דברי מלכיאל ב שעג

ונראה שעיקר החשש הוא שהדירוהו מן השמים וכ"כ הרדב"ז ח"ד סי' צ"ט. ונראה דהוי כמו בקבלת התורה שקבלו בשבועה עליהם ועל בניהם. ונתקשו בזה דאיך אפשר להשביע הנולדים אח"כ וכן קיי"ל ביו"ד סי' רכ"ח דא"א לאסור בשבועה רק בחרם ונידוי ע"ש סל"ה. ובמדרש תנחומא נתבאר תירוץ לזה דהנשמות היו שם בהר סיני וכן איתא בש"ס שבת קמ"ט ע"ב שנפשות הגרים עמדו על הר סיני ופסקו זוהמתן ע"ש. ובדרושי בארתי בזה הא דאיתא בריש ע"ז כלום כפית עלינו הר כגיגית א"ל ז' מצות שקבלתם היכן קיימתם וכו'. ועדיין קשה ל"ל כפה עליהם הר כגיגית אולי היו מקבלים מ"מ. וגם כבר אמרו על ישראל הללו עוע"ז והללו עוע"ז במצרים. וגם ענין הגרים והכופרים. ובארתי דבאמת היכן מצינו שהיה הקב"ה עם התורה אצל האומות שיקבלוה. ונראה שנשאלו נשמות האומות בעולם העליון אם מקבלים על עצמם התורה לשמרה כשירדו לעוה"ז לתוך הגוף ולא קבלוה. ולזה לא כפה עליהם ההר כי קבלה באונס אינה קבלה. אבל נשמות ישראל כולם נתרצו כי צור חוצבו הוא אאע"ה. ורק בנ"י שבדור ההוא נשמותיהם נתרצו והגופות לא נתרצו. ולזה כפו ההר עליהם. וכמ"ש הרמב"ם בהא דכופין עד שיאמר רוצה אני בגט שהנפש רוצה לשמוע דברי חכמים. וכשכופין הגוף ביסורין כבר הכל ברצון גמור. ולזה יש נשמות מישראל שלא נתרצו באותו מעמד והם עתה הכופרים ויוצאים מן הכלל לגמרי. ויש נשמות מאו"ה שנתרצו אז. והם עתה המתגיירים ואכמ"ל בזה. עכ"פ לזה הועילה השבועה לדורות לפי שנפשותיהם קבלו עליהם. וע' עקידה שער צ"ט מ"ש בענין זה והביא מדרש הנ"ל. עכ"פ מוכח מזה שקבלת הנשמה היא קבלה גמורה בנדר ושבועה. ולזה בנודר בחלום אמרינן שהנשמה בעלותה הדירוה מן השמים כי הורוה שצריכה נדר זה לאיזה כפרת חטא וכדומה. ויפה כתב בידו"נ סי' ר"י דהוי כנזירות שמשון דהוי ע"י מלאך וכפירש"י מכות כ"ב. וה"נ הדירוהו ע"י מלאך: כב) ולפ"ז קשה למה מועיל התרה כלל הא בנז"ש אין מועיל התרה כלל. והיה נראה דדינו כמקבל ע"ד המקום וכדאיתא בסי' רכ"ח סכ"ב שאומר ע"ד המקום כנודר ע"ד רבים. ובשבועות כ"ט איתא שהשביע משה את ישראל ע"ד המקום ע"ש. ולזה אין לו התרה. אך קשה דא"כ יהיה לו התרה לדבר מצוה. ושוב ראיתי במהרי"ט ח"ב חי"ד סי' כ"ד שכ' ג"כ דנז"ש ע"י מלאך הו"ל כתולה בדעת המקום ונתקשה בזה דיועיל לדבר מצוה. ונראה דנז"ש הוי הל"מ כדאיתא בנזיר דף ד' ע"ב דגמרא הוא. וכ"כ המהרי"ט עצמו שם לענין שארי דיניו. וה"ה לענין שאלה צ"ל כן. ועכ"פ בנ"ד נראה דכיון שלא הראו לו בפירוש שמדירים אותו מן השמים ורק שנדמה לו שנודר. נראה מזה שלא החמירו עליו כ"כ כנדור מן השמים רק כנדור מפי עצמו ע"ד המקום שיש לו התרה כנ"ל. וגם דההל"מ הוא רק בנ"ש ולא בשארי נדרים. ולזה שפיר מצי להתיר בעשרה דכל בי עשרה שכינתא שריא. משא"כ בקבלת התורה וודאי דחלילה לא שייך זה דזה אסור להתיר דהוי איסורא וידוע בפירוש שאין זה רצון הקב"ה שעל דעתו נשבעו כנ"ל. ולזה נראה שאין להתיר נדר בחלום רק במקום צורך או מצוה לא זולת. ודעת הסוברים בש"ע סי' ר"י בשלשה והובא בב"י מהרשב"א. י"ל דס"ל כמש"ל דכיון שהראו לו כאלו נודר בעצמו בלי שום מדיר. מסתמא תלו הדבר רק בדעתו לא זולת. או שי"ל דס"ל כגי' הרמב"ם פ"ט מה' ת"ת גם גבי נידוי דסגי בשלשה [וא"ל דשמא הא שנדר בעצמו הוי דברים בטלים. ז"א דלא מסתבר שהחלום יהא ההיפוך מהאמת. וגם דא"כ הו"ל ס"ס כמש"ל]. ולפ"ז בנדר והתירו לו בחלומו. וודאי שרי דהוי ס"ס כמש"ל. ולא דמי לנידוי. אך עדיין י"ל כמש"ל גבי נידוי שהראו לו שראוי לידור כן לתקנת מעשיו. רק שלא החמירו עליו להדירו ממש. אבל לא שייך לומר שיתירו לו נדרו דמה תועלת הוא כלל. בשלמא בהרחקה דנידוי שייך זה ולא כאן ואפשר לומר שמעלין עליו כאלו קיים ונדר. וסגי בקבלה כדאיתא בתענית דף כ"ג מקרא דדניאל ואח"כ מתירים אותו ודוחק: כג) עכ"פ נראה דכ"ז שייך בנדרים דעלמא. אבל אם נדר להתענות בשבת או חנוכה ופורים דהו"ל דבר איסור וודאי אין שייך לומר שהדירוהו מן השמים. דוודאי לא יצוו לו לעבור על ד"ת וכהא דסנהדרין נ"ט ע"ב שאין טריפה יורד מן השמים. וכעין שכתבנו למעלה בהא דגיטין נ"ב שלזה לא חשש ר"מ לחלומו מפני שהיה נגד הדין שצריך להשגיח על נכסי יתומים. וצריך לזה נביא מוחזק כדאיתא שילהי פ' הנחנקין לענין לעבור על ד"ת וכאליהו בהר הכרמל ע"ש. ותלינן שחלום זה הוא רק מחלומות הבלתי צודקים כנ"ל. וא"צ שום התרה. וא"ל שהחנוכה היה דבר בטל וקיבל עליו סתם. ז"א דהרי הוא עומד בחנוכה וקיבל ע"ע אחר מנחה להתענות למחרתו כדין. וזה א"ל שעיקר חלומו היה שיקבל עליו יום להתענות. ושאר הדברים היו בטלים. דהא כתב הח"ס סי' רכ"ב דלא אמרינן זה בדבר נפרד ונתבאר למעלה. וגם סברת הח"ס משום הרהור היום. לא שייך בנ"ד כיון שהוא דבר עבירה. וגם דלא חל כלל כמבואר בסי' רט"ו: כד) אכן לפז"ק אהא דקיי"ל שמתענין תענית חלום בשבת. דאיך אפשר שיראו לו מן השמים חלום שיגרום שיעבור על ד"ת על ידו. והא עיקר הוראת החלומות להודיע שישובו בתשובה. וע"כ צ"ל דתלינן שהגז"ד חמור כ"כ עד שראוי לו להתענות בשבת ע"ז. אף שאסור. וא"כ גם בנ"ד נימא הכי שנצרך לו להתענות אף בחנוכה. וא"ל דהוי ספק. דהא גם בחלומות הללו הוי ספק. ומ"מ מתענה בשבת. ועכ"פ אף שלא נאמר שחייב להתענות מ"מ התרה ליבעי. וגם י"ל דכיון דחזינן שהדירוהו אף בחנוכה. א"כ אין לנו להתירו משום דבר מצוה זו: אבל באמת אף אם נדר בהקיץ כה"ג ג"כ לא חל כמפורש בתענית י"ב וכן קיי"ל ביו"ד סי' רט"ו. ואף להפוסקים שאם קיבל בלשון הרי עלי חל אף על חנוכה ופורים ע' או"ח סי' תק"ע. מ"מ בלשון קבלת תענית הכל מודים דלא חל על חנוכה ופורים כמבואר שם בא"ח ובי"ד סי' רט"ו וע"ש באחרונים. ובנ"ד הרי אמר רק בלשון קבלת תענית ולא בלשון נדר. ולכ"ע לא חל בחנוכה אף בהקיץ ומכ"ש שאינו כלום בחלום. וא"כ מצד נדר אין כאן מקום לדון כלל. ורק שעדיין יקשה כמש"ל שכיון שהראוהו מן השמים שצריך תענית ליהוי ככל תענית חלום שמתענה אף בשבת. ונראה שזהו סברת הרשב"א שכתב הטעם שיתירו שלשה כמו גבי הטבת חלום. ולכאורה מה שייכות הטבת חלום להתרת נדר. דאם נדון זה שהדירוהו מן השמים ובעי דעת שכינה. א"כ צריך עשרה כמו גבי נידוי [ובידו"נ כ' דלהכי אפשר להתיר ע"י עשרה משום דתלינן שהוא מכח המדמה. אבל חלום ע"י מלאך א"י להתיר כלל ותמיהני דמה מועיל ההיתר לפ"ז. דממ"נ במדמה א"צ היתר. ובמלאך אין מועיל היתר. אבל הכוונה כמש"ל הטעם דהוי כדעת שכינה כמ"ש הפוסקים גבי נדוי דבי עשרה שכינא שריא. ובב"י סי' ר"י בשם הגאונים מייתי מהא דיומא פ"ז ששולח עשרה אנשים על קבר המת לפייסו. זה צ"ע מה שייכות הוא לכאן. ואולי כוונתו דכיון דמצינו במחרף אדם חי צריך שלשה כדאיתא ביומא דף פ"ז אין שורה פחותה משלשה. ובמחרף מת בעי עשרה. אלמא שבדבר שנוגע אל הנשמה כשמופשטת מחומר בעולם העליון צריך במקום שלשה של גוף עשרה. וא"כ ה"נ אף דנדר בהקיץ סגי בשלשה אבל בנדר בחלום שבארנו שהנשמה קבלה זה על עצמה בעי עשרה. ועוי"ל בזה ואקצר]. אבל לפמש"ל י"ל דעיקר החשש שהורו לו שיש עליו איזה גז"ד שצריך להתענות עליו. או לנהוג חומרא באיזה פרט שנדר עליו. ולזה סגי כמו בכל חלום רע שהוראתו על גז"ד שיש עליו. דסגי בהטבת חלום. וה"נ סגי בג' שיתירו לו נדרו ורק דבחלום דעלמא מפקי לה בלשון הטבה. והכא בלשון התרה כל אחד לפי ענינו: עכ"פ בנ"ד עדיין יש מקום שיצטרך להתענות בחנוכה מצד תענית חלום ובאמת הרי לא חשבו זה כלל בסי' רפ"ח בחלומות שמותר להתענות עליהם בשבת: