דברי מלכיאל ב שד

מהדורא ג' סי' רס"ג שכתב שטיפה שחורה בביצה יש לאסור לפי ששחור אדום הוא. ולענ"ד צריך שיהא שחור כדיו וכמש"ל. וגם ראיתי שכתב שם שאם אינו לא שחור ולא אדום כדם יש להתיר והיינו כמש"ל בע"ה שצריך אדום ממש: וכן מה שנמצא לפעמים בביצה כעין קורט קטן של בשר ויש לו מראה בשר ג"כ. הנה אם יש עליו מראה אדום נראה שיש לאסור כי נראה שהדם נדבק בהקורט הלז או שהתחיל להתרקם ולהעשות בשר והוי תחילת ריקום. ואף דגבי נדה איתא בנדה כ"א ובש"ע סי' קפ"ח ס"ג שדם שנמצא על חתיכה טהורה. היינו כמפורש שם הטעם שאין דרך לראות דם בחתיכה. אבל בנ"ד אדרבא הדרך שמהדם מתרקם ונעשה בשר. וגם אם נאמר שהבשר אינו מצד ריקום. וכן מסתבר יותר שאין דרך הריקום באופן זה. וכשמתחיל להתרקם מתקלקלת הביצה ונעשה שינוי בכל החלבון. בכ"ז מנ"ל שאין דרך שתדבק הטיפת דם בקורט של בשר שנמצא שם. אכן אם אין אדמומית בבשר רק כמראה בשר נראה פשוט שיש להתיר. ואף שכתב הט"ז סי' ס"ו סק"א שכשמתרקם האפרוח שוב אין נמצא דם שם וע"ש בפמ"ג. זה נעשה רק בסוף כשנגמר ריקום האפרוח אבל לא בתחילה והנסיון מורה שאף כשהאפרוח כמעט נגמר בכ"ז הביצה מליאה דם. ועכ"פ בכה"ג שיש קורט כעין בשר בביצה ואינו אדום יש להתיר בפשיטות וליתר זהירות ראוי להשליך הקורט ולאכול שאר הביצה: סימן מ א) ע"ד אחד שהוא משרת באכסניא של נכרי ופעמים הוא מוכרח להשגיח בבית המבשלות ומזדמן לו לקחת כף שנשתמשו בה חלב ולנער בקדירה של בשר ופעמים אינו נקי ג"כ והאריך בדברים נכונים. ותוכן דבריו דהא יש בקדירה ששים ואין כאן איסור רק מצד ביטול איסור לכתחילה. ולזה יש לסמוך על מ"ש המרדכי ריש ביצה בשם רשב"ם דהא דאין מבטלין הוא רק במידי דאכילה וכן הביא הב"ח ס"ס תרכ"ו בשם המרדכי ואגודה ובנ"ד אין כאן רק איסור בישול בב"ח ושרי לבטל והביא שגם הרעק"א כתב בחי' לי"ד סי' פ"ז דאפשר שבבישול בב"ח לא שייך איסור דאין מבטלין: ב) והנה טרם אבאר פרט זה אי שייך בזה אין מבטלין איסור אפלא על כת"ר שלא הביא דברי הרמ"א סי' פ"ז ס"ו שאסור לחתות אש תחת קדירת נכרי כי לפעמים מבשלים חלב ואח"כ בשר והו"ל מבשל בב"ח. ובנ"ד שמגיס הקדירה הו"ל מבשל כדקיי"ל בפ"ק דשבת לענין שבת דמגיס הוה כמבשל. וה"ה לענין בשר בחלב. וזה אסור אף אם היה הכף של בשר. ואפשר לא חשש כבודו להביא זה מפני שהש"ך כתב שם בסקי"ח בסוף דבריו שלא ראה נזהרין בזה. והבינו הפרמ"ג והכרו"פ שם דקאי על דברי הרמ"א הנ"ל. וא"כ אין לחוש לזה. אבל לענ"ד במח"כ לא כיונו יפה. והש"ך כתב זה על מה שהביא בשם המרדכי שאסור לבשל בקדירה של נכרי בבית ישראל שמא יחתה ושיהא להשפחות שבבית ישראל שתי קדירות ע"ז כתב דאין נזהרין בזה דהוי חומרא בעלמא וגזירה רחוקה שאף אם יחתה שמא אינו בן יומו. ונהי דלכתחילה נראה דאסור גזירה אטו בן יומו. מ"מ לא שייך לגזור שמא יחתה וגם לא מצינו גזירה כזו שנחוש לבשל בביתו בשביל זה ואטו אסור לנכרי לבשל לעצמו בשבת בבית ישראל שמא יחתה הישראל וזה ברור. וזוהי דעת רמ"א ג"כ דבאמת בהגמ"ר בפ"ג דע"ז והובא בד"מ ר"ס פ"ז ובתורת חטאת כלל ע"ו כתוב כמ"ש הש"ך בשמו שלא יבשלו בקדירת נכרי בבית ישראל שמא יחתה ורק הרמ"א בהג"ה שינה הלשון וכתב שאסור לחתות תחת קדירת נכרי והיינו שהאיסור הזה נראה לו דהוי איסור גמור לדינא. אבל הגזירה דשמא יחתה לא נראית לו ואין נזהרין בזה. לזה לא הביאה בש"ע וזה ברור בכוונת הרמ"א והש"ך. וא"כ קם דינא בנ"ד שאסור לנער קדירה של נכרי בכף דהוי מבשל ואף אם כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי דבשבת כתבו הפוסקים דמגיס לא הוי כמבשל ע' או"ח סי' רנ"ג בב"י ובסי' שי"ח באחרונים ובמ"מ פ"ט מה' שבת שיש פלוגתא בזה מ"מ בבב"ח כתבו הפוסקים שיש בישול אף בנתבשל כמב"ד ואף בבישול אחר בישול הסכימו שאסור וע' כרו"פ ופרמ"ג בסי' פ"ז ושאר אחרונים שם וח"ס סי' פ"ב בזה: ג) ולכאורה קשה על דברי הרמ"א והמרדכי הנ"ל דהא קיי"ל סתם כלים של נכרים אינן ב"י וא"כ למה כתבו שעובר בחיתוי על לא תבשל וצ"ל דלאו דווקא לא תבשל רק על איסור בישול דאף באב"י הא קיי"ל בסוף ע"ז גזירה אב"י אטו בת יומא. וכבר הכריע הרשב"א בתה"א ומה"ב שער ד' דגזירה זו איכא אף בבשר וחלב אף דהתירא בלע ע"ש. ומה לי איסור בישול או איסור אכילה. וגם דהא עיקר טעם דכלי נכרי סתמן אב"י היינו משום דהוי ס"ס שמא לא נשתמשו ביומו ואף אם נשתמשו שמא נשתמשו בדבר הפוגם בעין או שאינו נ"ט. ובחלב לא שייך זה אף שי"ל דשמא עירבו בחלב דבר הפוגם בכ"ז אסור דגזירה אטו ב"י כמש"ל. שוב ראיתי בחידושי רעק"א להקל מצד דסתם אב"י ודבריו צ"ע לענ"ד וכמש"ל: ד) אכן עדיין יש מקום להקל וכבר הרגיש בזה הח"ס ס"ס צ"ב כי יש כאן כמה ספיקות שמא לא השתמשו בה חלב ואף אם השתמשו שמא יש ס' נגד הבלוע בקדירה דהא דמשערינן נגד כל הקדירה הוא רק חומרא מספק דלא ידעינן כמה בלע ולא מדינא. ואף אם אין ס' שמא אינו ב"י ושמא נתן בחלב דבר הפוגם בעין. או נשתמש אחר החלב בדבר הפוגם. ולזה צ"ל דגם החיתוי עצמו הוי רק חומרא בעלמא. אבל בכ"ז נראה שכתב זה הרמ"א לאיסור שצריך לנהוג כן. ומ"ש הש"ך שאין נזהרים בזה פשוט דקאי על מה שהביא לחוש שמא יחתה. דאלת"ה הו"ל להביא זה בתחילת דבריו על הרמ"א. ומ"ש הכרו"פ דבבלוע בכלי ליכא איסור בשול. כבר חלקו עליו האחרונים והסכימו שיש איסור בישול בזה ואין הפנאי מסכים להאריך בזה ועשו"ת רעק"א סי' פ"ד וח"ס סי' צ"ז: ה) עכ"פ בנ"ד נראה כיון שהוא משרת בקביעות בבית הנכרי בוודאי יוכל לדעת אם בשלו באותו יום חלב בקדירה ההיא או לא. וכבר כתבו הפוסקים בי"ד סי' קכ"ב דאף כלי נכרי אם יכול לברר אם הוא ב"י צריך לשאול רק נחלקו אם הנכרי נאמן ע"ז ע"ש בט"ז וש"ך. ואם יודע שבשלו בו ביום חלב פשוט שאסור לנער הקדירה ואף אם אינו ב"י נראה שאם יודע שלא בשלו דבר הפוגם וודאי דאסור דגזירה אב"י אטו ב"י וכמש"ל. ומש"ל מהח"ס שיש ספק שמא יש ס' נגד הבלוע בקדירה באמת אין לצרף ספק זה דא"כ יהא מותר להשתמש בכל קדירה שאב"י דהא יש ספק שמא יש ס' נגד הבלוע. וע"כ צ"ל שאסרו בכל גוונא גזירה אטו ב"י וז"ב. וא"כ בנ"ד שאין כאן ספק מדבר הפוגם כי יודע הוא שלא בישלו בו אחר החלב תבשיל אחר וודאי שאסור לנער הקדירה אם לא שיודע שמיוחד להנכרי קדירה לתבשילי בשר לבד או שבשלו אחר החלב תבשיל אחר שכבר נעשה נ"ט בר נ"ט. והרעק"א כתב בסי' פ"ז דספק שמא בישל דבר הפוגם אינו שייך לענין בישול ודבריו צ"ע דוודאי דבר הפגום אין בו איסור בישול בב"ח כי דרך בישול אסרה תורה. עוד כתב שם הרעק"א דאינו מתכוין לבשל את הבלוע בקדירה והוא תמוה כי החיתוי הוא כדי לבשל וכיון שהקדירה כבר פלטה לתוך התבשיל את החלב הבלוע בה הרי הוא מבשל בב"ח. ונראה כוונתו שם לענין בישול שאר דברים בקדירת נכרי שכתב הש"ך שם שאסור ג"כ מצד שבלוע מכבר בב"ח. ובזה כוונתו רק לבשל התבשיל שמתבשל עתה ולא הבלוע מבב"ח שנפלט ונתערב בתבשיל זה וכ"נ להדיא בלשונו של הרעק"א שם. אבל ג"ז אינו דכיון דנתערב יחד עם התבשיל לא שייך בזה לחלק ולומר שנתכוין לזה ולא לזה ומלשון הרעק"א שם מבואר שהבין שהבישול הוא בעודו בלוע בכלי וע"ז שפיר קאמר הרעק"א שאינו מכוין לבשל הכלי יעו"ש