דברי מלכיאל ב שעח

לר"י נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו. הרי שא"ל אתה ולא מר או רבי. וכ"נ בסוטה כ"ז ע"ב שאמר ר' יהושע על ר"ע והלא ר"ע תלמידך וכו'. וקשה שקראו בלשון רבי אף שהוא תלמידו. וגם מ"ש שהוא תלמיד ריב"ז כי הלא היה תלמיד תלמידו כי ר' יהושע היה תלמיד ריב"ז כדאיתא פ"ב דאבות וכן אמר בסוטה שם על ר"י בן הורקנוס תלמיד תלמידך לפי שהיה תלמידו של ר"ע ע"ש בפירש"י. אבל הדבר כמ"ש שהיה אז כבר תלמיד חבר של ר"י. ומשנה דסוטה איתא שם שנשנית בו ביום. והיינו ביום שמינו את ראב"ע לנשיא כדאיתא בברכות כ"ח ע"א. ומבואר כמש"ל שאז היה ר"ע ת"ח של ר"י. ועפ"ז מיושב מ"ש התוי"ט בספ"א דשביעית דהלכה כר"ע נגד ר"י משום דהלכה כר"ע מחבירו. והקשה בתו' ראשון לציון שם דהא ר"י הוי רבו דר"ע. והביא כן מתוי"ט פ"ג דכריתות מ"ט. ולפמ"ש א"ש דר"ע היה ת"ח של ר"י. ובכריתות שם איירי בילדותו שהיה עדיין תלמידו כמבואר שם ששאל את ר"י כמה שאלות. ובשביעית שם מוכח שהיה זה בעת שהיה ת"ח של ר"י דהא הזכיר שם את ראב"ע קודם ר"י ור"ע. וקשה דהא הם היו גדולים ממנו כדמוכח בברכות כ"ז ע"ב שהם היו ראוים להיות נשיאים יותר מראב"ע. וע"כ צ"ל שאז היה ראב"ע נשיא ולזה הקדימוהו משום כבוד נשיאותו. [וזה דוחק לומר שרבי סידר כך לפי שראב"ע היה נשיא. דהא מצינו בכמה דוכתי שראב"ע נזכר אחר ר"י ור"ע וכ"ה בכריתות דף י"א. וע"כ צ"ל שרבי שנה המשניות כמו שהיו שגורות בפיהם מכבר. רק בקצתם שינה לסתום או לפרש כדי להורות הלכה ואכמ"ל בזה]. וא"כ הרי כבר הוכחנו שבשעה שנמנה ראב"ע לנשיא היה אז ר"ע ת"ח של ר"י. ושפיר כתב התוי"ט דהלכה כר"ע מחבירו. ומש"ש הרמב"ם בפירושו דהלכה כר"ע מפני שיש בתוספתא כדבריו. נראה שבא לישב אף אינימא דר"י הוי רבו אז. או אף דתלמיד חבר לא מיקרי חבירו. וכ"נ מהא דכתובות פ"ד ע"ב דפליגי שם ר"י ור"ל אי ר"ט הוי רבו או חבירו. וקשה דהא איתא בסנהדרין ל"ג ע"א שאמר ר"ע לר"ט פטור אתה. ומוכח מזה שהיה תלמיד חבר עכ"פ. ובמסכת כלה מוכח ג"כ כן. דשם איתא שקרא את ר"ע רבי ואלופי ע"ש. וגם קשה איך שייך שיחלוקו במציאות כי ודאי ידעו אז אם היה רבו או לא. אבל הכוונה כמש"ל דפליגי בתלמיד חבר אם הוי כרבו לענין זה או כחבירו. ועוי"ל דפליגי אם בעת המחלוקת ההיא היה ר"ט רבו או חבירו ואקצר]. ולזה בא הרמב"ם לומר דאף למ"ד דתלמיד חבר הוי כרבו ג"כ הלכה כר"ע בהא [והתוי"ט שם כתב דהתוספתא שהביא הרמב"ם בפירושו הוא הא דאיתא שם בירושלמי דר"ש וראב"י אמרו דבר אחד. וקאי רק על הא דהלכה כר"ש ע"ש. ודבריו תמוהים דהא הרמב"ם כתב להדיא דגם כדברי ר"ע יש בתוספתא. וגם דחוק לומר שהרמב"ם יכוין במ"ש תוספתא להך דראב"י שהובא בירושלמי. וגם דכבר הקשה בכ"מ ע"ז בפ"ג מה' שמיטה ויובל דהא אין הלכה כשיטה. ולדעתי כוונת הרמב"ם להא דקתני בתוספתא רפ"ק דשביעית נטיעה שהיא נראית כזקינה כזקנה. זקנה שנראית כנטיעה כנטיעה והובאה בירושלמי ספ"ק דשביעית. והיינו כר"ע דנטיעה כשמה כפי שנראית לבנ"א לקראה נטיעה ויש להאריך בזה ואכמ"ל]. ועפמש"ל יש ליישב מ"ש הכ"מ פ"ב מה' תפלה ה"ב דהלכה כר"ע מחבירו לגבי ר"ג ור"י. והקשה הנחל איתן שם דהא ר"ג ור"י היו רבותיו של ר"ע. ולפמ"ש א"ש דלר"י היה תלמיד חבר בזקנותו. ונראה דגם לר"ג היה ת"ח וכדמצינו בברכות כ"ח שהיה מן החולקים על ר"ג. ורצו למנות את ר"ע לנשיא תחת ר"ג. [וכ"נ בסוכה כ"ג ע"א שעשה ר"ע סוכה בראש הספינה בפני ר"ג אף שר"ג פוסל יעו"ש. ובפני רבו בודאי לא היה עושה להיפוך מדעתו. ויש לדחות זה] והא שמצינו שקרא ר"ע לר"ג בכמה דוכתי רבינו ע' ברכות ל"ז ע"א. היינו מפני שהיה ר"ג נשיא והוצרך לחלוק לו כבוד. וגם ר' יהושע נהג בו כבוד כדאיתא בספ"ג דר"ה וכן מבואר בברכות כ"ז ע"ב. שוב מצאתי ביד מלאכי סי' תרכ"א שהביא מהכנה"ג שכתב שר"ע ת"ח של ר' יהושע. והוא השיג עליו מהא דברכות ס"ב שקראו רבך. ולפמש"ל מיושב הכל בס"ד ודברי הכנה"ג נלע"ד ברורים ות"ל שכוונתי לדעתו הק'. ואין ס' כנה"ג ת"י לדעת טעמו וראייתו. אבל כבר נתבאר יפה בע"ה בדברינו: י) ולזה נראה ברור דבת"ח הממונה על הציבור לדון ולהורות ולדרוש. א"א שלא ילמדו ממנו בני עירו שום דבר בהוראה או בחידושי תורה. ובודאי צריכים לקראו רבי. וכאשר כן מנהגן של ישראל בכל תפוצותינו. וממילא שצריך לומר לו שלום עליך רבי ולא סתם שלום עליך וכמש"ל. וכן מוכח ממה שבארנו למעלה שלזה קרא ר"ע לר"ג רבינו לפי שהיה נשיא ומנהיג הדור וכן לענין הוראה נראה פשוט שאסור לתלמיד חכם שבעיר להורות במקום שיש שם רב שקבלוהו עליהם וכנ"ל וע' סי' רמ"ב בדין זה לענין תלמיד חבר ויש להאריך בזה בכמה פרטים אך אכ"מ. וכן ראיתי באיזה תשובות האחרונים שאין להורות במקום רב דמתא: וממילא דה"ה לענין שאילת שלום. ובפרט דפשטות דברי התוס' בברכות דף כ"ז משמע שא"צ שיהי רב מובהק. וכן הבאנו שכן דעת הגאון ר' שכנא זצ"ל. [ולכאורה יש לחלק דרק בזמנם שדברו בלשון יחיד שלום עליך. לזה הוצרכו לומר שלום עליך רבי. אבל אצלינו שאומרים בלשון רבים שלום עליכם. י"ל שא"צ לומר ש"ע רבי. ואין להקשות ע"ז מהא דב"ק ע"ג דקאמר ששאילת תלמיד לרב הוי טפי מרב לתלמיד. וקשה דהא אפשר שיאמר עליכם בלשון רבים. דז"א דאפשר בימיהם לא היה עדיין מנהג זה לומר למי שגדול ממנו בלשון רבים. משא"כ אצלינו. אך באמת ז"א. וכן מוכח מכל הפוסקים שלא חילקו בכך. ומטרדותי ההכרח לקצר]: סימן עה א) מה שעלה ברעיוני בשמע"צ שנת תרל"ו בישוב דברי הרמב"ם פ"ה מה' ת"ת ה"ז. דהנה איתא בשבת קנ"ב דא"ל רבי לרשב"ח מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך. א"ל סלעים נעשו גבוהים קרובים נעשו רחוקים משתים נעשו שלש משים שלום בבית בטל. וקשה מה תשובה היא זו. דכיון דאמרינן בר"ה ט"ז ובסוכה כ"ז חייב אדם להקביל פני רבו ברגל ויליף לה התם מקרא דלא חודש ולא שבת. א"כ איך אפשר לבטל מצוה משום דטריחא ליה מילתא. ואף אם נאמר דהוי רק דרבנן. מ"מ ידוע אמרם ז"ל העובר על דברי חז"ל חייב מיתה ור"ע מסר נפשו ע"ז וכמבואר בעירובין כ"א גבי נט"י. וגם הא דקאמר משים שלום בבית בטל. תמוה דמה שייכותו לכאן. והנה הגרי"ב הקשה בנו"ב מה"ת חא"ח סי' צ"ד על הטוש"ע שהשמיט דין שחייבים להקביל פני רבו. והרמב"ם הביאו בפ"ה מה' ת"ת. ותירץ הנו"ב שם שחיוב קבלת פני הרב תלוי בקבלת פני השכינה. ובזמן שאין בהמ"ק קיים פטורים גם מקבלת פני הרב וכיון שאינו נוהג בזה"ז השמיטו הטוש"ע. ולפ"ז גם בנ"ד א"ש דבשביל שהוא זקן פטור מלהקביל פניו. דהא זקן פטור מלעלות לרגל כדתנן ריש חגיגה: ב) אכן הנה כל יסוד סברת הנו"ב שם הוא מהא דקדושין ל"ג שאין רשאי לעמוד לפני רבו יותר משחרית וערבית שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים. וא"כ ה"נ כיון שעיקר עלייתינו היה בזמן שבהמ"ק קיים להקריב קרבנות. לזה עכשיו אף ששכינה לא זזה מכותל מערבי. מ"מ אין אנו עולים לקבל פנים. א"כ כ"ש שלא נקבל פני הרב כנ"ל. ותירץ בזה ג"כ הא דלא מחייב לקבל בחודש ושבת. משום שאז אין מקבלים פני השכינה. רק למד משונמית שראוי לקבל אבל לא לחייב ע"ש. ולענ"ד דבריו תמוהים דכיון דעיקר ילפותא הוא משונמית דכתיב לא חודש ולא שבת. א"כ כיון דשם אינו חיוב מנ"ל ללמוד שחייב להקביל. ואי משום מורא רבך כמורא שמים. א"כ בלא"ה