דברי מלכיאל ב שעו

ואף שנראה שצריך לזה רשות הרב הקבוע שלהם. כי אולי ימצא איזה מגרעת בהמלמד או באיזה תלמידים. וכ"כ הק"ע בירושלמי שר"י נתן רשות לדרוש שם קודם שיבוא הוא. אבל אין מקום בראש לומר שהרב ימחה בזה. ומכ"ש לומר שאינו יכול למחול על כבודו בזה. זה מוקצה מן הדעת. ואדרבא ידוע כמה החמירו חז"ל במעכב את הרבים מלעשות מצוה. ע' ירושלמי פ"ג דמו"ק ה"א ובברכות י"ט וברמב"ם פ"ו מה' ת"ת הי"ב ובמג"א ס"ס קנ"ד ומכ"ש בביטול תורה. וראוי שהרב יתן רשות ללמוד שם למען הגדיל תורה ובפרט במקומם אשר העוסקים בתורה המה כענבים במדבר. וראוי לכל ירא ד' לחזקם. וגם רשות הרב נראה שא"צ רק אם רוצה ללמוד עם אותו הציבור שהוא למד עמהם וכהא דר"י שהזכרנו. אבל בנ"ד שרוצה ללמוד עם בחורים. ומשמע שהבחורים אינם לומדים אצל הרב הנ"ל. נראה פשוט שא"צ ליטול רשות ממנו כלל על זה. וכן נהגו במדינתינו שקובעים שיעורים שונים בבתי מדרשות ואין עולה על הרעיון כלל שהרב ימחה בזה ח"ו. ואדרבא עוד יחזיק בידם ויאשר כחם. ורק כשמוצא מגרעת במלמד או בדרך הלימוד אז עליו לגלות אוזן העוסקים בזה למען יתקנו הדבר באופן נאות: סימן עד ע"ד אשר ביקש לדעת דעתי בהא דקיי"ל ביו"ד סי' רמ"ב סט"ז שהשואל בשלום רבו צריך לומר שלום עליך רבי. אם זה דווקא ברבו מובהק או אף שאינו מובהק. וכבודו רוצה לדון אשר אף לרב דמתא צריך ג"כ לשאול בלשון זה כיון שקבלוהו לרב לבני עירם. ויש מי שמתריס כנגדו בזה. הנה מטרדותי וגם מחלישות כחי כעת קשה עלי להשיבו. אך באשר נהניתי מאשר עוד ימצאו מכבדי התוה"ק ולומדיה ולדקדק בפרטי דיני כבודם. אשר בעוה"ר רוב בנ"א אינם יודעים כלל עד כמה מחויבים בכבוד ת"ח. והלואי שלא יבזו אותם. לזאת לקחתי לי עת להשיבו בקצרה: א) הנה בברכות כ"ז ע"ב איתא הנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל. ופירש"י שנתן שלום לרבו כשאר כל אדם ולא אמר שלום עליך רבי. והיינו משום שהוקשה לו מהא דאמרינן בב"ק דף ע"ג כדי שאילת שלום לרב. וכ"כ התו' בד"ה והנותן. וכתבו עוד התו' שם א"נ ההוא לכתחילה קאמר ובתלמיד חבר דשרי ככל הני דלקמן עכ"ל. ולכאורה מוכח מזה דדווקא לרב מובהק צריך לשאול בלשון זה דאלת"ה הו"ל לתרץ בפשוטו דבב"ק איירי ברב שאינו מובהק. והכא איירי ברב מובהק. וכן יש להוכיח מדברי הרא"ש ותלמידי רבינו יונה שהביאו שם מהירושלמי שאין לשאול כלל בשלום רבו מהא דר"א לא רצה לשאול בשלום ר' יוחנן. וכן הביאו זה שאר פוסקים וקשה דילמא זה דווקא ברב מובהק. וע"כ צ"ל דפשיטא להו שלרב מובהק א"צ לשאול בלשון זה. וכ"נ להדיא בש"ע סי' רמ"ב ס"ל שכתב שכל הדברים שאמרנו שצריך לכבד בהם את רבו. זהו רק ברבו מובהק שרוב חכמתו ממנו. וזה קאי גם על הא דשאילת שלום דבסעיף ט"ז: ב) אכן מתירוץ השני שבתו' בברכות שם שכתבו דגם תלמיד חבר צריך לומר שלום עליך רבי. מבואר להדיא דאף לרב שאינו מובהק. דהא תלמיד חבר פירש"י בעירובין דף ס"ג ע"א דהיינו שלמד ממנו רק דבר אחד. וכ"כ הרמב"ם פ"ה מה' ת"ת דתלמיד חבר היינו שאין רוב חכמתו ממנו. וממילא מוכח דאף לפירש"י שהביאו התו' שם מקודם ג"כ הדין כן. דלא מסתבר לומר ששני התירוצים שבתו' יחלוקו לענין דינא. ורק דלא מסתבר לרש"י וש"פ לאוקמי הש"ס בתלמיד חבר. דכיון דנקיט סתם תלמיד לרב משמע אף ברב מובהק. לזה פירשו הא דברכות שנותן שלום כשאר כל אדם. אבל בגוף הדין אפשר דמודו שצריך לשאול בלשון זה אף לרב שאינו מובהק. וכ"נ בתפארת שמואל על הרא"ש בפ"ב דברכות אות ז' שכתב שהג' ר' שכנא הגיה בש"ס דף י"ד ופגע בו רבו שאינו מובהק. משמע שדעתו שלרבו מובהק אין לשאול בשלומו כלל. ורק לרב שאינו מובהק שואלין בלשון שלום עליך כדאיתא בב"ק דף ע"ג. ויש לדחות: ג) אכן בפירוש הא דתלמיד חבר הרבה פוסקים מפרשים שמקודם היה רבו מובהק ואח"כ נתחכם התלמיד ונעשה כחבירו. וכ"כ הרשב"ם ב"ב קנ"ח ע"ב וכ"כ המהרי"ק שורש קע"א והריב"ש סי' רע"א לפרש כן. ונראה להוכיח קצת שגם התו' מפרשים כן. דהנה התו' כתבו בעירובין ס"ג ע"ב דרב חסדא היה תלמיד חבר של ר"ה. ובב"מ דף ל"ג ע"א איתא דר"ח בעי מר"ה תלמיד ורבו צריך לו מהו. א"ל אנא ל"צ לך את צריכת לי. ופירש"י ששמע שמועות שיש בידו מפי אחרים. ושם קאי על תלמיד של רב מובהק ע"ש. וא"כ משמע דר"ח למד רוב חכמתו מר"ה. רק אח"כ שמע שמועות גם מפי אחרים. וקשה על התו' דעירובין שכתבו שהיה תל"ח של ר"ה. וע"כ צ"ל דמפרשי כדעת הרשב"ם וש"פ הנ"ל דתל"ח היינו שאח"כ נתחכם ונעשה חבירו. וא"כ י"ל דמש"ה כתבו שתל"ח צריך לשאול בשלום רבו בלשון שלום עליך רבי. כיון שעכ"פ הוא רבו מובהק. אבל לרב שאינו מובהק שפיר א"צ לשאול בלשון זה. וכ"נ להדיא דעת הרמב"ם בפ"ה מה' ת"ת שכתב שכל דינים הללו הם רק ברב שלמד רוב חכמתו הימנו. ושם בהל"ה כתב שלרב צריך לשאול בלשון שלום עליך רבי. הרי מפורש שלרב שאינו מובהק א"צ לשאול בלשון זה. וכן הועתקו דברי הרמב"ם בש"ע סי' רמ"ב. וכ"נ בסברא דהא אמרינן בברכות כ"ז שתלמיד חבר א"צ לקרותו רבי דלהכי אמר ר' ירמיה בר אבא לרב מי בדלת ולא מי בדיל מר ע"ש. וכן בב"ב דף קנ"ח ע"ב דלהכי אמר בן עזאי לר"ע שבאת לחלק את השוין ולא אמר שבא רבי ע"ש. הרי שא"צ לקרותו רבי אף בפניו. וא"כ ה"ה בנתינת שלום א"צ לומר לו שלום עליך רבי: ד) וכן מוכרח לשיטת רש"י ורמב"ם וש"פ העומדים בשיטתם שמפרשים הא דאיתא בברכות כ"ז שאין ליתן שלום לרבו. היינו כדרך כל אדם. אבל לומר שלום עליך רבי מותר כדאיתא בב"ק ע"ג. וההיא ברייתא דברכות דקתני שם בברייתא ג"כ המתפלל אחורי רבו מוקי לה הש"ס דווקא ברבו מובהק אבל תלמיד חבר מותר ע"ש כ"ז ע"ב. וא"כ מוכח דכל הנהו דקתני שם בברייתא איירי דווקא ברב מובהק שלמד ממנו רוב חכמתו. אך לפ"ז קשה דהא קתני שם ג"כ האומר דבר שלא שמע מפי רבו. ופירשו הרא"ש ורבינו יונה שם שאומרו בשם רבו. וזה ודאי שייך גם ברב שאינו מובהק. וא"כ מצינו דהברייתא איירי גם ברב שאינו מובהק. ולפי פירוש הרמב"ם בזה בפ"ה מה' ת"ת שאם אומר סתם ידוע שהוא מרבו. שפיר איירי רק ברבו מובהק. אכן לפירוש הרא"ש ור"י הנ"ל קשה כנ"ל. אך ז"א דלכאורה אסור זה גם בכל אדם לשקר ולומר בשמו דבר שלא אמרו. וצ"ל משום דמצינו בפסחים קי"ב שאמר ר"ע לרשב"י כשבקשת ליחנק התלה באילן גדול. ופירש"י שם שאם רוצה שיתקבלו דבריו יאמרם בשם אדם גדול. הרי שמותר לעשות כן. וכן איתא בגיטין דף כ' ע"א ודף ע"ז ע"א דרשה משמיה דרבי ואח"כ משמיה דרבים כי היכי דליקבלו מיניה ע"ש ברש"י ותו'. ולזה קאמר הכא שלומר בשם רבו דבר שלא שמע ממנו אסור. אף שמותר לאמרו בשם אחר כי היכי דלקבלוהו מיניה. וממילא שפיר י"ל דאף בשם רבו שאינו מובהק מותר לומר דבר שלא שמע ממנו כדי שיקבלו ממנו: ה) אכן נלע"ד לחדש בענין זה שכל החילוקים שבין רב מובהק לאינו מובהק הוא רק אח"כ כשאינו לומד עוד לפני הרב ההוא. בזה אנו דנין אם למד ממנו רוב חכמתו או לא. וכן בתלמיד חבר לפירוש הרשב"ם ומהרי"ק וריב"ש שהזכרנו. ג"כ