דברי מלכיאל ב רפא

שעברה הסירכא במיעוך שוב אין כאן ריעותא והבדיקה היא רק לחומרא ושפיר תלינן במשמוש. אבל הכא שאנו דנין על גוף הסירכא שלא עברה והוחזקה הסירכא לפנינו בזה לא תלינן. וה"ז דומה לסירכא שנאבדה דמטרפינן. וע' בחיבורי ח"א סי' נ'. והכא גרע טפי דחזינן שקלטה קרום הריאה. וגם הא כבר כתבו האחרונים שאין להורות כסברת הב"ח לתלות בסירכא במשמוש יד וכן עיקר. ובפרט אצלינו שקולפים הסירכא חלילה להקל בזה דכל זמן שלא בדקו בפושרים קרוב לחוש שהסירכא קלטה כל שהו מקרום הריאה ולא עברה כראוי. ורק בנתמעכה הסירכא בין ידיו בזה רצה הב"ח להקל משום דחזינן שאינה סירכא רק ריר בעלמא. והפוסקים האחרונים כתבו דהיכא שנחלקו שני עדים אחד אומר עברה הסירכא ואחד אומר לא עברה טריפה ואם שניהם אומרים עברה ורק אחד אומר שבצבץ אזי כשירה. ולפמש"ל יש לדון שאם עברה בקליפה אזי כל זמן שלא נבדק בפושרים יש לחוש שלא עברה בשלימות רק קלטה קצת קרום הריאה. וע' חיבורי סי' נ' ונ"א בזה וכמדומה שכן כתבו האחרונים שאצלינו שקולפים הסירכא הוי הבדיקה בפושרין לעיכובא רק שלא ביארו הטעם ולפמ"ש הדבר נכון בסברא. ואכמ"ל בזה: ב) עכ"פ בנ"ד יש להחמיר כנ"ל. ומה שאח"כ עברה הסירכא מעל הקרום שנתלש. י"ל דהיינו משום שמחזיק הקרום בידו אחת והסירכא בידו אחת לזה נקלפה הסירכא. ואף קרום הריאה בעצמה יכול להפריד באופן כזה לשנים וכידוע לבקיאים שקרום העליון לפעמים מתחלק בעוביו לשנים. אבל בעוד הקרום על הריאה היה נקלט עם הסירכא ביחד וכמו שראינו. וגם בחיים היה סופו להתפרק כן. ואף דבעובדא דהג"ש כתב להקל ולא חשש לסברא זו. היינו משום דכיון דחזינן שנפרדה הסירכא מקרום הריאה. וחזינן שאינו מחמת נקב ורק הוי קרום נוסף. אין לנו להחזיק ריעותא ולומר שבעודו דבוק לריאה היה קולט את הקרום. משא"כ בנ"ד שראינו שקלטה הקרום. ובלא"ה כבר פקפק הלבו"ש על הג"ש דאפשר שבהיות הקרום בלא בשר נקל יותר להעביר הסירכא. וכשהקרום דבוק לבשר אזי הסירכא מתחזקת יותר. ורק מכל מקום הרבה אחרונים מקילים כהג"ש משום שאין לנו להחזיק ריעותא כיון דמ"מ חזינן שעברה הסירכא. אבל בנ"ד דחזינן שמתחילה לא עברה וודאי שיש לחוש דלהכי עברה כעת מפני שאינו דבוק לריאה. וגוף ההעברה מן הקרום אחר שנתלש הקרום מהריאה. אף בעובדא דהג"ש. ג"כ צריך עיון טובא ובקיאות אם עברה הסרכא ולא קלטה מהקרום אף משהו. כי כשדבוק על הריאה אף בלא בדיקת פושרין אפשר לבחון היטב במראית עין. אבל בקרום לחוד קשה להעמיד על מראית העין בדבר כזה: ג) ודאמרינן בחולין נ"ו גבי קרום של מוח רב שיזבי בדיק בשימשא. אנן לא קיי"ל הכי לדידן דקיי"ל שאין אנו בקיאים בבדיקה. ועוד דשם משמע שלא היה מוציא המוח מתוך הקרום ורק גבי בדיק במיא פירש"י שהוציא המוח ע"ש. ולזה שפיר היה ניכר אף נקב משהו ובפרט דשם המוח לבן וניכר יותר בקרום שעליו נקב משהו שנראה הלבנונית של מוח. ולזה גבי בהמה קיי"ל שבקיאין בבדיקה ע"י ראיית עינינו וכמ"ש התו"ח בחולין שם ובתב"ש סי' ל'. ויש מקום לומר דבקרום לחוד אפשר לבדוק בראיית עין עוד יותר מכפי שהוא על הריאה. לפי שאפשר להסתכל נגד השמש ויראה אף נקב משהו. והיינו בדיק בשימשא. וע' חולין י"ח ע"ב לענין פגימת סכין דאיכא ג"כ דבדיק בשימשא. ואני מסתפק בזה תמיד היכא שיש לנו ספק בריאה אם יש כאן נקב. כגון שיש ספק בצבוץ או שנחלקו הבודקים אם בצבץ או לא. וכן היכא שא"א לבדוק בפושרין כגון על צמקה או טינרי וכדומה. וכן היכא שיוצא זיעה ואנו מסופקים אם הוא מצד שניקבה הריאה או שהוא מעורקים שבין קרום לקרום. או שמזעת הריאה במקום זה מחולשת המקום בלי שום נקב וכמו אדם שמזיע אף שלא ניקב הקרום והובאו באחרונים ספיקות הללו. ונימא שנברר כל זה ע"י שנסיר הקרום מעל הריאה ונראה לנגד השמש אם יש נקב משהו. ובפרט בזמנינו שיש זכוכיות המגדילות לעין האדם את כל דבר כמה פעמים מכפי שהוא. וודאי שאפשר לברר עי"ז. ואף שלחומרא אין ראיה מבדיקה זו. שאפשר שנעשה הנקב ע"י קליפת הקרום. אבל לקולא היכי שלא ימצאו שם שום נקב נכשירנו. ופרט זה דורש אריכות ואכמ"ל בזה. ובמקום שיש צדדים להקל נלענ"ד שיש לצרף סברא זו לבדוק באופן הנ"ל ע"י זכוכית מגדלת: ד) ובדרך כלל ראיתי בזה שערוריה שיש הרבה דברים הצריכים בדיקה בראיית עין על משהו: ויש מורים אשר מזקנתם או מחולשתם נחלשה ראייתם ובכ"ז מעמידים הוראתם על בדיקת ראייתם. ובושים לומר שצריך לקרוא איש שעינו בריאה וראייתו טובה. והרי רב אשי לא בוש להכניף כל טבחי דמתא כדי להקל מעליו משא ההוראה. וכן יש הרבה דברים בריאה ובשאר דברים הצריכים בקיאות וידיעה רבה בזה. ובכ"ז בעתים הללו כל מי שנטל טלית להורות. ואף ע"י אמצעים שאינם מהוגנים כאשר מצוי בדורותינו בעו"ה. יורה יורה. וחרפה לו לומר שאינו בקי בזה וצריך לשאול לגדול ממנו: וכן בנתינת קבלות לשו"ב ראיתי רבנים שאינם יודעים כלל בטיב השחזת סכין והבחינה בזה. ובכ"ז נותן קבלה לשו"ב ובוש לומר איני יודע וגורם עי"ז מכשולים רבים. כאשר עיני ראו ולא זר שו"ב אחד שלא היה לו שום הרגשה וכאשר הודה לי בעצמו ע"ז. והניח מלעסוק במלאכת השו"ב אחרי שהראיתיו שאין לו הרגשה. והיה לו כתבי קבלה מכמה רבנים אשר נתנו לו זה מקרוב. והרי כמה נבילות האכיל בתוך שנה זו שעסק בשחיטות ע"פ כתבים שלהם. והיה ראוי למנות רבנים מיוחדים בכל גליל אשר יהיו ידועים שיש להם בקיאות בטיב העמדת סכין והרגשה טובה. והם יתנו כתבי קבלה לכל מי שירצה לעסוק במלאכת שו"ב ובלא כתבם לא יקחו שום שו"ב. אבל מה לעשות כי הגיע הזמן אשר אמרו חז"ל שלא יוכל איש לומר לחבירו אני גדול ממך וכל אחד מתנשא להיות גדול הדור וכמספר המורים כן מספר הגאונים. וגם פשתה המספחת לקנות כהונת השו"ב ע"י כסף לרבים וליחידים. ואף ליחידים המבוארים בתענית דף י'. ועי"ז תפוג תורה וירבה המכשול. וזה יותר גרוע מהפרצה שנעשה בעוה"ר לקנות רבנות בכסף באופנים בזוים. ואולי עבירה גוררת עבירה. והרב שהוציא כספו על רבנותו רוצה למלאות חסרונו מהשו"ב והשו"ב מהקצבים. ומקור הקלקול הוא מפרצת הדור שהושפל קרן התוה"ק ואין ללומדי תורה במה להתפרנס. והעניות מעביר ע"ד וע"ד קונו. וכמאמר המדרש בב"ר פרשה פ' על פסוק שמעו זאת הכהנים והקשיבו בית ישראל. שכשיעמיד הקב"ה בדין את הכהנים ות"ח למה לא עסקו בתורה ישיבו שבית ישראל אשמים בזה שלא נתנו להם מתנות כהונה ולא הספיקו מחסורם ע"ש. וההכרח לקצר בדברים כאלו וגם המעט שגיליתי הוא מרוב צערי על פרצת הדור בענינים הללו שבהם תלוי עיקרי הדת. ואולי יהי תועלת לאיש אחד וכמאמר הרמב"ם בהקדמת המו"נ. ועלינו לחכות עד כי יבוא גואל צדק ואז נזכה לראות בהעמדת הדת על תלו ובקרן אור האמת: ה) ומש"ל להחמיר בנ"ד היינו רק בסירכא שלא כסדרן. אבל בסירכא מאונא לדופן או לשומן הפריסה שמדינא דגמרא והראשונים היא כשירה ורק אנו מחמירין בזה. וודאי שיש להקל אף בכה"ג. אם עברה הסרכא אח"כ מעל הקרום. ולפי ראות העין נשאר הקרום שלם בלי שום פקפוק בכל השטח שתחת הסירכא. וכבר בארנו בח"א סי' נ' שאף בספק עברה או לא עברה יש מקום להקל בסירכות הללו: סימן יט בא מעשה לידי בשתי אונות שהיו סרוכות זל"ז כסדרן ע"י קרום והיה חלון ופירוד אצל המחלת חיתוך האונות מהערוגה