דברי מלכיאל ב רפט

למעין פתוח כל זמן שלא הפסיקה בטהרה. ואף שיש לתלות שהפסיקה כדרך כל הנשים שאין רואות תדיר מ"מ כל זמן שלא נתברר שהפסיקה בטהרה היא ודאי טמאה. וטעמו של לוי נראה משום דבימי זיבה היא בחזקת טהרה כדאיתא בדף ל"ט. ורב ס"ל כיון דמ"מ הוא מעין אחד מחזיקין אותה בטמאה. ובאמת י"ל שזה רק כשמצאה א"ע טמאה בתוך ימי זיבה. אבל כשמצאה טמאה בימי נדה של הוסת השני אינה זבה וודאי אף לרב. ויש להאריך בזה ונראה דרב לטעמיה בקידושין ע"ט דאמר הרי היא בוגרת לפנינו ע"ש בסוגיא ואכמ"ל בזה. ועכ"פ כ"ש בנ"ד שיש סירכא לפנינו והוחל דבר המטריף כמ"ש הרשב"א בחידושיו תולין שהבצבוץ נעשה ע"י הסירכא וכנ"ל. וע' חיבורי ח"א סי' נ' בזה. וה"ז דומה לטבל ונמצא דבר חוצץ אף שנתעסק כל היום באותו המין לא עלתה לו טבילה ע' חולין י' ע"א. וכן במקוה שנמצאת חסירה שלא עלתה טבילה כדקיי"ל בנדה ב' ע"ב. ובש"ע סי' ר"א סע"א משמע אף שיש מקום לתלות החסרון וע"ש סעיף ס"ה. וגם הלא יש לתלות שנחסר בטבילתו וכדתנן בפ"ז דמקואות שע"י טבילה מתחסרת המקוה. ואף אי נימא דשם עלתה טבילה אם יש דבר ברור לתלות בו החסרון. מ"מ בנד"ד. גרע דשם הוחזקה המקוה כשירה. אבל הכא היתה סרכא לפנינו והבצבוץ מוכיח שלא עברה. ויש להאריך בזה הרבה אך מרפיון כחי כעת ההכרח לקצר. ועכ"פ למעשה ברור להחמיר בנ"ד. רק אם בצבץ בהתפשטות שלא במקום גוף הסירכא אזי יש לצדד להקל. וכמבואר בדברי הגאון הנ"ל בס' עין יצחק. ועתה יצא לאור ספר שו"ת משיב דבר וראיתי בחי"ד סי' ט"ז שכתב בקוצר שאין להקל בעובדא דעין יצחק הנ"ל רק אם עברה הסירכא בהפשטה קלה ולא בקושי. והנה גם בעין יצחק שם מייתי שקלפוה בנחת. אבל לענ"ד העיקר כמש"ל שבגוף מקום הסירכא אין להקל כלל רק כשנקרע המקום בידים ולא לתלות במקרה בעלמא. וכשנקרע ג"כ הוא רק כשנקלף כראוי וראה במראית עין שהקרום שלם שם: ובפרט בעתים הללו אשר יש הרבה בודקים שרוצים להראות אומנותם לפני הקצבים וכוחא דהתירא עדיף להו ומגדלים צפרניהם וחותכים הסירכא ממקומה בציפורן וקורים לזה קליפה אוי לעינים שכך רואות רק זאת היא שעמדה לנו כי ע"פ רוב אם יחתוך הסרכא ממקומה לא ינצל מאחת מאלה או שישאר איזה שורש מהסירכא או שיגע לקרום הריאה ויבצבץ. אבל אם יפתחו פתח של קולא אף כחודו של מחט אף אם יבצבץ תחת הסירכא. אזי יהיו דיני סרכות רק משום דרוש וקבל שכר כי בכל ריאה ימצא מקום שמבצבץ שע"כ צריך לתלות זה באיזה דבר. ואם לא ימצאו יוכל לנסות להעביר ידו או לדחוק בכח וכדומה ויבצבץ ואז יכשיר בשביל שימצא עילה כל דהו לתלות גם במקום הסרכא. כי לא ימלט שהחזיק בידו במקום הסרכא בעת העברתה וכדומה. ולזה חלילה להקל בזה. ובדרך כלל מחויבים המורים להשגיח בעתים הללו על הבודקים על שלש אלה כי יעשו להריאה. ראשית שלא יחתכו ויעקרו הסרכא ממקומה רק שיעשו דרך קליפה שהסרכא תקלף ממקומה וקצת ממקום הסמוך לה והיינו או שיתחיל לקלוף קרום סמוך להסירכא ויקלוף ביחד עם הסירכא וזה הצד היותר טוב. או שיקלוף הסרכא ותלך קצת גם מעל מקום הסמוך לה. שנית שלא ישאר שום שורש במקום הסרכא כי בעוה"ר מקילים בזה. וגם כשמוצאים אומרים שהוא קרום הריאה שהוגבה קצת ע"י משמוש ידים וזה שקר בימינם וצריך לזה בקיאות גדול להבחין זה. שלישית שבעת בדיקת הפושרין שאחר הסרת הסרכא ינפחו הריאה כראוי כי הרבה פעמים מזלזלים בזה. ולכל הפחות תהא האונא שבה הסרת הסרכא נפוחה היטיב ולא יהא בה שום גומא ורפיון מצד מיעוט הנפיחה. וכ"ז כתבתי לפי מה שנסיתי וראיתי בעיני. ולבד זה צריך להשגיח היטיב לציין מקום הסרכא וביותר שבעת הסרת הסרכא תהי הריאה נפוחה. כי כשמסירים כשאינה נפוחה אזי כשנופחים משתנה מצב המקום וא"א לצמצם המקום. ואח"כ הבודק אומר שהבצבוץ אינו על מקום הסרכא והקצב עונה אמן בקול רם. וכשהבודק רוצה לצאת ידי כולם אומר שהדבר בספק אצלו והמורה בחפצו להקל כנהוג תופס זה לדון כאלו עברה הסרכא ונאבדה בלא בדיקה אף דלא דמי כלל לפעמים כי ניכר למראית עין שניטלה הסרכא ממקום הבצבוץ ודי בזה. ומרפיון כוחי כעת אקצר: סימן כה על האומא היה במקום אחד בשר בלוי וכשקלפו הבודק נשאר מקום אחד נגלד. ובקצה אחד מהנגלד יצא חוט אחד שהיה ניכר שנכנס עמוק לתוך הריאה. ולא היה אפשר להסירו מהריאה אם לא שינקבנה. והנה אף שכתבתי בחיבורי סי' מ"ז שקליפת בשר בלוי אינו מעכב ושאפשר לתלות בחוזק הקליפה אבל בנ"ד שהיה החוט ארוך ואין שייך כלל לומר שנעשה מחוזק הקליפה. א"כ ה"ז סירכא. אכן עדיין הרי דינו רק כסרכא תלויה. ואף אי נימא שהבשר בלוי צריך שיקלף מעל הריאה בכ"ז הלא בנ"ד נקלף יפה רק שנשאר חוט שהריאה היתה סרוכה להבשר בלוי א"כ לא גרע מסרכא תלויה או ממקום למקום דנהגינן שא"צ להסירה כלל. אכן באמת ז"א דכיון שיש נגלד. א"כ במקום החוט אין ידוע שיש קרום כיון שיורד לעומק הריאה וידוע שבנגלד צריך שיהי למראית העין קרום התחתון ואדרבא בנ"ד נראה יותר שאין שם קרום. ושוב אחר הבדיקה היטב ראיתי כי בצד שהחוט יוצא שם פתוחה הריאה אצל הקרום המקיף הנגלד בצד ההוא ובדחיקת אצבע קצת הוכר שם בצבוץ ג"כ וניכר שהבשר בלוי היה נעשה מחמת מכה ממקום זה ונתפשט על סביבותיו. ואין לעשות ס"ס שמא היה הבשר בלוי מקודם שנעשה הנקב והסרכא והו"ל ספק שמא הסרכא אינה מחמת נקב ומה שנראה פתוח זה נעשה מחוזק הקליפה ואף אם הנקב הי' מחיים מ"מ שמא היה הבשר בלוי מקודם והו"ל סתימה דמעיקרא שדעת הרבה ראשונים דהוי סתימה. זה אינו דבנ"ד לא שייך כלל לתלות בחוזק הקליפה כי הסרכא מוכיחה על זה שיש כאן ריעותא מחיים ובפרט שניכר שהסרכא יורדת לעומק הריאה וגם שהכותל שסביב הנגלד בצד של הסרכא פתוח. ובפרט דהוי ס"ס לאיסורא שמא הנקב מחיים והבשר בלוי נעשה אח"כ ואף אם נעשה מקודם שמא הלכה כהפוסקים דסתימה דמעיקרא לא מהני ופוסקים אלו הם הרוב. ובפרט דהא הרבה אחרונים ס"ל שמעכב שיהא תחת בשר בלוי שלם ויפה ונוסף על כל זה דבמראית העין היה ניכר שהנקב מחיים ולזה יש להחמיר: ואגב אזכיר מה שק"ל כעת בשטמ"ק בב"ק י"ד ע"ב שהקשה אהא דאוקי שם ביתמי קושיית התו' שם דהא רב ושמואל ס"ל שעבודא לאו דאורייתא ותירץ דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר וקשה לי דהא מפורש בקדושין י"ג ע"ב דס"ל לשמואל דמלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר וע' ש"ך בחו"מ סי' ל"ט שהוכיח דגם רב ס"ל הכי. והתו' תירצו על קושיא הנ"ל דאיירי כשעמד בדין וע"ז קשה ממ"ש התו' בד"ה ש"מ דמקשה הש"ס למ"ד שעבודא דאורייתא והא כיון דאיירי כשעמד בדין א"כ קשה לכ"ע וזה יש לדחות ויש להאריך בזה ואכ"מ: סימן כו באונא עליונה של ימין היה הקרום במקום אחד תלוי. וניכר שנקרע מעל הריאה. וגם היה תלוי שם חוט עב. והיה קרוע המקום ומבצבץ על פני כולו. והשו"ב אומר שהרגיש בבדיקת פנים שם סירכא שנפסקה בהעברת ידו. והנה לכאורה רחוק לאמר שיקרע הסירכא בהעברת ידו כיון שלא הרגיש שום עיכוב בהעברת ידו רק שנפסקה כלאחר יד והרי השו"ב מעביר ידו בנחת שלא ינתק הסירכא. ועוד שאף אם