דברי מלכיאל ב שמד

לביאת מים מצטרף לרוב וחוצץ. ואפשר עוד לחלק בין חציצה לראוי לביאת מים. דרק דבר המונח על הגוף בטל לגוף כשהוא רק מיעוט. אבל כשאינו ראוי כלל לביאת מים מצד שקורצת שפתי' ואינו יכול לבוא לתוך הפה או שהדביקה בין שחי' ואינם יכולים המים לבוא שם אזי לא עלתה לה טבילה. ולכאורה ז"א דכיון דמקפיד עליו א"כ אינו בטל להגוף. ורק הטעם דטבילת רוב הגוף הוי ככולו. וא"כ ה"ה אם אינו ראוי לביאת מים. אך י"ל דא"כ תיסגי בטבילת רוב הגוף. וע"כ צ"ל דגזה"כ הוא שיטבול כל גופו כדקיי"ל בתו"כ דיליף מה ביאת שמשו כולו כאחד אף רחיצתו במים כולו כאחד והובא דרש זה בב"י ר"ס קצ"ח. וא"כ בעי כולו ממש. ורק דהל"מ שמיעוטו אינו חוצץ כדאיתא בעירובין דף ד' ובכמה דוכתי. והיינו רק לענין חציצה. אבל ביאת מים אוקי באתרה דבעי כל גופו: ורק בית הסתרים גלי קרא שאינו מעכב אבל בעי רק שיהא ראוי לכך. ומעכב מיעוטו ג"כ. דמה שאינו ראוי לביאת מים גרע מחציצה. דהוי כמו אם הוציא אבר חוץ למים בשעת טבילה שבוודאי לא עלתה טבילה דהא בעינן שיטבול כולו כאחד כנ"ל: כד) ועוי"ל דהנה ידוע שיטת הגאונים וכ"ה דעת רוב הפוסקים שחציצה ברוב שער חוצץ מדאורייתא דלא כהרמב"ם ועב"י סי' קצ"ח. והטעם כתב הר"ן ספ"ב דשבועות משום דאיכא תרי קראי חד לשערו וחד לבשרו. וכל חד וחד באפי נפשיה הוא רובו ע"ש. וצ"ל בדעתו דהא רוב דחציצה הוא הל"מ כדאיתא בש"ס בכ"מ. וס"ל דההל"מ נאמרה סתם על המפורש בתורה שצריך בטבילה להתכסות במים. ולזה ס"ל דקאי על שער לבד ועל בשרו לבד מדלא כללם הכתוב במלה אחת. או מדלא פירש בהל"מ דקאי על כל הגוף עם שערו. והנה לפ"ז י"ל כיון דבית הסתרים ילפינן דבעי ראוי לביאת מים מקרא דכל בשרו כמ"ש התוס' בקדושין כ"ה ד"ה כל הראוי. א"כ הרוב דבהל"מ קאי על בית הסתרים כיון דיליף לה מתיבה מיותרת. ולזה ביה"ס בעי ראוי לביאת מים מה"ת אף דהוי רק מיעוט הגוף. וראיתי בנו"ב מ"ת חי"ד סי' קל"ה שכתב דמרבינן ביה"ס דבעי ראוי לביאת מים מבשרו. וכל איצטריך למים שכל גופו עולה בהם. והבין כן בדברי התוס' סוכה ו' ע"ב. ובמחכ"ת מ"ש התוס' שם דאיצטריך בשרו לביה"ס כדאיתא בקדושין כ"ה הכוונה למעט ביה"ס דל"צ ביאת מים כדאיתא בקדושין כ"ה מה בשרו מאבראי אף כל מאבראי וז"ב. ומה שהקשה השואל שם דאצטריך כל למים שכל גופו עולה. נראה דהיינו הך דרשא דקמ"ל שצריך שיטבול כל גופו באופן שיהא ראוי לביאת מים. דעיקר הא שצריך שיטבול כל גופו כאחד ילפינן מהיקשא לביאת שמשו וכמש"ל. וע' טו"א בחגיגה י"א מ"ש בזה ויש להאריך בזה ואכ"מ. שוב ראיתי שהמהר"מ מלובלין והפנ"י בסוכה ו' הבינו בכוונת התוס' כדעת הנו"ב הנ"ל. ולענ"ד עיקר כמש"ל. וקושיית הפנ"י שם דהא בקדושין יליף לה מבשרו דזב. לק"מ לענ"ד דמ"מ הדר כתבה קרא בבעל קרי ג"כ. ואף אי ליכא למפרך. מ"מ הוי בכלל כל פרשה שנאמרה ונשנית וכו'. וכן צ"ל במה שכתוב בשרו בתורה בכמה דוכתי. ובפנ"י שם ראיתי שהרגיש ג"כ בקושיא דביה"ס הוי רק מיעוט ע"ש שכתב כתירוצינו הראשון. והפנ"י כתב שם דבסוכה מייתי קרא דמצורע. ולענ"ד צריך להגיה שם קרא דבעל קרי וכדאיתא בפסחים ק"ט וחגיגה י"א ועירובין ד'. ויש לפלפל הרבה בענין זה בכל שלשת התירוצים שכתבנו אך באשר שאכ"מ אקצר: כה) עכ"פ לפ"ז יש מקום לישב קושיית הט"ז הנ"ל דמה שהקדימו המים למקום שהדביק אינו מועיל לזה שנעשה תוך ביה"ס אינו ראוי לביאת מים. דהא אפשר אף שמקודם לא שחתה כ"כ ולא הדביקה כ"כ בית הסתרים שלה. בכ"ז אפשר שלא נכנסו המים לכל ביה"ס ורק שהיה ראוי לביאת מים. והמים קדמו רק להתחלת מקום הביה"ס ולא לתוך ביה"ס. וכמו בקרצה שפתותי' שאף אם לא קרצה רק החזיקה שפתותי' בדיבוק בינוני כדקיי"ל בסי' קצ"ח סל"ח. בכ"ז אין המים נכנסים לתוך פיה. ומ"מ עלתה לה טבילה לפי שראוי לבוא. וא"כ אח"כ כששחתה ביותר או שקרצה שפתותיה ביותר בעת טבילתה הרי אינו ראוי לביאת מים. ומה מועיל מה שהקדימו המים בשפתים עצמם או בהתחלת דיבוק ביה"ס שלה. וע' נו"ב מ"ת חי"ד סי' קל"ה ד"ה ומה שהמציא שדעת השואל שביה"ס אין נכנס שם מים יעו"ש. וזה נראה ברור בישוב קושיית הט"ז הנ"ל בס"ד. שוב ראיתי בסד"ט סי' קצ"ח סקכ"ג שהביא בשם שו"ת זכרון יוסף סי' י"ד שהקשה קושייתינו הנ"ל. דהא ביה"ס הוי מיעוט הגוף ותירץ תירוצינו השני דביאת מים שאני. והסד"ט חולק עליו וס"ל דבאמת ביה"ס אינו מעכב מה"ת רק כשמצטרף לרוב הגוף כתירוצי הראשון. ות"ל שכוונתי לדעת הגדולים הללו ויש לי לפלפל בדבריהם ולישב קושיית הסד"ט על תירוץ הנ"ל אך אכ"מ באשר אינו נוגע לענינינו: כו) עכ"פ כיון שבארנו דהיכא שהמים מקדמים אין חוצץ אף בדיבוק חזק. א"כ העלוקה אף שנדבקת בחוזק מ"מ אינה חוצצת כיון שהמים הקדימו. אכן עדיין צ"ע בזה דאפשר טבע העלוקה לתחוב פיה לתוך הבשר לעומקו. ושם לא הקדימו המים. או אפשר ביניקתה את הדם הודחו המים שעל פיה ע"י הדם. ושוב אין שם מי מקוה שיחברו את המקום הזה עם כל המקוה. וכמבואר בפוסקים שזהו הטעם שמהני מים מקדמים. וגם דעכ"פ פותחת פיה וביניקתה מעברת המים שעל הבשר במקום ההוא. וא"כ אין שם מי מקוה. ולזה קשה להעמיד ע"ז. ובסי' קצ"ח סמ"ז קיי"ל בכנים שדבוקים בבשר שאם לא הסירם לא עלתה טבילה ע"ש בש"ך. אך י"ל דהכא שאני שקדמו המים כנ"ל. וגם דהא כתב שם הסד"ט בשם ההגש"ד דזה רק במין כינים הללו אבל שאר כינים ופרעושים אין נדבקים כ"כ בחוזק אף שהם נושכים. וא"כ י"ל דה"ה עלוקה. אך בכ"ז קשה להקל בזה וכמש"ל טעם הדבר: כז) וחקרתי אצל רופא איך העלוקה יונקת הדם והגיד לי כי יש לה כמין ארבעה קרנים סביבות פיה אשר המה חלולים. ומהדקת הקרנים אל בשר האדם. ועי"ז מתרחבים ומתרוקן האויר שבהם. ושוב מעמידה אותם על הבשר ועי"ז נכנס הבשר לתוך הקרנים כמו שנכנס לתוך הכלי שקורין באנקעס. ועי"ז נאחזת היטיב בבשר האדם. ואח"כ נושכת בפיה עד שמגעת למקום הדם ויונקת הדם בפיה. ולפ"ז לבד החשש שהזכרנו שבמקום נשיכתה אין שם מי מקוה ושהדם מעביר. הנה מהבשר שנכנס לתוך הקרנים מתקנחים המים ע"י מה שמהדקת מקודם שם הקרנים. וגם אח"כ שנמשך הבשר לתוכם ידוע טבע המים שעולים למעלה במקום שנתרוקן האויר. וא"כ נשאר שם הבשר יבש. ולפ"ז נדחה גם הקולא דכל שברייתו מן המים. כיון שהבשר שנכנס לתוך הקרנים מגולה בפנים ואינו נוגע בקרנים. כי כן הוגד לי שאין נקלט הבשר בכל העומק וכמו בכלים שקורין באנקעס ג"כ. וכבר כתב המרדכי ובב"י סי' ר"א דעכ"פ בעי שהשלג וכן דבר שברייתו מן המים יגעו בכל הגוף כמו מים: כח) ועדיין יש לדון דאפשר נדבקה העלוקה אחר שכבר היה כל גופה במים. ואף דקיי"ל דנמצא עליה דבר חוצץ לא עלתה לה טבילה היינו היכא שלא עיינה קודם טבילה. אבל בנ"ד שחפפה ועיינה כדין עלתה לה טבילה כדקיי"ל בנדה ס"ו ובשו"ע סי' קצ"ט. אבל ז"א דהכא אפשר שנדבקה העלוקה בנהר קודם טבילה. ובכה"ג קיי"ל דלא עלתה טבילה דאוקי בחזקת טמא. ואף דהוי ספק דרבנן דהא מעוט המקפיד חוצץ רק מדרבנן. כבר כתב הסד"ט בס"ס קצ"ט דהחמירו בספק זה משום גזירה דרוב המקפיד. ולשיטת הסוברים דספיקא דרבנן אסור היכא דאתחזק איסורא א"ש בלא"ה. והנה בנ"ד יש צדדים הרבה להתירא. ראשית שמא נדבקה העלוקה אחר שכבר טבלה כל גופה. ואף אם נדבקה מקודם שמא הקדימו המים ולא העבירה בפיה המים מהמקום ההוא לכה"פ