דברי מלכיאל ב שמח

דבעי שיהא מעשיהן מוכיח שנעשה לשמש עם הקרקע. לענ"ד אינו מוכח כלל. ורק ביאר מעשי הפורנא כי עי"ז ידוע מה נקרא פורנא. והשימוש עם הקרקע אין הכוונה כמו בעלמא שהכלי משמש עם הקרקע ומתחבר לקרקע. אבל הכוונה כי הפורנא אינו משמש כלל כי הקדירות מעמידים על רצפת הקרקע. והפורנא הוא רק מחיצה וכיסוי על הקדירות והאש. ולזה אם יש לו ליזבז טמא מפני שאז מעמידים הקדירה על הפורנא והרמב"ם פט"ו מה"כ ה"י פירש ליזבז דופן ע"ש. והיינו שאם יש לו דופן ואינו פתוח מצידו. בע"כ ישימו הקדירה על גבה. והתוי"ט כתב בשם מהר"מ שאם יש לה ליזבז עשוי לטלטלה לפעמים ואינו משמש עם הקרקע. והוא דוחק דהא מ"מ שימושו עם הקרקע. והגר"א בפירושו שם כתב דהני תנאי לא ס"ל כלל טעמא דמשמש עם הקרקע. רק משום דלא הוי כלי ואם יש לו לזבז הוי כלי. וזה מסתבר יותר. ועכ"פ אין הוכחה מכאן דבעינן מעשיו מוכיחים. ומלשון מהר"מ הנ"ל מוכח ג"כ כן. דלהח"ס הו"ל למימר דאפשר לטלטל וממילא אין מעשיו מוכיחים. ויש לדחוק דה"נ כוונתו כן הוא אבל העיקר כמש"ל. ובח"ס עצמו סי' קס"ח אות י"ג ובסי' ר"ה משמע להדיא דלא בעינן שיהיו מעשיו מוכיחים ע"ש. וכ"נ דין צינור וסילונות שהוזכרו בש"ס ב"ב ס"ה ע"ב ובפוסקים וביו"ד סי' ר"א סמ"ח שבוודאי אין להם צורה מיוחדת אותם שמניחים על הקרקע. וכן מפורש בירושלמי פ"ג דגיטין ה"א והוא מתוספתא דכלים שהבאתי למעלה שאם עשה זוגים אחד לקרקע ואחד לבהמה טמאים עד שיפרישם בטהרה והיינו שיפרש איזה לקרקע ע"ש במפרשים. הרי להדיא שאין לזה שלקרקע צורה מיוחדת: ו) וראיתי בנו"ב מ"ת חי"ד סי' קל"ז שהביא דברי הרא"ש שכתב שהגדולים שפסלו מקוה הבאה ע"י סילונות של מתכות אפשר דהיינו שמונחים ע"ג קרקע ולא נתחברו לקרקע ואין בטלים לקרקע ומקבלים טומאה. אבל אם נתחברו בבנין לקרקע או שמונחים תוך הקרקע. נתבטלו לקרקע וטהורים. והקשה הנו"ב דהא הרא"ש הביא שם מקודם משנה דפי"א דכלים שכל שנעשה לשמש עם הקרקע אינו מקבל טומאה אף קודם שנתחבר לקרקע ואיך כתב שמקבל טומאה. ודוחק לומר שאלו הגדולים ס"ל שמקבל טומאה כל זמן שלא נתחבר לקרקע ממש. דא"כ הו"ל להרא"ש לומר דסברי הגדולים שמקבל טומאה. ולזה כתב שכוונת הרא"ש דהיכא שמונחים ע"ג קרקע מקבלים טומאה אם לא נעשו לשם כך. ולזה החמירו אף בנעשה לשם כך גזירה אטו לא נעשה לשם כך. דמאן מפיס. ומישב עפ"ז דברי הטור שכתב סתם דמחובר לקרקע אינו מק"ט ע"ש. ובמחכ"ת דבריו תמוהים דכוונת הרא"ש פשוטה דהגדולים ס"ל דלא מיקרי נעשה לשמש עם הקרקע רק היכא שנעשה להתחבר בקרקע ע"י בנין בחיבור גמור. אבל אם נעשה להניחו ע"ג קרקע לא מיקרי כלל לשמש עם הקרקע. ושפיר מקבל טומאה אף בשעה שמונח ע"ג קרקע. והך דפי"א דכלים איירי כשנעשה להתחבר לקרקע בבנין יעו"ש. וז"ב בפירוש דברי הרא"ש. ובאמת מסתבר כן. דהיכן מצינו שבשביל שמונח ע"ג קרקע יתבטל לקרקע אף שלא נתחבר. ואכמ"ל בזה: ז) אכן בכ"ז קשה להקל מטעם שנעשה לשמש עם הקרקע דהא זה מיקרי חקקו ולבסוף קבעו לפמש"ל שהקראן נקרא כלי קיבול. וחקקו ולבסוף קבעו קיי"ל בב"ב ס"ה שפוסל המקוה וא"כ הוי כלי ומקבל טומאה. ומשמע פשטות הש"ס דאף שחקקו כדי לקבעו בקרקע. מ"מ הוי כלי. וקשה דהרי נעשה לשמש עם הקרקע וע"כ צ"ל כמש"ל דכלי קיבול שאני וכמ"ש התו' שם ושאר ראשונים דאיירי שחטט בו בית קיבול או שיש לו לבזבזים. והש"ס מייתי שם ע"ז מדף של נחתומים ומוקי לה הש"ס בפשוטי כלי מתכות ודייק מינה דרבנן מטמאין אף בקבעו ולבסוף תיקנו. וכבר נתקשו בזה כל האחרונים דהא קיי"ל דכל העשוי לשמש עם קרקע טהור. והכא בקבעו ולבסוף תיקנו או חקקו מטמאים רבנן. ורק בשאיבה דרבנן הכשירו בקבעו ולבסוף חקקו: ויעויין בנו"ב סי' קמ"ב וח"ס סי' קצ"ח ור"ה ושאר אחרונים באורך בזה. ועכ"פ בנ"ד דהוי כלי וודאי שאין להקל בשביל שעשאו על מנת לחבר בסילון המחובר לקרקע: ח) ובישוב קושיא הנ"ל נלע"ד דהנה תנן בכלים פ"כ מ"ה דכופת ומחצלת אם קבעם בנדבך ובקורות ולא בנה עליהם או בנה עליהם ולא קבעם טמאים: ואם קבעם ובנה עליהם טהורים. וקבעם כ' הרמב"ם בפ' כ"ו מה' כלים ה"א דהיינו במסמר וע"ש בכ"מ. וע' תוספתא הובאה בר"ש שם ואכמ"ל בזה. וכן מייתי הר"ש שם מתוספתא לענין כסא. הרי מפורש דאף אם היה כבר כלי בטל לגבי קרקע אם קבעו ובנה עליו ואם לא עשה שתיהם אינו בטל והרי הוא כלי כמו שהיה דלא מיקרי חלק מהבנין רק כלי בפ"ע שחיברו לבנין. וכמו עריבה שקבעה בכותל בכלים פ"כ מ"ד שטמאה ע"ש. והא דתנן בפי"א דכלים דהיכא שנעשו לשמש עם הקרקע טהורים. היינו כשאינו משמש לדבר תלוש כלל רק לצורך קרקע. וכמו דחשיב שם דלת נגר ומנעול וציר וקורה שכל אלה אין משמשין לדבר תלוש כלל ורק לצורך קרקע ולזה אינו מקבל טומאה וכן הלשון במשנה שם שנעשו לקרקע. ובפורנה דפ"ח דכלים כבר בארנו למעלה שהכוונה שם שהתשמיש היא בקרקע עצמה ולא בכלי ושלזה פתחה בצידה. ודרך כלל בקרקע יש שני סיבות לטהר. אחת כשאינו תשמיש לתלוש רק לקרקע. וכמו כלי שמשמש את העץ שטהור. וכמ"ש הרמב"ם רפ"ט מה' כלים. והשנית כשמחובר לקרקע ובטל לגבי קרקע. ובזה צריך שיקבע ויבנה עליו וכנ"ל. וכ"נ ברמב"ם שכתב הא דמשמש עם הקרקע ומשמש את העץ בהדדי. מבואר שהכוונה כמ"ש שמשמש את הקרקע ולא בתלוש: ט) ונראה דזה רק בכלי שראוי לתשמיש בעצמו. אבל דבר שאינו ראוי לתשמיש בעצמו כלל ואין עליו שם כלי כלל רק כשמחברים אותו לכותל או לקרקע אזי שם כלי עליו. אזי אין מקבל טומאה. כיון שאין עליו שם כלי רק בהצטרפות המחובר ומחובר. אינו מטמא. ובזה מיושב מ"ש הר"ש בפי"ב דכלים מ"ג שאונקלי שבכותל שתולין בו כלים טהור מפני שמשמש עם הקרקע. ולפמש"ל דבעי שהתשמיש יהא למחובר. קשה דהכא משמש לתלוש. אבל לפמ"ש א"ש דאונקלי הוא צינורא של מתכת. ואין עליו שם כלי כלל וכדקיי"ל ספי"א דכלים גבי צינורא של נזם וכמש"ל בזה. וכ"כ בנו"ב סי' קל"ז ד"ה וכ"ז שמסמרות אינם כלי כלל ואין מטמאין אף אם נעשו לתלוש. ורק כשנקבע בכותל חל עליו שם כלי. וכיון שזה רק בהצטרפות המחובר לזה אינו מטמא. וכל עוד שלא נתחבר אינו כלי. וגם דכיון שעומד לכך הו"ל כגולמי כלי מתכות שצריך עוד לגמר מלאכה [ואפשר עוד לומר שאונקלי שנקבע בכותל ומקצתו נכנס בתוך הכותל. זה נקרא קבעו ובנה עליו דהא יש עליו כותל. ובנה עליו אינו דווקא שבנה אחר שנתנו. רק אף שקבעו תחת הבנין ג"כ טהור כדתניא בתוספתא הובאה בר"ש פ"כ דכלים מ"ה שמפץ שקבעו במסמר למטה מן הקורה טהור ועל הקורה בעי שיתן מעזיבה. והיינו משום שהקורה שע"ג דמי כבנה עליו אף שהקורה היתה מונחת מכבר] והרמב"ם בפי' המשנה בפי"א דכלים מ"ב כתב דלהכי אלו שנעשו לקרקע טהורים מפני שמחובר לקרקע כקרקע: ולכאורה זה נגד דברינו שכתבנו שהכוונה מפני שמשמש את הקרקע ושכן מוכח ברמב"ם בחיבורו. וי"ל שזה ג"כ כוונתו שמחובר לקרקע כקרקע וכן המשמש עם הקרקע כקרקע. או שכוונתו על מה שמוזכר שם במשנה פותה ופי' הרמב"ם תמונת כוס מברזל יעשה ויחבר בארץ ויורכב בו הציר. וא"כ הרי הוא ככלי קיבול. ולזה קאמר דמ"מ כיון שמחובר לארץ ועליו עפר והדלת ה"ז כקבעו ובנה עליו וטהור. ולזה מסיק הרמב"ם שם שלזה אינו מטמא אפילו קבל ההרכבה. וקאי על הפותה. אך ז"א דהא כתב בחיבורו רפ"ט דכלים דאף פותה אינו מקבל טומאה אף קודם שנקבע בקרקע וע"כ צ"ל דאינו כלי קיבול וצ"ל כמ"ש מקודם בזה. וכ"נ לשון הרמב"ם בפיה"מ