דברי מלכיאל ב רצד

דם יש לאסור אף בנמצא כמ"ש הפמ"ג סי' מ"ו סק"ד במשבצות לענין מחט. ובפרט שהרי אנו רואים שקרום הבועא הוא חזק כשאר קרום הדקין. ואינו נראה כלל כקרום מחמת מכה. ומהיכי תיתי להחזיק ריעותא. והיכא שהבועות הם בדקים במקום שמחוברים הדקים אחד לחבירו בעיגול ההדרא דכנתא. יש עוד מקום להקל דאפילו אם ניקב סותם חבירו כדקיי"ל בש"ס ובשו"ע סי' מ"ו. וזה וודאי א"ל שהבועא מעכבת הסתימה. [ובאמת לדעתי הבועא מוכחת שאינו קרום מחמת מכה. כי הבועא נעשית מצד הכאב שבדקין ומתקבץ הליחות ומתנפח ומתגבה שם המקום. אבל כשכבר ניקב ואח"כ עולה קרום קלוש מחמת מכה. בזה הקרום הוא שוה ואינו גבוה כלל. כי אין לו חיות וליחות שיוגבה עי"ז. אך ז"א דמ"מ י"ל שבראש הבועא נעשה נקב דק ושם עלה קרום מחמת מכה. וכן מוכח מהא דקיי"ל בריאה דסרכא על בועא הוי תר"ל ששניהם מעידים על נקב בריאה. ולא אמרינן דמזה שנעשה בועא מוכח שאינו קרום מחמת מכה. והיינו כמש"ל דמ"מ י"ל שהיה כאן נקב כל שהו]: ולזאת נלע"ד שיש להקל בזה אף אם התולעים תחובים בבועות. וגם כי אם נבא להטריף. יהיו רובן טריפות בימי הקיץ כידוע לכל מורה רגיל. אכן כ"ז רק כשעור הבועא שלם ויש לו מראה הדקין. או אף קצת משונה אך עב כראוי. אבל לפעמים הבועות כמראה זכוכית וכשדוחקין קצת בין האצבעות נפקעת הבועא ונאבדת. ובתוך זה תחוב תולע. זה בוודאי אסור כי ניכר להדיא שאינו קרום גמור רק קרום מחמת מכה ואין בו ממש. ואף אם הוא מקרום הדקין מ"מ יש לדון דהוי נתמסמס. כיון שנשתנה מראיתו ומתמסמס בין האצבעות אין לך נתמסמס ובשר שהרופא גורדו גדול מזה והוי טריפה גמורה. וזה מצוי בבר אווזות. וצריך המורה להשגיח ע"ז. ואם יש בועא כזאת ואין תחוב שם תולע. צריך לראות אם נקוב שם או לא. ואם נמצא שם שלם יש להכשיר. כי י"ל שהבועא עלתה על הקרום מחמת איזה חלישות או מכה וכדומה. ועכ"פ צריך המורה לשים לב אל הבועות אם הקרום שעליהם שלם ויפה וכמו שבארנו בס"ד: סימן לב כבוד ידידי הרה"ג וכו' ע"ד טחול של שור שנמצא בסומכיה נקב שניכר שהוא מתחילת ברייתו וכעובדא המובא בט"ז סי' מ"ג. ונתערב באחר ואין ניכר מאיזה שור הוא. ומהבשר כבר נמכר הרבה ונתבשל וגם היה בע"ש. והתיר מעכ"ת. ונמצא מערער על הוראתו פשוט שאין ממש בדברי המערער. ומעכ"ת כתורה עשה דהא כמה אחרונים הסכימו עם הט"ז לדינא להקל בכה"ג: ובפרט בנ"ד דעדיף טובא דהא עכ"פ הוי ספיקא דדינא. וכיון שנתערב חד בחד הו"ל ספק בגופו וספק בתערובות ולא נודע הספק קודם התערובות שיש מקילים וכמבואר בס"ס ק"י וע"ש באחרונים. ובזה כבר פסק הש"ך בכללי ס"ס דשרי בהפ"מ. ועוד דאף הש"ך שחולק בנה"כ על הט"ז ומחמיר בזה. כתב שם עיקר הטעם שמא ניקב מחמת חולי ואח"כ נתרפא. וכ"כ כמה אחרונים המחמירים. וא"כ בנ"ד הו"ל ספק בגופו וספק בתערובות וכשר בהפ"מ כמש"ל. וא"כ לכ"ע כשר בזה: ועוי"ל דהא שני בהמות הללו שנתערבו אי אפשר שיהיו שוות. וע"כ אחת מהן יותר גדולה מהשנית. וא"כ אם הקטן הוא האיסור. הרי הוא בטל ברוב לשיטת הש"ך בסי' ס"ו ובסי' ק"י לדעת כמה פוסקים. וא"כ הקטן מותר ממ"נ. שאם הוא היתר הרי הוא מותר. ואם הוא אסור. הרי כבר נתבטל. וכדקיי"ל בסי' ק"ב שבהמה שלימה לא מיקרי חתיכה הראויה להתכבד וכן בשר חי ע"ש. ורק החשש הוא שמא הגדולה היא שטחול שלה נקוב. וא"כ הוי ספיקי טובא. שמא הקטנה הנקובה. ואפילו אם הגדולה. שמא הוא מתחילת ברייתו וכשר לכ"ע. ובכה"ג קיל מספק בגופו ובתערובות דעלמא. דשם יש מחמירים משום דממ"נ יש כאן אחת אסורה אם נתפוס הספק הראשון לאיסור. אבל בנ"ד יש צד לומר שהכל מותר. ואף שהש"ך בכללי ס"ס אות ט' החמיר בנאבד אחד. מ"מ הובא שם בפמ"ג ועוד אחרונים שיש מקילים בזה. דעיקר סברת המחמירים בספק בגופו וספק בתערובות. הוא מצד דהספק הוא בשני גופים ע"ש בש"ך אות א'. והכא הוי רק גוף אחד לענין האיסור. ונ"ד עדיף מנאבד שהרי האיסור ישנו. ורק שנעשה היתר. וע' ש"ך שם אות ד' ואחרונים שם. וע' פמ"ג בפתיחה לה' תערובות ובבית יצחק סימן מ"ח לענין אי בטל קטן בגדול. ואכמ"ל בזה באשר כי בנ"ד פשוט שיש להקל כנ"ל: סימן לג כבוד ידידי הרה"ג וכו' מו"ה משה שפירא נ"י ע"ד מה שבא לפניו בית הכוסות שהיה תחוב ברזל שקורין דראט בקליפות שקורין פליטערלאך ושני קצותיו יצאו לפנים לחלל. ומבחוץ היה נפוח וסרוך לטרפש. וכאשר חתך הנפוח מצא שהיה שלא כנגד מקום הברזל מכה מליאה מוגלא. וכאשר הסיר המוגלא והמכה. נשאר הבשר שתחתיו שלם ויפה. וכן בכל מקום הנפוח אין שום ריעותא בבשר שלמטה. והורה כת"ר להתיר. ונמצאו מערערים עליו ממ"ש הח"ס סי' ל"ג להחמיר בזה אף בהפ"מ. לזאת חפץ לדעת דעתי בזה. ובאשר הדבר נחוץ לשעה לדעת אם לאכול הבשר. לזאת הנני משיב על אתר: הנה בסירכא מביה"כ לטרפש ונמצא מחט בפנים ותחוב בפליטערלאך כבר כתב הח"ס בעצמו שם סי' ל"ג להקל. ואף בתחוב מקצת בבשר. אם הבשר שלמעלה שלם ויפה ואין שם קורט דם ואדמומית מבחוץ ואין ניכר שום שביל לחוץ והבשר אינו מקולקל כלל. אזי נלע"ד שיש להקל. ואף שיש אחרונים מחמירים. מ"מ הרי הכרו"פ סי' מ"א מיקל. וכן ראיתי בשו"ת מאמר מרדכי ממהר"ם מקליווא שהביא דעת כמה גדולים וגאונים שהקילו בזה. והביא שגם השל"ה והעוללות אפרים כתבו להקל. ואף שהוא רוצה לומר שם שהתשובה מהם היא מזויפת. אבל דבריו אינם מוכרחים כלל ע"ש. ויסוד המחמירים בזה הוא מ"ש הצ"צ סי' מ"ט שהסרכא הויא כקורט דם. ולענ"ד ז"א. דקורט דם מוכיח שניקב לחוץ ועי"ז נעשה שם הקורט דם. אבל סירכא מורה רק על לקותא ולא על נקב מפולש. ואף דבריאה חוששים בסירכא לנקב. היינו משום שהקרומים שם דקים. ולא שייך כלל לומר שמצד שנלקה מקצתו נתרבה הליחות ונעשה סרכא. וע"כ שנלקה כל עובי הקרומים. וכבר פלפלו שם הפוסקים דנתלה הסרכא בניקב קרום העליון. אבל בנ"ד שקרום הביה"כ הוא עב. שפיר י"ל שע"י הכאב שניקב המחט קצת מבפנים יצאה הליחות לחוץ ונסתרך לטרפש וכידוע שכל מקום שיש קצת לקותא נמצא שם ליחות. וכ"כ הכו"פ וכן החליט להלכה הגאון מהר"ל צונץ בה' טריפות שלו: ומה שהביא הצ"צ ראיה מלשון הרמ"א ס"ס מ"א בשם בדיקות ישינים שכתב שבנסרך צריך לבדוק אחר מחט. וע"כ הכוונה שטריפה אף שאינו מעבר לעבר. דבמעל"ע פשיטא שאסור. כבר דחה זה הפמ"ג ס"ס מ"א שי"ל הכוונה שאסור אף בלא קורט דם מבחוץ. ובאמת י"ל בפשוטו דקמ"ל שצריך בדיקה אחר זה. מפני שנמצא לפעמים שיהא מחט מעבר לעבר. וגם