דברי מלכיאל ב רצח

או גמלתו חוששת משום דדם נעכר ונעשה חלב. ורבנן ס"ל דדיה שעתה משום דאיבריה מתפרקין. ועתה מצאתי בשו"ת בנין עולם סי' ל' שהקשה כן עליהם ונשאר בקושיא ודחה אותם לדינא יעו"ש. ואין לומר דאיבריה מתפרקין הוא ענין מוסיף על ר"מ. אבל גם רבנן ס"ל דדם נעכר. דהא בבכורות ו' ע"ב קאמר דחלב חידוש הוא דהא דם אסור וחלב מותר אף שנעכר מדם. וקאמר הניחא לר"מ אבל לרבנן דקאמרו איבריה מתפרקין מאי א"ל. ומשני דהיא גופא חידוש דכל היוצא מן החי אסור. הרי להדיא דלרבנן לא ס"ל כלל דדם נעכר ונעשה חלב: ב) והנה דלא לישווינהו להגאונים הנ"ל כטועים בדבר פשוט כזה. היה נראה לי בישוב זה דבאמת תמוה לומר דרבנן יחלוקו על זה. דאיך יכחישו החוש. דכבר הסכימו כל חכמי הרופאים שהחלב בא מן הדם. ובפרט דקיי"ל כרבנן. וודאי שלא תהי ההלכה נגד החוש. והבנין עולם בעצמו הביא שם דעת הרופאים בזה שנעשה החלב ממיץ הדם. ולפלא שלא הרגיש בסתירתו בדבריו תכ"ד שהביא דהלכה כרבנן שאינו בא מן הדם כלל. לפי הבנתו בדעתם. ובעצמו הביא בפשיטות שידוע שחלב נעשה מן הדם. יעו"ש בסוף התשובה. וכן צ"ע מהא דשבת קמ"ד גבי חלב מטמא שפירש"י ותוס' שם בפשיטות לדעת ר"ע ורבנן דדם נעכר ונעשה חלב ע"ש. וקשה איך יסברו תרווייהו דלא כהלכתא. ואף דלהלכה אינו מוכרח בדבריהם: ויש לפרש דר"ע ורבנן מדמים דם לחלב רק לענין דתרווייהו משקים הבאים מגופה. וכן מצאתי בר"ש סוף מכשירין שפי' כן ודחה פירש"י ע"ש. וכן פי' התוס' בנדה י"ט ע"ב ע"ש. אבל על פירש"י ותוס' דבשבת קשה. וכבר התעורר בזה הנו"ב במ"ת חי"ד סי' ל"ה והביא מזה ראיה שיש מקום לפסוק כר"מ ע"ש. איברא מש"ש להוכיח ג"כ ממשנה דנדה דף ז' ע"ב דקתני שמסולקת מדמים עד שתגמול את בנה. משמע אפילו עד ג' וד' שנים ותרתי ס"ל כ"ד חודש וכל זמן שמניקה. הוא תמוה דא"כ ת"ק מאן ניהו דהא ר"מ נמי ס"ל עד שתגמול את בנה. וע"כ צ"ל דסיפא ר"מ. ובירושלמי שם מפורש להדיא דהיא פלוגתא דר"מ ור"י. ולר"י רק עד כ"ד חודש ולא יותר ע"ש. וע' באליהו רבא במשניות שם שמפרש ג"כ כן. וע' ברע"ב ור"מ וז"ב]: ג) והנה בכריתות דף י"ג איתא שהתירו למגע טמא מת להניק את בנה ובנה טהור ופריך אמאי טהור הא נטמא מהחלב וכ"ת לא איתכשר הא איתכשר בטיפה המלוכלכת על הדד. אר"נ אר"א בר אבוה שלא הניח טיפה מלוכלכת על הדד. ופריך רבא הא מקום חלב מעין הוא דתנן חלב אשה מטמא שלא לרצון בהמה א"מ אלא לרצון אלא אמר רבא ה"ט דבנה טהור משום דהוי ס"ס שמא לא ינק כשיעור ואת"ל ינק שמא ינקו ביותר מכדי אכילת פרס. ופריך הש"ס על רבא דס"ל דחלב הוי מעין ול"צ הכשר דהא תנן דחלב מטמא ברביעית ורוקו וזובו ומ"ר מטמאין בכ"ש ואי מעין הוא ליטמא בכ"ש כזובו ורוקו. ומסיק דלא הוי מעין והא דתנן דחלב מטמא שלא לרצון לאו דאמר דלא ניחא ליה אלא בסתמא ואמרינן דעתו של תינוק קרובה לגבי חלב אבל אמר דלא ניחא ליה טהור. והנה התו' בשבת קמ"ד ע"א סד"ה לא לרצון הקשו מאי פריך בכריתות י"ג האי חלב לאו מעין הוא למה מטמא שלא לרצון ומוקי בסתמא אבל שלא לרצון אין מטמא. דהא כיון דטעמא משום דדם נעכר א"כ הוי כדם ודם מטמא שלא לרצון ונשארו בקושיא. ותמיהני דהו"ל להקשות שם בגוף הסוגיא דמוכיח מדצריך רביעית לא יטמא שלא לרצון דהא דם מגפתה ג"כ בעי רביעית שם בברייתא ומטמא שלא לרצון כדתנן במכשירין פ"ו. וע"כ צ"ל דבסתמא לא מיקרי שלא לרצון כיון ששמו משקה כדיליף מקרא דדם חללים וכן בחלב מקרא דותפתח את נוד החלב בנדה נ"ה ע"ב. ורק היכא דקאמר להדיא דלא מחשיב ליה למשקה ומבטל ליה ולא ניחא ליה ביה אז בוודאי גם דם אינו מטמא. ובדם מגפתה איירי ג"כ בסתמא. והא דבעי בכריתות י"ג ע"ב בחלב טעמא דדעתו של תינוק קרובה אצל חלב. היינו משום דחלב אשה מאוס הוא לאוכלו כדאיתא בכתובות ס' וסתמיה לאיבוד קאי אי לא דדעתו של תינוק קרובה. משא"כ בדם דשפיר חזי לעכו"מ וכדומה. וסוגיא דכריתות ס"ל כאיבעית אימא דבשבת שם כמ"ש התו' שם מקודם דאף דהש"ס בשבת שם מפרש דשלא לרצון דזיתים וענבים היינו דלא ניחא ליה וא"כ ה"ה בחלב דמדמו להו התם. מ"מ סוגיא דכריתות אתיא כהואבע"א שם דמפרש שלא לרצון בסתמא וכיון שהולך לאיבוד מה שנסחט מ' הזיתים וענבים אפקורי מפקר להו. רק התו' הקשו שם ע"ז דא"כ חלב נמי אזיל לאיבוד והוי כלא ניחא ליה. ולענ"ד י"ל דהיינו דמשני הש"ס משום דדעתו של תינוק קרובה לחלב ולזה כ"ז שלא נאבד שפיר מיקרי משקה וכמ"ש וז"ב. ולא עדיפי חלב ודם ממים דהיכא דלא ניחא ליה ולא אחשבינהו לא הוי משקה כדאיתא בבבא בתרא צ"ז וע"ש בתו' בזה. אך בזה י"ל וליישב ג"כ קושייתינו בסוגיא דכריתות הנ"ל דשאני דם דיליף מקרא דדם חללים וסתמא דדם חללים הוי שלא לרצון. אבל ז"א וגם הא קרא איירי במפלת האויבים וזה הוי שפיר לרצון: ד) ועפמ"ש יש לישב קושיית התו' בשבת שם קמ"ג ע"ב שהקשו למה לי קרא דחלב מיקרי משקה כיון דדם נעכר ונעשה חלב ע"ש שנשארו בקושיא על רש"י שם. ולפמ"ש א"ש דחלב גרע דמאוס וה"א דלא הוי משקה כלל. וקושייתם באמת תמוה. דמה לנו מה שהיה קודם. כיון שעכשיו הוא ענין אחר. וכן מיושב בזה קושיית התו' בנדה י"ט ע"ב שהקשו דבשבת קמ"ג קאמר דחלב מטמא משום שבא מדם חללים כפירש"י שם. ודם נדה אמרינן בנדה שם דלא הוי בכלל דם חללים. ודוחק לומר דחלב בא מעיקר דם שבגוף כמו דם מגפתה אבל דם נדה לא עכ"ד התו'. והוא תמוה לענ"ד דהא מפורש בנדה ט' שהחלב בא מדם נדות ע"ש וכ"כ הר"ש סוף מכשירין להדיא. ואפשר כוונתם שהחלב נעשה מהדם בעודו בתוך האיברים. וממילא לא נשאר בה כ"כ הרבה דם שיהיה לה דם נדות והוא דחוק ואי"ה להלן נדבר בזה בל"נ. אבל לפמ"ש א"ש דאף דחלב שפיר מיקרי משקה משום דבא מדם ולא גרע מדם. מ"מ י"ל שדם נדה אינו משקה משום דמאוס ומזוהם מאוד. וכמו בחלב גופיה דבעינן קרא דמיקרי משקה וכנ"ל משום דמאיס והוא נכון בס"ד: ה) והנה רש"י פי' בכריתות י"ג דרבא דקאמר שחלב מטמא שלא לרצון משום דהוי מעין היינו כרוקו ומימי רגליו. והתו' הקשו ע"ז ופירשו דכיון דמטמא שלא לרצון ע"כ מעין הוא והוי משקה עכ"פ. דאי אינו משקה אינו מעין. ולא היה מטמא שלא לרצון ע"ש. והנה הסוגיא שם קשה דמעיקרא מאי קסבר דקאמר דמעין הוא ולבסוף דמסיק דלאו מעין הוא מאי קסבר ובאיזה סברא פליגי ההו"א והמסקנא וגם התו' בשבת קמ"ד נתקשו מאוד בסוגיא הנ"ל דמאי מוכיח מהא דחלב בעי רביעית דאינו מעין. דהא י"ל דלהכי אינו מטמא בכ"ש משום שאינו חוזר ונבלע כדאיתא בנדה נ"ו. ומש"ש התו' לתרץ דכיון שאינו חוזר ונבלע לא מיקרי מעין ומעיקרא ס"ד דש"ס דחוזר ונבלע. לבד שכבר הרגישו בעצמם שתמוה לומר כן ע"ש. לענ"ד הוא תמוה דהא כבר כ' התו' בעצמם בכריתות שם דהא דס"ד דרבא דחלב הוי מעין היינו לאחשוביה משקה ולא לענין לטמא כרוק ע"ש. וא"כ מה שייך לחלק בזה בין חוזר ונבלע או לא דהא בטמא מת לא שייך כלל דין מעינות וכמ"ש התו' שם על פירש"י ע"ש. וזה צ"ע. וגם מ"ש דס"ד דהש"ס דחוזר ונבלע הוא תמוה דאיך יטעה במציאות בטבע הענין. ועוד קשה לי דא"כ תיקשי לרבא מגוף המשנה דמייתי דדם מגפתה ג"כ מטמא שלא לרצון. וא"כ ע"כ ס"ד דדם נמי מיקרי מעין ודם בוודאי אינו חוזר ונבלע ואף אינו מתעגל ויוצא כדאיתא בנדה י"ט ע"ב ובדף ל"ד ע"ש בפירש"י לענין דם נדה ואין חילוק בין דם נדה לדם מגפתה. ובפרט לפירש"י דתלי חלב בדם משום שנעכר מדם וכמש"ל. וצע"ג בדברי התו'. ועכ"פ הסוגיא צריכה ביאור: