דברי מלכיאל ב רצט

ו) והנלע"ד בזה עפ"י שיטת רש"י בשבת קמ"ד שהטעם דמטמא שלא לרצון משום דדם נעכר ונע"ח דזה הוי ס"ד דרבא והיינו כר"מ דס"ל דדם נדות נעכר. והנה בנדה ל"ד ע"ב מרבה דם טוהר של מצורעת דמטמא מן ולנקיבה אף דאינו מעין גמור דאינו מתעגל ויוצא מ"מ מרבה לה. וע"ש בתו' שהקשו דלירבי שאר דברים ותירצו דעדיף לרבויי דם דמטמא במקום אחר והוא דחוק. וגם קשה טובא דא"כ מנ"ל לאוקמא קרא דלזכר באם אינו ענין לנקיבה לדם טוהר כדאיתא שם ל"ד ע"ב. טפי עדיף לאוקמא לזוב באונס בזכר גופיה דג"כ מטמא טומאה חמורה כשהוא ברצון וכן בראייה ראשונה דמיבעי ליה שם וע"ש בתו' ורבא ס"ל שם באמת דאינו מטמא ע"ש וא"כ לרבא תיקשי. וגם מה שפירשו התו' דאיבעיא ליה אי הוי מעין צ"ע לענ"ד דהא בש"ס שם משמע שהוא פשוט כן. וגם מה שכתבו בתי' השני דמיבעיא ליה אי ניליף מקרא דולזכר ג"כ צ"ע דלפ"ז הלשון שבש"ס אי מעיין הוא או לא אין לו ביאור. וגם לשון הש"ס גבי רב ולוי אי מעין אחד הוא אי לא משמע דמעין הוא. אבל הנלע"ד דבאמת דם נדה מעין הוא דהכתוב קראו מקור וכדיליף בתוספתא הובאה בתו' נדה י"ט ובכ"מ. רק שאינו מתעגל ויוצא וחוזר ונבלע ולא דמי לרוק. ולזה מרבי לדם טוהר במצורעת טפי משאר דברים. משא"כ זוב מיבעיא ליה אי הוי מעין או לא. אבל זה פשיטא ליה דאיזו חוזר ונבלע כדאיתא בדף נ"ו ע"א כנ"ל. ולזה ס"ד דרבא כיון דחלב בא מדם נדה שנעכר הו"ל כדם נדה דהוי מעין ג"כ והסברא נותנת דלא בעי רצון. וכ"נ בתוספתא דשבת שהביאוה התו' בנדה י"ט והר"מ ור"ש בשילהי מכשירין דבכולהו בעי שיהיה לשון משקה ע"ש. ובדם נדה לא מייתי רק לשון מקור. דקשה מ"מ מנ"ל דמיקרי משקה. ובתו' נדה משמע דיליף מג"ש ממים. אבל בר"ש שם העתיק קרא דמקור נפתח בלשון ואומר. שהוא עוד ראיה משום דכתיב שם ולנדה. וכ"נ האמת דמעתיק כוליה קרא. וגם אי משום מים הרבה פסוקים היה מוצא במים שנקראו מקור והיינו כיון שהוא מעין ממילא מיקרי משקה וכנ"ל. וס"ל לרבא דהיינו טעמא דמטמא שלא לרצון וכן בדם מגפתה דהוי ג"כ מעין לס"ד. ולזה שפיר מקשי כיון דס"ל דחלב הוי מעין משום שבא מדם נדה הו"ל לטמויי במשהו כמו דם טוהר של מצורע שנתרבה לטמא כרוק: ז) ומיושב בזה שפיר קושייתינו מדם מגפתה דדם מגפתה לא אתי מדם נדה ואף אם הוי מעין לא מטמא בכ"ש שאינו מתעגל וחוזר ונבלע כנ"ל. אבל בחלב מקשי שפיר. ולזה מדחה דע"כ חלב לאו מעין הוא דלא אתי כלל מדם נדות [או אף דאתי מדם נדות מ"מ הדם מעיקרו נמשך לשם עד שאינו מעין כלל ורק שלא נשאר מה לצאת עוד לדם נדה וכמש"ל אות ג' ע"ש] ואיירי הא דשלא לרצון בסתמא. וממילא גם דם מגפתה דמייתי מינה איירי נמי בכה"ג בסתמא וכמש"ל אות ד' בס"ד. ואין צ"ל כלל סברא דמעין מטמא אף שלא לרצון. וכן משמע בתוספתא דדם אינו מעין דלא מייתי רק קרא דמיקרי משקה. והיינו דרק דם נדה הוא מקור ומעין אבל לא שארי דמים. כי דם נדה מתקבץ בתוך הרחם כידוע ושם הוא המקור משא"כ דם האיברים. ונראה דלמסקנא באמת ס"ל דחלב אינו בא מדם נדה רק מדם האיברים ולזה מדמה במשנה דמכשירין דמייתי לה בשבת קמ"ד חלב לדם מגפתה וכפירש"י שם דדם נעכר ונע"ח. ול"ק ממסקנא דכריתות וכנ"ל ואתיא כרבנן דר"מ. דלר"מ ע"כ אתי מדם נדה וכמש"ל אבל באמת גם לרבנן חלב נעשה מדם ורק לא מדם נדה: ח) ובזה מיושב מה שפשוט לכל וכן דעת חכמי הרפואה שחלב בא מדם וכמש"ל דגם רבנן ס"ל הכי. ואפשר שזהו כוונת התו' בנדה י"ט ע"ב שכתבו דאפשר דחלב בא מדם אחר שלא מדם נדה יעו"ש רק שנראה להם לדוחק. אך ז"א. דהא משמע דהם כתבו זה לר"מ ור"מ ע"כ ס"ל דאתי מדם נדה ע"ש וכמש"ל אות ו'. ובזה מיושב פירש"י בשבת שם שהביא קרא דותפתח נוד החלב ותשקהו דחלב מיקרי משקה ע"ש. והקשו התו' דכיון דמפרש לה אליבא דמ"ד דדם נעכר ונע"ח א"כ למה לי קרא דלא גרע מדם ע"ש. ולפמ"ש א"ש דלא אתי מדם נדה לרבנן רק מדם איברים והוא משתנה בעודנו מתחיל לצאת אל המציאות ואינו בא כלל לכלל דם. ולזה צריך ראיה שהוא משקה אבל אי אתי מדם נדה א"כ הוא מעין ואף אם לא בא מעולם לכלל דם מ"מ הוי משקה וכמש"ל דמעין מיקרי משקה עכ"פ. ועוד נראה דרק אי אתי מדם האיברים בעי קרא לחלב דאף דילפינן מקרא דדם חללים ישתה דהוי משקה. מ"מ י"ל דכיון שנשתנה למשקה אחר בעי קרא למילף דהוי משקה כיון דהוי מאיס וגם י"ל דהוי אוכל לתינוק. וכ"כ במקור חיים בחידושיו בכריתות י"ג. אבל אי בא מדם נדה והוי מעין כדילפינן בתוספתא דשבת מקרא וכמש"ל א"כ שפיר א"צ קרא אחרינא לחלב והוא נכון בס"ד: ט) ובזה מיושב שפיר דברי הנ"ש והחינוך ב"י הנ"ל דגם לרבנן החלב נעשה מדם רק שאינו מדם נדה. ובסוגיא דבכורות הכי פירושא דקאמר הניחא לר"מ דדם נעכר ונע"ח. פי' דלדידיה נעשה מדם נדה ודם נדה מתקבץ ברחם בעורקיו והו"ל דם כנוס שחייבים עליו כרת. משא"כ לרבנן שנעשה בתוך האיברים בעוד שלא פירש וכמש"ל. ודם האיברים שלא פירש מותר ולא חל עליו שם איסור כלל בשעה שנשתנה לחלב וגם בבהמה יש דם נדות או שנאמר שהכוונה שנעשה מדם הכנוס וע' בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' צ' בשם ס' יהושע דיש דם נדות לבהמה. ולזה כשיש מראה אדמומית א"כ לא נשתנה לגמרי והו"ל דם שפירש וזה לא הותר כלל. ומדוקדק בזה לשון רש"י בבכורות שם ד"ה אמר מר שדקדק לפרש שנעשה מדם נדה וגם כתב שהאוכלו בכרת. ואי הוי דם האיברים אף לאחר שפירש אינו כ"א בלאו גרידא כדאיתא בכריתות כ"א. ומצאתי שהרגיש בנו"ב מ"ת חי"ד ס"ס ל"ה בפירש"י להוכיח דדם נדה אינו מדם האיברים ע"ש. ובשו"ת בנין עולם הקשה למ"ד דם נעכר דהא הוי דם האיברים שלא פירש ע"ש שהאריך ולא הרגיש כלל בפירש"י הנ"ל. וגם נעלם ממנו דברי הנב"י הנ"ל וע"ש שרוב דבריו שם מבוארים בנו"ב ובמג"א ר"ס רט"ז ונעלם ממנו במחכ"ת שכבר הקדימו המג"א בדבריו: י) ובזה יש לתרץ דברי המג"א סי' רט"ז סק"ג שכתב דהרר"י דס"ל דמוסק שנעשה מדם בע"ח מותר. טעמו משום דילפינן מחלב שמותר מפני שנשתנה הדם ונעשה חלב וה"נ נשתנה הדם למוסק. והקשה בעל אור חדש בנו"ב שם דהא קיי"ל דאיבריה מתפרקין ולא אמרינן שדם נעכר ונע"ח. ותירץ הנו"ב שם דהרר"י ס"ל דהלכה כר"מ. והוא תמוה לענ"ד לומר שיפסוק כר"מ בלי שום טעם נגד כל הפוסקים. ולכאורה רציתי לומר דכוונת המג"א דלמ"ד דם נעכר ונע"ח ניליף דאזלינן בתר מעיקרא. וממילא גם לרבנן לא אשכחן דפליגי בהא סברא. אבל ז"א. דמ"מ לרבנן מנ"ל הא סברא. כיון דצריך קרא להכי. ומצאתי בפמ"ג בא"ח שם שכ"כ ע"ש. אבל לפמ"ש א"ש דמ"מ יליף שפיר אף לרבנן. דהא בא מדם האיברים שנשתנו. ואף לפמש"ל דלא בא עדיין לכלל איסור מ"מ שפיר ילפינן לה ששינוי מועיל. ורק דהש"ס לא נקיט שם לחידוש. דנימא דגם בבהמה טמאה לישתרי. דמ"מ יאסר משום צירן ורוטבן כדפריך בש"ס שם. והא דשרי מה שנשתנה דם לחלב י"ל משום שלא נקרא עליו שם דם בעת שיש בו איסור דם וכנ"ל: יא) ועפמש"ל אמרתי לבאר דבר אגדה בברכות י' ע"א דקאמר כל גמוליו שעשה דדים במקום בינה וטעמא מאי א"ר יהודה שלא יסתכל במקום ערוה ורב מתנא אמר שלא יינק ממקום הטינופת. ולכאורה הענין תמוה דמעיקרא פשיטא ליה שחסד הוא שעשה דדים במקום בינה ובתר הכי פריך טעמא מאי ואפשר שע"ז גופיה פריך מהו החסד. אך לפ"ז תמוה דקאמר שלא יינק ממקום הטינופת וכדומה. הול"ל שיינק במקום בינה שזהו עיקר החסד. ועוד תמוה מה שייך להקשות למה לא עשה הדדים במקום הערוה. א"כ נקשה כן בכל אבר