דברי מלכיאל ב שכג

הם כן. לא הוי ס"ס גמור וכמ"ש התו' בכתובות ט' ע"א ד"ה ואבע"א דספק אונס לא הוי ספק משום דרוב ברצון. והנה הפנ"י הקשה שם לשיטת הרשב"א דס"ס מטעם רוב. א"כ מ"מ הו"ל רובא דסמוך מיעוטא דאונס לפלגא דאינו תחתיו. ותירץ בקונטרס אחרון דלרבנן ס"ל מיעוטא כמאן דליתא דמיא ואינו מצטרף כמו דלא מצטרף לחזקה. והנה נראה דאף ר"מ דחייש למיעוטא מ"מ בדין ס"ס ודאי מודה דהוי כמיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ. וא"כ לדידיה אף בכה"ג הוי ס"ס כיון דר"מ מחשיב המיעוט שפיר. וא"כ שפיר הוי ס"ס אף בכה"ג וכקושיית הפנ"י. ודוחק לומר דמ"מ לא הו"ל כמיעוטא דמיעוטא. וממילא מבואר שפיר דר"מ לטעמיה דס"ל חיישינן למיעוטא וא"כ הו"ל שפיר ס"ס. וקשה אכתי מגיעו"מ כנ"ל. וצ"ל דאסרה תורה נטל"פ אף בפוגם בעין. אבל ר"ש לטעמיה אזיל דמוקים לה אחזקתיה: ולענין שמא נשתמש בהם היתר אזיל בתר רובא כנ"ל. ואף דביבמות ס"ז ע"ב קאמר דר"ש ס"ל חיישינן למיעוטא. זה רק בדרך ואבע"א ע"ש ומיושב הכל. ובלאו שיטת הרשב"א הנ"ל א"ש יותר דוודאי תלי זה בפלוגתא דר"מ ורבנן ואקצר. וע' בשב שמעתתא ש"א פי"ח בענין זה: ז) עכ"פ נתבאר דהך דסתם כלים תלי אי אמרינן חזקה דמעיקרא אף שעשוי להשתנות או לא והנה בקדושין ע"ט פליגי רב ושמואל בקדשה עצמה ובגרה אי הוי קדושין דרב אמר הרי בוגרת לפניך ושמואל ס"ל דהוי ספק. וא"כ ס"ל לרב דאזלינן בתר לבסוף. וכתבו התו' שם דליכא חזקת נערות דעשוי להשתנות ע"ש. וא"כ לא אזיל בתר חזקה דמעיקרא ושפיר ע"כ ס"ל דסתם כלים של עכו"ם אב"י. אך יש לחלק דשם כבר היא בוגרת לפנינו וע"ש במקנה מ"ש בזה דמהרמב"ם נראה שא"צ שתהא בוגרת לפנינו ואקצר: ח) אבל בעצם סברת החילוק בין פוגם בעין לפוגם אח"כ נראה דתלי במ"ש הרשב"א הובא בפוסקים סי' ק"ג בטעם דנטל"פ מותר אף שראוי עדיין לגר משום דמן הדין מיבטיל ברובא אף שאינו מינו דכתיב אחרי רבים להטות. רק משום שנותן טעם אינו בטל. אבל כאן שהטעם פגום שפיר בטל. והרא"ה חולק עליו וס"ל דטעמא פגום שבכלי הוא כעפר בעלמא. והנה לדעת הרשב"א שפיר יש מקום לומר דמ"מ אינו בטל ברוב כיון שעדיין ראוי לגר. משא"כ בפוגם בעין שצריך לשער כנגד כולו. ואף שהרשב"א כ"כ גם לענין פוגם בעין וע"ש בר"ן ובב"י סי' ק"ג. מ"מ יש לומר ג"כ כנ"ל. ויותר נראה לחלק כך דדווקא בפוגם בעין שלא נקרא עליו שם איסור בעודו פגום רק בשעת התערובות פוגם בו ובאותה שעה מתבטל ג"כ. משא"כ בבלוע בכלי שנפגם שהכלי לא הותרה עי"ז כיון שלא נפסל מלגר ונקרא שם איסור עליו בעודו פגום. לזה אף אח"כ אסור ואינו בטל ברוב רק בנ"ט. וכעין מ"ש הפוסקים שדברים הפגומים מעיקרם ואסרתם התורה. אין מועיל להם נטל"פ כיון שכך איסורם. אבל לשיטת הרא"ה לא שייך זה וכן לשיטת הר"ן שכ' הטעם שצריך שיהנה מטעם האיסור. והנה לפ"ז למ"ד מין במינו במשהו לא שייך סברת הרשב"א. וצריך להיות אסור וכעין סברת הפוסקים שכתבו דבכל דאסור במשהו אף נטל"פ אסור. וע' תוס' פסחים ל' ע"א. והנה רב ושמואל ס"ל בע"ז ע"ג ע"ב דמב"מ במשהו. ולזה לא ס"ל לרב כלל החילוק בין פוגם בעין לכלי אב"י כנ"ל. ושמואל ס"ל דמשנה ראשונה סברה דיש חילוק. אבל ר"י נשיאה התיר משום דאין חילוק כנ"ל. ויותר נכון לפמ"ש התו' בע"ז ל"ו ע"א ד"ה בשלמא דגם לשמואל היה עיקר האיסור משום חתנות ע"ש. ונראה דר"מ יסבור דמב"מ במשהו. ור"ש לטעמיה שהביא הר"ן בנדרים נ"ב דס"ל דמב"מ בטל. אך צ"ע דהתו' כתבו בפסחים ל' בחד תירוצא לרב לחלק בין פוגם בעין לכלי ע"ש. וצ"ל דהתו' בחולין אזלי לאידך תירוצא. שוב מצאתי קושיא הנ"ל על התו' דחולין בכרו"פ ס' ק"ג ס"ק ה'. וגם נתקשה בהא דע"ז שהקשינו דיליף מגיעו"מ וכן אידך מנבילה. ותירוצו שם שכ' דאליבא דאמת ליתא לחילוק זה הוא דחוק כמובן. וגם דקשה מתו' פסחים שכ"כ אליבא דאמת. ומש"ש הכרו"פ דרק משום חומרא דחמץ. תמהני דא"כ הו"ל להתו' לתרץ בפשיטות דשאני פסח דחמיר: ט) ובעצם הראיה שהביאו התוס' והפוסקים מע"ז ל"ז דסתם כליהם אב"י צ"ע לכאורה דהא בהא דזליפתם של כלים אוסרתן פירשו התוס' פליטת כלים כדאמרינן לקמן או מולגן במי זתים. ורק שלשון זילוף משמע לשון שפיכה ע"ש. והנה דעתם שם נראה כפירש"י שם דף ע"ה שדרכם היה לבשל הזיתים. והו"ל בלוע גמור. אלא שלפ"ז צ"ע דהא לקמן ל"ח ע"ב קאמר משחא שליקא אסור ומדחי לה דנטל"פ מותר ע"ש. וא"כ מאי קטעי הא היינו מתניתין ודר"י נשיאה. וכן הקשו האחרונים. ונראה לפרש דבאמת וודאי לא כל הזיתים היו מבשלים וכידוע. רק כיון שלפעמים מבשלים. הו"ל ספק עכ"פ שמא בישלו. אבל כלים שלהם הם בחזקת איסור וכנ"ל. אך הא עדיין יש ס"ס שמא נתבשל היתר או דבר הפוגם. וצ"ל כמש"ל דכיון דהשתא ס"ד דנטל"פ אסור. ליכא ספיקא כלל דוודאי בישלו בכליהם פעם אחד דבר איסור כנ"ל. והיינו דשרו לה משום דנטל"פ מותר. וסבר רב ששת דדווקא בספק מבושל דיש ספק שמא לא נתבשל ואם נתבשל שמא לא היה בן יומו. אבל בוודאי נתבשל אסור. וע"ז קאמר ליה דמ"מ מותר דעדיין יש ס"ס שמא נתבשל דבר המותר או דבר הפוגם כנ"ל. אך באמת ז"א דאכתי איכא ס"ס דאיך וודאי לנו שבישלו בכלי ההוא דבר איסור. דהא שפיר י"ל שיש להם כלי מיוחד לבשל זיתים ועוד יש לדחות. וצ"ל דסמכו על מ"ש התוס' שם ד"ה בשלמא דגם לשמואל עיקר האיסור היה משום חתנות. ומיושב קושיית המהרש"א שם ל"ח ע"ב שהקשה ל"ל חילקו בדף ל"ו שם ג"כ בין פוגם בעין לכלי. וא"כ לפ"ז וודאי אין הוכחה דסתם כלים אב"י. וגם תקשה למה תלי הש"ס התירא בנטל"פ מותר. ונראה דנראה להו דאזלינן בתר רוב כלים שמשתמשים בהם איסור ורק שהספק הוא משום שמא הוא דבר הפוגם. וא"כ זה תלוי בנטל"פ. אבל מ"מ אין להוכיח מזה לענין סתם כלים: י) והנה מש"ש התוס' לבסוף משום שפיכת כלים לכאורה אין לזה מובן כלל. ובתוס' רי"ד כתב דע"כ איירי בצונן דבמבושל הא קאמר לקמן משחא שליקא. וקשה דהא צונן אינו בולע. ונראה שדעתם לחוש משום כבישה שהרי עמדו בכליהם יותר ממעל"ע. וקיי"ל בסי' ק"ה דכבוש בכלי אסור ע"ש. אלא שלפ"ז ק"ל טובא מה הוכחתם דסתמן אב"י. דהנה הט"ז הקשה שם דהא עיקר האיסור בסוף מעל"ע. ואז נפגם הטעם בכלי כבר ע"ש. וא"כ י"ל דמעיקרא אסרו דס"ל נטל"פ אסור. וא"כ גם כבוש בכלי איסור אסור. ואח"כ התירו דנטל"פ מותר. והכא הו"ל וודאי אינו ב"י כיון ששהה השמן בתוכו מעל"ע כנ"ל. ובזה מיושבים דברי הרמב"ם שפסק דסתם כליהם הוי בני יומן. דהוא מפרש הסוגיא כנ"ל. והמפרשים נדחקו בדבריו. עכ"פ דברי התוס' קשים לכאורה. שוב ראיתי בכרו"פ סי' ק"ה סק"א שכתב ג"כ הטעם בשמן משום כבוש. והקשה על התוס' כקושייתינו הנ"ל. ותירוצו דחוק ע"ש. וצ"ע שלא הביא דברי התוס' ל"ה ע"ב וכן לא ראה דברי תוס' רי"ד שהזכרנו. אבל כבר כתב החוו"ד ששיטת התוס' הוא דשמן הוי דבר חריף כמפורש בפסקי תוס' שם. ומה שהקשה דהא משוי ליה לשבח ונדחק בזה. כבר יישב זה בישועות יעקב בטוב טעם ע"ש סי' ק"ג וקכ"ב: יא) והנה לפמ"ש לחלק לפי סברת הרשב"א בין פוגם בעין לפגום בכלי. והקשינו לפ"ז לשמואל דס"ל מב"מ במשהו. איך ס"ל דנטל"פ מותר. לכאורה י"ל דס"ל דבמינו אסור. ורק באינו מינו דהוי בנ"ט. אוקמא אדינא דהיכא דליכא טעם בטל ברוב ושפיר שרי נטל"פ. ולזה שמן מותר. דהא שמן וודאי הוי מבשא"מ דשמן של איסור עצמו ליכא. והכי איתא בפסחים ל' ע"א דרב אמר קדירות בפסח ישברו ופרש"י דנטל"פ