דברי מלכיאל ב רצא

אחר פשוט שאין זה סרכא. כי הלא אנו רואים שאינה יוצאה מגוף הריאה כ"א מהקרום נוסף. ורק אנו מחמירים להסירה משום שמא נכנסת הסירכא דרך הקרום הנוסף לתוך הריאה. וגם דהא בלא"ה קיי"ל בס"ס ל"ט שצריך להסיר כל בשר בלוי ולראות אם תחתיו שלם ויפה. וכ"כ התב"ש סי' ל"ה סמ"ב להדיא שאם נסרך מקרום דריינוס למקום אחר כשר וכ"כ במשבצות שם ס"ק י"ד. ואף שהב"א שם החמיר קצת. מ"מ בר"א שם מצדד להקל. וכ"כ בסי' ל"ט סעיף נ"ט להכשיר בסירכא מבשר בלוי לפי שרואין שאין הסירכא מהריאה. ובקרום דריינוס החמיר בסי' ל"ה לפי שהקרום היה דבוק על כל הריאה ודמי לסרכא שלא כסדרן ע"ש בר"א שכ"כ: ג) ולפ"ז בנ"ד בשומן שדבוק לריאה ובינתים יש קרום נראה דקיל טפי. דלא גרע מסרכא גמורה שיוצאת מקרום נוסף שעל הריאה דמכשרינן וכמש"ל. וא"ל שהקרום אינו מהריאה רק מהשומן ז"א. דלפ"ז קשה טפי למה החמיר התב"ש בזה דהא דבוק גוף השומן לריאה כיון שהקרום הוא מהשומן. וגם דלא מסתבר לומר כן כי על הריאה מצוי קרומים ולא על השומן. ובפרט דהתב"ש איירי בסי' ל"ט סכ"ה בדבוק לגרגרת ועל הגרגרת וודאי שאין קרום. וא"כ לא גרע מאם היתה סירכא מקרום נוסף שעל הריאה להגרגרת שהיינו מכשירים בזה וכנ"ל ואם כי שאין להכשיר להדיא בסרכא גמורה לפי שיש מחמירים בזה וכמ"ש הב"א. וגם בסי' ל"ט בבשר בלוי הקיל רק לדופן. מ"מ וודאי שאין להחמיר בשביל זה במקום שהכשירו דבוקה: ד) ולפ"ז נראה דגם בדבוקה לשומן הלב שכתבו הפוסקים להחמיר. מ"מ אם יש קרום תחת השומן יש מקום להקל וכמש"ל. דהוי כסרכא מן השומן לקרום הפרוס על הריאה ואף שיש לחלק וגם כי יש מחמירין כמש"ל. מ"מ הא בלא"ה יש מקילין בדבוקה כמ"ש במרדכי וכן יש כמה גאונים שהקילו בדבוקה וכמובא בב"י סי' ל"ט וע"ש בד"מ. וע' ב"א בקו"ה לסי' ל"ט מסי' י"ד עד סי' כ' שהאריך לבאר דברי הראשונים בזה וצידד שיש מקום להקל לדעת כמה פוסקים. ולזה בכה"ג וודאי שיש להקל. ואף שצריך לקלפו ולראות שתחתיו שלם ויפה דלא עדיף מבשר בלוי דעלמא וכמש"ל. מ"מ אם יש בצבוץ באותו מקום יכולים לתלות בחוזק הקליפה וכמ"ש בחיבורי ח"א סי' מ"ז בס"ד לגבי בשר בלוי ע"ש. וגם אם נצטנן השומן כגון ששהתה הריאה קצת במקום קר אזי יש לתלות שבשביל שנתקשה השומן וכדקיי"ל דקרירי מטרשי. לזה לא נקלף כראוי והוצרך לקלוף קצת בחוזק ונעשה בצבוץ. וכן לפעמים השומן שתלוי הרבה מכביד ותולה למטה בעת הקליפה וגורם לעשות נקב. ובדיבוקים שרוב הראשונים מקילים יש מקום להקל ולתלות בכה"ג אף אם אין שם קרום בינתיים ומכ"ש אם יש קרום וכמש"ל. ומכ"ש בשומן שקורין שומן הפריסה שכ' הבעה"ע שדינו כדופן כמש"ל וודאי שיש לתלות בכל דבר דבלא"ה מה שאנו מצריכין למעכו הוא רק חומרא וכמו כל סירכא לדופן ולא אאריך בזה מטרדותי רק באתי לעורר שיש מקום להקל בזה. ובפרט דאף בסרכות גמורות לשומן יש ראשונים שמקילים וכמ"ש הב"י סי' ל"ט. וע' חיבורי סי' נ' מ"ש בזה. וכן מצדד להקל בשאילת יעב"ץ סי' קמ"ו בסרכות הללו ומכ"ש בכה"ג דהוי דבוקה: ה) ואף שיש לחלק דדווקא כשסרכא יוצאה מן הקרום נוסף בזה היקל התב"ש לפי שרואים שהסרכא אינה יוצאת מן גוף הריאה אבל הכא כל הקרום דבוק לשומן. א"כ נראה כסירכא דהקרום הוא כולו כסירכא רחבה הסרוכה לשומן מן הריאה. ואף אם הקרום מתפשט על הריאה יותר מכפי השומן שעליו. מ"מ יש לדון זה כהתפשטות מהסירכא וכמו בכל הסירכות שיש בהם התפשטות מחוץ לסירכא. ובב"א סי' ל"ה ס"ק קנ"ב רוצה לומר סברא זו גם על סרכא מבשר בלוי ע"ש. בכ"ז פשטות לשון התב"ש שם שכתב שאם נדבק לדופן כשירה משמע אף אם נדבקה כל הריאה לא אמרינן שכל הקרום חדא סירכא רחבה היא והיינו משום דחזינן שהקרום הוא כדרך כל קרום נוסף שנמצא לפעמים על הריאה ואינו כסרכא. וכה"ג מפלגינן בסי' ל"ט ס"ד בין קרום שקורין טילא לסירכא. ואף דלדעת התב"ש בלא"ה שפיר כשירה דהוא מצריך בס"ס ל"ט שיקלפו הבשר בלוי כראוי ולראות שיהא שלם ויפה. ואם נדבק בחוזק דעתו להחמיר. וא"כ הכא כשנקלף הקרום ממילא עברה הסירכא. בכ"ז נראה דבקרום נוסף בעלמא. מודה התב"ש שאם נקרע בקליפתו יש להכשיר. וא"כ כיון שכתב שאם סרוך הקרום למקום אחר א"צ מיעוך. ממילא אף שלא נקלף הקרום כראוי ג"כ אינו מעכב וכשירה ועב"א סי' ל"ה ס"ק קנ"א: ו) ולפ"ז יש להורות שאם ניכר שהקרום הוא ככל קרומים המצויים להיות על הריאה והשומן הוא שנדבק אל הקרום. אזי יש לצדד להקל אם קלפו השומן עם הקרום ונמצא בצבוץ תחתיו דבלא"ה יש מקילים בדבוקה. ויש לתלות בחוזק הקליפה או בצינון והתקשות השומן או בכובד השומן. וכמש"ל דהעיקר דגם בכה"ג מיקרי דבוקה ולא סרוכה [ובאמת ראוי ליזהר לחתוך השומן מלמעלה קודם שיקלפוהו מעל הריאה כדי שישאר אצל הריאה אך מעט ולא יכביד על הריאה]. אבל אם ניכר שהקרום הוא מצד השומן וכמו שנמצא לפעמים קרום על שומן או שהוא כעין סירכא. ומכ"ש אם אין קרום רק תחת השומן שזה הוכחה גמורה שהוא כעין סירכא שמדבקת השומן להריאה אזי יש להחמיר: ז) ונראה דבדבוק לשומן הגרגרת ע"י קרום ואף בסרוכה ממש אם היא במקום המבואר בשו"ע בסי' ל"ט ס"ז ובאחרונים שם שדבוקה לגרגרת כשירה אזי גם בזה כשירה. דהא כתבו הפוסקים הטעם שהגרגרת קשה ואינו סותם. וקשה טובא דהא במקום שדרכו בכך שפיר כשירה אם דבוקה וכמ"ש הפוסקים. ובמקום שאין דרכו בכך. א"צ לטעם שקשה דאף אבר רך אינו סותם. ומצאתי בלבושי שרד סי' ל"ט ס"ק פ"ז שהרגיש בזה וכתב שצריך לטעם זה כדי להטריף בסרוכה דהא בעלמא מכשרינן אף בסרוכה היכא דהיינו ריביתא כמו בדופן או בסרכא כסדרן וכדומה ואף לשיטת רש"י דאין סירכא בלא נקב משום דהוי סתימה. אבל גרגרת שהוא קשה לא הוי סתימה. אבל סרוכה לשומן הגרגרת כשירה ולא גרע משומן שתולה על הצלעות שהכשיר הבעה"ע בסרוכה משום דהיינו ריביתא וכמש"ל. ורק שעדיין יש להחמיר להצריך מיעוך ומשמוש. כיון שעיקר הקולא משום שהשומן סותמו. א"כ לא עדיפא מסירכא לדופן שאנו נוהגין להצריכו מיעוך וכדקיי"ל בסי' ל"ט סי"ח. אכן כיון שאינו אלא חומרא מצד מנהג יש לצדד להקל בכל מקום שיש עוד איזה צירוף להקל. וכן כשסרוך לשומן הפריסה ג"כ יש להורות כן וכמש"ל שדינו ג"כ כסרוך לדופן. וכן בספק יש צד להקל ע"ל סי' כ' מ"ש בזה בס"ד. וע' חיבורי ח"א סי' נ' נ"ג ונ"ד לענין סרכות לשומן. וע' במרדכי שילהי חולין שמטריף בסרוך לשומן הגרגרת: ח) ובגוף הדין בסירכא שיוצאת מקרום נוסף או מבשר בלוי נלע"ד עיקר שיש להקל דלא גרע מסירכא כפולה דקיי"ל להכשיר בסי' ל"ט ס"ד. ע"ש בש"ך שהכשיר אף בנדבק למקום אחר. וע' ח"ס חי"ד סי' ל"ז וע' באחרונים בזה. וכתב שם הב"י הטעם מפני שהסרכא אינו מהריאה רק מן הסרכא שכסדרן ע"ש. וע' חיבורי ח"א סי' נ"ג. וה"ה הכא שניכר שהסירכא יוצאת מן הקרום והבשר בלוי שהם כשרים. ואף ריעותא לא הוי לדעת רוב הפוסקים וע' חיבורי סי' מ"ז בזה ויש להאריך בזה אך אין הפנאי מסכים. אכן לדינא יש לדון להקל במקום שיש עוד צד להקל: