דברי מלכיאל ב רצג

כי ע"פ רוב נמצא בשר בלוי עם זיעה על מקום שנצמק קצת ואין הרוח נכנס שם כראוי. וראיתי זה בעיני שבדק השו"ב את המקום ההוא כמה פעמים ולא בצבץ. אבל כאשר שמתי לב היטיב הכרתי מקום שמבצבץ קצת. ובדחיקה קלה מן הצד נראה הבצבוץ. ומאותו המקום יצאה ג"כ זיעה. וע"פ רוב ניכר המקום שם שהוא אדום ועמוק קצת. ונהי שאם היה נמצא בצבוץ תחת בשר בלוי כבר כתבנו בחיבורי ח"א סי' מ"ז שיש מקום לתלות בחוזק הקליפה וע"ל סי' כ"א. אבל כשיוצאת שם זיעה הרי זה ריעותא המוכיחה על נקב. ואין שייך לתלות הבצבוץ בקליפה. וזה גרע מבועא דקיי"ל בס"ס ל"ז דתלינן בה במשמוש ידא דטבחא. והעיקר בענינים כאלו שהמורה יזהר להשגיח בעצמו ולא יסמוך על דברי השו"ב. כי הרגל השו"ב מביאו שסומך על אומדן דעתו ואינו יורד לעומק הדבר: ואגב אזכיר מה שק"ל בב"ק כ"ט ע"ב דאיתא שם דר' יוחנן ס"ל בור בר"ה חייב משום שהוא סתם משנה בדף נ' וכתבו התוס' בד"ה אלא דאפשר דס"ל דאף בבור ברשותו חייב דאיכא דס"ל הכי בפ' הפרה. ותמוה לי דהא גם זה סתם משנה שם בדף מ"ט ע"ב דחייב ע"ש ברש"י ותו'. וע' דף נ"א ע"א שנדחק ר' יוחנן לאוקמא מתניתין שם למ"ד בור ברשותו פטור וקשה דהא סתם תנא לעיל דחייב. ויש ליישב קושייתינו על התוס' ולישב ג"כ הגירסא שלפנינו בברייתא מ"ט ע"ב בר"ה ופתחו לרה"י שהמהרש"א מחק שם גירסא זו. ואכמ"ל בזה: סימן לא אשר מצוי מאד בבר אווזות בועות בבני מעיים בימי הקיץ. ובתוך הב"מ נמצאים תולעים ופיהם תחוב תוך הבועה לחוץ. רק שקרום מקיף מבחוץ ומבואר בפמ"ג ושאר אחרונים דטריפה. דהתולעים נקבו מעבר לעבר ומזה נעשה הבועה. והקרום הוא מחמת מכה ואינו קרום. ובאשר הוא דבר מצוי עד שאם נטריף כנ"ל יהיו רובם טריפות. לזאת אמרתי לברר דין זה בקצרה מה שנלע"ד בזה: הנה מצד הבועות בעצמן אין כאן שום חשש כשאנו רואים שהקרום על הבועות שלם כראוי וכמבואר באחרונים. ומעשים בכל יום בתרנגולות שמצוי בועות גדולות בב"מ מליאות מוגלא והמוגלא מגיע עד תוך הב"מ בלי שום הפסק קרום ורק למעלה קרום שעל הבועות שלם כראוי ומכשירים. ומובא זה ג"כ באחרונים סי' מ"ו. ואין דנין זה לקרום מחמת מכה. ומה שהוגבה הקרום שעל המוגלא ונתרחב מאד אנו דנין שהוא מצד שנלקה קצת והתחיל להתקבץ מוגלא. והמוגלא קשה ודחקה הקרום לחוץ עד שהוגבה קצת. וכל שהוגבה הקרום נתרבתה המוגלא עד שנתרחב כ"כ כפי שהוא לפנינו: וכעין זה מפורש ברדב"ז להדיא בח"ג סי' תע"ז בכרכשתא שהיתה נקובה לחוץ כפי עובי כל העור. רק מלמעלה היה בולט כעין חטוטרות והיה שלם כראוי. והכשיר מצד שאינו קרום מחמת מכה. רק קרום הכרכשתא שהוגבה ע"י המורסא. ומבפנים ניקב ג"כ ע"י המוגלא שבמורסא ע"ש. והביאו הפר"ח ס"ס מ"ו להלכה ג"כ. וה"ה בבני מעיים נימא הכי וכנ"ל וז"ב. וכל בועא וטינרי שבריאה הם כך. שהוגבה קרום הריאה ונמתח ונתרחב ע"י המוגלא. ורק בנ"ד שהתולע תחוב ראשו בתוך הבועא דנין שניקב מעל"ע. והקרום הוא מחמת מכה. וכ"כ הפמ"ג ס"ס מ"ו במשבצות: והנה בתולעים הנמצאים בדקין כתב הש"ך סי' ל"א סק"ז דרק בריאה שמרחפת תמיד אין חוששים שניקב מחיים. וכן בקורקבן שקרומיו קשים ועבים. אבל במוח לא שייך כ"ז וחיישינן שמא ניקב ואין בקיאין בבדיקה. וכתב שם הדגמ"ר דלפ"ז בכרס ודקין אם נמצא תולעת טריפה. אבל הפמ"ג שם כתב דבכרס ודקין אין קרומם רך ודק כמו במוח ולזה כשירה להש"ך. ובסי' ל"ו סקי"ז כתב הש"ך בשם בה"ג וראב"ן ואו"ה דבכרס ודקין אף אם נקבו התולעים תלינן שנקבו לאחר שחיטה. והנה מש"ש הש"ך בשם האו"ה תמוה. דהאו"ה בכלל נ"א כתב רק דתולעים בכרס ודקין אמרינן דמיניה קא רבו. אבל לא נזכר כלל שם היכא שניקב דנתלה שנעשה לאח"ש. ודין זה הובא בש"ע סי' מ"ח ס"ב. והט"ז כתב שם בסק"ג דכשר אף בניקב. וע"ש בפמ"ג שכ' שהפר"ח מחמיר. ובאמת הוא מיקל בסי' ל"א סק"ח ע"ש. וצ"ל שהוא ט"ס בפמ"ג. וצ"ל שדעת הש"ך והפר"ח להקל. אכן בבה"ג מפורש בה' טרפות דבכרס תלינן. והראב"ן אינו ת"י. וכן מפורש באשכול ה' טריפות דתלינן בכרס. וכ"ה דעת הב"י בסי' ל"א דאף במוח יהא כשר כמו בריאה רק דמסר להקל נגד הפוסקים המחמירים במוח. וממילא מבואר דרק במוח החמיר שהקרום דק ביותר וכמבואר בפר"ח שם ושאר אחרונים. וכ"ה דעת הכרו"פ שם להקל: עכ"פ נתבאר שדעת רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים להקל אף בנמצא נקוב לאחר שחיטה כמו בריאה. וממילא מבואר דכמו בריאה כשר אף בנמצא בבועא כדקיי"ל בסי' ל"ז ס"ו שכשר אף אם ניקבה דתלינן במשמוש ידא דטבחא. וכבר כתב הגבעת שאול סי' ס"ה ושאר אחרונים דה"ה בתולע שנמצא בבועא כשר אף אם נקבה הבועא יעו"ש. וכ"כ הב"א סי' ל"ו סנ"ט. וא"כ ה"ה בשאר אברים ובפרט בדקין שידוע שמצוי שם בועות בלא תולעים. א"כ אף אם התולע תחוב בבועא. אין שייך לחוש שניקב מעבר לעבר והבריא: דרק בוושט חיישינן שמא הבריא משום דאכלא בו ופעיא בו יש לחוש שחזר המחט לאחוריו אבל בשאר אברים אין שייך זה כמבואר בפוסקים בסי' מ"ח. ואף המחמירים שם בהמסס. כתבו הטעם מפני שאין לו כ"א קרום אחד. וכיון שנתחב בו המחט שוב. נשאר הקרום דק מאוד ויש לחוש להבריא. אבל בביה"כ שיש לו ב' קרומים אין לחוש ע"ש. וא"כ ה"ה בדקין שמבואר באחרונים שיש להם ג"כ שני קרומים. וגם בהמסס קיי"ל בסי' מ"ח ס"ז שיש להקל בהפ"מ וע"ש בש"ך. ואף שי"ל דתולע שיש בו חיות יש לחוש שחזר לתוך האבר מעצמו. ורק במחט בעינן סברא דבוושט אכלה ופעיא בו. לפי שאינו יכול לחזור מעצמו. אבל ז"א דא"כ היכי מכשרינן בתולע שניקב מעבר לעבר ותלינן לאחר שחיטה. והלא אם היה נמצא התולע שלא ניקב מעל"ע היינו מטריפים שמא הבריא ואם ניקב נכשיר אתמהה כלפי לייא. ונראה דשמא הבריא חיישינן רק במחט שדרכו לנקוב בחודו יותר ויותר. אבל תולע אפשר שלא ינקוב יותר. ובאמת בדקין יש מכשירין אף במחט בתחוב במקצת רק למעשה החמירו. עט"ז סי' מ"ו סק"ד בזה שכתב הטעם מפני שהר"ן מחמיר אף בנמצא משום די"ל דאוכלין ומשקין דחקוה. אבל בתולע שאין שייך סברא זו שידחקוהו אוכלין ומשקין. כיון שיש לו חיות. בזה אף הר"ן מודה דכשר ולא חיישינן לנקב משהו או לשמא הבריא. והרי בריאה כשר בתולע שנמצא בבועא כמ"ש הפוסקים ולא חיישינן שמא הבריא: וגם יש לצרף שיטת הרא"ה והראב"ן והפרדס לרש"י ז"ל והבעה"ע בדיני ושט דס"ל דהא דקרום מחמת מכה אינו קרום הוא רק בריאה וושט. אבל בשאר אברים שפיר הוי קרום. ולזה אף אם הבריא הוי קרום. ואף שהפוסקים דחו דברי הרא"ה. אבל כיון שגם דעת רש"י בפרדס הוא כן בס"ס רי"ד יש לצרף זה עכ"פ היכא שיש עוד צדדים להקל. וע' תו' חולין נ' ע"ב שכתבו לדעת רש"י לחוש בהמסס שמא הבריא. ולפמ"ש לא ס"ל לרש"י הכי. ובתוס' שבת ל"ו ע"א כתבו זה בשם ר"י לדעת רש"י. אבל רש"י בעצמו פירש שם כפשוטו שלפי שהדופן דק מאוד אינו סותם ע"ש וע' שו"ת בעי חיי סי' ס"ט מה שצידד בזה בדעת הרי"ף והרמב"ם: ועיקר סברת האחרונים דבועא הוי כקורט דם הוא נפלא. דהא בועי שכיחי טובא בדקין של עופות. ואף בלא תולעים. והיכי שייך לקרוא זה קורט דם. ואינימא דהוי כקורט