דברי מלכיאל ב שמא

ט) ועכ"פ שמענו דהיכא דנשתנה באופן דהדר לברייתו. לא הוי שינוי ושמו עליו. והיכא דלא הדר לא הוי שמו עליו. וכעין זה קיי"ל בב"ק ס"ו גבי גזל דשינוי החוזר לברייתו לא הוי שינוי. וה"ה הכא במים אף לדעת הסוברים דשלג מותר לטבול בו בלי ריסוק. היינו משום שחוזר לברייתו ושם מים עליו. אבל דבר שברייתו מן המים כגון יבחושים ודגים שאין חוזר לברייתו. בעי ריסוק דאין שם מים עליהם. ומב"ק ס"ו אין ראיה כ"כ לנ"ד כמובן. ושם מהני שינוי השם ע"ש: ולכאורה קשה לפ"ז מאי קאמר הש"ס בחולין ק"כ דמשקה היוצא מחדש ושביעית ילפינן מנבילה וחלב ואינך. דשאני בחלב ונבילה שאף שהמחהו בכ"ז הדר לברייתו שיקרש ויהי דבר גוש וכדרך כל דבר שמן שחוזר ונקרש. ואף ציר ורוטב ג"כ נקפא ונקרש. אבל משקה של פירות אינו חוזר להיות פרי. אבל באמת בלא"ה יש חילוק דבחלב ונבילה הוא גוף האיסור שנמחה משא"כ בפירות חדש ושביעית וכמ"ש התוס' שם ק"כ ע"ב ד"ה היכא. וכבר האריכו האחרונים בענין זה וביחוד הפנ"י בפסק חדש. ולבאר שיטה זו צריך אריכות גדול ואכ"מ: י) ויש לדון בזה מדברי הר"ן ס"פ אין מעמידין והרא"ש פ' שלשה שאכלו סי' ל"ה לענין רגלי הדבורים שנשתנו לדבש והמוסק שנעשה מדם דאזלינן בתר השתא. אלמא דכל דבר שנשתנה דאזלינן בתר השתא. וא"כ תיקשי למה במים שנשתנו לשלג ולדגים ויבחושין אזלינן בתר מעיקרא. וע' מג"א סי' רט"ז סק"ג שהקשה ע"ז מבכורות ו' דבעי הש"ס לאסור חלב משום דדם נעכר ונעשה חלב. אלמא דאזלינן בתר מעיקרא. וכבר כתב שם הגר"א שהר"ן ישב זה משום שבנתיים מסריח ונעשה כעפר ע"ש. וא"כ בנ"ד א"ש דאזלינן בתר מעיקרא דהוו מים. ולעיל סי' ל"ח הארכתי בענין זה הרבה בס"ד ובסוגיא דבכורות הנ"ל ואכ"מ: עכ"פ נראה לדינא דדבר שברייתו מן המים אם טבלו בו לא עלתה לו טבילה עד שיתרסק ויהי לדבר נוזליי. שוב ראיתי בנו"ב מ"ת חא"ח סי' נ"ז שכתב ג"כ לענין מלח וכפור שאף שחשוב כמים מ"מ אין טובלים בו עד שימס ויהי למים דהא ורחצו במים כתיב. ורק בשלג יש פוסקים שטובלים בו כמות שהוא מפני שהוא לח יעו"ש. והיינו כמש"ל בס"ד. ומכ"ש לענין יבחושים ודגים שאין סופו לחזור למים כנ"ל וזה ברור בס"ד: יא) ובסוטה ט"ו ע"ב איתא דבעי בסוטה כלי חרס חדשה דברי ר' ישמעאל ויליף לה כלי כלי ממצורע. ובמצורע יליף דומיא דמים חיים שלא נעשתה בהן מלאכה. וה"ה דבעינן בסוטה מים חיים לר"י. ופריך מה למצורע שטעון עץ ארז ואזוב ושני תולעת אמר רבה א"ק בכלי חרס כלי שאמרתי לך כבר. אמר רבא ל"ש שלא נתאכמו פניו אבל נתאכמו פסול דומיא דמים מה מים שלא נשתנו אף כלי שלא נשתנה. בעי רבא נתאכמו והחזירן לכבשן ונתלבנו מהו כיון דאידחו אידחו או כיון דהדור הדור ופשיט מעץ ארז שהפשיל בו קופתו דפסיל ר"א אף דהדר ומפשיט ומשני דאיקלוף איקלופי. והנה לכאורה קשה מסוגיא זו דמשמע שסתם מים בעינן שלא נשתנה מראיהן כלל וכ"ש גופן. וא"כ למה במקוה כשר כשנשתנה ליבחושין ודגים. והפמ"ג באו"ח במשבצות סי' ק"ס סקי"א הקשה למה כשר ביבחושין דהא נשתנה מראיתו. וצ"ל דקושייתו לדעת הטור דפסיל לנט"י אף בנשתנה מחמת עצמן. אבל לדעת הפוסקים דכשר לק"מ כמובן. אכן לפמ"ש דאיירי שנתרסק ונעשה מים א"ש. ואף דמיבעי ליה לרבא בסוטה שם היכא דנדחה ושוב הדר לכמו שהיה מקודם. היינו רק התם גבי מצוה שיש דיחוי אצל מצות ושייך לומר כיון דאידחי אידחי. משא"כ גבי מקוה. וכמ"ש התוס' בנדה ס"ו וקדושין כ"ה דלהכי ל"צ לכתחילה ביאת מים בבית הסתרים משום דלאו מצוה היא ע"ש. ועפמ"ש יש ליישב מה שפסק הרמב"ם בפ"ג מה' סוטה דמהני החזרה לכבשן. והקשה הכ"מ דהא הוי איבעיא דלא איפשיטא. והמל"מ כתב שם דהרמב"ם ס"ל כמ"ש התוס' שם דזה הוי רק דרבנן. והוא דוחק דכל כה"ג הו"ל להרמב"ם לפרושי דהא דנתאכמו פניו הוא דרבנן. והרמב"ם כלל זה יחד עם הא דלא נעשתה מלאכה ע"ש. הרי מוכח דס"ל דהוי דאורייתא כמו נעשתה בו מלאכה. אבל לפמ"ש י"ל דס"ל דכיון דקיי"ל במקוה שכשר כל שברייתו מן המים כשנתרסק ונעשה כמים הרי מבואר דאמרינן במים כיון דהדר הדר. וכלי מדמה למים. ודיו לבא מן הדין להיות כנדון. ואפשר לומר דרבא מיבע"ל שם לר' ישמעאל דאיירי בה בסוגיא שם. ור"י לטעמיה דס"ל ברפ"ז דמקואות ששלג אינו מצטרף למקוה וכ"ש דבר שברייתו מן המים. והיינו אף כשנתרסק ונעשה מים להפוסקים דס"ל דבשלג בעי ריסוק ע' מרדכי ס"פ במה טומנין. ועח"ס חי"ד סי' ר"א וסי' רי"ג בזה. וא"כ ס"ל דבמים כה"ג פסול. אך הספק של רבא הוא דאפשר שכיון שהחזירו לכבשן הו"ל כמי שבאו פנים חדשות לכאן וכמ"ש התוס' בזבחים צ"ו ע"א. ומיושב קושיית התוס' שם ד"ה אלא שהקשו מאי מיבע"ל הכא הא פנים חדשות באו לכאן. ולפמ"ש א"ש דמ"מ מיבע"ל דאפשר נילף ממים שפסול בכה"ג. ועכ"פ לדידן דמכשרינן בשלג ודברים שברייתם מן המים כשנתרסקו. ממילא שפיר הכא ג"כ מהני החזרה לכבשן. ולזה פסק הרמב"ם דמהני. ועוד יש לדון דהוי תרי ספיקי דהא דיש דיחוי אצל מצות ג"כ ספיקא הוא בע"ז מ"ז ע"א ואכמ"ל בזה. וגם י"ל דהא דנראה ונדחה איפשוט בסוכה ל"ג בדבר שבידו ע"ש בתו' ובתו' בסוטה שם ד"ה נתאכמו ובחיבורי ח"א סי' ל' ואכמ"ל בזה: יב) ובאמת צ"ע טובא להסוברים שטובלים בשלג כמו שהוא הא אמרינן הכא דמים מיקרי שלא נשתנה. וצ"ל כמש"ל דכיון שהשלג ישוב ממילא להיות מים לא מיקרי שינוי כלל. ועוי"ל דס"ל דדבר שדרכו בכך לא מיקרי שינוי כלל. וכהא דבכורות ו' ע"ב דמבואר דכיון שדם נעכר ונעשה חלב הוי כדם כיון שדרכו בכך. ומיושב בזה קושיית המג"א סי' רט"ז מהך דבכורות על הא דדבש יעו"ש. דשאני גבי דבש שאין דרכו בכך. שוב ראיתי שכתב כעין סברא זו המקור חיים סי' תס"ז סק"ד ואקצר: יג) ולענין מש"ל דהרמב"ם ס"ל דנתאכמו הוי מה"ת לפ"ז תיקשי קושיות התוס' בסוטה ד"ה ומה דהא מי מקוה שנשתנו מראיהן מחמת מי צבע כשר. וגם דהא בע"ז ל"ז ע"ב מסקינן דלא ילפינן מה מים שלא נשתנו. ונראה דהנה הרמב"ם כתב בפ"ג מה' סוטה שהכלי נראה כבלוי מרוב ימים. ולא הזכיר שנתאכמו. ורש"י בסוטה פירש שנתאכמו ע"י האור. וא"כ הו"ל להרמב"ם להזכיר בפירוש דין זה. ונראה דעת הרמב"ם דבאמת אם נתאכם ע"י האור אין ללמוד ממים. דמים ע"י האור לא מיקרי נשתנו כלל דמ"מ שם מים עליהם. ובע"ז ל"ז דקאמרינן נשתנו מברייתן ע"י האור. היינו בגוונא שאפשר כגון שנתבשלו עם עוד איזה דבר מאכל וכדומה. וגם י"ל דזה הוי כבר בכלל נעשה מלאכה דיליף לה מקודם שפסול בכלי חרס לסוטה. ורק הרמב"ם מפרש שהושחר החרס מעצמו מרוב ימים וכדומה ולא בשביל סיבה חיצונית. ובירושלמי קרי לה מפוחם משמע מזה שנעשה ע"י האור מלשון פחם. וצ"ל דכל שחור קרוי כך. וכן בירושלמי פ"ק דתענית ה"ו ובב"ר פל"ו איתא יצא חם מפוחם. אף שלא היה מחמת האור. ובלא"ה יש לפלפל בדברי הירושלמי דסוטה כי שם לא הזכיר חזרה לכבשן. אך אכ"מ. ולזה יליף ממים שלא נשתנו לפי שמים אין להם מראה מיוחד וכל המראות כשירין בהם ואיקרו מים. וא"כ אין בהם שינוי. אבל שינוי מראה שע"י דבר אחר כמו מי צבע והדחת כלים לא מיקרי שינוי כלל. כיון שאינו פועל על עצמות המים ע' בתוי"ט פ"ז דמקואות פ"ג. משא"כ ביין ומוהל שזה מתערב בעצם המים ופועל בעצמות מי המקוה. ולפמ"ש הטוש"ע בא"ח ר"ס ק"ס דמים שנשתנו מראיהם פסולים יש לפלפל מסוגיא זו. וע"ש בט"ז ומג"א ושאר אחרונים. וברמב"ם פ"ה מה' ב"מ הי"ב כתב במי כיור שלא ישתנו מראיהן ע"ש. והטעם הובא בב"י או"ח ר"ס