דברי מלכיאל ב שז

כתב הש"ך וכנ"ל. ואין שייך לנ"ד המחלוקת בהא דבחדרי חדרים אסור או מותר וכמובן: טז) עכ"פ יש ראיה מירושלמי הנ"ל שאסור לבטל אף באיסור שאינו לאכילה. וכן מוכח להדיא מהירושלמי שהבאתי למעלה פ"ה דתרומות ה"ב שמקשה על מקוה למה שרי להוסיף ולבטל לכתחילה. דמאי קושיא דהתם הוי רק לענין מצות טבילה ומצות טבילה לאו ליהנות ניתנה וכדאיתא בר"ה כ"ח ע"א. ודקאמר שם בימות החמה הוי נהנה. היינו שם שאסר את המעין על עצמו בהנאה. אבל הכא השאובין והמי פירות מותר לרחוץ בהם ורק לא יצא ידי טבילה ועוד טומאתו עליו. ולענין זה שפיר נימא דלאו ליהנות ניתנה. וע"כ צ"ל כמ"ש דבכל איסורים שייך הא דאין מבטלין. ורק הירושלמי משני שאין עליו שם איסור רק מצד שיעור מקוה וכמש"ל באורך בס"ד ושזוהי כוונת המרדכי לענין סכך. ויש להאריך בזה עוד ואקצר יז) והנה בדברי התוי"ט שהזכרנו שכתב הטעם שבטל פחות מרובע בסאה משום שאין חייב בכלאים רק במערב בכוונה לזרוע. צ"ע טובא דמנ"ל זה. ועוק"ל טובא לפ"ז ממ"ש הרמב"ם רפ"ב מה' כלאים שאם לא פיחת מרובע לסאה וזרע לוקה. וקשה כיון דהוי רק משום מראית העין א"כ למה לוקה. וזה בוודאי אין לומר שלוקה הכוונה מכת מרדות וכמובן. שוב מצאתי בתו' רעק"א במשניות פ"ב דכלאים שהקשה כן על הרמב"ם ונשאר בקושיא ות"ל שכוונתי לדבריו הק'. ובתפארת ירושלים רצה ליישב קושייתו שם. אבל במחכ"ת אין לדבריו יסוד ע"ש. ולכאורה עלה ע"ד לומר בטעם הדבר שפחות מרובע בטל. דהנה לפי מה דקיי"ל כר' יאשי' דבעי בכלאי הכרם שיזרעם במפולת יד נראה שגם כלאי זרעים בעינן שיזרעם במפולת יד. ומצאתי שכ"כ הכ"מ להדיא ספ"ד דכלאים. וכל היכא שאינו זורע במפולת יד הוי דרבנן. ואף דבכלאי הכרם כתב הר"ן בפ' ראשית הגז דלענין איסור שיאסר בהנאה מודה ר' יאשיה שא"צ דווקא במפולת יד. ולדעת הרמב"ם אסור אף במין אחד וכמ"ש הכ"מ בפ"ה מה' כלאים ה"ז והביא שם מהראב"ד ג"כ דל"צ לענין איסור מפולת יד. מ"מ כ"ז בכלאי הכרם שנלמד מקרא דהמלאה הזרע כדאיתא בפסחים כ"ה ובכ"ד. אבל בכלאי זרעים דליכא קרא אין איסור בלא מפולת יד רק מדרבנן וכ"ה דעת הכ"מ ספ"ד מה' כלאים ע"ש שכתב דהוי רק מדרבנן. וצל"ע טובא דברי הכ"מ רפ"ה מה' כלאים שכתב שלענין כלאי זרעים א"צ מפולת יד והביא ראיה מהא דהיתה זרועה חטים לא יזרענה שעורים והוא סותר דברי עצמו שכתב בספ"ד שכ"ז הוי רק דרבנן. וגם ראיותיו צ"ע דכל משניות דכלאים מלא מזה שא"צ מפולת יד. וכל דיני ערוגה יוכיחו. ורק שי"ל שכ"ז הוא מדרבנן וכמש"ל: יח) ועפ"ז נ"ל ליישב קושיית התו' בשבת פ"ד ע"ב על רש"י שכתב שם דכלאי הכרם הוי דאורייתא וכלאי זרעים דרבנן והקשו התו' דהא כלאי זרעים הוי ג"כ דאורייתא. והמל"מ ריש ה' כלאים הקשה דרש"י עצמו כתב בקדושין ל"ט ע"א דכלאי זרעים דאורייתא. ולפמ"ש א"ש דוודאי אם זורע במפולת יד הוי דאורייתא רק בשבת שם איירי גבי ערוגה שאינו במפולת יד רק שסמוכים זה לזה וע"ז כתב שפיר רש"י דכלאי זרעים הוי דרבנן בכה"ג. ורק כלאי הכרם הוי דאורייתא אף שלא במפולת יד משום דילפינן לה מקרא דהמלאה הזרע כמש"ל ורק למלקות צריך מפולת יד. וזה נכון בע"ה: יט) עכ"פ כיון ששמענו שבכלאי זרעים שלא במפולת יד הוי דרבנן. א"כ י"ל דהם אמרו לאסור בזה: והם אמרו להתיר כשנתערב פחות מרובע בסאה. והטעם נראה לפי שדרך התבואה להתערב בעת קצירה ודישה וכדאיתא בירושלמי שנתערבו במכנס ע"ש במפרש. לזה לא הטריחו לברר ושיערו עד רובע כי יותר מזה מוכח שעירבו בידים. וכ"ז דווקא כשזורע בסתם. אבל אם לוקח שני מינים בידו מהתבואה המעורבת בפחות מרובע לסאה וזורעם במפולת יד ביחד וודאי דלקי. והנה אף שלכאורה הדבר נכון בטעם הדין. אבל דברי הרמב"ם עדיין לא נתיישבו דמ"מ למה לקי כיון שזורע שלא במפולת יד. וכן קשה לי טובא על השטמ"ק בב"ב דף צ"ד שהביא בשם עליות הר"י דהא דרובע בסאה ימעט הוא מדאורייתא. וצע"ג דהא זה רק מדרבנן כמש"ל וכמבואר בירושלמי שהוא מפני מראית העין: כ) והנראה לומר דהנה מבואר בכמה דוכתי בענין כלאים שעיקר דין כלאים תלוי לפי מראית העין שאם נראה כתערובות זרעים ה"ז בכלל כלאים. וכ"כ הרמב"ם להדיא בפ"ג מה' כלאים ה"ה שכל שנראים כמין אחד לא חששו להן לכלאים לפי שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין. וכ"כ בפ"ב ה"ז וה"ח שאם צמח אחד מכ"ד ממין אחר ימעט מפני מה"ע ואם ניכר שלא זרע זה מדעת א"צ למעט ע"ש. הכוונה הכל כנ"ל. וא"כ י"ל שזה בכלל שיעורי חכמים ששיערו כי עד אחד מכ"ד אין ניכר כ"כ. ואחד בכ"ד כבר ניכר הוא. ולזה כשזורעם הוא כלאים דאורייתא ושפיר לוקה כיון שלמראית העין יהא ניכר שהם כלאים. ובכ"ז כתב הירושלמי שלזה מותר להוסיף מפני שמרבה לבטל מפני מה"ע. הכוונה שאין דומה לשאר מבטל איסור שיש כאן איסור רק שמבטלו. אבל הכא הוי כמסיר האיסור ומכשירו שלא יהא כאן כלל דכיון שלא יהא כלאים למראית העין שוב אין כאן דין כלאים כלל ולאו משום ביטול אתינן עלה. ובכ"ז כתב הרמב"ם בפ"ב ה"ו והוא מהירושלמי שאם נתכוין לערב או לזרוע אסור דאין לך מה"ע גדול מזה כיון שמערב בידים. והא שכתב הרמב"ם שלוקה צ"ל לפמש"ל בשם הכ"מ דאיירי שכשזורע התבואה המעורבת מזדמן לו לזרוע שני המינים במפולת יד. והיינו שברור שכשיקח מלא ידו מתבואה המעורבת יזדמן שם גם ממין השני. והו"ל במפולת יד. ויש להעיר בזה מהא דיש בילה ואכ"מ. ועכ"פ בדרך זה יש מקום לישב דברי הרמב"ם ושטמ"ק שהזכרנו. ואולי נכלל זה בכלל כל השיעורים דהוי הל"מ. רק טעם השיעור הוא מפני מה"ע וכמו כל דיני כלאים וכמש"ל. אבל זה אין לומר אשר אם יהא רובע בסאה אזי הוי פסיק רישא שא"א שלא יהיו שני מינים במפולת יד ולזה לוקה. אבל בפחות מרובע לא הוי פס"ר. ז"א דהא מפורש בירושלמי שמרבה מפני מראית העין. ועוד מכמה טעמים א"א לומר כן. שוב הגידו לי שהתפארת ישראל כתב באמת כן שהוא בכלל שיעורים הל"מ והוא הל"מ דבעי רובע לסאה. ועיינתי בו וראיתי שכן הוא בדבריו. אך לא ביאר לפ"ז דברי הירושלמי שהזכרנו דאיתא שם שהוא מפני מה"ע. ושם הביא אח"כ הירושלמי וכתב שמבטל מקודם כדי שאח"כ כשיצמח לא יהא נראה שבכוונה זרען. ולדבריו אין זה משום זה רק מצד השיעור שהוא הל"מ וכבר תמה קצת שם בנו עליו בזה ע"ש. ובאמת עיקר הסברא דחוק שיהא זה בכלל הל"מ: כא) והנראה בזה דהנה בב"ב צ"ג ע"ב איתא שהמוכר פירות לחבירו מקבל עליו רובע טינופת לסאה וקאמר שם ר"ה שאם בא לנפות מנפה כולו. ופריך שם מהא דכלאים דסגי במיעוט. ומשני דכיון דאיירי רק ברובע סגי במיעוט משום חומרא דכלאים. הרי מבואר שדרך בנ"א שלא להקפיד אם מתערב בתבואתו מין אחר אף עפרורית עד רובע והוא בטל להתבואה. ושם צ"ד ע"א כתבו התו' ד"ה סאה דכל שדרך בנ"א להסיר הוי כלאים. וביתר ביאור כתב בשטמ"ק שם שכיון דאורחייהו בהכי הוי כמין אחד ולא מיקרי כלאים. וכ"כ הרמב"ן בחידושיו שם דבכלאים בתר חזותא וקפידא דאינשי אזלינן. וכ"כ רש"י בשבת פ"ד ע"ב דבכלאים אהיכרא קפיד קרא דלא ליהוי עירבוב. ולזה כיון שכוונתו לזרוע רק מין אחד וכמ"ש הכ"מ בפ"ב ה"ו מה"כ בכוונת הירושלמי והרמב"ם. ממילא המין המעורב בטל לגביה דהוי כפסולת ועפרורית כיון דלא ניחא לו כלל בזה. וכעין דאיתא בשבת דף ע"ד דאוכל מתוך אוכל מיקרי אוכל מתוך פסולת ע"ש בתוד"ה היו. והיכא שיש יותר מכפי שדרך להתערב ולהקפיד אזי מיקרי זה כלאים. ומה דגבי כלאים השיעור פחות מרובע וגבי מכר רובע. כבר כתב הרמב"ן בחידושיו והשטמ"ק בשם הר"ן דלזריעה אורחא ליקח פירות יפים