דברי מלכיאל ב שמה

עד שטבלה. ואף שכבר הפרישו את העלוקה ויצא דם הרבה. י"ל שהתחילה לינק הדם אחר שכבר טבלה כל גופה. ואף אם התחילה מקודם. שמא העלוקה ברייתה מן המים ולא מן הרקק. והויא כמים אינימא שא"צ ריסוק וכשיטת הרב ר' שמרי' והמחבר בסי' קצ"ח ס"ל גבי שלג. אבל ז"א דספק שמא נדבקה אחר הטבילה ושמא נדבקה מקודם ורק התחילה לינק אח"כ. הוא ספק אחד אם חצצה קודם טבילה או אחר טבילה. וגם דבאמת בלי ספק תיכף אחר הטבילה יצאה מהמים: וכיון שיצא הרבה דם ניכר שכבר נדבקה איזה משך קודם הטבילה. ולבד זה כיון שיש לפנינו דבר חוצץ וגם היתה בחזקת טומאה. לא מהני אף כמה ספיקות כדקיי"ל בכה"ג ריש נדה ובחולין י' ע"א ע"ש בתוד"ה סכין ובנדה תוד"ה התם. והכא גרע טפי שהריעותא נולדה באדם. ולא שייך לומר מקוה אתרעי ע"ש בתו' ובמק"א דברנו בדברי תו' הללו ואכ"מ. וגם בסברא דברייתו מן המים כבר בארנו באורך שהעיקר לדינא שצריך ריסוק. ובפרט בנ"ד שיש ספק אם ברייתו מן המים ממש וכמש"ל. ולזה אין להקל לענ"ד וצריכה טבילה אחרת אף אם כבר שמשה עם בעלה: סימן סב כט) ומה שנסתפק כתר"ה לענין אם יכולים לתלות הדם שמצאה למחר במכת העלוקה. פשוט דיכולה לתלות כיון שראינו מכה זו מוציאה דם שהרי יצא דם הרבה כשהסירו העלוקה. וכדקיי"ל בנדה נ"ח ובש"ע סי' ק"צ שתולין במכה שאפשר שתגלע ותוציא דם. וידוע שלמכת העלוקה צריך לעשות תחבולה לעצור הדם. ומ"ש כת"ר ראיה מריבדא דכוסילתא שתוך ג' ימים אינו חוצץ כדאיתא בנדה ס"ז. הנה אין משם ראיה לשיטות כל הראשונים שפירשו שם שהגלד שעולה על המכה או דם הנקרש שם תוך ג"י אינו חוצץ ולאחר ג"י חוצץ ע"ש בפירש"י ורא"ש ור"ש פ"ט דמקואות ובטוש"ע סי' קצ"ח ס"ט. ורק הראב"ד כתב בפ"ב מה' מקואות שריבדא דכוסילתא שופעת דם כל ג' ימים. אבל כבר כתב הכ"מ שם והב"י סי' קצ"ח שעינינו רואות שאין שופע אף חצי היום. וגם איך נדמה מדעתינו עלוקה לריבדא דכוסילתא. כי בריבדא דכוסילתא מכוונים להקיז דם במקום שיש עורק של דם ולזה שופע הרבה. משא"כ בעלוקה שעמדה על הירך שאפשר שאין באותו מקום עורק דם כלל. ולפ"ז אף להראב"ד אינו שופע דם. ודברי הראב"ד והכ"מ הנ"ל באמת צריך ביאור. דהא ידוע דהקזת דם דריבדא דכוסילתא אם יניחו הדם לקלח אזי יצא כל דם שבגוף וכדאיתא בשבת קכ"ט שדרכם היה להוציא כל הדם בהקזה ולהניח רביעית דם. ונראה הכוונה של הראב"ד שאף שעשו איזה תחבולה לעצור הדם. בכ"ז כל ג"י נובע הדם ממקורו. ורק כשמגיע לפה המכה נעצר בשביל הדבר שעשו לעצור הדם. ועי"ז מתרכך הגלד שעל המכה בשביל הדם שנובע מלמטה. וא"כ לק"מ על הראב"ד מ"ש הכ"מ שאף חצי יום אינו שופע. דממ"נ אם לא עצרו הדם אזי יקלח עד שיצא כל הדם. ואם יעצרו הדם לא יקלח כלל. וכוונת הראב"ד רק שכל ג"י מתרכך הדם הקרוש או הגלד ע"י נביעת הדם והשפעתו. ועכ"פ בנ"ד נראה פשוט שיש לתלות מטעם שכתבנו. דהא עכ"פ ראינו שהוציאה המכה דם ושפיר אפשר שתגלע ותוציא דם. ובפרט דלפי הנראה מדברי מעכ"ת לא עשו שום דבר כדי לעצור הדם: סימן סג להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל מ"ש מעכ"ת שיש דיעות הסוברים דלא בעי ריסוק בשלג. וממילא ה"ה בברייתו מן המים. הנה גם אנכי הבאתי זה בקונטרסי. ורק בארתי שהעיקר כמ"ש המג"א סי' קס"ב דבברייתו מן המים הכל מודים דבעי ריסוק. ומינה לא אזוז. כי מהיכן נלמוד להתיר טבילה שלא במים. דהא מים כתיב בתורה וכמוש"ש שכ"כ הנ"ב סי' נ"ז ג"כ: וכת"ר הביא בשם עצי אלמוגים שהוכיח מזבחים כ"ב דל"צ ריסוק מדלא פריך הש"ס היכי דמי אי דריסקן וכו'. הנה ספר הנ"ל אינו ת"י. אבל דקדוקו לענ"ד לק"מ דהש"ס מקשה על תחילת דברי ר"ל דקאמר כל המשלים ופריך אפי' בעינייהו. פירוש כל המקוה מהם ג"כ כשרה. ולמה לו להקשות מריסוק שזה יקשה רק מסיפא דדברי ר"ל דקאמר אבל לא לרביעית. וכעין קושיית הש"ס שם מטיט הנרוק. וגם מ"ש כת"ר בשמו דבכיור טובא במים כתיבי. תמוה דגם במקוה כתיבי טובא במים. וע' חולין פ"ד ובקונטריסי הראשון בענין זה. וגם כבר הקשה כת"ר בעצמו דהא מפורש בש"ס דלכיור משלים. ואף שזה י"ל משום דבכיור בעי שיעור לד' כהנים. וכ"כ בקרן אורה שם. אך בלא"ה העיקר כמ"ש דלא מוכח מהתם מידי: ומ"ש כת"ר לתמוה על המג"א שכתב בסי' קס"ב בדעת הב"י דבעי ריסוק. ודעת הב"י נראה להיפוך. ורצה כת"ר לעשות ט"ס. הנה אם באנו לעשות ט"ס נראה פשוט שצ"ל במג"א. וליישב קושיית הב"י צ"ל וכו'. והיינו משום שתירוץ הב"י לחלק בין טבילה למיעוט דחוק כמ"ש התי"ט הובא במג"א שם. וכן פשטות הפוסקים גבי ידים משמע שפוסקים כת"ק דרשב"ג אף שהב"י בסי' קס"ב לא כ"כ. ובאמת נראה שהמג"א כ"כ בדעת הב"י מפני שסתם בש"ע ולא ביאר שברייתו מן המים אין חוצץ. משמע להמג"א דהדר ביה ממ"ש בב"י בזה. ואף דבסי' ק"ס כתב לחלק בין טבילה לנטילה. מ"מ הכא כתב עיקר דעתו בזה. וכמו שסיים שכן יש להורות. וכן מ"ש בי"ד סי' ר"א בשלג סתם. כתבו האחרונים שכוונתו בריסוק ע' ברכי יוסף שם וכ"נ דעת המג"א בסי' קס"ב אף דבסי' ק"ס לא כ"כ. וידוע דרך מפרשי הפוסקים שמעמיסים לפעמים כוונה רחוקה כדי שיסכימו הדברים להלכה. וכ"כ המפרשים בכ"מ על הרמ"א בהגהותיו על השו"ע וכן בסמ"ע על השו"ע שעשו כן בפירוש דברי הש"ע: ומה שהקשה כת"ר דהא בשלג להשלים כ"ע מודו שא"צ ריסוק. וא"כ ה"ה בברייתו מן המים. ולזה בנ"ד שהעלוקה אינה רק להשלים שפיר עלתה טבילה. ז"א לענ"ד דהא טיט הנרוק קיי"ל שאף שמשלים בכ"ז אין מטבילים בו כמ"ש התוס' בסוכה י"ט ע"ב ממשנה ספ"ב דמקואות. ואף דאיתא במשנה שם שאם המים צפים על הטיט מטבילים בו. כבר כתב הרע"ב שם הטעם מפני שהמים מקדימין. ודבריו ברורים דכיון דקיי"ל שאין מטבילין בו. מה לי אם הטיט בצד המים מה לי תחת המים. וממילא דה"ה שלג וכל הנהו דתני בחדא מחתא רפ"ז דמקואות עם טיט הנרוק אף שמשלימין אין מטבילין בהם וה"ה בברייתו מן המים. ולזה בנ"ד בעלוקה אנו צריכים לסברא דהמים מקדימין. ומ"ש המהרש"א בסוכה י"ט דלרש"י קשה ל"ל נקיט הש"ס שלג ולהתו' ניחא אין כוונתו משום דבשלג מטבילין. דמאי שנא מטיט הנרוק. אבל כוונתו דלרש"י שעיקר הוכחת הש"ס שם הוא ממשנה דרפ"ז דמקואות דקתני שמשלימין ע"ש ברש"י קשה דלינקוט שלג דקתני במשנה שם ברישא קודם טיט הנרוק. אבל להתוס' שם שהוכחת הש"ס הוא ממשנה דספ"ב דמקואות א"ש דנקיט טיט הנרוק. משום דשם איירי רק בטיט אבל לדינא וודאי דה"ה לשלג שאין מטבילין. ובזה א"ש ג"כ דקדוק החת"ס חי"ד סי' ר' ושאר מפרשים למה נקיט הש"ס בזבחים