכל יום וכמש"ל. ואח"כ כתב שם דבחודש ושבת בעי למיזל בתוך התחום [וע"ש שנראה שגורס בסוכה איבעי ליה למיזל וכהגירסא שבר"ה כמש"ל] וברגל היינו בחה"מ ילך אף חוץ לתחום. ולזה נקיט ר' יצחק רגל מאי דשכיח ביה פשיעותא טפי עכת"ד. נראה מזה מפורש דעתו כמש"ל וכדעת המהרש"א שהזכרנו. רק שחילק בין תוך התחום לחוץ לתחום וזה צ"ע מנ"ל. וצ"ל דיליף מכבוד שמים שברגל חייב לילך למרחוק. וביומא ע"ח איתא שההולך להקביל פני רבו מותר לעבור במים ביה"כ ואף לחזור כדי שלא ימנע ע"ש. הרי מבואר שמצוה לקבל פני הרב אף ביה"כ שאינו מחויב לעלות לרגל. אבל לפמ"ש הרשב"א ניחא דזה איירי בתוך התחום. אך בלא"ה י"ל כמש"ל דמ"מ מצוה איכא אף בכל יום כנ"ל מהא דחגיגה. וכן קאמר ביומא שם להקביל פני אביו. וזה לא נמצא שחייב. ובאמת י"ל דהא הוקש כבוד אביו לכבוד המקום ויתחייב לקבל פניו ברגל. אך ביה"כ צ"ל דהוי מצוה בעלמא וכמו בקבלת פני הרב כנ"ל. ובחי' הריטב"א בר"ה ט"ז מפורש יותר דבעיר חייב בכל יום: וחוץ לעיר במקום קרוב חייב בשבת וחודש. ובמקום רחוק בכל רגל. ור"י נקיט קצה האחרון לפי שדרך להתעצל ע"ש. ונראה מקור דבריהם מהא דחגיגה ה' שמבואר שמצוה לקבל פנים בכל יום. ובהא דיומא ע"ח מבואר שמצוה לילך אף דרך נהר בתוך התחום. וכאן בש"ס דקאמר הא דאזיל ואתי ביומיה וכו' משמע דאיירי בחוץ לתחום ובחוה"מ כמ"ש הרשב"א שם. ולזה חילקו זה לשלשה פרטים וזמנים כנ"ל. אבל דעת הרמב"ם אינו כן שהוא סתם וכתב רק ברגל ולא יותר. וצ"ל דס"ל בהא בחגיגה ויומא שאינה רק מצוה רצונית ולא חיובית. וא"כ אכתי תקשה