דברי מלכיאל ב שלח

יבואו המים ורק שצריך שיהא ראוי לביאת מים. וע"י מה שיתהוו לא יהא הביה"ס ראוי לביאת מים כלל יעו"ש. א"כ הדר קושיא לדוכתא על מה שאין מדקדקים בשיעור המים וכנ"ל. ואף שהרשב"א בתשובה כתב שע"י שתשחה ביותר יתהוו קמטים בבטנה וירכותיה. צ"ל כוונתו דבבטנה קאי על הטבור ששם הוי ג"כ בית הסתרים וירכותיה קאי על מקום דיבוקן וכמ"ש הפוסקים בזה דזה הוי ביה"ס ועב"י סי' קצ"ח שהביא לשונות הראשונים בזה. ולפ"ז אין מועיל כלל מה שתכניס א"ע במים עד צוארה. דמ"מ יש לחוש שהביה"ס יתהוה באופן שלא יהא ראוי לביאת מים. ובביה"ס אין המים מקדימין: אבל באמת נלע"ד שאין השיעור דזרת ממעל לטבור לעיכובא כלל. דצ"ל דהרשב"א איירי הכא בזרת שהוא רק טפח וכדעת הבית הלל בלשון זרת והובא בלבושי שרד בה' נדה סק"ר. ואף שכתב הרשב"א בתשובה בח"ב סי' רכ"ד שצריך שיהיו המים עד חצי החזה. י"ל דהיינו משום ששיעור זרת כתב הרשב"א שהוא על צד הפחות. ועל צד ההידור והחומרא צריך שיהא עד חצי החזה. וכן מוכח מדאמרינן בנדה דף ס"ז שהאיש נראה כמוסק זתים. ומייתי לה שם דהיינו לענין טבילה דרך גדילתו. ופירש"י שם שלענין בית הערוה צריך לשוח כמי שמלקט זתים על הארץ ע"ש. הרי שצריך לשוח הרבה בעת טבילתו. ואף אם יהיו המים רק עד הטבור. ג"כ לא יצטרך לשוח יותר מכפי ששוחה בעת שמלקט פירות מהקרקע. ואף ששאר ראשונים מפרשים הא דכמוסק זתים דקאי לענין בית השחי בשעה שמלקט זתים מהאילן. מ"מ בגוף דין זה שרשאי לכוף ולשחות כ"כ בעת טבילתו לא מצינו דפליגי על רש"י. ואי לא ס"ל דין זה הו"ל להוכיח מזה שאין הפירוש כדבריו. וכן איתא שם שהאשה נראית כמניקה את בנה. וכתבו התו' שם בד"ה פתחה שהוא לענין הגבהת הדד מעל החזה. ורש"י פי' דקאי לענין בית הערוה. ומוכח מזה ג"כ שכופפת א"ע הרבה עד שנפתח קצת בית הערוה. ואף לפי' התוס' מוכח ג"כ שכופפת א"ע למטה ממקום דדים. וזה הוא פחות משיעור חצי אמה ממעל לטבור כמובן. וגם כיון שאנו רואים שהתו' קורים חזה את המקום שתחת הדדים. א"כ חצי החזה יעלה ג"כ פחות משיעור חצי אמה ממעל לטבור: ועוד דהא הי"א דלא עלתה טבילה הוא התשב"ץ בשם הראב"ד שהובא בב"י. והוא בתשב"ץ ח"א סי' י"ז. ושם כתב דסגי שיהא גובה המים מעט יותר מאמה ומחצה לפי שהנשים הם קצרות יותר מהאנשים. והשיעור השוה לכל בנ"א הוא שיהיו במקוה יותר מחצי קומתו עד קרוב לשני שלישי קומתו. וכתב שם ששיעור זה הוא קרוב לשיעור הרשב"א זרת ממעל להטבור ושדעתו מכוונת לדעת הרשב"א ע"ש. ובאמת יש הפרש גדול כי ידוע אשר אמה וחצי גובה או קרוב לשני שלישי קומת האדם הוא פחות מכפי עשרה גודלים ממעל לטבור. וע"כ צ"ל ששיעור הרשב"א אינו בדווקא. ורק על צד הקירוב ובערך. וכ"נ מהתשב"ץ שכתב שכשרה המקוה כשגבוהה יותר מאמה וחצי. אף שבודאי יש קצת נשים גבוהות הקומה. והו"ל לפרש שהם לא יטבלו עד שיוסיפו עבורם מים בגובה. וע"כ צ"ל שאין השיעור בצמצום ובדווקא. ורק ע"צ הקירוב וכנ"ל: ובאמת הוא דבר קשה לכוין השיעור כי לא כל הנשים שוות בקומה. ואם יהיו המים יותר מהשיעור. אזי יש לחוש שתזקוף ביותר דג"כ לדעת הי"א לא עלתה טבילה ואף שאנו מצוים לה שתשחה קצת. מ"מ א"א להעומדת עליה לראות איך היא שוחה תחת המים וגם כי כשהמים עד צואר האשה אזי ע"כ רוב המים מגביהים קצת גופה. וא"א לה לעמוד על הקרקע בעת טבילתה כראוי ובאופן כזה לא תטבול כראוי וכמש"ל וכמ"ש ג"כ הלבש"ר ס"ק ר"א. ואף דאמר רב יוסף ביומא ע"ח שצריך שתעמוד האשה עד צוארה במים ומשמע דשרי בכה"ג י"ל דבאמת להכי דחי הש"ס שם דלית הילכתא כוותיה. ולעשות מדריגות בתוך המקוה שיעמדו עליהם הנשים הקצרות. איזה מספר המדרגות אשר נעשה שם כי לא כל הקומות שוות. וגם כי צריך שתהא רוחב המדרגה ד' טפחים כדקיי"ל בסי' קצ"ח. ואיפוא נמצא מקוה רחבה כזו שיוכלו לעשות בה שנים או שלשה מדריגות רחבות כאלה. וע"כ צ"ל שהשיעור הלז אינו לעיכובא רק על צד הקירוב וכנ"ל: אכן לכתחילה בודאי צריך לעשות כשיעור הנזכר ברשב"א ובשו"ע שיהא זרת היינו ב' טפחים וחצי ממעל לטבור וחלילה להקל בזה. וכן לעשות מדרגה אחת למטה רחבה ד' טפחים שהנשים הקצרות יעמדו עליה. ועובי המדריגה יהא בערך ב' או ג' גודלים. ויש נשים קצרות ביותר אשר להן יעלו המים מעל לראשן. ומצד שמפחדות ליכנס במים עמוקים הדרך שהאשה העומדת עליהן מחזקת אותן בידיהם. ולזה צריך להזהיר האשה המשגחת ע"ז שתזהיר אותן הנשים שישוחו קצת במים אף דבלא"ה המים מעל לראשן כדי שיהיו הביה"ס ראוים לביאת מים כמבואר בש"ס ובש"ע סי' קצ"ח סל"ה. וכן צריך להזהיר שהאשה שמחזקת את הטובלת תטביל מקודם ידה במקוה כדי שלא יהא חציצה וכדקיי"ל בסי' קצ"ח סכ"ח. ובשעת טבילתה לא תאחוז בה כ"כ בחוזק וכמש"ש קצת אחרונים להחמיר בזה. ויותר טוב לעשות מדריגה עבור הנשים הקצרות כי קשה להזהר בכל זה. וגם דאפשר שלא תשחה כראוי. כי לפי שכל גופה במים אף בזקיפתה. לא תדע לדקדק בזה וגם האשה העומדת ע"ג אינה יכולה לראות אם היא שוחה בתוך המים כדין. ובזה החשש יותר גדול מהחשש של הרשב"א אם המים מועטים. כי כשהמים מועטים וצריכה לשחות יותר מדאי י"ל שהמים מקדימים כמש"ל מהט"ז. אבל כשטובלת בזקיפה ולא נתגלו כלל עדיין איזה חלקי בית הסתרים. יש חשש שלא עלתה לה טבילה כלל. וגם כי כאשר המים עד ראשן. יקשה לה להחזיק גופה במים כראוי ע"פ דין כידוע טבע המים שמגביהים גוף האדם כשהם מרובים ולא תוכל לטבול כראוי וכמש"ל. וגם כי מפחדת קצת ולא תטבול כראוי. ועכ"פ כשיהיו המים עד ראשן צריך להזהירם שיעמדו כראוי שלא יוגבה גופם למעלה ושישוחו קצת כדין בתוך המים בשעת הטבילה: וכן ראוי לכל מורה להזהיר את האשה המשגחת על הטבילה שתשגיח שהנשים הטובלות יפרידו בהיותם במקוה את אצבעות רגליהן כדי שיכנסו בהם מים. כי טבע אצבעות הרגלים להיות מהודקים זה על זה. וראוי שיהא עכ"פ המים מקדימין שם ושוב לא יהא חציצה וכמש"ל ובסי' ס"א בזה. ורציתי לישב עפ"ז דברי הרמב"ם שכתב בפ"ב מה' מקואות שאם נכנסו צרורות וקסמים בסדקי רגליה מלמטה חוצצים. והקשה הכ"מ דהא מפורש בתוספתא פ"ח דאין חוצצים. ותירץ משום דקתני לה שם בשם ר"ע. משמע דרבנן פליגי עליה. והוא תמוה שיחדש זה הרמב"ם מדעתו לדחות סתמא דתוספתא מהלכה. ועוד כתב הכ"מ דר"ע ס"ל שא"צ שבה"ס יהיו ראוים לביאת מים. ואנן קיי"ל שצריך שיהו ראוין. והוא דוחק ג"כ דא"כ ל"ל לר"ע למינקט סדקי הרגל. הול"ל דרך כלל שא"צ ראוי לביאת מים. אבל לפמש"ל י"ל דהתוספתא איירי שנכנסו אח"כ בתוך המים לזה אינו חוצץ. אבל ז"א דהא בתוספתא מסיק שם הטעם שהוא כבית הסתרים. הרי שהטעם הוא כמ"ש הב"י דס"ל לר"ע שא"צ שיהא ראוי לביאת מים. ובב"י ובכ"מ לא העתיק סוף דברי ר"ע. והנה החכ"א ואחריו נמשכו עוד אחרונים כתבו שצריך להזהר שלא יכנסו צרורות וקסמים במקוה בין אצבעות רגליה. והראו המקור לדין המבואר בסי' קצ"ח סמ"ב. ובמחכ"ת לא העתיקו יפה. דבש"ע איירי כשנכנסו הצרורות קודם שנכנסה למקוה. וכן נראה ברמב"ם ובתוספתא יעו"ש. אבל לאחר שנכנסה למקוה שוב אין חשש דהמים מקדימין כנ"ל. ואף שכתבו הפוסקים שלא תטבול בטיט מפני שנכנס בין אצבעותיה וחוצץ וע' סי' קצ"ח סל"ג. זה רק בטיט שנדבק מאוד ע"ש וכמש"ל בסי' ס"א אבל לא בצרורות וקסמים שאינם נדבקים. וגם בטיט הקשה שם