דברי מלכיאל ב שלד

תשמיש הכל מגיע עד כנגד פה המקור. וע' בספר מעשה טוביה בשער גן נעול מ"ש בפרטי ניתוח האברים בזה. ואין להאריך בזה כי צריך לזה בקיאות בניתוח כמ"ש המשאת בנימין סי' מ"ט. אכן שיטת הפוסקים נכונים יותר ע"פ סברא זו: ז) ובאמת בלא"ה קשה לי טובא על הפוסקים הנ"ל מה מקשו מהא דשפופרת ומחתיכה. דהא שפיר י"ל דא"א לפה"ק בל"ד. והכא הרי יש דם בהשפופרת והחתיכה רק שהדם טהור מצד חציצה או שאין דרכה לראות כן [ובחתיכה י"ל שהדם נכנס בבקעים מבחוץ. וע' ט"ז סי' קפ"ח שכתב דגם מבחוץ ג"כ אמרינן שאין דרכה בכך. וכן מוכח בחי' הרשב"א ובאשכול ה' נדה שכתבו לחלק בין אצבע לשפופרת דאצבע הוי מין במינו ואינו חוצץ. אלמא דאיירי שהדם מבחוץ וכמו באצבע] ועפ"ז יש לתרץ קושיית הראשונים אהא דאמר רבא בדף ס"ו דא"א לפה"ק בל"ד דהא בדף כ"ב קאמר דכ"ע אין דרכה לראות בחתיכה. והקשו דהא מ"מ א"א לפה"ק בל"ד. ונדחקו לומר דבאמת איהו לא ס"ל הכי. ולפמ"ש א"ש בפשיטות דאף שא"א בלא דם. מ"מ טהורה דאין דרכה בכך. והא דדף ס"ו י"ל שדרכה בכך לראות דם עם ולד. שוב ראיתי בסד"ט ובחות דעת סי' קפ"ח שהרגישו בזה. ומש"ש הח"ד שהב"י חזר בו בש"ע ולא ס"ל לחלק בשיעור שפופרת. תמהני דהא מפורש בש"ע ס"ס קפ"ח שבשפופרת דק אפשר בלא דם ע"ש: ח) ואפשר לישב שקושיית הטור וב"י הוא דכיון שדרך לצאת דם בעת פתיחת המקור. א"כ אין שייך לומר שאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה או בשפופרת. דהא שפיר דרכה בכך. וע"כ צ"ל דאיירי בחתיכה ושפופרת קטנה באופן שאפשר בלא דם: ולזה אף כשיוצא דם שפיר יש לטהר מפני שאין דרכה בכך. אכן לטעם חציצה לא תכון סברא זו. והנה בחתיכה כבר כתבו האשכול והרשב"א שאינו חוצץ דהוי מב"מ ובשפופרת אם הדם בחוץ לא שייך חציצה: ט) אבל פשטות דברי הרשב"א והרא"ש משמע כמש"ל דגבי שפופרת לא קשה להו כלל מהא דא"א לפה"ק בל"ד משום דס"ל כמש"ל שהדם ירד לשפופרת ומ"מ אינו מטמא משום חציצה או שאין דרך. ורק בחתיכה נתקשו וכתבו משום דס"ל שהוא דם חתיכה ולא דם נדה. ולהכי מפרש רבא פלוגתא דחתיכה אף דלדידיה ס"ל שא"א בל"ד. מ"מ נ"מ לענין רואה בשפופרת שטהורה ע' ברא"ש פ"ג שכתב כן וכ"כ הרשב"א בתוה"ב בשער מפלת ויולדת. וכן מוכח להדיא בהרא"ש ורשב"א שם שנתקשו מדרבא אדרבא וכנ"ל. והקשה הב"י על הרא"ש סי' קפ"ח דמאי קושיא הא י"ל דאיירי בחתיכה קטנה וכמו שפופרת. ונדחק מאוד לומר דבעי הרא"ש לישב אף אינימא דאיירי בחתיכה גדולה והוא תמוה דהא תירוץ הרא"ש שם דרבא קאמר אליבא דמ"ד אפשר פה"ק בל"ד וליה לא ס"ל הוא דוחק גדול. וטפי א"ש לומר דאיירי בחתיכה קטנה דומיא דשפופרת דאיירי בה. אבל לפמ"ש א"ש דהרשב"א והרא"ש לא ס"ל כלל החילוק בין חתיכה גדולה לקטנה. ומשפופרת לא קשה להו כלל וכמש"ל דהא שפיר יצא דם ומ"מ אינו מטמא בשפופרת וכ"ה דעת הראב"ד בבעה"נ. ורק במפלת שערות וקליפות ויבחושין כתבו הרשב"א והרא"ש פ"ג ס"ג שבדברים קטנים כאלה אין שייך לומר א"א לפה"ק בל"ד. וזה מוכרח דהא גם בדם טהור נפתח המקור. ומ"מ אין חוששין לדם טמא בשביל פה"ק. אבל כל שיש עליו שם חתיכה שוב אין חילוק בין גדולה לקטנה וכפשטות הסוגיא דף כ"א דפליג ר' יהודה בחתיכה ולא חילק בין גדולה לקטנה. וכן מוכח ברא"ש רפ"ג שהקשה על השאלתות דס"ל דמפלת קודם מ' יום אפשר בלא דם דהא אמרינן הכא דאף בחתיכה ס"ל לר"י דא"א בלא דם ונשאר בקושיא. ולדעת הטור וב"י שמחלקים בין חתיכה גדולה לקטנה לק"מ די"ל דס"ל להשאלתות שקודם מ' הוי כחתיכה קטנה. וכבר הרגיש בזה במעדני יו"ט שם. והביא ע"ז דברי הב"י בסי' קפ"ח שהקשה על הרא"ש. ודבריו תמוהים דהב"י קאי על דברי הרא"ש פ"ג ס"ב. אבל לא על דברי הרא"ש הללו. אבל העיקר לענ"ד כמש"ל דלא ס"ל להרא"ש כלל לחלק בין חתיכה גדולה לקטנה והאשכול מתרץ באמת קושיית הרא"ש ע"פ חילוק זה. ויש בשיטה זו ואכמ"ל כי הוא ענין רחב מאוד: י) ובאמת צריך להבין דעת הרשב"א והרא"ש ושאר ראשונים למה לא הקשו אהא דשפופרת מהא דא"א לפה"ק בל"ד וכמו שהקשו הטור וב"י. ומש"ל בטעמם מסום שהרי יצא דם בשפופרת. עדיין אינו מספיק דכל כה"ג הו"ל לפרושי. ובפרט כיון שהקשו זה גבי חתיכה הו"ל לפרש דבריהם דגבי שפופרת לא קשה משום שי"ל סברא הנ"ל. ולזה נלע"ד שהיה פשוט להרשב"א והרא"ש דלא שייכא סברא דא"א לפה"ק בל"ד רק כשנפתח הקבר מבפנים ע"י שמתעורר איזה דבר לצאת משם כגון ולד או חתיכה וכדומה וזה גורם שיתעורר הדם ג"כ לצאת. אבל ע"י מה שפותחין הקבר מבחוץ. אין מתעורר הדם שבפנים כלל. ואפשר בלא דם. וא"ש הא דשפופרת כפשוטו. וצע"ג על הטור וב"י מהיכן היה פשוט להם כ"כ דאף פה"ק מבחוץ א"א בל"ד כדי להקשות מהא דשפופרת. ואדרבא יש להוכיח להיפוך מדלא מצינו בש"ס סברא זו רק גבי חתיכה וגבי נפל בנדה כ"א ול"ח וס"ו ובכריתות י'. והו"ל להש"ס לאשמועינן בפשיטות שאם פתחו הקבר באיזה דבר א"א בלא דם. וע"כ צ"ל דבפתיחה מבחוץ באמת טהורה דאפשר בלא דם: יא) וכן יש להוכיח מבדיקת האשה שהצריכו בחורין וסדקין כדאיתא בנדה דף ה' ודף י"ב ע"א דמשמע שאין קפידא אף אם תגיע באצבעה לתוך המקור וכמ"ש הפוסקים בסי' קצ"ו שצריך שתבדוק בעומק כפי אפשרותה ועכ"פ למקום שהשמש דש. ואף שהב"י בסי' קצ"ו נחלק ע"ז בכ"ז העיקר הוא כן כמ"ש המעיו"ט פרק בתרא דנדה ס"ה אות י'. וע"ש בלחם חמודות וע' באחרונים סי' קצ"ו בזה. וכן מוכח ממשנה דחולין דף ע"א שאפשר להכניס היד לתוך הרחם. ואין לחלק בין ידה ליד חבירתה. אם לא שנאמר דבעובי אצבע לא מיקרי פה"ק לענין זה וכמש"ל. וכן יש להוכיח ממה שכתבו כמה פוסקים והובאו בסי' ק"צ שהרגשת פתיחת פי המקור אינה הרגשה וטהורה. ולא אמרינן דא"א לפה"ק בלי דם. וע"כ היינו משום דבעינן שיצא מבפנים איזה דבר לחוץ. אבל בגוונא אחרינא לא. דהא בוודאי אין שייך לחלק בין נפתח מעט להרבה. דלא תוכל להרגיש זאת. שוב ראיתי שכ"כ בשאילת יעב"ץ ח"ב סס"ה ע"ש. וכ"כ הבית מאיר ועוד אחרונים בסי' קצ"ד שנחלקו שם על הנ"ש שכתב שיש לחוש לפה"ק אף שלא יצא מאומה. וע' בפ"ת שם בשם התשובה מאהבה ומהכרו"פ ועוד אחרונים שם שחלקו על הנ"ש מטעמים אחרים משמע דבגוף הסברא מודו להנ"ש ע"ש ואקצר. ודוחק לומר דמה שתוחב דבר מבחוץ לפנים הוי כמו יציאה מפנים לחוץ. דלא דמי כלל כמובן. וכן מוכח דעת הסמ"ע שהובאה במשאת בנימין סי' מ"ט שאף אם תוחבת אצבעה והמכחול ביחד לתוך פי המקור. מ"מ טהורה אם לא ראתה דם יעו"ש להדיא. אלמא דס"ל דבעובי אצבע לא אמרינן דא"א לפה"ק בל"ד: יב) וכן נראה להוכיח לשיטת הרז"ה בבעל הנפש בהשגותיו לשער הפרישה ומהתו' רי"ד פ"ג דנדה שכתבו דר"י פליג אף במפלת כמין קליפות ושערות וס"ל דא"א לפה"ק בל"ד אף בדברים קטנים מאוד. וכתב הרז"ה שם זה אף לדעת השאלתות דס"ל שהמפלת קודם ארבעים אפשר בלא דם ע"ש. וקשה טובא על שיטה זו מה יענו בהא דשפופרת שנתקשו בזה הטור והב"י כיון דס"ל שאף בחתיכה קטנה א"א בל"ד. וע"כ צ"ל כמש"ל או דס"ל שפתיחת הקבר מצד חוץ שפיר אפשר בלא דם. או מצד דשפיר יצא דם ומ"מ היא טהורה לפי שראתה הדם בשפופרת וזה ברור בע"ה. ומזה נשמע שדעת שאר הראשונים ג"כ הכי דהא בזה לא מצינו מחלוקת הפוסקים. ודברי הטור וב"י צ"ע לענ"ד: