דברי מלכיאל ב שלה

יג) ולפי שיטת הפוסקים הנ"ל שהוכיחו מהא דרואה בשפופרת דבעובי שפופרת לא שייך הא דא"א לפה"ק בל"ד: נראה להוכיח דאף בעובי אצבע אפשר בלא דם. דהנה הרשב"א בחידושיו בנדה דף כ"א ע"ב כתב שאם תחבה אצבע לפנים והוציאה דם מן המקור טמאה דבשר האצבע הוי מין במינו ואינו חוצץ. וכ"כ האשכול בהלכות נדה סימן מ'. והאשכול בעצמו מביא שם ג"כ מדבעי ר' ירמיה מר"ז הרואה בשפופרת מהו. להוכיח שיש חילוק בין חתיכה גדולה לקטנה לענין פתיחת הקבר ע"ש. והרי מבואר בדבריהם שהאצבע מגיע למקום שהשפופרת מגיע. ולשון הרשב"א משמע להדיא שהאצבע מגיע למקור. ודלא כהח"ס סי' קע"ט שהחליט שהאצבע אינו מגיע למקור. וממילא מוכח דס"ל להאשכול ולהרשב"א דבעובי אצבע שפיר אפשר בלא דם. וכן מפורש להדיא במשנה חולין ע"א ע"א שהחיה הושיטה ידה לפנים ונגעה בעובר דהוי טומאה בלועה אם לא שסופו לצאת ע"ש בסוגיא. הרי מפורש שיכולה להגיע ידה לפנים תוך המקור. ובזה מיושב מה שהקשינו לדעת הפוסקים הנ"ל למה לא פירש הש"ס שיעור עובי השפופרת. אבל לפמ"ש י"ל שידוע שעכ"פ אינו עב יותר מאצבע או האבר. וכן מוכח מדלא חיישינן לביאת כל אדם שמא יגיע למקור ויצא דם דכיון שלדעתם אפשר להגיע באצבע למקור וכמש"ל. וכן בדיקת האשה הוא ג"כ באצבע: יד) ובגוף דין דא"א לפה"ק בלא דם כתב הראב"ד בבעה"נ בשער תיקון הוסתות דזה רק מצד רוב שרוב דמים שבאשה טמאים. ודנין רוב זה כודאי ואף לקולא דהא איתא בנדה כ"א ע"ב שעל רוב זה מביאה קרבן ונאכל. אבל ודאי אפשר שיצא ע"י פה"ק רק דם טהור. והרז"ה חולק עליו שם וס"ל שהכוונה שא"א בלא דם טמא. והנה להראב"ד נראה דהיכא שיש עוד ספק. יש לעשות מזה ס"ס לדעת התו' בכתובות דף ט' דאף במקום רוב אמרינן ס"ס. ואף דשם איירי ברוב רצון שאינו גמור כמבואר שם בתו'. מ"מ הרי כבר כתבו התו' בנדה י"ח ע"א ד"ה שליא דאף בכל רוב אמרינן ס"ס משום דמצרפינן מיעוטא למחצה של ספק השני והויא רובא וכהא דחולין ע"ז שמצרפין מיעוטא דנדמה למחצה נקיבות. וכן קבע מסמרות בזה בסד"ט סי' קפ"ז ס"ק ט"ו וע"ש סי' קפ"ג סק"ג בזה [ורק מה שהביא מהש"ך סי' נ"ג שהיכי ששכיח לאיסור לא אמרינן ס"ס והסד"ט חולק עליו. לענ"ד י"ל דהיכא שהאיסור השכיח הוא נגד שני הספיקות וודאי דלא אמרינן ס"ס] וכבר כתב הכרתי ופלתי בבית הספק שגם הראב"ד פ"ט מה' טומאת מת הי"א וכן הרשב"א בתשובה ס"ל דאמרינן ס"ס במקום רוב ע"ש. ויש להאריך בפרט זה ובדברי הכ"מ שם. אך אין העת מספקת מרוב טרדותי כי לענ"ד מש"ש הכ"מ גבי עובדא דשפחתו של מציק בפסחים דף ט' דרוב נשים ולד מעליא ילדו תמוה דהא שם איירי שהפילה דבר ואין ידוע אם נגמר צורתו. וכיון שהפילה ולא ילדה כראוי. הרי יצאה מכלל הרוב. וראיתי בסד"ט ס"ס קפ"ח רצה לומר כעין סברא זו לענין המוצאת קרטין דלא נימא שרוב דמים של אשה טמאים דהא יצאה מכלל הרוב וראתה קרטין ולא דם. ולא הביא דברי הכ"מ הנ"ל. ושוב דחה דאין לומר כן דהא אמרינן בנדה כ"א לר"י במפלת חתיכה שרוב חתיכות הם של דמים טמאים הרי אף שאין דרכה לראות בחתיכה מ"מ אזלינן בתר רובא. ודבריו תמוהים במחכ"ת דהא הרוב הוא ע"ז בעצמו שרוב החתיכות הם של מיני דמים טמאים. וא"כ מה שייך לכאן הא שאין דרכה לראות חתיכה. וסברתינו נראה ברורה אך שדורש אריכות לברר זה ואכ"מ: עכ"פ שמענו דאמרינן לדעת כמה פוסקים ס"ס במקום רוב ושכן הוא דעת הראב"ד לפי הבנת הכרו"פ הנ"ל. וא"כ גם בפתיחת הקבר אף שא"א בלא דם מ"מ לדעת הראב"ד שהוא רק מצד רוב. אם יש עוד ספק שפיר מצטרף לס"ס. וכ"נ מסקנת דעת הסד"ט ס"ס קפ"ח יעו"ש בדבריו: טו) ועתה נשובה נא לראות בנ"ד מה דינן של הנשים שנבדקות ע"י הרופאים באצבע או ע"י שפופרת. הנה דעת הרי"ף והרמב"ם והספר יראים והאור זרוע והשאלתות לדעת האור זרוע והרע"ב שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם. ואף לדעת הראב"ד והאשכול והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן שפסקו דא"א לפה"ק בלא דם. מ"מ כבר הוכחנו דבאצבע לא מיקרי פה"ק לענין זה. וידוע דהשפופרת של הרופאים אין עוביה אף כחצי אצבע. ועוד י"ל לדעת הפוסקים הללו שבפה"ק מצד חוץ לא אמרינן הא דא"א בלא דם וכמש"ל. א"כ פשוט שאין חשש בנ"ד. והוא דבר מסתבר מאוד לענ"ד. ובפרט שכבר הוכחנו שכן דעת הרז"ה ותו' רי"ד. ואף לדעת הטור והב"י שחילקו בין חתיכה גדולה לקטנה כעין שפופרת. מ"מ אפשר שהשפופרת של הרופא אינה גדולה יותר מהשפופרת שהוזכר בש"ס ובפרט לפמש"ל להוכיח דאף בעובי אצבע אין לחוש: טז) ועוד יש לדון עפמש"ל לבאר דאף שא"א בלא דם מ"מ י"ל שהדם נכנס לתוך השפופרת או נדבק מבחוץ על השפופרת ומ"מ טהורה משום שאין דרך לראות בשפופרת או משום חציצה ושכ"כ הסד"ט והחו"ד. א"כ גם בנ"ד אם לא בדקה את השפופרת של הרופא אחר שהוציאה מאותו מקום. שפיר יש להסתפק שמא יצא הדם באופן זה. ולשיטת הראב"ד שהזכרנו דס"ל דהך דא"א לפה"ק בלא דם הוא רק מצד שרוב דמים טמאים. אבל ודאי איכא מיעוט שיוצא ע"י פה"ק רק דם טהור. א"כ יש כאן ס"ס שמא יצא דם טהור ואף אם יצא דם טמא שמא יצא באופן הנזכר שהיא טהורה מטעם הנ"ל. או י"ל ס"ס שמא השפופרת היא כחתיכה קטנה וכשפופרת המוזכר בש"ס שאפשר להכניסו בלא דם ולא יצא דם כלל. ואף אינימא שהוא גדול ויצא דם שמא יצא דם טהור. ולפ"ז אף בלא סברת הראב"ד יש ג"כ ס"ס שמא השפופרת קטנה ולא יצא דם. ואף אם יצא דם שמא יצא באופן שטהורה שהזכרנו. ואף דהוי חסרון ידיעה בשיעור השפופרת הרי כבר כתבו הפוסקים ביו"ד סי' צ"ח דחסרון ידיעה לכל העולם שפיר מצרפינן לס"ס. ובלא"ה סברתינו שמצד חוץ לא מיקרי פה"ק לענין זה נראה ברור שיש לצרף לספק עכ"פ. וגם כי הוכחתינו למעלה דאף בכעובי אצבע לא מיקרי פה"ק לענין זה היא ברורה לענ"ד. וגם גוף הדין יש בו מחלוקת הפוסקים כמש"ל ואלו ראו דברי האו"ז הנ"ל מ"ש לחלק בין ולד לחתיכה לא היו נדחקים כ"כ לחלק בין חתיכה גדולה לקטנה: יז) עכ"פ מכל הטעמים הנ"ל נראה פשוט שיש להקל בנ"ד ולטהר הנשים שנבדקות ע"י רופא ביד או בכלי. וכן אני מורה ובא הלכה למעשה ולענ"ד היא הלכה ברורה בלי פקפוק. אח"כ ראיתי בשו"ת עונג יו"ט סי' פ"ד שכתב שמנהג הרופאים שמכניסים פי המקור לתוך השפופרת ועי"ז בודקים אם יש מכה במקור ואין נפתח המקור כלל ע"י השפופרת. ולענ"ד אף אם נפתח יש להקל וכמש"ל. ושם היקל ג"כ בספוג שנותנת במקור משום שנותנתה ע"י שפופרת ותלינן שאף אם ראתה דם בפה"ק ראתה בשפופרת או בספוג שאין דרכה בכך וטהורה. והיינו כמש"ל בס"ד. ועוד כתב שם לענין הספוג לעשות ס"ס כעין פרט אחד מה שכתבנו למעלה בס"ד. ועשה ספק מהא דדעת הרמב"ם דאפשר לפה"ק בל"ד.. אף שלא הביא רק דעת הרמב"ם לחוד. וא"כ מכ"ש לפמש"ל שכן דעת הרבה פוסקים בודאי דהוי ס"ס וכמש"ל. וכן יתר הדברים נתבארו בדברינו הדבר ביתר ביאור בע"ה. ועכ"פ הרי שמענו שדעתו ג"כ להקל בזה וכונתי בע"ה לדעתו הק' ונתבאר בדברינו יותר בס"ד: