דברי מלכיאל ב רצה

כבר כתב הבית אפרים בשו"ת שבסוף הספר סי' ל' שאין כוונת הרמ"א להבדיקות ישינים שהביא הצ"צ. ומה שהביא הב"א שם ראיה מבד"י שהובאו בת"ח. יש לדחות ג"כ שהכוונה שנמצא המחט באופן המטריף ע"ש. והנה הצ"צ שם והנו"ב סי' ט"ו כתבו דנתחב שלא כנגד הסרכא או הקורט דם קיל מנמצא על הפרש. כי בנתחב אמרינן כאן נמצא כאן היה וכיון דליכא קורט דם מבחוץ מוכח שלא ניקב לחוץ וכדקיי"ל בסי' מ"ח. אבל בנמצא חיישינן שניקב מעל"ע ויצא מחמת נענוע. ולענ"ד זה קשה טובא דבנמצא על הפרש טפי מסתבר לומר כ"נ כאן היה. דהא דרכם להמצא בפרש כי נכנסו דרך הושט. ולפמש"ל דסרכא אינו כק"ד. יש מקום להקל בהפ"מ אף בנסרך נגד המחט והמחט תחוב בפליטערלאך ואף בבשר קצת לאורכו: והנה אם יש מכה בביה"כ כתב הט"ז סי' מ"ח סקי"ד דהוי כקורט דם. ונראה שכתב זה רק בנמצא דאיירי בה הט"ז שם. אבל בתחוב והמכה אינה כנגד המחט. וודאי כשירה לדעת הצ"צ הנ"ל דלא גרע מק"ד. ולפ"ז אם המכה אינה כנגד המחט כשירה. ואף כשיש סרכא על המכה. תלינן שהסרכא נעשית מליחות של המכה כיון שאינו נגד המחט. וכשר אף להצ"צ ונו"ב שהזכרנו שהחמירו בנמצא. וכמו בריאה שיש בה סרכא מאומא לדופן ויש מכה בדופן. דתלינן שנעשה מהמכה שבדופן. אלמא שדרך מכה לגרום סרכא. ואף הח"ס שם לא החמיר רק בנמצא על הפרש ע"ש. אבל בתחוב שלא כנגד המכה והסרכא אזי מודה גם הח"ס דכשר. וכן הביא שם מקודם החילוק בין נמצא לתחוב. וכ"כ הבה"ט ר"ס מ"ח להכשיר ביבלת בקיבה שלא כנגד המחט ע"ש בשם השבו"י. וא"כ בנ"ד כשירה בהפ"מ לכ"ע. וכעין זה הכשיר השואל ומשיב מ"ת ח"ד סי' ל"ה ע"ש שהקיל עוד יותר מזה: אכן לפמש"ל שהעיקר דסרכא אינה כק"ד יש לדון להקל אף אם הוא נגד המחט. כיון שהמחט תחוב בפליטערלאך. ושם הבשר שלם ויפה. רק מלמעלה לצד חוץ יש מכה א"כ נימא כ"נ כאן היה. ומנ"ל להחזיק ריעותא ממקום למקום ולומר שניקב לחוץ ונתרפא הבשר מבפנים. ומבחוץ נשארה המכה. ורק לדעת הסוברים דסרכא הוי כק"ד אף שהיא רק מבחוץ. לזה גם במכה י"ל כן. אבל להסוברים דסרכא אינה כק"ד. גם מכה בכה"ג שבפנים שלם ויפה ג"כ לא הוי כק"ד. וזה מצוי באיברים שיש בהם מכות ולא ניקבו מעל"ע. וכ"כ בכרו"פ סי' מ"א לצדד להקל אף אם אם נפוח קצת נגד המחט וסרכא ע"ג נפוח. ויש לצרף ג"כ שיטת הראב"ן והרא"ה והבעה"ע והפרדס לרש"י ז"ל והובאה שיטה זו גם באשכול ה' טריפות שבכל מקום אמרינן דקרום מחמת מכה הוי קרום. ורק בריאה וושט אינו קרום ע"ש. ומבואר שם להדיא דבבני מעיים הוי קרום. וא"כ גם בנ"ד אף אי ניחוש שניקב ונתרפא. מ"מ הוי שפיר סתימה וכשירה. אך למעשה, קשה להקל בכה"ג במכה וסרכא נגד המחט. אם לא שיש עוד איזה צדדים להקל. כי במקום מכה יש לחוש מאוד לבשר שהרופא גורדו שאין אנו בקיאים בזה כדקיי"ל בסי' נ' והוי נתמסמס. אכן בנ"ד פשוט שיפה הורה מעכ"ת. ובפרט דהח"ס לא החמיר רק לטעמו שמחמיר שם מאוד אף בסרכא בלא מחט יעו"ש. אבל לדידן דקיי"ל כהמקילים שפיר כשירה. [ונודע לי שכתבו ג"כ להגאון אבד"ק קאוונא שליט"א והסכים ג"כ להכשיר]: סימן לד על קורקבן היה נפוח גדול. ונראה שהיה מחמת חולי ומכה כי היה מלא מוגלא ופרש. והמוגלא הגיעה עד חלל הקורקבן. ובאמצע הנפוח היה באיזה מקומות כעין נגלד והקרום היה דק ומשונה במראיתו. וכשלקחוהו למשמש ביד נקרע תיכף. ונראה שבשביל הנפוח אין בו שום חשש. אם הקרום שעל הנפוח שלם ויפה. ואף שנתגדל הקורקבן ונתרחב מאוד. ידוע שכן הדרך במכה מחמת ריבוי המוגלא מתרחב ומתפשט הקרום. וכן הוא כל בועות שבאברים. ורק על המקומות שהקרום דק ונשתנה יש לדון שנתמסמס הקרום כיון שנשתנה מראיתו וגם נקרע במשמוש וכדאיתא בי"ד סי' נ' ס"ג בכה"ג וע"ש באחרונים. או דהוי קרום מחמת מכה. ואף לשיטת הרא"ה ושאר ראשונים דס"ל דקרום מחמת מכה אינו אסור רק בוושט דאכלא ופעיא בו וכן בריאה שמחמת שמתנפחת תמיד יקרע הקרום. בכ"ז בנ"ד כיון דחזינן שהמקום הזה הולך ומתנפח מחמת שהמוגלא והפסולת דוחקים את הקרום. והמאכל שאוכלת מוסיף לדחוק את המוגלא למעלה. יש לחוש ג"כ שיסתר הקרום מחמת מכה ובפרט שיותר נראה שהוא קרום הקורקבן ונתמסמס. ואף הסוברים שם דבשינוי מראה לחוד לא הוי נתמסמס. מ"מ עם לקותא כ"ע מודו. עפמ"ג סי' מ"ג במשבצות סק"ה באורך בזה. וכ"כ הנו"ב מ"ק חי"ד סי' י"ג י"ד ששינוי מראה על האבעבוע יש לחוש לנתמסמס יעו"ש. ואף כי בדבריו יש לדון דבאמת באבעבוע ע"פ רוב משתנה מראה הבשר מחמת חולי שמשתנה שם מראה הדם כידוע. ובפרט במקום שיש מוגלא המראה משתנה מחמת המוגלא. וכדקיי"ל בי"ד סי' ל"ח גבי ריאה שאם יש שם מוגלא אין להטריף מחמת שינוי מראה. בכ"ז בנ"ד כיון שהקרום נתפשט ונתרחב כ"כ ובמקום זה הוא דק מאוד ולקוי וגם נקרע במשמוש היד. בזה בוודאי י"ל דהוי נתמסמס והטרפתיו: סימן לה בא לפני עוף שבמקום הבוקא דאטמא היה בולט לפנים איזה דבר. ובדקתי וראיתי שהבוקא דאטמא עם האסיתא נשמטו ממקומם ונכנסו לפנים. ולכאורה יש לדון שכיון שהבוכנא דבוקה באסיתא. מה איכפת לנו שהאסיתא נשמטה ונכנסה לפנים. ואף דמ"מ הרי נשמטה הבוקא ממקומה. בכ"ז י"ל שאפשר שהיו יכולים להדביקה במקומה והיתה חיה. וכדין כל טריפות דהיכא דהוי מהני רפואה לא הוי טריפה כדאיתא בחולין דף נ"ד דאי בדרי לה סמא הוי חיי כשירה. ונראה דלהכי בנשמט בלא איעכול כשר מדינא דגמרא. ורק משום שאין אנו בקיאים מהו איעכול החמירו. ע' יו"ד סי' נ"ה. משום דבלא איעכול אי בדרי לה סמא הוי חיי. ואף דמבואר באחרונים שאם נשברה האסיתא הוי כנשמט. זה רק כשנשברה ונבקעה אמרינן שהבוכנא נתנדנדה עי"ז ממקומה והוי כנשמטה וכמ"ש האחרונים סברא זו אבל בנ"ד שהבוכנא דבוקה היטב באסיתא. ורק שכל האסיתא נפרדה מעצמות הגוף ונכנסה לפנים. אפשר שהיה שב למקומו והיה מתחבר שם. ועכ"פ ע"י רפואה היה אפשר לעשות כן וכנ"ל: ויש להביא קצת ראיה מדאמרינן בחולין נ"ד דלר' יוחנן דאמר אלו טריפות דווקא ממעטינן דרב מתנא בבוקא דשף מדוכתא דאף דדמי לנטולה מ"מ כשירה. וקשה ל"ל לאוקמא בגוונא שיחלוק על הא דר"מ. נימא דממעט בכה"ג שנשמטה גם האסיתא. דודאי דמי לנטולה ומ"מ כשירה כנ"ל. וע"כ צ"ל דלרב מתנא גם בכה"ג טריפה. ועוד יש להביא ראיה דלמה מייתי שם הא דרב מתנא הו"ל לאתויי הא דאיתא בחולין נ"ז דשמוטת ירך טריפה. ועו"ק דהא ר' יוחנן גופיה קאמר בדף נ"ז ע"ב דשמוטת ירך טריפה. והיכי קאמר הכא דכשירה. וכן הקשו התוס' בדף נ"ז ע"א ד"ה שמוטת. ומה שכתבו התוס' שם דאיירי דאיעכול ניביה וכמ"ש התוס' בדף מ"ג ע"א ד"ה הנך דר"י מודה דטריפה באיעכול. דחוק קצת לענ"ד. דכל כה"ג הו"ל לר' יוחנן לפרש בדבריו דאיירי באיעכול. כיון דאמר התם דאלו טריפות דווקא אבל לפמ"ש י"ל דשמוטת ירך היינו שנשמטה הקולית עם האסיתא ועפ"ז יש ליישב קושיית תוס' בדף מ"ג ד"ה הנך שהקשו לר"י