דברי מלכיאל ב שלז

שם. ולזה קמ"ל דכל הנהו אמוראי הקילו במקום אונס אף לכל נשי העיר. וע' תוי"ט פ"ה דמעשר שני מ"ב ד"ה ותנאי בפירוש לשון התקין: ולזה נלע"ד למעשה להקל במקום אונס בכל גוונא. ובפרט דלדידן דכולהו ספק זבות נינהו כתבו הרז"ה והרא"ה בבה"ב להקל אף לכתחילה לטבול ביום ח'. ואף דלא קיי"ל הכי. מ"מ יש לצרף דעתם במקום אונס. והיכא שלא תבוא אצל בעלה עד הלילה בודאי יש להקל כשיש קצת סיבה להקל וכמ"ש התו' בנדה ס"ז ע"ב. וע' בח"ס סי' קצ"ז מ"ש ג"כ לצדד להקל בטבילה ביום. ומה שהקילו בגזירת חז"ל בזה במקום אונס כגון בטבילה ביום ח' ולענין טבילה בע"ש. ולא מצינו שהקילו כן בשאר גזירותיהם ואדרבה אמרינן לא פלוג רבנן. נראה הטעם משום דהכא איכא דררא דביטול מצוה אם נחמיר עליה דעי"ז לא תטבול היום כלל ותמנע מפו"ר. וכבר החמירו חז"ל הרבה בזה כדאיתא בעירובין ס"ג ע"ב. וכן בכתובות דף ג' גבי לינשא בשלישי ג"כ שייך טעם זה. משא"כ בשארי גזירות חז"ל. ויש להאריך בזה מכמה דוכתי בש"ס אך אין הפנאי מסכים לזה כעת. וקצת בארנו בזה בע"ה בח"א סי' כ"ח: אחרי כותבי כ"ז מצאתי בשו"ת רמ"א סי' כ"א שהרגיש במה שדקדקנו בלשון אתקין. וכתב ג"כ שהכוונה שהתקין שלא יעשו באופן אחר רק שיטבלו דווקא ביום ח'. וכתב שם הטעם לפי שכשילכו בלילה יצטרכו לקחת עמם בני אדם ונרות כדי להנצל מגנבי ואריותא ואבולאי ויתפרסם ענין טבילתם. לזה תיקן שילכו ביום ויוכלו להסתיר טבילתן משום צניעות. ולענ"ד הוא דוחק דהא גבי משום צינה לא שייך זה דהא אפשר שיחממו המים. ודוחק לומר שחשש שע"י שיתעסקו בחימום הבית והמים יתפרסם הדבר. או חשש שיטבלו בצוננים ועי"ז לא תטבול כראוי או תבוא לידי סכנה. ולפמש"ל נתבאר הדבר יותר בע"ה וע' בה"ג ה' נדה שמפורש שם דאף באונס של האשה לבדה מותרת ג"כ לטבול ביום. וכדברינו בס"ד: סימן נח הנה בש"ע סי' קצ"ח סל"ו וסי' ר"א סעיף ס"ו קיי"ל שצריך שיהו מי המקוה גבוהים ממעל לטיבורה כזרת. וכתב הלבושי שרד והובא בפ"ת שם ג"כ דהיינו ח' גודלים או י"ב גודלים כידוע שיש זרת שהוא שליש אמה ויש שהוא חצי אמה. וכתב הלב"ש להחמיר בזה דהא לדעת הש"ך ס"ק מ"ט לא עלתה טבילה אם שחתה יותר מדאי. ואם אין המים כשיעור הנ"ל צריכה לשחות יותר מדאי וכמ"ש הרשב"א בתשובה שממנו מקור דין זה והובא בב"י שם. והנה העולם אין נזהרים בזה השיעור. וגם כי הוא בלתי אפשר דהא יש נשים גבוהות בקומה. ואם נעשה המקוה שיהיו המים זרת מעל לטבור לנשים בעלות קומה א"כ יהי לנשים שפלות הקומה ממעל לראשן. ולא יוכלו לטבול כראוי מצד שיפחדו לטבול וכידוע טבע האדם לפחוד כשהמים גבוהים יותר מקומתו. וקיי"ל בנדה ס"ז ובש"ע סי' קצ"ח סל"ג דהיכא שמפחדת אסור לטבול. ואף שאפשר לעשות מדריגות רחבות במקוה והקטנות בקומה יעמדו על המדריגה. בכ"ז הוא דבר קשה לצמצם. וגם כי אנו רואין שאין מדקדקים בזה כ"כ וחלילה לומר על עם קדוש שמזלזלין בטבילה ח"ו. והלב"ש שם כתב שאם אין במקוה שיעור זה תשכיב א"ע במקוה כעין דף. ולענ"ד דבר זה קשה למוסרו לנשים. כי צריך שתשכב על קרקע המקוה דווקא. ואין מועיל שתשכיב עצמה באלכסון באמצע המים כי בזה קרוב שתבוא לידי מכשול. שוב מצאתי שכ"כ הלבושי שרד בחידושיו לה' נדה ס"ק ר"א שבאמצע המים א"א שתשכיב א"ע. וצריך שתשכיב על הקרקע. ולענ"ד גם ע"ז קשה לסמוך לכתחילה. וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תתי"ח להדיא שיש לחוש שמא לא תשתטח כראוי על קרקע המקוה. וראיתי בלבש"ר שם סק"כ שנסתפק בשיעור זרת הנזכר ברשב"א בזה אם הוא טפח או שליש אמה או חצי אמה ועשה פשרה שם שיהיו עשרה גודלין. והנה פשרתו תמוה דאטו ספק ממון הוא שבספק אמרינן שיחלוקו. אבל באמת במחכ"ת לא ראה תשובת הרשב"א סי' תתק"י שמבואר להדיא דזרת הוי שני טפחים ומחצה. והיינו עשרה גודלים. וקורא אני על הלבש"ר מאמרם חכם עדיף מנביא שכיון לשיעור י' גודלים אף שטעמו תמוה כנ"ל: והחכ"א כתב להלכה שצריך שלש טפחים מעל הטבור. ולא ראה דברי הרשב"א הנ"ל: ולזה כדי ללמד זכות על אשר לא נהגו לדקדק בשיעור זה בצמצום. נלע"ד דבאמת הא כבר הקשה הט"ז בסי' קצ"ח ס"ק ל"ח למה לדעת הי"א לא עלתה טבילה אם שחתה ביותר בשביל שמתקמט הבשר. הלא המים מקדימים לתוך הקמטים. ותירץ שהחשש הוא שמא יתהוו הקמטים בבשר קודם שנכנס למים. ואח"כ לא יכנסו המים לקמטים לפי שנדבקו בחוזק ולזה כתב הט"ז שאם תכניס א"ע מקודם במים עד צוארה. שוב אין חשש אם תשחה ביותר קצת. ולכאורה קשה דהא לעולם כשטובלת היא מכנסת מקודם גופה עד הצואר ואח"כ ראשה. וא"כ היכי משכחת לה הא דלא עלתה לה טבילה אם שחתה ביותר לדעת הי"א. וצ"ל דאיירי כגון שבשעה שטבלה לא השפילה א"ע לתוך המים כדרך גדילתה ועמידתה רק כפפה ראשה וגופה ושחתה לפניה על פני המים. ועי"ז אפשר שיתהוו קמטים למעלה מן המים קודם שיגיעו המים לתוכם. אבל אם היא משפלת א"ע לתוך המים כמו שהיא עומדת. רק ראשה כופפת מעט. אז נעשים הקמטים בחלק הגוף שכבר מכוסה במים וכמובן. ושפיר עלתה לה טבילה אף אם אין במים השיעור שקצב הרשב"א. ואף שהש"ך בנה"כ כתב דהכא לא שייך לומר שהמים מקדימין לפי שהקמטים מתדבקים בחוזק ואין חיבור למים שבתוכם עם מי המקוה. מ"מ כבר בארנו בס"ד בסי' ס"א שהעיקר לענ"ד כהט"ז דאף שדבוק בחוזק מ"מ מועיל מה שהמים מקדימין. והנה הט"ז כתב שראוי ונכון להנהיג כן שהנשים יכניסו מקודם גופם עד הצואר כדי שאף אם ישחו ביותר מ"מ לא יהי חשש בטבילתם. כי באמת אף שיהי שיעור המים כדעת הרשב"א בכ"ז אפשר שתשחה יותר מדאי בכריעה פתאומית. ולפי מה שבארנו שכוונתו רק שלא יטבלו בכפיפת הגוף והשכבת חלק גוף שממעל למים. רק בהשפלת הגוף וכפיפת הראש והעורף. וכן הוא אופן הטבילה אצלינו. א"כ שוב אין חשש אף אם יהיו המים פחותים מזרת ממעל לטבור וכנ"ל. וכ"כ הסד"ט להדיא בסי' קצ"ח ס"ק ע"ג שאם אין במי המקוה כשיעור זרת ממעל לטבור יש לסמוך על הט"ז דסגי במה שתכניס מקודם במים את גופה עד צוארה. ולפלא על הלבש"ר שהחמיר בדבר כ"כ ולא הזכיר דעת הט"ז בזה וכתב שאם אין במים שיעור הנ"ל תטבול בהשכבת גופה. וכבר הזכרנו שכתב הרשב"א שבאופן כזה יש חשש גדול. ובפרט היכא שהמים מרובים שטבע המים להגביה הגוף. ולא תוכל להשכיב א"ע על הקרקע כראוי. וגוף הדבר הוא חומרא דהא העיקר הוא כהפוסקים דס"ל שאף אם שחתה ביותר עלתה לה טבילה. וכ"נ דעת הש"ע סי' קצ"ח סל"ה וכ"כ הסד"ט ס"ק ע"ו שם. ובפרט דהא הרבה ראשונים ס"ל דכל הנהו הלכות דבנדה דף ס"ז הם רק לטהרות וכבר כתב הש"ך סקי"ג שבמקום דלא אפשר יש לסמוך על שיטה זו. ואף להיש מי האומר שהובא בש"ע דלא עלתה לה טבילה. מ"מ הא דעת הט"ז שם דהיכא שהמים מקדימים וכגון היכא שהכניסה מקודם גופה למים עד צוארה כ"ע מודו דעלתה לה טבילה. וגוף שיטה זו דלא עלתה לה טבילה צ"ע טובא דהא איתא בתוספתא בפ"ח דמקואות והובא להלכה ברמב"ם ובש"ע סי' ר"א סעיף ס"א הכופת ידיו ורגליו וישב לו באמת המים אם נכנסו המים דרך כולו עלתה לו טבילה. ואף שהב"י הביא לפרש שצריך לבדוק. מ"מ הא חזינן שמועיל בדיקה. והגר"א בסי' קצ"ח ס"ק מ"ב הביא ראיה מתוספתא זו דסגי אף אם המים מרודדים יעו"ש: אכן לפמש"ל בסימן ס"א לישב קושית הט"ז דמ"מ לענין בית הסתרים אין מועיל סברא זו שהמים מקדימין לפי ששם לא