דברי מלכיאל ב שלג

הש"ס בדף כ"ב מתניתין דהמפלת דגים וחגבים כרבנן דר"י ע"ש וכ"ה פשטות הסוגיא בנדה ל"ז לענין אי לידה סותרת יעו"ש דמשמע דאפשר שתהא לידה בלא דם וע"ש בתוד"ה רבא שנדחקו בזה. ונראה שכן היא דעת הרי"ף שהרי לא הביא כלל בהלכות נדה הא דא"א לפה"ק בלא דם. ואף שהר"ן בה' נדה הביא על מ"ש הרי"ף דכל יולדת בעי ז' נקיים הא דא"א לפה"ק בל"ד. אבל ברי"ף אינו מוכרח. ועוד דהא גם הרמב"ם כתב הא דלדידן בעי כל יולדת ז"נ אף דס"ל שאפשר לפה"ק בל"ד. וכן מסתבר וכידוע שדרך הרמב"ם לימשך אחר דעת הרי"ף. וכן הוא דעת הר"א ממיץ בספר יריאים סימן קצ"ב שכתב להדיא דמשכחת לידה יבשתא יע"ש הרי דס"ל דאפשר בלא דם. ומ"מ כתב דלדידן מחמירינן שכל יולדת הויא יולדת בזוב: ב) ואף הראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן והרא"ש והטור וב"י שפסקו שא"א לפה"ק בלא דם. מ"מ כתבו כולם לחלק דרק בולד או בחתיכה גדולה אמרינן הכי. אבל בחתיכה קטנה לא שייכא סברא זו והוכיחו זה מהא דתנן שהמפלת כעין קליפות ושערות ויבחושין אדומים אם לא נימוחו טהורה. וכן הוכיחו הטור והב"י סי' קפ"ח מהא דאיתא בנדה כ"א ע"ב שרואה בשפופרת טהורה אלמא דאפשר שלא יהא דם על השפופרת. ולזה פסק הטוש"ע שם שחתיכה שעוביה כשפופרת אפשר שתצא בלא דם. רק כתב הב"י ובש"ע שם שכיון שאין ידוע לנו כמה עובי שפופרת. לזה אנו משערים רק בשפופרת הקנה דק שבדקים: והשאלתות שאילתא פ"ה והאשכול בה' נדה סי' מ' כתבו דהמפלת קודם מ' יום אפשר בלא דם. ולאחר ארבעים יום א"א בלא דם. ומישב בזה הסתירה מהא דכריתות דף י' דאיתא שם דרבא ס"ל אפשר לפה"ק בל"ד ובנדה דס"ו ס"ל דא"א בלא דם. ולזה תירץ דבכריתות שם מפורש דאיירי קודם מ' ובנדה איירי לאחר מ'. והרא"ש ועוד פוסקים נתקשו בדברי השאילתות הנ"ל מהא דנדה ס"ו. ולא ראו בפנים שהשאילתות בעצמו מקשה ומתרץ כנ"ל. ומבואר שם שגורס כן להדיא בכריתות י' לחלק בין קודם מ' לאחר מ' ע"ש. וכ"ה דעת הרשב"א בחידושיו בנדה כ"ב ע"ב ע"ש. אכן בתוה"ב שער מפלת ויולדת חולק ע"ז ע"ש. ונראה מדברי הרא"ש שמשמע ליה דבנדה ס"ו איירי בהפילה אף קודם מ'. אבל ז"א ואדרבא מוכח דאיירי לאחר מ' דקאמר רבא שם קשתה שנים ובשלישי הפילה תשב שבעה נקיים קסבר אין קישוי לנפלים וא"א לפה"ק בלא דם. ואי איירי קודם מ' יום א"כ א"צ כלל לסברא דאין קישוי לנפלים. דהא לא הוי ולד כלל. ולא מימעט קישוי רק מחמת ולד כדאיתא בדף ל"ז ע"ב וע"ש בסוגיא ל"ח ע"א דמפורש ג"כ דהא דאין קושי לנפלים דאיירי אחר מ' יום. ומה שהקשה הרא"ש שם עוד מחתיכה. הנה האור זרוע סי' שמ"ג כתב באמת בדעת השאלתות דרק בולד אמרינן סברא דא"א בלא דם אבל בחתיכה קיי"ל כרבנן דאפשר בלא דם ע"ש. וכל הפוסקים לא ראו דברי האו"ז. לזה נדחקו בדעת השאילתות. אבל האשכול מחלק בין חתיכה גדולה לקטנה: ג) והנה עובי השפופרת אף שלא נתפרש בש"ס. מ"מ נראה כיון שהש"ס והראשונים נקטו סתם שפופרת משמע דאיירי בשפופרת בינונית ולא דק שבדקים דכל כה"ג הו"ל לפרושי. ובפרט לשיטת השאלתות והאשכול דס"ל דקודם מ' יום לא מיקרי פה"ק וידוע שגם אז אפשר שיהא השפיר עב כאצבע. ודוחק לומר דכיון דהוי רק מיא בעלמא אינו צריך לפה"ק כ"כ כי יכול להתכווץ בצאתו. וע' באשכול ה' נדה דמשמע כן. ולכאורה יש להביא ראיה דאף בעב כאברו של אדם ג"כ אפשר בלא דם דהא קיי"ל בנדה ס"ו דבודקים ע"י שפופרת עם מכחול והפוסקים כתבו בסי' קפ"ז שיוכלו לבדוק ע"י שיעשו ממוך ובגד כמו אבר בעובי ובאורך ויכניסוהו לפנים ע"ש. הרי דאפשר בלא דם. והנה יש לדחות דשם אין מכניסין למקור רק למקום שהאבר נכנס בשעת ביאה כדאיתא בפוסקים ובש"ע שם וכבר כתב הרמב"ם פ"ה מה' א"ב שאינו נכנס רק לפרוזדור וללול שבין פרוזדור לעליה ע"ש: ד) אכן לפ"ז קשה מאי מקשו הטור וב"י מרואה בשפופרת דהא בזה כתב ג"כ הרמב"ם בפ"ה מהא"ב הט"ז שהכניסה השפופרת לפרוזדור. ואף שהרא"ש כתב שם רפ"ג דנדה שהכניסה השפופרת עד המקור. מ"מ משמע שלא הכניסה לתוך המקור רק עד המקור. והיינו ג"כ עד הלול שממנו ולפנים נמצא דם החדר כדאיתא בנדה י"ז ע"ב. ובאמת הוא מקום אחד דהא קיי"ל בנדה מ"א ע"ב שלמעלה ממקום שהשמש דש אין דם נדה מטמא. ורק כשירד הדם למקום דישה מטמא ושם נקרא בית החיצון והיינו למטה מהשינים ע"ש. וכ"פ הרמב"ם וש"פ. וע' בזה בירושלמי פ"ו דיבמות ה"א וע' בנוב"י מ"ת חאה"ע סי' כ"ג ואכמ"ל בזה. וא"כ אין בזה פתיחת המקור רק שמכניס השפופרת עד שהשמש דש. וממילא כשנכנס הדם לשפופרת אינו מטמא. דלמעלה מאותו מקום אין הדם טמא כנ"ל. ותיכף כשיורד הדם משם הוא נכנס לשפופרת ושוב טהור מצד חציצה או מצד שאין דרכה בכך לראות בשפופרת וכפי שיטות הפוסקים בטעם דין זה. עכ"פ לפ"ז אין זה שייך כלל לפתיחת המקור דהמקור לא נפתח כלל ע"י השפופרת: ה) אכן המשאת בנימין סי' מ"ט כתב דרואה בשפופרת איירי שהכניסה השפופרת למקור. ואף שכמעט בלתי אפשרות לעשות כן. מ"מ מיבעיא לר' ירמיה בכה"ג מאי. וכמו דמיבעי' לר"י בכמה דוכתי בכה"ג בב"ב כ"ד ובחולין ע'. ולפלא שלא הביא לשון הרמב"ם שכתב שהכניסה לפרוזדור וכמש"ל. ובאמת נראה דעת המ"ב מוכרחים מהפוסקים הנ"ל שהקשו ע"ז מהא דא"א לפה"ק בל"ד וכמש"ל. ועוד נראה דבאמת לא מסתבר כלל לומר שתטהר האשה כשיוצא הדם ע"י השפופרת בשביל שאין דרכה לראות בשפופרת רק אם יוצא הדם ע"י השפופרת מגוף המקור ושייך אין דרכה בכך. אבל בשכבר יצא הדם מהמקור. ורק כשיצא למטה מהשינים פגע בשפופרת ויצא עם השפופרת. ודאי שאין שייך לומר שאין דרכה בכך. ומצאתי בסד"ט סי' קפ"ח שכתב ג"כ כסברא זו ע"ש. ורק משום טעם דחציצה שייך לטהר אף באופן זה אם הדם בתוך השפופרת. אבל כשהדם על גבי השפופרת אין שייך לטהר. ולזה ע"כ צ"ל שהשפופרת נכנס למקור כדעת הפוסקים הנ"ל וכהמ"ב הנ"ל. אבל השפופרת שבודקת בו אשה שרואה מחמת תשמיש. כבר הוכיח המ"ב שם בראיות ברורות שא"צ להכניסה למקור. רק למקום שהשמש דש וכפשטות לשון הפוסקים בזה: ו) ועוד נראה דהנה המקור הוא החדר כמבואר בנדה י"ז ע"ב ע"ש בפירש"י וברמב"ם פ"ה מהא"ב ושאר פוסקים. והחדר הוא לפנים מהפרוזדור ולמטה מהעליה כדאיתא שם וכשהדם יוצא מן החדר שהוא המקור נכנס לקרקע הפרוזדור כדאיתא בנדה דף י"ח ע"א וע"ש ברש"י. והיינו לפי שהפרוזדור גבוה יותר מן החדר. ופתח המקור לפרוזדור הוא למטה ממקום הלול שמפרוזדור לעליה. וא"כ כשתוחבת האצבע או השפופרת לפרוזדור. אף שאינו מגיע לתוך הלול. מ"מ כבר הגיע כנגד פי המקור דהיינו פתח שמחדר לפרוזדור. וכ"כ הפוסקים שפתח החדר לפרוזדור הוא למטה וכפירש"י בנדה י"ח ע"א שכתב להדיא שהחדר נמוך ושוה לפרוזדור. והיינו לקרקע הפרוזדור ולא לגגו והלול הוא בגג הפרוזדור יעו"ש. ובזה א"ש הא דאיתא בש"ס בנדה מ"א ע"ב שעד השינים מיקרי חוץ ומן השינים לפנים נקרא פנים. וכתבו הב"י סי' קצ"ו והמשאת בנימין סי' מ"ט שהכל הוא בפרוזדור. ומקצת פרוזדור נקרא חוץ ומקצתו פנים. והוא תמוה דמנ"ל לחלק במקום אחד בין חלק ממנו לחלקו השני. אבל לפמ"ש א"ש שהטעם הוא לפי ששם הוא כבר למעלה מפתח המקור לזה נקרא פנים. ואף שנראה מהש"ס שפתח החדר הוא למטה מהשינים. מ"מ י"ל שנמשך קצת למעלה עד כנגד השינים. רק הדם כשהוא שותת הרי הוא יורד בתחתית הפה לקרקע הפרוזדור. ולפ"ז א"ש הכל שהתשמיש ג"כ מגיע כנגד פתח המקור שהזכרנו. וכן בדיקת חורין וסדקין ובדיקת שפופרת לרואה מחמת