דברי מלכיאל ב רפה

שסביב הנקב מחזיקו. וזה צ"ע דמ"מ יש כאן שינוי מברייתו והקרום התחתון הוא דק: ד) והנה עדיין יש מקום להקל בנ"ד דמ"מ אינו מעכב בדיעבד בכה"ג שעשה כל מה שבאפשרותו לבדוק וכמש"ל בשם השו"מ דהא בלא"ה פקפקו הרבה פוסקים על הדין שחידש הבה"ג בזה מה שלא נזכר בש"ס. וגם י"ל דהבה"ג לטעמו שמצריך נפיחה בכל ריאה וכבר נתקשה בזה התב"ש ר"ס ל"ו וע"ש מ"ש בזה. וכן יש להוכיח מהא דקיי"ל בושט שאם ניקב קרום אחד ע"י חולי כשר ולא חיישינן שמא הבריא. וכתבו התו' בחולין כ"ח שניכר שלא שלט החולי בעור החיצון ודקדקו האחרונים שאם ניכר ששלט אסור לפי שאין בדיקה לחיצון מנקב. ועט"ז סי' ל"ג ס"ו ואחרונים שם. ויותר מזה כתב הט"ז שם בס"ק י"ח שאם שלטה הלקותא ברוב עור החיצון ולא בכולו כשר וכן קיי"ל גבי קורקבן. וקשה טובא דא"כ לא נשאר מן החיצון שלא שלט בו הלקותא רק עור דק. וניחוש לנקב כמו בריאה. והרי אין לו בדיקה. וכבר כתב הט"ז בסי' ל"ט סק"ו דהבדיקה מעכבת בנגלד וכל שכן הוא דהא בריאה נשאר עכ"פ קרום אחד שלם. והכא נשאר מהחיצון רק מעט. ומוכח מזה דבדיעבד כשר בלא בדיקה. אך י"ל דשאני התם שניכר שלא שלט החולי באותו מקצת. וזה מוכיח שהוא שלם משא"כ בריאה שאין שום הוכחה. אבל לפ"ז ניחוש שמא נעשה ע"י קוץ או מחט. דהא כתב הט"ז בס"ס מ"ט להחמיר בקורקבן בספק קוץ והוכיח מסי' ל"ג ס"ד. וא"כ ה"ה הכא נימא כן ובפרט כיון שלא ניכר שום חולי. נימא שנעשה זה מחמת קוץ [ובאמת קושיית הט"ז מהא דסי' ל"ג ס"ד צ"ע דשם איירי בניקב עור הפנימי. ושם מצוי לינקב ע"י קוצים שאוכלת הבהמה ולזה חיישינן לקוץ. אבל בסי' מ"ט איירי בניקב עור החיצון של קורקבן ע"ש. ומבחוץ אין מצוי שינקב ע"י קוץ. ואף שמתפלשין בעפר מ"מ אין מצוי כ"כ וצ"ל דס"ל להט"ז שג"ז מצוי ואקצר] ונראה לחלק דרק בושט חיישינן לקוץ שמצוי שם קוצים שאוכלתן. וכן בקורקבן חושש הט"ז מפני שמתפלשת בעפר וכדאיתא בסי' נ"א באחרונים ולטעמו שם בסק"ה ע"ש. אבל בריאה לא שכיח מחט כלל ולזה אין לחוש למחט. דמבחוץ ג"כ הוא מילתא דלא שכיחא. שוב ראיתי בלב"ש סי' ל"ו סק"ד שהחמיר בריאה בספק מחט ע"ש. ולענ"ד י"ל כמש"ל ואכמ"ל בזה. ועכ"פ בנ"ד אין לחוש למחט כיון שיש לפנינו נגלד איזה שטח. דממחט היה נגלד רק משהו. ולקוץ ג"כ אין לחוש היכא שיש שטח נגלד. ואף שיש לחלק בין ושט לריאה דהריאה מרחפת תמיד והרוח מתפרץ לצאת. לזה יש לחוש טפי לניקב עור התחתון. וכ"כ הש"ך סי' מ"ח ס"ק ל"ב דלהכי לא מהני בריאה מה שנראה שהקרום שלם ע"ש. ונראה שלזה לחד לישנא בש"ס מטרפינן בניקב העליון בריאה. מפני שמרחפת תמיד. משא"כ בושט וקורקבן. מ"מ יש לדון דבנ"ד יש להקל ולתלות במשמוש ידא דטבחא וכמש"ל. ובפרט שכ"כ הלב"ש להדיא בסקל"ה. ורק שכתב דהוי תר"ל. וכיון דקיי"ל דלא הוי ריעותא ממילא יש להקל ונראה שע"ז סמכו המקילין שהביא מעכ"ת: ה) אבל באמת ז"א דהא וודאי כיון שאנו רואים שיש נקב בעור הריאה: א"כ מחויבים אנחנו לראות היטב עד היכן מגיע הנקב. וכל זמן שלא נתברר לנו שנשאר שם קרום התחתון שלם הרי זו טריפה. שהרי ראינו שניקבה הריאה וכמ"ש הרשב"א בחי' שכיון שהוחל מחיים דבר המטריף צריכים אנו לידע בבירור שלא נטרפה והבאתיו בחיבורי ח"א סי' נ'. והכא גרע טפי שאנו רואים נקב בבירור ואיך נקל לומר שלא ניקב רק העליון. ונראה שזהו סברת התב"ש שהצריך בדיקה בראיית עין שהתחתון שלם וכתב שהוא מעכב והיינו שצריך עכ"פ שלפי ראות העין לא יהא ניקב הקרום התחתון. וכן מוכח מהתב"ש בעצמו דהא התב"ש דעתו בסי' ל"ו סק"א שלא הצריכו הפוסקים בדיקה רק בנגלד רובו ולא בנגלד פורתא או ניקב. ורק מסברא דנפשיה כתב שם דמ"מ צריך לראות בעיניו שיש שם קרום התחתון ואם לא ראה זה מעכב וטריפה. ולדעת השו"מ שזה רק בתורת קנס הוא תמוה דמה שייך לקנוס בזה דהא לא מצינו קנס רק היכא שיש תקנת חכמים לבדוק והוא עבר על תק"ח וכדקיי"ל ברס"י ל"ט לענין אם לא בדק הריאה וכתב שם בפמ"ג בש"ד סק"ו דה"ה מי שעבר על חומרת בה"ג ולא נפח הריאה. דכיון שקבלנו על עצמינו חומרת בה"ג הוי כעובר על תק"ח ומבטל איסור ע"ש וכ"ה בתב"ש סי' ל"ט ס"ב ובשמ"ח שם סק"ה. רק הלב"ש שם סקי"ב חולק ע"ז ומתיר. אבל בנגלד פורתא דלדעת התב"ש א"צ בדיקה מהיכי תיתי להחמיר אף בדיעבד מתורת קנס כיון שאין תקנת חכמים בזה. ועוד דהא משום קנס דעת התב"ש בסי' ל"ט ס"ד להתיר בשוגג בהפ"מ וגם במזיד דעת כמה פוסקים להקל ולחלק בין לו לאחרים. וכאן סתם התב"ש שמעכב בדיעבד.. ומוכח מזה שכוונת התב"ש כמש"ל בס"ד שכיון שיש נקב צריך לראות עד היכן הוא שולט. וכל זמן שלא ראינו שיש כאן לפי ראות עינינו קרום התחתון ה"ז בכלל ניקבה הריאה ודין זה הוא בכלל מ"ש התב"ש סי' ל"ט ס"ג שיש ריעותות שאם לא בדק טריפה ע"ש ובפמ"ג שם בש"ד סק"ח ודברי השו"מ הנ"ל תמוהים לענ"ד: ו) ובזה מיושב מה שהקשה הלב"ש בסק"ג ע"ז ממ"ש הש"ך בסי' מ"ח סקל"ב דבריאה בלא נפיחה יש לחוש שיש נקב ואינו ניכר דהש"ך קאי שם על מחט בריאה וכיון שיש מחט לפנינו וודאי חיישינן. אבל הכא שבאמת אין ראוי להחזיק ריעותא מקרום לקרום וכמו שאין מחזיקין בושט וקורקבן וביה"כ. ורק כיון שרואים נקב צריכים אנו לדעת עד היכן מגיע הנקב. ולזה סגי אם לפי ראות העין שלם הקרום התחתון ורואים שהנקב הוא רק בעליון. ואף שאפשר שיש נקב דק בתחתון שאינו ניכר בכ"ז אין לנו להחזיק ריעותא מקרום לקרום כיון שהנקב שלפנינו אינו מגיע רק עד קרום התחתון. ואין לנו לחוש עוד כמו שאין חוששין בכל הריאה שמא יש בה נקב ואינו ניכר דהא הש"ך בסי' מ"ח כתב זה אף היכא שיש השני קרומים. וכן הוא מעשים בכל יום שע"י פושרין מבצבץ ולמראית עין אינו ניכר כלל. ועכצ"ל דבלא שום ריעותא אין לנו לחוש לזה וה"ה הכא כיון שלמראית עין יש כאן קרום התחתון שוב אין ריעותא כלל ולשיטת הלב"ש דנגלד פורתא הוי ריעותא יקשה באמת זה ויש לישב ואקצר. וגם לפמ"ש הש"ך בסי' מ"ח בדעת הרא"ש דבביה"כ א"צ בדיקה אם יש נקב. היינו כשתחוב המחט במקצת העור ואמרינן דאי הוי נקוב מעל"ע היה תחוב המחט מעל"ע. ועפמ"ג שם שכתב ג"כ שיש אומד הדעת וע' ב"ח סי' ל"ג ס"ק ט"ז וסקכ"ב ובאחרונים סי' מ"ח ואכמ"ל בזה: ולפ"ז שמענו דבדיקת ראיית עין או נפיחה מעכב אף בדיעבד ואף אם עשה כל מה שאפשר מ"מ בעינן שיראה שאין הנקב שולט בקרום תחתון ואין הטעם משום קנס כמו שהבין השו"מ שהבאנו. וכן כל מה שפלפל שם אי מחזיקין ריעותא מקרום לקרום אין שייך לכאן וכמש"ל: ז) ולפ"ז בנ"ד וודאי קודם שקלף הבשר בלוי א"א לראות היטיב שיש קרום התחתון ע"פ כל השטח הנגלד ורק רואים שחסר שם קרום אבל אפשר שחסר גם התחתון וא"כ כשנקרע מחמת חוזק הקליפה שוב א"א לראות שם אם יש קרום התחתון ובדיקה זו מעכבת וטריפה כנ"ל. ורק אם אומר השו"ב שאף קודם שקלף קרום השלישי ראה מבעד הקרום שקרום התחתון היה שלם באותו מקום שנקרע אח"כ בזה יש להקל. ולזה צריך דקדוק ומתינות הרבה ובחיבורי סי' מ"ז הקלתי בכגון זה כשלא היה נראה שום נגלד תחת הקרום. אבל בנגלד שפיר צריך בדיקה וכנ"ל. אכן מ"ש השו"מ שם שאין אנו בקיאין בראיית עין ומשמוש ז"א כי א"צ רק שלפי ראות עינינו אין הנקב שולט בשני הקרומים ולא יותר וכמו שבארנו. וכן מוכח מהתב"ש שהזכיר הבדיקה בראות עין ולא כתב שאין בקיאים בזה אכן אם לא ראה שיש מתחת לקרום שלישי נגלד אזי אף אם קצת נגלד אח"כ כשהסירו אם אפשר לתלות שנעשה הנגלד בקליפת הקרום נוסף. שפיר תלינן וזה תלוי בראות עיני הבודק הבקי בזה אם אפשר לתלות: