דברי מלכיאל ב שיא

יש ס' נגד הבלוע בקדירה. דהא בימיהם היו סתם קדירות של חרס ואינם יוצאים מידי דפים לעולם. וא"כ ע"כ נשאר מעט חלב בלוע בקדירה וחייב עליו משום בישול בב"ח. ואף שהבשר שבקדירה מקושר עם הבלוע בקדירה כמ"ש המרדכי ס"פ גה"נ. מ"מ היינו שהבלוע שנפלט מיקרי תיכף מעורב עם כל התבשיל ובטל בס'. אבל מעט החלב שא"א שיופלט מקדירה של חרס. הוא אינו מתבטל בתבשיל ועומד בפ"ע ויש בו משום בישול בב"ח. ודמי לנותן בשר בחלב ויש ס' נגד הבשר ובכ"ז חייב משום בישול בב"ח על הבשר שעומד בפ"ע. ואף שהרעק"א בתשו' סי' פ"ג כתב דלהרמב"ן ובה"ע אין זה בב"ח כיון שהבשר איננו נ"ט בחלב כי מתבטל בששים יע"ש. מ"מ הא כתב שם דהטור לא ס"ל הכי. וכ"כ בסימן פ"ז דשאר פוסקים לא ס"ל הכי. ובאמת לענ"ד יש לדחות ראיות הרעק"א מהרמב"ן דהר"ן כתב זה בשם הרמב"ן רק לענין נ"ט בר נ"ט שהטעם קלוש מצד עצמותו. אבל היכא שהטעם אינו קלוש רק שמתבטל בס'. זה נקרא שפיר דרך בשול שנו"ט זה בזה. ועוד דהא הטעם יוצא מקודם להסמוך לו ואח"כ מתפשט בכל התבשיל. ואף דלא אמרינן חנ"נ. היינו משום שסופו להתפשט בכל התבשיל בלי שום הפסק משהו וכמבואר בפוסקים. וע' ח"ס חי"ד סי' צ"ז מה שביאר לחלק בין חתיכה אחת להרבה חתיכות ואכמ"ל בזה. אבל עכ"פ בשעה שהקדירה בולעת קצת מטעם הבשר. אזי טעם החלב והבשר נותנים טעם זה בזה. ואף שהמקצת טעם החלב שנפלט מתפשט אח"כ בכל התבשיל ובטל בס'. מ"מ ברגע ראשונה יש כאן דרך בישול וחייב משום בישול בב"ח ויש להאריך בזה: לז) עוד יש לדון בנ"ד לפמ"ש המג"א סי' תנ"א סקכ"ד והובא בפמ"ג בי"ד סי' צ"ד שהכף שנתחב מקצתו בולע בכולו ואינו פולט רק ממקצת התחוב. א"כ בנ"ד יש איסור בישול בב"ח על קצה הכף שחוץ לקדירה. שאף שהכף פולט ובטל בס'. אבל אינו פולט רק ממקצת התחוב. ומה שלמעלה מתבשל ע"י טעם הבשר שנבלע בו וכנ"ל. ויש להאריך בזה ג"כ אך מקוצר הפנאי ההכרח לקצר: לח) סיומא דמילתא לנ"ד שאסור לנער בכף קדירה של בשר של נכרי מצד מ"ש הרמ"א סי' פ"ז שאסור לחתות אש תחת קדירת נכרי. ומגיס הוי מבשל. ורק אם יודע שיש להנכרי קדירה מיוחד לבשר לבד. אזי י"ל שלא בשלו בה חלב כלל ושרי. אכן אם הכף של חלב ב"י אזי אסור בכל גוונא מפני בישול הבלוע שבכף קודם שפולט וכמש"ל. או מצד שאינו פולט הכל כשאינו מעלה רתיחות כראוי. או מצד שנבלע הבשר בכל הכף ואינו פולט רק מחלק הנתחב לקדירה. ואם מצד ביטול איסור לכתחילה הכל כמו שנתבאר למעלה בס"ד. ונראה שבכף שאינה של חלב אפשר להתיר בשעה"ד לנער אף אם ידוע בבירור שמיוחד הקדרה לבשר. כי י"ל דאומדנא הוא אשר באכסניא יש קדירות מיוחדים לכל דבר בשביל הסדר ונקיות. ואף אם נתבשל בו חלב. אולי יש בזה כבר זמן רב וכבר בשלו בו דברים אחרים איזה פעמים ונקלש הטעם. ועוד ספיקות כמו שנתבאר. ובפרט כי אצלינו מבשלים ע"פ רוב בקדירות של מתכות. ובזה יש ג"כ הספק שמא כבר נתבטלה פליטתו בס' או עכשיו יש ס' וכמ"ש הח"ס ס"ס צ"ב דמה דמשערינן כנגד כולו הוא חומרא. ואף שכתבו האחרונים שכיון שטוחים בטוח לבן יש להם דין כלי חרס. בכ"ז יש מקילים בזה. וגם יש לדון שהנבלע בהמתכות שפיר נפלט רק הנבלע בהטיח לבן נשאר קצת כמו בכלי חרס. ושם הוי רק משהו בעלמא כי הטיח הוא דק מאוד והוי כמו כלי שמשתמש בשפע שנבלע בו משהו בעלמא וכמבואר בתוה"א שער ד' ובשו"ת הרשב"א סי' רכ"ב בזה. ולא באתי בזה להורות קולא למעשה לענין קדירות של מתכות כי אכ"מ. בכ"ז כתבתי זה לצרף להקל בנ"ד בגוונא שכתבנו דבלא"ה יש צדדים להקל וכמש"ל: סימן מד לט) והנה לעיל בס' מ' קצרתי קצת בענין בישול אחר בישול בבשר בחלב לזאת אבאר כאן. דהנה הכרו"פ בסי' פ"ז החליט דבב"ח בלוע בכלי אין בו איסור בישול. והביא ראי' מגיעולי מדין דאיתא בש"ס דאיירי בכלים בני יומן. והרי בכל הכלים צותה תורה להגעיל. וא"כ בכלי הבלוע מבב"ח הרי הוא מבשל בב"ח. וע"כ צ"ל דבבלוע ליכא בישול כיון שכבר נתבשל. ודבריו תמוהים לענ"ד דהא עיקר הסברא דבב"ח יש בישול אחר בישול הוא מצד שאף שהבשר כבר נתבשל וכן החלב. עכ"ז כשמתבשלים ביחד שפיר הוי מבשל בב"ח שאז מתקשרים זה בזה ע"י בישול. אבל כשכבר נתבשלו הבשר והחלב ביחד. שוב שפיר י"ל אין בישול אחר בישול כמו בשבת. וכ"כ הח"ס להדיא סי' פ"ב. וכן הוכיח הפמ"ג במשבצות סי' ק"ה ססק"ב מהגהת או"ה ע"ש. וא"כ הכא שהבב"ח הבלוע מתבשל ע"י ההגעלה במים שפיר אין בזה בישול בב"ח. אבל אם יבשל בקדירה זו בשר או חלב אזי בוודאי עובר על בישול בב"ח. כי הלא מבשל הבשר שנותן כעת בקדירה. עם החלב שמובלע כבר בקדירה. ואף שכבר נאסר משום בב"ח. בכ"ז לא פקע ממנו שם חלב כל זמן שלא בטל בס' ויש בו בנ"ט וכ"כ בשו"ת רעק"א ס"ס פ"ד. וכעין זה כתב הפר"ח סי' צ"ד סק"ד שבשר הבלוע כבר בחלב. בכ"ז אם מוסיפים להבליע בו חלב. לוקה על בישולו אח"כ והדברים ברורים. וכן מבואר בשו"ת רעק"א סי' ר"ז שבלוע בכלי יש עליו איסור בישול בב"ח. ואף שמתחילה נראה כמסתפק בזה. מ"מ מסיק שיש בו בישול ע"ש. וכ"נ בב"י סי' צ"ג ושאר אחרונים במ"ש בפירוש דברי בעה"ע ע"ש. וע' שו"ת רעק"א סי' פ"ג. ומה לנו להביא ראיות מאחרונים אחרי שהגמ"ר וראבי"ה והרמ"א שהביאם ס"ל הכי שכתבו שאסור לחתות אש תחת קדירת נכרי. וסברת הכו"פ תכון על בישול שאר דברים בקדירה. שבזה אין לחוש לבישול הבלוע וכנ"ל: ואין להקשות דמ"מ כשחותה או מנער הקדירה כבר נתבשל התבשיל כמאכל בן דרוסאי. ושוב הו"ל בישול אחר בישול בשר וחלב שכבר נתבשלו יחד. ז"א דכבר כתבו האחרונים דבב"ח בעינן בישול כל צרכו. וכל שלא נתבשל כל' צרכו חייב על בישולו משום מבשל וכלשון הש"ס בחולין ק"ח ע"ב שאחרים אוכלים אותו מחמת בישולו ופירש"י שנתבשל כל צרכו. וע' בפמ"ג בפתיחה לה' בב"ח בזה: מ) והפמ"ג סי' פ"ז בש"ד סקי"ח כתב דבב"ח בלוע בקדירה אם יופלט לחוץ ויתבשל אין בזה משום בישול בב"ח. מפני שאין דרך בישול בכך. נראה דעתו דגם בזה יש בישול אחר בישול. רק שאין דרך בישול בכך. וקשה דא"כ למה כתב אח"כ דמבשל הבשר בקדירה של חלב הוי דרך בישול. כיון דלבשל הבלוע בכלי אינו דרך בישול. וגם דהא וודאי בישל הבשר עם מים. ובכ"ז מיקרי בישול עם הבלוע בקדירה. דהא בשר לבדו אינו בישול רק טיגון כידוע. וא"כ נימא דה"ה בלוע בב"ח כשמתבשל ע"י מים שמבשל בקדירה ליהוי כמבשל בב"ח. אבל עיקר הסברא כמש"ל שכיון שכבר נתבשלו הבשר והחלב ביחד שוב אין בישול אחר בישול. ואולי גם כוונת הפמ"ג הוא כן דבישול אחר בישול כזה לא מיקרי בישול. אכן בסי' ק"ה במשבצות ססק"ב כתב מהאו"ה דבחתיכה שנתבשלה בחלב שוב אין בה איסור בישול. ועל מש"ש דחתיכה כבושה בחלב יש בה איסור בישול. כתב הפמ"ג שם שצ"ע. והיינו דהסברא כמש"ל דכיון שכבר נתאחדו החלב והבשר יחד ע"י הכבישה. שוב הבישול אינו מוסיף מאומה בהתאחדותם. ואטו אם טיגן בשר בחמאה לשיטת הפוסקים שטיגון הוי דרבנן. נימא שאם אח"כ יבשל הבשר המטוגן במים יהא חייב משום מבשל. וסברת ההגש"ד נראה שהתאחדות שע"י בישול היא יתירה הרבה מהתאחדות שע"י כבישה ועוי"ל בזה ואקצר כי אכ"מ: מא) ובחולין ק"ח ע"ב איתא חצי זית בשר וחצי זית חלב רב אמר לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו.