דברי מלכיאל ב שי

נדנוד הריחיים. וגם אינו מכוין לבטל ע"ש. הרי שהקדים הסברא שאפשר שיברחו ולא הוי פס"ר כלל. והרעק"א בתשובה סי' ע"ז הרגיש ג"כ בזה וכתב שהתה"ד לא סמך על סברא דאינו מכוין לבד רק צירף עוד סברא לזה. ות"ל שכוונתי לדעתו הק'. אבל הוא לא ביאר שם הסברא מדוע הוצרך לטעם אחר כיון שדין זה מוסכם דבאינו מתכוין ליכא דין דאין מבטלין איסור אכן לפמ"ש א"ש שצריך עוד טעם דלא ליהוי פס"ר. ומ"ש בסי' פ"ד ס"ח בדבש שיש בו נמלים יחממנו שיותך הדבש ויסננו. ונתבאר שם בב"י וש"פ הטעם שאין כוונתו לבטל רק לתקן הדבש. כבר כתבו הפר"ח באו"ח סי' תמ"ז והרעק"א בתשובה סי' ע"ז והכרו"פ סי' פ"ד הכוונה שרצונו להתיך הדבש כדי שיוכל לסננו ולהפריד הנמלים מהדבש. ודבריו ברורים עפמש"ל מהר"ן דפ"ב דע"ז דכל היכא שמכוין להכשיר הכלי לא מיקרי מבטל איסור וכ"כ הרשב"א בתשובה סי' תצ"ה באורך ע"ש ובריב"ש סי' שמ"ט. וגם י"ל שמחמם הדבש רק שיותך ולא שתהא היד סולדת בו. וא"כ אין לחוש לפליטת הנמלים או שימחה אחת מהם. ואף אם יזדמן כן. בכ"ז לא הוי פס"ר כי להתיך הדבש א"צ לחימום גדול כ"כ. והא דבאו"ח סי' תנ"ג לענין טחינת חטים שיש בהם מצומחים. י"ל ג"כ כיון שיכול ליקח קמח אחר לפסח לא מיקרי פס"ר. וכעין הא דסוכה ל"ג דהיכא שיש לו הושענא אחריתא לא מיקרי מתקן מנא יעו"ש. ועשו"ת רעק"א סי' ע"ז מה שנתקשה בזה ויש להאריך בדבריו ואכמ"ל בזה. ועפר"ח סי' תנ"ג: לא) והנה בכ"ז יש עוד כמה מקומות שהקילו היכא שאינו מתכוין לבטל אף דהוי פס"ר. ועט"ז סי' פ"ד סק"ט לענין עשיית י"ש מקמח מתולע ועוד בכמה דוכתי. ונראה שכל הפוסקים הללו לא ס"ל כהר"ן והרא"ש לענין פס"ר דלא ניחא. רק ס"ל כהפוסקים החולקים עליהם וס"ל דאף בשאר איסורים מותר בפ"ר דלא ניחא. וע' בחיבורי ח"א סי' י"ח מ"ש בענין זה. ואף להסוברים כהר"ן והרא"ש דבשאר איסורים אסור בפס"ר דלא ניחא. י"ל דס"ל דהא דאין מבטלין איסור הוי מדרבנן. ובדרבנן ס"ל דשרי בפס"ר כמ"ש קצת פוסקים. ואף שהמג"א סי' שי"ד סק"ה האריך להוכיח דאף בדרבנן אסור פס"ר. מ"מ הרי כתב שם דלענין הוצאה בכרמלית י"ל דלכ"ע שרי באינו מתכוין להוציא אף דהוי פס"ר. משום דבלא כוונה לא שייך לגזור שמא יוציא לר"ה. ובעיקר הגזירה לא גזרו בכה"ג ע"ש. וא"כ ה"ה בנ"ד י"ל דבלא כוונה לא אסרו כלל לבטל איסור. דכיון דעיקר הטעם שמא ישהה ויאכלנו בעין וכמש"ל. וזה לא שייך באינו מתכוין. ואף דהוי פס"ר. ואין אסור רק או בפס"ר דניחא דהוי כמתכוין. או כשעושה מעין מלאכת שבת דאורייתא וכמ"ש הפוסקים דמשאצל"ג אף דהוי דרבנן מ"מ חמיר משאר דרבנן. ועוד נראה דבפס"ר דלא ניחא אף להפוסקים דס"ל דבשאר איסורים אסור: מ"מ בדרבנן מודו כ"ע דשרי דבכה"ג וודאי לא שייך למיגזר מידי. וע"ז היסוד נבנו כל הדינין שהוזכרו גבי ביטול כשאינו מתכוין. ורק להר"ן הוצרכנו ליישב למעלה באופן אחר כי הוא כתב זה בפ"ב דע"ז אף להראב"ד דס"ל דאסור לבטל מדאורייתא יע"ש. וס"ל בפי"ד דשבת דבשאר איסורים אסור אף פס"ר דלא ניחא וכן דעת הריב"ש סי' שצ"ד: לב) ועפמ"ש מיושב מה שקשה טובא דהא עיקר הדין דאין מבטלין איסור נלמד מזרוע בשילה כמבואר בפוסקים וערש"י ותוס' חולין צ"ט. ושם אינו מכוין לבטל. אבל לפמ"ש א"ש דשם הוי פס"ר כיון שמתבשל ביחד. וגם לא שייך לומר שאינו מתכוין לבטל רק לבשל. דהא אפשר לו לבשל הזרוע לבד והאיל לבד. ומה שנותן בקדירה ביחד. הו"ל עושה האיסור בידים כשמבשל האיל ביחד עם הזרוע. וגם דשם ניחא לי' מפני שמצותו בכך. ואקצר: סימן מג לג) עכ"פ לכאורה לפ"ז הי' אפשר להתיר בנ"ד דהא אינו מתכוין לבטל רק לנער הקדירה. אבל ז"א דהא כבר כתב הרשב"א בתוה"א שער ד' בית ד' דרק במשתמש בשפע התירו לפי שא"א לבוא לידי איסור כלל. אבל בלא"ה אסור אף שאינו מתכוין לבטל דגזרינן שמא לא יהא שיעור ביטול יעו"ש שהביא כן בשם הראב"ד ג"כ וכ"כ בתשובה סי' רכ"ב ע"ש. ובזה מיושב בפשיטות קושיית השעה"מ פט"ו מהמ"א על הר"ן דהיינו דמשני הר"ן שם דהוי משהו והוי משתמש בשפע. וע"ז סמך המהר"מ מר"ב בתשובה סי' ק"צ דהוי משהו. וא"כ בנ"ד דלא הוי משתמש בשפע שיש לגזור שיתחב הכף לקדירה שלא יהא שם ששים נגדה. לזה וודאי אסור אף שאינו מתכוין. ולפמ"ש הנו"ב סי' כ"ו בחי"ד דלערב בידים אסור בלא"ה. א"כ גם בנ"ד אסור. אך הוכחתו שם היא מהא דאסור להשתמש בקדירה אם אינו משתמש בשפע אף שאין מכוין לבטל. ודבריו צ"ע דאדרבא מפורש ברשב"א שם דבכלי ליכא כלל דין ביטול איסור. מפני שאינו מכוין לבטל רק להשתמש בכלי. ולא אסרו להשתמש בכלי רק שמא ישתמש בה כשיהא ההיתר מועט ולא יהא בו כדי לבטל. הרי מפורש להיפוך בדברי הרשב"א והראב"ד. שוב מצאתי בנחלת צבי מהפ"ת סי' צ"ט שהרגיש בזה על הנו"ב ואף דיש לחלק דשם הגזירה על אותה הכלי שאם נתיר להשתמש בה. ישתמש אף אם לא יהא בהיתר ס'. משא"כ הכא הגזירה משום כלי אחר. בכ"ז אין נראה לחלק. דהכא נמי ינער אותה הקדירה עצמה בפעם אחר אף כשלא יהא בתבשיל ששים נגד הכף. וקצת נראה כן בתשובת הרשב"א סי' רכ"ב שכתב דין משתמש בשפע אף באיסור בעין ע"ש שהביא מהא דמגורה שפינה גבי תרומה. ואקצר: לד) ועוד נראה דבנ"ד הוי פס"ר דניחא ליה. דהא אם לא יפלוט הכף החלב לתוך הקדירה ולא יתבטל בס'. א"כ כשיובלע הבשר בכף בשעה שמנער הקדירה. יתבשל החלב שבלוע בכף ביחד עם הבשר הבלוע בכף. והו"ל מבשל בב"ח ממש. וכעין זה כתב המרדכי ס"פ גיד הנשה. וע"כ צ"ל שתיכף פולט הכף לתוך הקדירה ומתבטל בס'. וכעין שכתב המרדכי שם דהוי מקושר עם מה שבקדירה. וא"כ ניחא ליה שיפלוט הכף את החלב כדי שיתבטל ולא יעבור על איסור בישול בב"ח: לה) ובאמת נראה דבנ"ד יש חשש איסור בישול בב"ח גמור דהא קיי"ל בי"ד סי' צ"ד ס"ג שאם תחב כף חולבת לקדירה בשר אסור הכף אף אם יש ס'. והקשו האחרונים שם דהא הוגעל הכף ופלט החלב שבו לקדירה. ותירצו דבהגעלה בעינן שיעלו הרתיחות בקדירה. והכא לא דקדק בזה ואפשר לא עלו הרתיחות כראוי ולא פלט הכף כל הבלוע בו ונעשה הבלוע בו נבילה יעו"ש בב"י וט"ז ופמ"ג. וע' במשבצות ס"ס צ"ג מ"ש עוד בזה. וא"כ גם בנ"ד וודאי א"א שידקדק לנער דווקא בעת שעולים הרתיחות. וא"כ נשאר בלוע בכף וזה מתבשל עם טעם הבשר שנבלע בו והו"ל מבשל בב"ח. ובפרט לפמ"ש הפלתי בסי' צ"ד סק"ה שכל הבלוע בכף נעשה נבילה תיכף כשתוחבו בקדירה ע"ש. א"כ ה"ה הכא תיכף עובר על בישול בב"ח. אך דבריו שם צ"ע לענ"ד דהא תיכף כשמתחיל לבלוע פולט ג"כ ומתערב תיכף עם כל הקדירה ובטל בס' ולא שייך נעשה נבילה בזה. וכ"כ התוס' בחולין ק"ח ע"ב ד"ה שנפל לענין הגעלה שפולט תיכף ע"ש. ויש לישב דברי הפלתי דקאי לשיטת רש"י בתו' שם שמקודם בולע ואח"כ פולט. ועפמ"ג ר"ס צ"ב בזה. ועכ"פ בנ"ד וודאי שיש איסור בישול בב"ח מה שבלוע בכף כיון שאפשר שאין מעלה רתיחות כראוי להגעלה. ולשיטת הכרו"פ הנ"ל הוי וודאי בישול בב"ח מצד שמקודם בולע כנ"ל: לו) ועפ'"ז יש לדחות מש"ל סימן מ' בשם הח"ס ס"ס צ"ב שיש להתיר לחתות תחת קדירה בשר של נכרי שמא