דברי מלכיאל ב רפו

סימן כב ובהיותי עוסק בענין זה אמרתי לבאר במה שמצוי בעתים הללו הרבה נקודות אדומות ונראים כמו נקבים אך אינו מבצבץ. וא"א להעמיד על חוש הראות אם יש שם בתוך הגומא קרום כי הוא דק מאוד ועמוק קצת ויש לחוש שנקבו שני הקרומים ורק המקום לקוי לזה אינו מבצבץ כידוע שבלקותא אין נכנס הרוח כ"כ: א) ולכאורה יש לומר שאין לנו להחזיק ריעותא וכדקיי"ל בעלמא דלא מחזקינן ריעותא ואף בבועא שהוא מקום רעוע קיי"ל דתלינן במשמוש ידא דטבחא עט"ז סי' ל"ו סק"ז וסי' ל"ז ס"ו. ומכ"ש הכא דהא בועא הוי ריעותא לענין תר"ל. ומראה אדום לא הוי ריעותא כמו"ש הנו"ב סי' י' לדעת רש"י. וגם הנו"ב שהחמיר שם הוא היינו משום דאיתא בש"ס דהדרא בריא ומשמע דהוי לקותא. וא"כ אינו מוכיח שניקב רק שהוא מקום לקוי. ובב"א סי' ל"ח סקמ"ח ובתר"ל שם ס"ק ס"ז השיג עליו וכתב הטעם שהסרכא שעל המכה מוכחת שהאדמימות הוא צרירת דם מחמת מכה. והכא דליכא עוד ריעותא אין לחוש לזה ונתלה דהוי רק גומא ולא נקב. וכבר כתב התב"ש סי' ל"ז ס"ה דבועא על קמט טריפה ומראה אדום על קמט כשירה דקמט דרכו להאדים. וכ"כ הב"א בתר"ל סס"א. וא"כ גם בנ"ד י"ל שהאדמימות הוא בשביל הגומא. ואף דקיי"ל בסי' ל"ו ס"ד דנקב אדום הוא ראיה שנעשה מחיים. זה רק במקום דחזינן שיש נקב לפנינו. אין לנו לתלות שהיה שם מקודם מראה אדום ונעשה אח"כ נקב ממשמוש יד או ממורנא. אבל בנ"ד שאין מבצבץ שפיר נימא שאינו רק גומא וקמט והקרום שלם. ואף לפמש"ל דהעיקר כהתב"ש שבנגלד פורתא צריך לראות שיש בבירור שם קרום התחתון וזה מעכב מ"מ זה דווקא כשרואים שנגלד קרום העליון בוודאי אבל הכא י"ל שקרום העליון ג"כ שלם ואין זה רק גומא: ב) אבל באמת ז"א דהא חזינן שיש לפנינו נקב בריאה ואין לנו בירור אם יש שם קרום רק מצד שאינו מבצבץ וזה אינו בירור לפי שידוע שבמקום לקותא לא יבצבץ אף אם יש נקב ממש. וכבר בחנתי לעשות שם נקב במחט בתוך הנקב ההוא ובכ"ז לא בצבץ. וכמה פעמים נזדמן שהיו דוחקים המקום ההוא ביד והיה מבצבץ וגם יצא משם לחלוחית ובכ"ז כשנפחו הריאה ולא דחקו ביד לא בצבץ והיינו מפני שהלקותא סתמה ולא נכנס הרוח שם. ואף שבטבע הריאה שאף במקום בריא אם ידחקו יבצבץ ואח"כ בלא דחיקה לא יבצבץ. וצ"ל שהבצבוץ הקודם לא היה מצד שניקבה הריאה. רק בשביל קלישות הקרומים שיש שם נקבי הזיעה שקורים נקבי הפארעס שהם טבעיים בכל אברי הבעלי חיים. ומזה ראיה להמקילים בריאה המזעת טיפי דם ואכ"מ וע' לבש"ר סי' ל"ט ס"ק ר"ג. או אפשר שמצד שמתגבה קרום העליון מהתחתון יוצא משם כעין רוח ע"י הדחיקה ולזה מבצבץ. מ"מ בנ"ד אין שייך זה כי כאן רואים בצבוץ גדול כעין נקב ממש וגם הרי יוצא לחלוחית לא כעין זיעה. וגם אין לצדד דכיון דעיקר טריפת נקב בריאה הוא מצד שהרוח יוצא ואינו מרחף על הלב כראוי. א"כ הכא שאינו מבצבץ הרי חזינן שאין הרוח יוצא ושפיר נתיר אף אינימא שיש שם נקב. וכעין שכתבו הפוסקים גבי פגימה בסכין שאם רואים פגימה ואין מרגישים אותה אבשרא ואטופרא. אזי אמרינן שגם הבע"ח לא ירגיש ג"כ בשחיטתו וכשר. ומצאתי בלבש"ר סי' ל"ט ס"ק ר"ג שהרגיש בסברא זו לענינו שם. אבל בנ"ד אין זה שייך כלל דרק אם אין הרוח יוצא מצד קטנות הנקב בזה שייך לומר סברא זו. אבל בנ"ד שהלקותא סותמת וודאי דטריפה דלא עדיף מקרום מחמת מכה דלא הוי סתימה. וע' שו"ת עונג י"ט סי' ע"ב שכתב ג"כ דסברא זו שייך רק היכא דהוי סתימה דמעיקרא. ולכאורה יש לברר זה ע"י שיקלפו הקרום העליון מלמעלה מעל הגומא ויראו אם יש נקב בו ואף אם יש נקב בו בכ"ז יראו אז את הקרום התחתון אם הוא שלם במקום ההוא. כי אז לא יהי הנקב עמוק כ"כ. אבל באמת אין תועלת בבדיקה זו כי ע"פ רוב הנקב עמוק. ואף אחר קליפת הקרום נשאר כמו נקב וא"א להכיר אם יש שם קרום תחתון. וגם כי בשביל הלקותא מתדבק הקרום אל הבשר ויהי נקב בעור העליון מצד שנשאר הקרום בגומא. וכן לקלוף הבשר מתחת מקום הגומא ולראות אם ישאר נקב בקרומים ג"כ א"א. כי בשביל הלקותא מתדבק הקרום בבשר עד שבמקום הגומא יתקלף הקרום עם הבשר. ויהי תדיר נקב בקרום במקום הגומא. וכל זה בחנתי כמה פעמים: ג) והנה כשבא ענין זה לפני בפעמים הראשונים הייתי בוחן באופן זה אשר מקודם הייתי מביט היטיב אל תוך הנקב בעין בוחנת וע"י זכוכית מגדלת. ואם הייתי רואה שיש שם קרום הייתי מכשיר ואם היה ניכר שאין שם קרום הייתי מטריף. ואם היה הנקב דק ועמוק כ"כ עד שבלתי אפשר לראות שם. או שהיה בלתי אפשר להבחין בראיית העין אם יש שם קרום אזי הייתי עושה נקב ע"י מחט דק בתוך הגומא ואם היה מבצבץ הייתי מכשיר. כי הרי נתברר שאין הלקותא סותם. ואם לא בצבץ הייתי מטריף כי זה מורה שאין מועיל שם הבדיקה. והייתי נזהר מאוד לעשות נקב דק שלא להכניס רק ראש המחט. כי אם יעמיקו הנקב אזי תעבור המחט את הלקותא ושוב לא תסתום הנקב. וכן צריך לזהר שיעשו נקב במחט. כי לפעמים יכניסו המחט בגומא. וראש המחט יקמיט הריאה שם אבל לא יכנס בפנים. ויטריף בחנם. וזה אפשר להרגיש בעת מעשה אם ניקב הקרום במחט שנשמע כמו קול כל שהוא אם ישים רעיוניו היטיב לזה. והצעתי זה אז לפני הגאון הצדיק מהריט"ל זצ"ל בעהמ"ח שו"ת עונג יו"ט ואמר יישר. אבל אח"כ הנחתי מלעשות כן באשר צריך לזה זהירות גדולה שלא להעמיק המחט יותר מעובי הלקותא. וכן בעשית הנקב והוא דבר קשה מאוד. ורק בהיותי עוד בימי חרפי שהיו חושי חזקים וטובים ודעתי צלולה בלא המון טרדות יכולתי לכוין זה אבל לא אח"כ. ומכ"ש למסור לרבים בדיקה זו וודאי א"א כי בנקל להכשיר הטריפה כנ"ל. ועוד יש בדיקה בזה הידועה לבודקים להניח בפושרין ועי"ז מתרכך מקום הלקותא ומתפזר צרירות הדם ששם ואם יש שם נקב מבצבץ. אבל ג"ז דבר קשה כי א"א לכוין הפושרין ושיעור השריה וקרוב שיתקלקל עי"ז ולהפסיד ממון ישראל כי עכ"פ הקרום שם אם ישנו הוא רך וחלש וע"י עסק כל שהו אפשר שיפסק: ד) וראיתי בשו"ת זית רענן ח"ב בהשמטות לחי"ד שהאריך להקל בענין זה ולענ"ד אין בדבריו טעם נכון להקל בדבר חמור כזה. דמש"ש דבניקב קרום העליון אין הבדיקה רק חומרא בעלמא הנה כבר בארנו בס"ד בסימן הקודם שהבדיקה בזה בריאה ומשמוש הוא לעיכובא כמ"ש התב"ש. ומ"ש בהשמטות שם על תשובה זו דמ"ש השמ"ח בשם הר"צ דבנקודות אדומות אם לא בדק אחר נקבים טריפה. אפשר דאיירי שלא בדק אף בראיה ומשמוש. זה תמוה דמשמע מדבריו דהכא בדק במשמוש וראיה. וז"א דהא בנקבים אלו א"א זה מצד שהם עמוקים ואין רואים כלל פנימיות הנקב. ואם אינו עמוק ולפי מראית עין יש שם קרום וודאי דכשר. וגם מה שפלפל שם אם חוששין שקורט הדם סותם הנקב ג"כ אינו שייך לנ"ד דזה שייך רק אם במראית עין אין שם נקב ויש שם ק"ד חוששין שסתם הנקב וכן אמרינן בושט שבעור החיצון אין ניכר הנקב כ"כ מפני אדמימותו. אבל הכא אין כאן קורט דם רק לקותא וחוששין שיש כאן נקב בקרום ורק אינו מבצבץ מפני שהלקותא סותמת בפני הרוח וכל דבריו שם אין שייכים לנ"ד. ועכ"פ גם הוא לא הקיל שם כשרואים בראות עין ובמשמוש שיש שם קרום וכמש"ש בתשובתו באות א' ד"ה ולפ"ז ובהשמטה שם אות א': ה) והנה בשו"ת הרי"מ חי"ד סי' ב' כתב שזה אין לחוש שנכנס טיפת דם בנקב דהא מפורש בש"ס שניקב העליון כשר אלמא דלא חיישינן לזה אף שקרום התחתון נראה אדום. רק אי נצרר הדם שם יש להטריף דהוי כקורט דם במקום שניקב קרום העליון וכדקיי"ל בס"ס מ' שנצרר הדם הוי כקורט דם. ולזה