דברי מלכיאל ב ש

למה לא נעשה במקום אחר. ואפשר מפני שבבהמה הדדים סמוך לערוה. גם מחלוקת ר"י ור"מ ג"כ תמוה לכאורה במאי פליגי. אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דכוונת הש"ס להקשות לר"מ דס"ל דם נעכר ונע"ח והיינו דם נדות כמש"ל. וס"ד שהדם מתקבץ במקומו ברחם ואח"כ נמשך למעלה אל הדדים ומקשה שפיר דהו"ל לעשותם סמוך לערוה ויינק מן המקור בעצמו ויהיה הענין בנקל יותר שיהיה החלב קרוב יותר לבוא. כי כל דבר יותר טוב ממקורו. וכמו שבבהמה באמת כן ולא פריך לה לר"ש דאיירי בה מקודם דלדידיה לא קשה כלל דלטעמיה אזיל דס"ל איבריה מתפרקין בנדה ט' ע"ש ולא נעשה כלל מדם נדות כנ"ל. ולזה שפיר מפרש הטעם שנעשו במקום בינה כדי שימשך יותר מדם שבמקום בינה שהוא יותר נקי וזך ועיקר הקושיא לר"מ. וסתמא דגמרא קפריך לה. או אפשר דגם לר"ש פריך לפרש מהו החסד. רק שהמתרצים מתרצים אליבא דכ"ע גם אליבא דר"מ וממילא גם לר"ש מיושב [ובצל"ח שם ראיתי דלזה קאמר שם שאמר שירה כשדר במעי אמו משום דמעוברת מסולקת דמים כדי להכין לו מזון דדם נעכר ונע"ח ע"ש. והוא תמוה דהא הך דאמר שירה רשב"י קאמר לה ואיהו ס"ל בנדה ט' דאיבריה מתפרקין. וא"ל דגם לדידיה החלב בא מדם שנתקבץ בהיותה מעוברת. ז"א. דא"כ תיקשי מסוגיא דבכורות הנ"ל וכמובן] ולזה רב יהודה תירץ בפשוטו שלא יסתכל במקום ערוה. אבל רב מתנא משני שלא יינק ממקום הטינופת הכוונה כי דם נדה מזוהם מאוד כידוע רק כשנמשך מלמטה למעלה מזדכך הדם מעט מעט שכל דבר שמתרחק ממקורו מזדכך מחלאתו וזוהמתו ולכוונה זו נעשו הדדים במקום בינה שיתמשך דרך כל גופה עד שיהיה נקי מכל פסולת [ולזה באמת מרגלא בפי כל שחלב אשה מטמטם הלב והיינו מפני שבא מדם נדה לר"מ והוא מזוהם ביותר. ולהלכה כבר השיג באדני פז ע"ז אבל בכ"ז מקום יש לו. ועוד נראה דאף לרבנן דס"ל איבריה מתפרקין ובא משאר איברים כמש"ל מ"מ כל זמן שאיבריה מפורקין אם מינקת את בנה אזי מדם הנדה שהיה ראוי להיות נעשה עתה חלב. ולזה הוא מזוהם ומטמטם הלב ודלא כבעל אדני פז סי' י"ז. וראייתו שם מנדה ט' אינה כלום ע"ש ועכ"פ מנהג ישראל תורה היא. ואין להקשות ע"ז מבכורות שם דא"כ גם לרבנן חלב אתי מדם נדה. י"ל דבטל ברוב שאר דם. ואף דדבר המעורב מתחלת ברייתו לא בטיל הכא אינו מעורב בתחלת ברייתו כי דם נדה מתקבץ בתוך הרחם וכמש"ל ודם האיברים הם לבדם ועמ"ש בחי' לב"מ בס"ד בזה בארוכה בדברי המרדכי] וממילא לר"ש א"ש ג"כ שיינק ממקום בינה שהדם נקי וזך. ועוי"ל דלא פליגי ורב יהודה משני אליבא דר"ש ור"מ אליבא דר"מ. ובהא גופא ג"כ ל"פ דגם רב מתנא אפשר ס"ל כרבנן רק מתרץ אליבא דר"מ: יב) ועפמ"ש יש לישב קושית הכרו"פ סי' פ"א איך האכיל אברהם להמלאכים חלב כיון דהוי אמ"ה לרבנן. ולעצמי יישבתי דכמו שדם מן החי שרי לב"נ כן חלב ומצאתי בכרו"פ שתירץ כן. אבל לפמש"ל בלא"ה א"ש כיון דחלב בא מדם אף לרבנן א"כ לא עדיף מדם גופיה דשרי לב"נ. והנה המג"א שם כתב דלא ילפינן מחלב ששינוי מועיל דהא אמרינן בבכורות ו' חידוש הוא. ולכאורה דבריו תמוהין דהא קאמר התם דלהכי בעי קרא דהגמל לאסור חלב בהמה טמאה משום דכיון שחידשה התורה דחלב מותר הו"א דמותר אף בטמאה וא"כ י"ל דהיא גופא ילפינן דאי לאו קרא דהגמל הו"א דחידוש הוא בלי טעם כלל וממילא גם בטמא יהא מותר. ולזה אצטריך קרא לאסור בטמאה וממילא נדע שאין זה מצד חידוש וגזירת הכתוב רק בדם התירה התורה משום דנשתנה ונעשה חלב ותו לא הוי חידוש ושפיר ילפינן לעלמא. ועפ"ז נראה לישב ג"כ דברי הש"ך ביו"ד סי' פ"א שכתב דבאמה"ח לא נאסר רק בשר אבל לא היוצא ממנו כמו בכל טמא ולזה מימי חלב ג"כ מותר ע"ש ותמה הפר"ח שם עליו דהא אמרינן בבכורות שם דחלב חידוש הוא משום דהוי מאמה"ח ושרי אלמא דאף היוצא ממנו אסור. ולפמ"ש י"ל דהא דקאמר חידוש הוא זה הוא רק קודם דכתיב קרא בטמאה אבל השתא דכתיב בטמאה שפיר אמרינן דטעמא דחלב מותר משום דאמה"ח לא נאסר רק בשרו ותו לאו חידוש הוא. ואין להקשות מהתו' דחולין דף ס"ד ד"ה שאם שכתבו להקשות אמאי הוי חלב חידוש הא הוי חלב וביצה ודבש הרבה כתובים ותירצו משום דכל חדא מינייהו אתו מן החי בגוונא אחרינא ע"ש. ולפמ"ש הש"ך קשה כיון דכתיב קרא לאסור בטמאה ממילא נדע שבאמה"ח לא נאסר רק בשר וא"כ למה לי קרא לאסור ביצת עוף טמא או להתיר ביצת עוף טהור לשיטת בה"ג שם. ודוחק לומר דהתו' אזלי בשיטת הרא"מ שאוסר מימי חלב. אך ז"א דהוא גופא תירוץ התו' דהו"א דביצה דמי טפי לבשר של אמה"ח מחלב וכן דבש. אבל השתא דכתיב בכולהו גווני דשרי שפיר ילפינן מינייהו דלא נאסר רק בשר אמה"ח וכנ"ל. ואח"כ ראיתי בשו"מ ח"ב סי' צ' שהקשה על הש"ך מדברי התו' ולענד"נ כמש"ל: יג) אך הנה הפרישה בסי' פ"א הקשה דמאי קאמר חידוש הוא ושרי בטמאה הא אמה"ח איסור אחד וחלב טמאה שני איסורים. ותירץ דאין אמה"ח נוהג בטמאים. ולכאורה קשה טובא דלס"ד דקאמר דדם נעכר ונעשה חלב הוי ע"כ שני איסורים דדם נוהג בטמאה. וכבר הקשה זה בעל אור חדש בנו"ב מ"ת חי"ד סי' ל"ה ותירוצו שם דחה בעצמו ע"ש ומכ"ש לפמש"ל דדם נדה כנוס ועומד. אבל נראה לפרש בש"ס כך. דאיתא בבכורות שם דה"א כיון דחלב חידוש הוא דאף דהוי דם שרי ממילא אף בטמאה מותר. ולכאורה זה תמוה דהא אדרבא קיי"ל בעלמא דחידוש לא גמרינן מיניה והכא הסברא איפכא. אבל הכוונה דכיון דחידוש הוא ע"כ צ"ל הטעם מפני שנשתנה הדם ונעשה חלב ובעת ההתהפכות אינו ראוי כלל למאכל ולא תורת דם ולא תורת חלב עליו וכמו במוסק שכתבו הפוסקים הטעם משום שבשעה שמתהפך הדם למוסק נעשה כעפר ע"ש במג"א סי' רט"ז וכ"כ שם הגר"א בהא דדבש בשם הר"ן. וכן מפורש סברא זו בתו' חולין ס"ד ד"ה שאם דה"א דביצת טמאה מותרת מפני שנוצרה מש"ז וכמו יאלי דחמורתא. רק שלבסוף דחו זה מפני שמעורות בגידין והוי כבשר והכוונה שמה שנעשה אוכל מהש"ז הוא בא מכח גוף הטמא וא"כ בוודאי אסור וכמו ולד הטמא שאין לו היתר אף אם הוא מפריס פרסה. אבל במוסק וכן בחלב הנעשים מדם כיון שכבר בא הדם שוב אינו מושך שום כח וליחות מן הגוף רק שבעצמו משתנה למוסק וחלב. ולזה כיון שבאמצע אינו ראוי לאכילה כלל שפיר שרי אח"כ שזה דומה לאפרוח הבאה מביצת טריפה דשרי כדאיתא בתמורה ל"א משום דכי גביל עפרא בעלמא הוא ע"ש וכמ"ש המג"א שם. וכיון שהגענו למדה זו שוב לא שני לן בין איסור אחד לשני איסורין כיון דהוי בינתיים עפרא בעלמא והו"א דשרי בטמאה. אבל השתא דכתיב לאסור בטמאה ע"כ צ"ל דחלב חידוש הוא באמה"ח ולא משום שנעשה כעפר. וא"כ יפה כתב המג"א דא"א למילף מינה משום דחידוש הוא וכנ"ל ואין הטעם משום שינוי דאדרבא ניליף מטמאה לאיסורא דבאמת אינו נעשה כלל עפר בעלמא ולזה בטמאה אסור. אכן לפמש"ל דגם לרבנן דם נעכר ונע"ח א"ש בפשיטות טפי דברי המג"א דהא ע"כ א"ל הכוונה כמ"ש דמדאסר גבי טמאה ע"כ הטעם משום שינוי. דהא באמה"ח כל היוצא ממנו אסור בין חלב ובין דם אי לא נחתינן לסברא שנעשה בינתיים אינו ראוי לאכילה. אבל מ"ש על הש"ך א"ש ואינו סותר כלל דברי המג"א לפמ"ש כמובן. ועפמ"ש י"ל ג"כ מה שהקשה הפרמ"ג סי' פ"א על הפרישה הנ"ל דלמ"ד דאמה"ח נוהג בטמאים א"כ הוי תרי איסורי. ולפמש"ל א"ש כיון דהו"א טעמא מפני שנשתנה מקודם והוי עפרא בעלמא. א"כ הוי שרי אף בטמאה וכמש"ל [וראיתי אח"כ בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' ד' שהקשה על הש"ך הנ"ל והאריך ולא ראה שכבר הרגיש הפר"ח בזה ולפמ"ש א"ש בס"ד]: יד) והנה בתו' חולין ס"ד כתבו דלהכי אצטריך קרא לאסור ביצת טמאה משום דהו"א כיון שהותרה ביצה אף דהוי אמה"ח הוי חידוש והו"א דאף בטמאה שרי וכמו גבי חלב