דברי מלכיאל ב שעא

מחזקה. וא"כ י"ל כמ"ש דבנידוי טעמא משום דשיל"מ. ואף שתלוי בדעת אחרים וכבר כ' הלח"מ פ"ה מה"נ הט"ז דבנאסר מאחר שהדירו לא מיקרי דשיל"מ וכ"כ הרבה אחרונים. זה רק שם שעליו אין מצוה לבקש היתר וגם אין בידו כלל. אבל הכא שפיר הוי בידו שכשישוב מחטאו מתירין לו. ואף אם לא ירצה מי שנידהו להתירו יוכלו אחרים להתירו ואף ג' הדיוטות לדעת קצת פוסקים ע' סי' של"ד. והא חזינן דגבי נדרים מיקרי דשיל"מ אף שתלוי בג' אחרים ואינו בידו כלל. וע' שבת מ"ו מי יימר דמזדקקי וכו' ובתו' שם. וע' קדושין ס"ב ע"ב דקאמרינן דגר לאו בידו הוא דמי יימר דמזדקקי ליה תלתא. וקשה מנדרים כנ"ל דבשיל"מ קיי"ל דהוי בידו כנ"ל וכדפסקינן בש"ע סי' ק"ב. וצריך לחלק בין בידו דבדשלב"ל לבידו דדשיל"מ. דבדשלב"ל בעינן בידו ממש. וגם יש לחלק בין גירות להיתר נדרים וע' יש"ש פ' הערל ואקצר: יג) והנה בסנהדרין דף ל' איתא היה מצטער על מעות של אביו היכן הם וא"ל בעל החלום במקום פלוני הם כך וכך הם ושל מעשר שני הם דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין. ולכאורה צ"ל דגם כאן הוי ספק כמו בנידוי וכ"כ המ"מ פ"י מה' זכיה דאף דבזה שהראו לו המקום הוא חלום צודק. מ"מ מ"ש של מע"ש הם של פלוני הם הוא דברים בטלים ע"ש. והיינו כהך סברא דנדרים ח' שהזכרנו שקצתו דברים בטלים וא"כ הו"ל ספיקא כנ"ל. וקשה גבי מע"ש דהו"ל דשיל"מ כדאיתא בב"מ נ"ג וכ"פ הרמב"ם ספ"ו מה' מע"ש דאף חוץ לירושלים הוי דשיל"מ וע"ש במל"מ וע' שטמ"ק בב"מ שם בזה ואכמ"ל. וא"כ נחמיר הכא בספיקו. ואף שכתבו התוס' בב"מ ל"ח ע"א הטעם משום דאזלינן בתר רובא שרוב מעות חולין הם ע"ש מ"מ הא כתב הר"ן בפ' אין צדין דבדשיל"מ לא אזלינן בתר רובא. ועלה על רעיוני לומר דלהכי נקיט בברייתא שם לישנא דמצטער על המעות דכיון דהרהר בהם ביום לזה חלמו לו בלילה ולזה מסתברא שחלומו אינו מהצודקים רק מן כח המדמה. וביותר לפי הגירסא בתוספתא פ"ה דמע"ש שהיה מצטער על מעות מע"ש של אביו. הרי שחשב אודות מעות מע"ש וכ"ה הגירסא ברי"ף בסנהדרין שם. וכ"נ ברמב"ם פ"ו מה' מע"ש ה"ו שכ' שא"ל בחלום שמעות מע"ש שאתה מבקש במקום פלוני הם וכו'. דקדק לומר שאתה מבקש שכבר חשב אודותם כהא דתוספתא הנ"ל. ובפ"י מה"ז כתב ג"כ לשון היה מצטער כמו שיש לפנינו בש"ס סנהדרין שם. ונראה שהיה גירסתו בש"ס שם של פלוני הם ג"כ כהא דמייתי התם. ולזה מייתי בה' זכיה הך דסנהדרין. ובה' מע"ש הך דתוספתא. שכן דרכו שלא להוסיף דברים מדעתו. ושוב ראיתי מפורש בירושלמי פ"ד דמע"ש הל"ו דמקשי ר' יונה מצטער וחמי ואת אמרת הכין [פי' שכיון שהראו לו על מה שמצטער. מוכח שחלומו צודק ואיך אתה אומר שד"ח לא מעלין ול"מ] ומשני ר' יוסי לא מסתברא דלא בההוא דלא מצטער וחמי ברם הכא כמה דבר נש הוי הוא חלים [פי' אדרבא דכיון שהרהר בזה ביום וחלם לו בלילה. אינו מחלומות הצודקים רק מכח המדמה וכ"פ בפ"מ שם] הרי מפורש כדברינו. ובירושלמי שם נראה ג"כ הגי' כבתוספתא. דלפנינו בירושלמי שם לא נזכר כלל מע"ש רק הרי שהיה מצטער ע"מ של אביו נראה לו בחלום כו"כ הם ובמקום פלוני הם אתא עובדא קומי רבנן אמרו ד"ח לא מעלין ול"מ. והוא נפלא דאיזה נ"מ לדינא יש בחלומו שהוצרך לשאול. אבל פשוט דקיצר בלשונו וקאי אלפניו בירושלמי שם דאיירי בענין מע"ש עיי"ש וקאמר שאם מצטער על מע"ש של אביו והראו לו בחלום כו"כ וכו'. פי' והם של מע"ש שמבקש כנ"ל. מ"מ הו"ל דברים בטלים. וב"ה שזכיתי לכוון דעת קדושים. ובמה"פ שם כתב דתירוצא דירושלמי לאו דווקא דהא בגיטין נ"ב אר"מ ד"ח למול"מ אף בלאו הרהורי דיומא. ולק"מ דשאני התם דמן הדין צריך לב"ד להיות אביהן של יתומים. ולעבור על ד"ת וודאי אסור לשמוע לחלום. דהא בעינן לזה נביא מוחזק כדאיתא שילהי הנחנקין. וע"כ נתלה החלום בחלומות הבלתי צודקים. וגם מי יימר דגם ר"מ לא הרהר אז בעסק היתומים ואפוטרופוס הלז. ובטוש"ע ח"מ ס"ס רנ"ה איתא היה פקדון ביד אביהן ואינן יודעין אנה הניחו וא"ל בחלומו וכו' ד"ח ל"מ ול"מ. וי"ל ג"כ כמש"ל דכיון שהיו מחפשים ומצערים על הפקדון והרהרו בו. לזה אין חוששין לחלומו: יד) אלא דבכ"ז קשה לחדש דין כזה דכ"ז דווקא איירי בהרהר ביום. וכל כה"ג הו"ל להפוסקים לפרושי ולאתוי דברי הירושלמי. וגם דלפ"ז בנידוהו בחלום נמי אם עסק ביום בעניני נידוי ג"כ לא יצטרך להתיר נידויו כלל. ועו"ק ביותר על הרמב"ם בה' זכיה וכגי' ש"ס דילן שהיה מצטער על מעות אביו. ומה שייכות מע"ש לכאן כיון שלא הרהר מזה כלל. ומכ"ש לפמ"ש הה"מ שם שזה שחלם היכן הם הוא מחלומות הצודקים וכנ"ל הרי דמשמע ליה דאף דהרהר ביום מ"מ הוי חלום צודק כיון שנמצא כן. והוא נגד הירושלמי הנ"ל. ובשלמא במעות של פלוני י"ל דכיון דמ"מ הוי ספק אף בלא הרהר כמש"ל. א"כ מספיקא לא מפקינן מחזקתו כי כיון שמצאם הרי הם בחזקתו והמע"ה. אבל במע"ש דשל איסור הם קשה. ובפרט למש"ל דהוי דשיל"מ. ובדרישה הביא בשם המרדכי דדווקא במע"ש אמרינן כן ולא בשל פלוני. וק' דאדרבא בממון חבירו קיי"ל דהמע"ה משא"כ באיסורא: טו) והנלע"ד להוכיח מזה דלא כהר"ן שכ' דל"א בתר רובא בדשיל"מ. רק דאזלינן בתר רובא אף בדשיל"מ וכמו שהוכיח ג"כ המל"מ פ"ז מה' מעילה ובשם המבי"ט שם וכ"כ שארי אחרונים. ולהכי מדינא כשמוצא מעות יש לתלותן ברובא דעלמא שהם חולין וכהא דמעות שבירושלים ובהר הבית בב"מ כ"ו. וכן תיבה שנשתמשו בה חולין ומעשר בפסחים דף י' דאזלינן בתר רובא. ולזה ה"נ כיון דהרוב מסייע לומר שהחלום בלתי צודק בפרט זה. אזלינן בתר רובא. ומיושב בזה ג"כ דעת המרדכי שהזכרנו שכתב דבשל פקדון חמיר ממע"ש. והיינו משום דבשל פלוני לא שייך למיזל בתר רובא. וגם דאין הולכין בממון אחר הרוב. וס"ל דלא הוי מוחזק כלל כיון שתחילת חזקתו מספק. וע' תו' כתובות כ' ע"א וב"מ ק' ע"א דבעינן תפיסה בטענת וודאי. ובפרט שיודע שהיו לאביו מעות פקדון. וכן מצינו בשמואל ששאל לאביו אנה הניח זוזי דיתמי והשיב לו. אך שם י"ל שלא היה בחלום דאיתא שם שהלך לבי קברי לשאלו ע"ש בברכות י"ח ע"ב: טז) ועפ"ז יש לישב מה שק"ל ע"ד הגאונים שהצריכו היתר בנדר בחלום. דמ"ש מהא דמעשר שני דהוי נמי איסורא. ולפמ"ש מהירושלמי. הנ"ל א"ש ואדרבא היה ראיה לדעתם. אכן לפמש"ל דפשטות סוגיא דסנהדרין ולשונות הפוסקים לא משמע כן א"כ קשה כנ"ל. ולפמ"ש דשאני מע"ש דהוי רובא חולין א"ש כנ"ל. ושוב ראיתי בשוש"י סי' רנ"ה שהביא בשם חי' הר"ן לסנהדרין שהקשה וכי עדיף חלום מע"א שאין נאמן לומר מע"ש הוא כשאין לו מגו. ותירץ דחלום שאני דהוי אחד מששים בנבואה. והביא שם שהר"ן למד מזה לנודר בחלום שאינו כלום שהרי לא חיישינן לחלום אף במילתא דאיסורא. ולפמ"ש קשה דשאני מעשר דהוי רובא כנ"ל. ונראה דהר"ן לטעמיה בפ' אין צדין דבדשיל"מ לא אזלינן בתר רובא וע"כ צ"ל דחלום אינו כלום. אבל לדעת ש"פ דס"ל דאזלינן בתר רובא שפיר י"ל כנ"ל. והשוש"י הקשה על הר"ן דהא הר"ן כתב שם דמע"ש הוי כמוציא ממון מחזקתו. וא"כ אפשר באיסור שפיר חיישינן לחלום [וכמו שע"א נאמן באיסורין] ונשאר בצ"ע. ולענ"ד לק"מ דרק גבי ע"א שייך לחלק בין ממון לאיסור דגבי ממון כתיב ע"פ שנים עדים וגבי איסור מהימן ע"א וכמ"ש התו' ריש גיטין דיליף מוספרה ובמק"א הארכתי בזה אבל לענין חלום לא שייך חילוק זה. ורק דמעיקרא מקשה הר"ן דלא עדיף עכ"פ מע"א. ואדרבא כתב הפרישה בשם המרדכי הובא למעלה דגבי חלום מהימנינן טפי בשל פלוני הם משל מעשר שני ע"ש. ועוד כ' שם השוש"י דלזה