דברי מלכיאל ב שנא

והוי אויר כלי ככלי ויהא כאלו יורד מהצינור למקוה והויתו ע"י דבר המקב"ט. בנ"ד לא שייך זה דשם איירי שהצינור הולך מלמעלה מהגג למטה לתוך המקוה ושפיר רואים המים חלל המקוה ועומדים לפול שם משא"כ בנ"ד שהצינור מונח אצל כותל המקוה והמים אין רואין חלל המקוה כלל: ג) ובאמת דברי הח"ס בזה צ"ע לענ"ד דאויר כלי ככלי לא נאמר רק כשאין המים בתוך מחיצות אחרות והאויר שייך להכלי. אבל בנ"ד שהמים עודם בתוך הצינור ומחיצות הצינור מקיפים את המים שבתוכו. אף שהצינור פתוח מ"מ לא שייך לומר שהם באויר מקוה. וכן מפורש בפירש"י בזבחים כ"ה ע"ב שכתב בד"ה חוצה לה אע"פ שכנגד אוירה כשרין שעדיין לא פירשו מן הצינור ואפילו אויר אין כאן עכ"ל וקאי שם על צירף החביות לזינוק ע"ש. הרי מבואר דכל עוד שהמים בחלל הצינור אין שייך לומר שאויר החביות כחביות וה"ה הכא. ואף אם הצינור נכנס לתוך המקוה מ"מ כיון שמוקף מחיצות הצינור אזי האויר שבצינור אין שייך למקוה רק לצינור. ואין להוכיח מהא דפ"ח דכלים מ"י ומספ"י דכלים דבכה"ג הולכים אחר אויר כלי החיצון היכא שאין שולים להפנימי. דהלכות טומאה שאני דגזה"כ הוא שם שכלי שנקוב ככונס משקה יוצאת הטומאה דרך שם ולא חשיב כלי כלל וגם צמיד פתיל אינו חוצץ בכלי חרס וע"ש בר"ש. ואדרבא יש לדקדק שם מדבעי שם טעמא שהטומאה יוצאת אלמא דבלא"ה שפיר הו"א דמיקרי תוך תוכו אף שהשולים נקובים ואזלינן בתר מחיצות כלי הפנימית. ויש לפלפל בזה עוד מהא דגיטין דף ע"ט ע"ב ובאה"ע סי' קל"ט סעיף י'. אך אין הפנאי מסכים להאריך. וכ"נ מהא דקיי"ל ניצוק אינו חיבור לטהרה ופירש"י בע"ז ע"ב ע"א שיורד הקילוח מלמעלה למטה אינו מצטרף לענין מקוה יעו"ש. וקשה דנימא אויר כלי ככלי דהא רש"י ס"ל בזבחים דף כ"ה דאף אויר שלמעלה מן הכלי הוי ככלי וע' חיבורי ח"א סי' צ"ז בזה. וע"כ צ"ל דאיירי שהניצוק הוא מתוך צינור וכנ"ל דל"א בזה אויר כלי ככלי. אך י"ל דנהי דהניצוק הוי כמי שהוא בתוך הכלי. מ"מ הגומא המחוברת ע"י הניצוק אינה חיבור ע"ש בפירש"י. אך בלא"ה אין שייך לדמות ניצוק להך דאויר כלי וע' תו' גיטין ט"ז ע"א ד"ה הניצוק ואקצר: ד) ובאמת צ"ע טובא אהא דאיתא בזבחים כ"ה ע"ב דאמרינן אויר כלי ככלי לענין הוויתו ע"י טהרה לקידוש אפר פרה וה"ה אויר מקוה כמקוה יעו"ש דמחד קרא יליף לה שם. דהא קיי"ל בחגיגה דף י"ט וחולין ל"א ע"ב דאין מטבילים במים שבאויר. וכתבו שם רש"י ותו' דהוי מדאורייתא. וכן בקידוש הא בעינן כלי לקידוש ע' סוטה דף ט"ז. וא"כ מה שייך לומר אויר מקוה כמקוה דהא בעוד המים באויר פסולים לטבילה. והמקוה מתהוה מהם רק כשיורדים לקרקע המקוה. ואז שוב אין הוויתם ע"י דבר המקבל טומאה: ה) ולכאורה י"ל דכיון דאויר מקוה כמקוה שוב מותר להטביל במים שבאויר דלא מיקרי זה טבילה באויר. ורק במים שבאויר הארץ לא שייך לומר דהוי כמונח כיון שאין לו תוך. ואף דקיי"ל בזבחים דף פ"ז דאויר מזבח כמזבח אף שאין לו תוך התם שאני שנעשה במכוון לקדש כל הקרב עליו כמ"ש בחיבורי ח"א סי' צ"ז דכל דבר קבוע שייך האויר להרשות שתחתיו. וכעין זה קיי"ל גבי שבת דרשות היחיד אוירו עולה עד לרקיע דכיון שנתיחד הרשות ונקבע ליחיד שייך לו כל האויר ואכמ"ל בזה. ולזה קיי"ל שאין מטבילין במים שבאויר הארץ. אבל באמת ז"א דהרי מפורש בתוספתא פ"ד דמקואות והובאה בר"ש שם פ"ד מ"ד שאם היו מים מ' סאה על הגג ואח"כ ירדו המים מן הגג לתוך הבית אין מטבילין באויר בדרך ירידתן עד שירדו לקרקע הבית ע"ש בר"ש שפירש כן. הרי מפורש שאף שבית יש לה מחיצות וגם קיי"ל דביתא כמאן דמליא דמי כדאיתא בשבת דף ה' מ"מ לא אמרינן אויר בית כבית דמי. ואין מטבילין באויר. והיינו כפירש"י בחולין ל"א שגזה"כ הוא שאין מטבילין באויר. וכבר פירש הכ"מ ספ"ט מה' מקואות שזה נלמד מקרא דמעין ובור יעו"ש. ולפלא על הרמב"ם שלא הביא תוספתא הנ"ל. ואולי היה זה לו פשוט שאין לחלק בין בית לשארי מקומות או אפשר כיון דמייתי שם שאם שני ראשי הגל נוגעים בארץ מ"מ אין מטבילין בכיפה שהוא באויר. והרי יש שם שני מחיצות המים משני צדדים. ומ"מ לא אמרינן שאויר הקרקע כקרקע. וממילא ה"ה בבית. ויותר נראה דס"ל דהוי כזוחלין וכמ"ש הרמב"ם שם בספ"ט מה"מ הטעם אהא דאין מטבילין באויר. וע"ש בכ"מ בזה. ועכ"פ מדברי הר"ש שהזכרנו מבואר להדיא כמ"ש ולא מצינו חולק עליו: ו) ולכאורה רציתי לומר דרק גבי קידוש אמרינן בזבחים שם דאויר כלי ככלי משום דשם שפיר אפשר לקדש אף במים שבאויר כלי. משא"כ במקוה שאין טובלים במים שבאויר וכמש"ל. ולכאורה משמע כן בפרה פ"ו מ"ג שאם נמצא ספוג בכלי של מי חטאת זולף המים עד שמגיע לספוג. אלמא שכשרים המים מפני שהם באויר הכלי. ואף דאמרינן ביומא דף נ"ח ע"א דלהכי אין הספוג חוצץ מפני שמחלחל והמים מובלעים בספוג ונוגעים גם בשולי הכלי. היינו רק משום שאם היה הספוג חוצץ ממילא אין כאן אויר כלי רק אויר ספוג. אבל הרי מ"מ אין המים המקודשים נוגעים בשולי הכלי רק הם באויר הכלי דמים שבספוג הם פסולים כדאיתא במשנה שם. ואף דמין במינו אינו חוצץ כדאיתא ביומא שם. מ"מ הרי הם רק באויר. וגבי קידוש דם קדשים בכלי שם א"ש דשם קדיש אף באויר כדאיתא בזבחים כ"ה ע"ב. אבל במי חטאת קשה. וע"כ צ"ל דגם במי חטאת מותר לקדש באויר כלי: ז) אבל באמת ז"א דהא פירש"י להדיא ביומא שם דבעינן שיהו המים נוגעים בכלי. והר"ש בפ"ו דפרה שם פירש משנה זו אחר שנתמלאו יעו"ש שחולק על פירש"י בזה וכ"נ ברמב"ם פ"ט מה' פרה ה"ה. ואף שהמים הבלועים בספוג שהם פסולים מפסיקים. מ"מ לא קשה לפירש"י דמ"מ מיקרי נוגעים בכלי כיון שנוגעים בדופני הכלי ודופני הכלי מגיעים עד השולים ואין דבר חוצץ בין המים לשולים דמב"מ אינו חוצץ. ולזה לא מיקרי זה מים שבאויר. אבל באויר ודאי שאין מקדשים. וכפשטות סוגיא דזבחים כ"ה. ונראה להוכיח זה לשיטת רש"י מהא דתנן בפ"ה דפרה מ"ז שאם עשה עטרה מטיט לכלי אין המים שכנגד העטרה מתקדשים לפי שלא מיקרי אל כלי. רק אם העטרה ניטלת עם הכלי אזי היא כלי ממש ע"ש. וקשה טובא לשיטת רש"י בזבחים כ"ה ע"ב שאויר כלי שלמעלה ממחיצות הכלי הוי ג"כ ככלי א"כ שפיר יתקדשו המים שכנגד עטרת הכלי דהא הוו באויר כלי. וע"כ צ"ל כמש"ל שאין מקדשים במים שבאויר הכלי. ואף דהכא ליכא חציצה דהא הוי מב"מ וגם דהא המים שבכלי כשרים לחטאת מ"מ אין מקדשים בהם מפני שאין נוגעים בדופני הכלי וכמש"ל. וע' מ"ש בחיבורי ח"א סי' צ"ז לענין גודש הכלי. [והרמב"ם בפירושו שם ובחיבורו פ"ו מה' פרה ה"ה מפרש הא דעטרה דקאי על שוקת שבסלע ויש להאריך בדבריו ואכ"מ. ולפלא שהתוי"ט לא הביא פירושו]. וכן הוא לשון המשנה בפ"ה דפרה מ"ז שאם ניקב השוקת מלמטה ופקקה בסמרטוט המים שבתוכה פסולין מפני שאינן עגולים כלי. ופירשו שם הר"ש והרע"ב שאין הכלי מסבב את המים לפי שבטל ממנה שם כלי. וכ"כ הרמב"ם שם שאין המים נחים בהיקף כלי ע"ש. הרי מפורש לשון המשנה שצריך שיגעו המים בדופני כלי המחוברים לשולים כפי פירוש הראשונים שם כנ"ל וע"ש בהגר"א שכתב שאם ניקב בצד הכלי כשרים המים אף שלמעלה מן הנקב ויש להאריך בזה ואכ"מ: עכ"פ לפ"ז שהוכחנו שאין מקדשים במים שבאויר כלי א"כ הדרא קשייתינו בהא דזבחים כ"ה לדוכתא דאף שאויר כלי ככלי מ"מ במה שירדו המים לשולי הכלי מעצמם בלא דבר המק"ט שפיר הוי הווייתו בטהרה: