דברי מלכיאל ב שג

שהעיקר בא מדם אברים ומ"ש שם עוד בסברת רבנן ור"מ לדעתו הוא דחוק ורחוק יעו"ש ואקצר בזה]: כב) נשוב לענינינו אשר נלענ"ד אף שבארנו שדברי הנ"ש וחב"י נכונים דאף לרבנן דר"מ חלב בא מן דם אכן לא מדם נדה רק מדם האיברים. מ"מ מ"ש החב"י הסברא שכיון שנמצא אדמימות בחלב מורה שעדיין לא נתהפך לגמרי וכמו שהובא בפ"ת סי' פ"א לענ"ד אינו מוכרח דכיון שהחלב הוא לבדו והדם לבד הרי אנו רואים שרק מעט דם נשאר שלא נתהפך ומה שנתהפך נתהפך לגמרי. שוב ראיתי שכ"כ בפ"ת סי' פ"א שם ורק אם רואים שהחלב בעצמו יש בו אדמומית וא"א להפרידו בזה יש סברא לומר שעדיין לא נתהפך לגמרי ויש עדיין שם דם עליו וכבר בארנו דלא שייך לומר דשרי משום שנשתנה ונעשה כעפר בינתיים. ובאופן כזה נראה דאף אינימא שהדם הוא מאיזה מכה שבגוף ונתערב בחלב מ"מ הא לא ידעינן כמה נתערב ואולי אין כאן ששים ואנן לא סמכינן אקפילא בכה"ג. ואף דאיתא בתוספתא פ"ד דאהלות שאם רוצה לידע אם נבלע בבגד רביעית דם מכבס הבגד במים ומביא עוד מים כמדה זו ומערב רביעית דם ואם שוין זה לזה טמא ע"ש והובאה בתו' ב"ק ק"א ע"ב ד"ה רואין ובנדה ס"ב ע"ב ד"ה אם. מ"מ נראה דהכא אין שייך לעשות כן דהא קיי"ל גבי קנה בסי' ל"ד וגבי ריאה בסי' ל"ו שאין אנו בקיאין בהקפה. ואף שי"ל דבמראה שאני שגם אנו בקיאים לדמות זה לזה. וכן מוכח מהא דאיתא בנדה כ' ע"ב וכן קיי"ל בסי' קפ"ח ס"ב שנאמנת אשה לומר כזה ראיתי ואבדתיו. מ"מ נראה דבנ"ד אין שייך הקפה דאין כל הדמים שוים באדמומית ולא כל חלב שוה בלבנונינותו ולזה א"א להקיף בנ"ד. ובתו' דאהלות שם י"ל שמביא מאותם המים ומאותו הדם או שראו הדם קודם שנבלע בבגד ומכירים שזה הדם דומה לאותו הדם. אבל בנ"ד לא ראו הדם קודם שנתערב בחלב וא"א לנו לשער איך היה אדמומיתו וידוע שאף בגוף אחד אין הדמים שוים במראיהם וע' כריתות כ"ב בזה שיש כמה מיני דמים וע' יומא נ"ו ע"ב האי חיור והאי סומק: כג) ולזה נראה דהיכא שנראה לעין שהחלב יש לו מראה לבן כדרכו ורק שיש חוטי דם באמצע או על השולים בוודאי שרי ואף אם כבר עמד מעל"ע ונכבש יחד עם הדם כיון שיש ס' נגד הדם ורק צריך להסיר הדם ולהשליכו. וא"ל שכיון שנתערב מתחילת ברייתו לא בטל כמ"ש המרדכי בחולין פ' הזרוע דכבר פלפלו בזה המל"מ והנו"ב מ"ת חי"ד סי' נ"ד נ"ה ושאר אחרונים. ומבואר שם דבששים בטיל בכל גוונא כיון שאינו נותן טעם. רק אם יש ריבוי דם עד שיש לחוש שאין שם ששים אז אסור אם כבר עמד מעל"ע. ואם לא עמד מעל"ע אזי אם אפשר להפריד הדם וודאי שהחלב הנשאר מותר ואם א"א להפריד אסור. וכ"כ בשו"ת נחלת שבעה סי' כ' שבטל בששים. רק שכתב שא"א לשער כמה דם נתערב בחלב ע"ש. ונראה שזה רק בעובדא דמייתי שם שהיה החלב מעורב בדם ולא היה ניכר כלל הדם לבדו. ורק כשנצטנן החלב ראו שנשקע הדם למטה ולזה כתב שחוששין שמא נשאר הרבה דם מעורב בחלב ולא נשקע למטה יעו"ש. אבל היכא שרואין בחלב רק חוטי דם. נראה דשפיר שרי היכא שיש ששים נגד הדם אף ששהא מעל"ע. וקודם מעל"ע שרי בכל גוונא להפריד הדם מן החלב. ואף בגוונא דהנ"ש נראה שיש להקל אם ניכר שנשאר החלב לבן כפי מראיתו הטבעית ולא חיישינן שמא מעורב בהחלב עוד דם שלא יהא ששים כנגד כולו. כי אז היה ניכר בהחלב שינוי מראה קצת. וכן איתא להדיא בשבועות דף ו' ע"א שאם נפלו שתי טיפות דם בכוס חלב ניכר בהחלב שינוי מראה וקצת אדמומית ע"ש. ובדברי הנ"ש שם יש עוד לפקפק ואקצר בזה: סימן לט ע"ד שנמצא בביצה דם ונתנו קצת לובן ממנה לתוך שומשמין ומעכו השומשמין באופן שא"א להפריד הביצה ואין ששים נגד הלובן בביצה אם מותר להוסיף שומשמין עד שיהא ס' או להוסיף עוד ביצה שיובטל הלובן ביצה ברוב. מטרדותי אכתוב בקוצר מה שנלע"ד בזה. ונראה שיש מקום להקל ולחוס על ממון ישראל דהא דעת הרמב"ם והש"ע בסי' צ"ט ס"ו שעל איסור דרבנן שנתערב מותר להוסיף בידים ואף להרמ"א שמחמיר שם כשיטת החולקים כבר כתב הפמ"ג שם בש"ד סק"ז בשם הכנה"ג שהוציא מדברי הש"ך סי' פ"ד סק"מ וסי' קע"ו ס"ק כ"ח דספק איסור דרבנן מותר לבטל אף לכתחילה. וכ"כ הכרו"פ סי' צ"ט סק"י בפשיטות שספק מותר לבטל. וביצה שיש בה דם כבר הסכימו האחרונים בסי' ס"ו שנקרא ספק איסור דבכל גוונא שנמצא הדם יש מחלוקת הפוסקים בזה ולזה כתבו שם הש"ך ושאר אחרונים דבטל ברוב במינו ונגד הדם וודאי שיש ששים. וא"כ בנ"ד שפיר שרי להוסיף עוד ביצה לבטל ברוב. ואף דבשומשמין אין ס' כבר כתב הפמ"ג בסי' ס"ו בש"ד סק"י דבזה אף הש"ך מודה דאמרינן סלק שאינו מינו ובטל במינו ברוב אף דבסי' צ"ח ס"ז חולק על הרשב"א. וע' בש"ך סי' פ"ו סקי"ז שמציין לסימן צ"ח ס"ז משמע שמדמה זה לדין דהתם ויש לדחות. ועכ"פ בנ"ד וודאי שיש לסמוך על הט"ז בזה. וכן נוהגים להורות כהט"ז גבי ביצה עם דם. ואין להקשות על התו' ביצה ד' ע"ב שהקשו שם בעיגול שנפלה בו תרומה כיון דאיירי בתרומה דרבנן נבטלה לכתחילה ותרצו שיש לו עיקר מה"ת. וקשה דמ"מ כיון שכל עיגול הוא ספק אם נתערב שם תרומה כלל. א"כ הו"ל ספק איסור דרבנן ומותר לבטלו לכתחילה. וי"ל דרק בספק בדבר אחד. אבל הכא הספק על כל עיגול ועיגול והו"ל כבא לישאל בבת אחת דקיי"ל שאסור בכל ספק אף דרבנן וע' חיבורי ח"א סי' כ"ג באורך בזה בס"ד ואכמ"ל בפרט זה. ונראה שאף אם נתנו הביצה לתוך דבר חריף כמו שדרך ליתן לתוך בצלים ולכתוש יחד ואח"כ ליתן הכל לתוך דגים מ"מ מותר להוסיף. ולא אמרינן דנעשה נבילה דיש לצרף שיטת הפוסקים דבשאר איסורים לא אמרינן דנעשה נבילה. וגם הא כתב הש"ך סי' כ"ב ס"ק י"ד דבמליחה לא נעשה נבילה משום דעיקר טעם דנ"נ הוא גזירה אטו בב"ח. ובב"ח רק דרך בישול אסרה תורה ע"ש. ולפ"ז גם בדבר חריף לא נימא דנעשה נבילה. וקשה על הש"ך שסתם בסי' צ"ו בכמה מקומות וכתב גבי דבר חריף שנעשה נבילה ולא הזכיר סברא זו שיש מקום להקל כנ"ל ואכמ"ל בזה. ועכ"פ בביצה דבלא"ה הוי ספיקי טובא יש להקל בכה"ג. ובאשר שהוא דבר מצוי. ויש בזה רוב פעמים הפסד לעניים ומניעת עונג שבת רשמתי זה. לפי שהרבה מורים מחמירים בכגון זה: והנה ראיתי מי שהורה להחמיר בכל רושם שנמצא בביצה אף שאינו אדום ואף בלבן גמור וכמו שמצוי בביצים ובאמת אין לאסור רק במראה אדום כדם. ובמראה שחור נראה דאף דקיי"ל בנדה כ' דשחור אדום הוא אלא שלקה מ"מ הא בעינן שחור גמור כדיו. וכן גבי ריאה קיי"ל הכי עי"ד סי' ל"ח. ונהי דגבי דם נדה וגבי ריאה מחמרינן במראות מפני שאין אנו בקיאים כ"כ במראה אדום ושחור. אבל בדם ביצים דהוי ספיקי טובא וגם הוי דרבנן לדעת הרבה פוסקים נלע"ד שיש להקל ואין לאסור רק כשאדום כדם או שחור כדיו. ונראה דאף שמצינו בכריתות כ"ב שיש בגוף דם שחור ובוודאי אינו שחור כדיו מ"מ דם נדה אינו שחור וע' נדה י"ט לענין ילפותא דמראות דמים ובמק"א הארכתי בזה. ולזה אצטריך הש"ס בנדה כ' לטעם שאדום הוא אלא שלקה וקים להו שדם אדום כשלוקה מתהפך לשחור כדיו. וכן גבי ריאה בחולין מ"ז ע"ב. וממילא בנ"ד כיון שידענו שטבע הדם שנמצא בביצה להיות אדום אין לאסור כשהוא שחור עד שיהא שחור כדיו וכמו בדם נדה כמש"ל. שוב ראיתי בשו"ת טוב טעם ודעת