דברי מלכיאל ב שמז

כאן חשש לומר שהויית המקוה ע"י דבר המקבל טומאה. ובגוף דין סילונות ג"כ הביא מעכ"ת דקיי"ל ביו"ד ס' ר"א סמ"ח דשרי כשמחובר לקרקע. והנה המוכ"ז נחוץ לדרכו ועומד עלי לכלות מעשי כי הדבר נחוץ להם לדעת. ואנכי טרוד מאוד כעת כאשר תחזינה עיני המוכ"ז לזאת לא אוכל להאריך רק אודיעו את הנלע"ד בזה בשעה זו לדינא: א) והנה הח"ס הביא שם שהשואל כתב דלהרמב"ם דס"ל פ"ט מה' כלים דכל שיש לו שם בפ"ע ה"ז מקבל טומאה א"כ גם ברזא מקבל טומאה. רק להראב"ד דס"ל שם דכל שאינו משמש בפ"ע אינו מקבל טומאה ה"נ ברזא אינו משמש בפ"ע. וע"ז כתב הח"ס דגם להרמב"ם בעינן שיהא שם כלי עליו וכמ"ש התוי"ט ספי"א דכלים דלהכי איתא שם שהקדירה של נזם טמאה מפני שיש לה בית קיבול. דבלא"ה אף דכלי מתכות פשוטיהן טמאים מ"מ הא לאו כלי הוא. ולזה ברזא שג"כ איננו כלי תשמיש בפ"ע מה לי שמו עליו או לא ולזה הוא טהור לכ"ע עכ"ד. ולענ"ד במחכת"ה צדקו דברי השואל דלהרמב"ם כל שיש לו שם בפ"ע טמא דהו"ל פשוטי כלי מתכות. ובקדירה אם לא היה לה בית קיבול כעין קדירה לא היתה נקראת קדירה ולא היה לה שם בפ"ע. רק היה נקרא חלק מהנזם ולא שם בפ"ע. ולא היה כלי כלל. אבל כשיש לו שם בפ"ע ה"ז כלי בפ"ע וז"ב בדעת הרמב"ם וכוונת התוי"ט. והכוונה דבאמת אינו קרוי קדירה רק שעשוי כקדירה וכ"ה לשון המשנה שם נזם העשוי כקדירה מלמטה וכ"ה בפי' הרמב"ם שם. וא"כ אין לה שם בפ"ע כלל. וא"כ הכא שהברזא יש לה שם בפ"ע וודאי דמקבל טומאה לדעת הרמב"ם וכמ"ש הרב השואל: ב) ובאמת גם דברי הרב השואל שם ג"כ אינם נכונים כי לענ"ד ברור דהברזא מקבל טומאה אף לדעת הראב"ד. דהנה לכאורה דעת הראב"ד דבעי שיהא משתמש בפ"ע תמוה. דהא מצינו הרבה כלים אינם משמשים בפ"ע ומ"מ מקבלים טומאה וכדאיתא בפרק י"א דכלים מ"ד דהפין והפורנא טמאים. והיינו כל אחד בפ"ע. ופין הוא החלק מהמנעול שנכנס לתוך הפורנא. ופורנא הוא החלק המקבל את הפין ועי"ז ננעל הדלת ע"ש במפרשים. וע' שבת דף פ"א ובתו' שם ובכלים פי"ג מ"ו ובר"ש שם לענין אי פין לבדו מטמא ואכמ"ל בזה. ועכ"פ שמענו דאף שהפורנא אינה משמשת בלא פין וכן פין בלא פורנא בכ"ז מטמאים. וגם דהא המנעול כולו אינו תשמיש בלא דלת לבית או לכלי. וכן איתא שם פי"א מ"ה דעקרב של פרומביא טמא והיינו הברזל שנכנס לתוך פה של הבהמה וקשור להפרומביא וידוע שהברזל הזה בלא הפרומביא אינו משמש כלום. וא"כ אינו משמש בפ"ע. וכן שם פי"א מ"ב גבי הנגר והמנעול ופותה וציר וצינור דקאמר שם שטהורין מפני שנעשו לקרקע הרי מבואר דבלא זה היו מטמאין והרי כל אלה אין משמשים בפ"ע רק עם הדלת. וכן בפי"ד מ"ד גבי הטמאים שבעגלה חשיב שם הסומך והמחגר שכל אלה אין משמשין בפ"ע יעו"ש ברמב"ם שהם של ברזל ומטמאים. הרי מפורש דמטמא אף שאינו משמש בפ"ע רק שיש לו שם בפ"ע: ג) אבל באמת דברי הראב"ד נכונים וכוונתו דוודאי רוב הכלים אין להם תשמיש בפ"ע רק בצירוף עוד איזה דבר. ואף כלי קיבול. תשמישו בצירוף הדבר שמשימים בתוכו. ולא שייך כלל לחלק בזה. וכן כלי בישול צריך לזה תנור ואש ועצים ודבר המתבשל וכדומה. אבל הכוונה שאנו צריכים אשר בדבר שהכלי משמש לא יצטרך לשיתוף עוד איזה דבר. וכמו כלי קיבול שהוא בעצמו מקבל בלי עזרת עוד איזה דבר. והדבר שמשימים בתוכו אינו עושה פעולת הקיבול רק פעולת הכניסה לתוך כלי קיבול. וכן הפין והפורנא. הפין עושה פעולת הכניסה לתוך הפורנא. והפורנא מקבל הפין ג"כ בעצמו. וכן הנגר ופותה ואינך כל אחד עושה תועלתו בלי עזר זולתו. רק שהכלים המשתתפים עמו עושים פעולות מיוחדות וכולם יחד מביאים תועלת מיוחד ביחד. וכן עקרב של פרומביא. פעולת ההכנסה לתוך פה הבהמה אין עושה רק העקרב. והפרומביא עושה פעולה אחרת. רק שזה בלא זה אין תועלת לכלל הדבר. אבל גבי נזם בספי"א דכלים שהגרגירים מהאשכול שבנזם אינן מטמאין. לפי שהאשכול ביחד הוא תכשיט והיינו בהשתתפות כל הגרגירים יחד. אבל גרגיר אחד לבדו אינו תכשיט. ולזה לא מיקרי כלי לפי ששימוש התכשיט אינו משמש לבדו רק בהשתתפות כל הגרגירים והוי ככלי של פרקים שכל פרק בפ"ע אינו מטמא כדתנן בפי"א דכלים מ"ז ע"ש ברמב"ם. וזה ברור בכוונת הראב"ד. וצינורא אינה מטמאה להרמב"ם גבי נזם בספי"א דכלים מפני שאין לה שם בפ"ע. כי צינורא נקרא כל מתכות ארוך קצת ודק כידוע בכמה דוכתי בש"ס. כמו ביומא י"ב זר שהפך בצינורא וכתובות ס"ז צינורא דדשא ובכ"מ עוד. וכעין מ"ש הרמב"ם פי"א מ"ו דלהכי פיקה אין מטמאה לפי שלשון פיקה נופל על כל פלך וכו' יעו"ש: ועכ"פ לפ"ז מבואר דאף להראב"ד הברזא מקבל טומאה דהא מלאכת סתימת הנקב משמש הברזא בפ"ע בלי שום צירוף כלי אחר. ומיקרי שפיר משמש בפ"ע. וזכינו לדין שבין להרמב"ם בין להראב"ד הברזא מקבל טומאה דלא כהח"ס הנ"ל. ואם כי אינני ראוי לחלוק עליו. בכ"ז תורה אמת כתיב בה ואין משוא פנים בדבר. ועוד נראה דבברזא שקורים קראן הח"ס מודה דמקבל טומאה. דהא וודאי יש שם כלי עליו כי הוא עשוי ככלי בפ"ע כידוע: ד) ועוד נראה אשר הקראן נקרא כלי קיבול. כי בעת שסוגרים אותו יכולים לקבל בו מים. ואף שבשעה שפותחים אותו אינו מקבל מאומה. מ"מ הרי הוא ככלי שיש לו ברזא שכבר כתבו האחרונים שיש לו דין כלי אף שהוא נקוב כיון שדרכו בכך להיות סתום בברזא וכדאיתא באו"ח סי' קנ"ט ס"ה וענוב"י מ"ת חי"ד סי' קמ"ב ובח"ס סי' קצ"ח ור"ו. וא"כ בזה וודאי כ"ע מודו שמקבל טומאה אף שאין לו שם בפ"ע. וכמו בנזם ספי"א דכלים שהעשוי כקדירה מטמא אף שמתחילה לא נעשה לקבל. וכאן באמת נעשה מתחילה לקבל המים. והיינו שיעצור את המים בתוכו ולא יניחם לצאת החוצה: ה) אכן בנ"ד י"ל דאינו מטמא מפני שעשוי לשמש עם הקרקע וכדתנן בפי"א דכלים מ"ב. והנה הח"ס שם הביא זה וכתב שתהא עשייתו מוכחת שהוא לשמש עם הקרקע. ובנ"ד לא שייך זה דאין במעשה הברזא שום הוכחה ע"ז. אבל לענ"ד צ"ע מנ"ל להח"ס זה דפשטות לשונות ש"ס ופוסקים משמע דבעינן רק שיהא עשוי מתחילה לקרקע. אבל לא שתהא עשייתו מוכחת ע"ז. וכ"נ דעת הנו"ב מ"ת חי"ד סי' קל"ז שכ"כ לענין יתידות ומסמרות דמסמר וודאי אין מעשיו מוכיחים. וכ"כ שם להדיא דיתידות שקונים בחנות ונעשו שכל מי שיקנם יעשה בהם מה שיצטרך מיקרי ג"כ נעשו לשמש הקרקע כיון שנעשו על דעת הקונה. הרי מבואר להדיא שאין מעשיהם מוכיחים. ובאמת זה מפורש בתוספתא דכלים שאם אומן עושה זגין לבהמה ולדלתות אזלינן בתר רובא. ואם רובם קונים לדלתות הרי אלו טהורים עד שיפרישם לבהמה יעו"ש. הרי מפורש דלא כהח"ס ולא בעינן שיהא המעשה מוכיח. ומזה קשה גם על הנו"ב במש"ש לענין יתידות שנקנים בחנות ואכמ"ל בזה. וכ"נ פשטות לשון הרמב"ם רפ"י גבי מסמר שקבעו בכותל. וכ"כ הר"ש פי"ב דכלים מ"ג הטעם באונקלי בכותל שצינורות של ברזל שקבועים בכותל לתלות בגדים טהורים מפני שמשתמשים עם הקרקע ומשמע אף שאין מעשיו מוכיחים וככל צינורא של ברזל. ובפרט כי אונקלאות יש כמה מינים כדאיתא במשנה שם. ודוחק לומר שכל אחד יש לו צורה מיוחדת. ומ"ש הח"ס ראיה מתוי"ט פ"ח דכלים מ"ט שכתב דפורנא טהורה שמשמש עם הקרקע ופתחה מן הצד כדי שיכניסו הקדירות דרך שם להעמידם על רצפת הקרקע. משא"כ תנור וכירה מעמידים הקדירות על גבן ופתחן על גבן. והוכיח מזה הח"ס