דברי מלכיאל ב רעז

ומה שיש נקב פתוח כבר בארנו בס"ד בחיבורי ח"א סי' נ"ב שאף בתולע שנקרא מעטליצא תולין שניקב לאחר שחיטה. וכאשר כבר בא לפני כמה פעמים שראו עין בעין שהמעטליצא ניקבה לאחר שחיטה. ויש בעלי הוראה מחוסרי בקיאות בזה. ומפסידים על חנם ממון ישראל. וכבר בארתי בחיבורי ח"א סי' מ"ז בס"ד עד כמה צריך לחוש להפסד. ועוד נראה ראיה לדברי שם דהא דעת רוב הפוסקים שגם בשאר אברים כגון בכרס ודקין ובקורקבן תולים ג"כ שהתולע פירש לאחר שחיטה וכמ"ש הש"ך סי' ל"ו סקי"ז ובס"ס מ"ט בש"ע. וגם במוח רצה הב"י בסי' ל"א להקל ע"ש. א"כ הרי חזינן שבכל מיני תולעים תולים זה. ואף דבכרס התולעים באים מעלמא שהבהמה אכלה אותם כדאיתא בש"ע סי' מ"ח ס"ב: בכ"ז לא חיישינן לניקב מחיים. ועיקר סברת המחמירים במעטליצא הוא מפני שאינו בתולדה מהריאה. רק באו מהכבד. ומה יענו בתולעי כרס ודקין כמש"ל דג"כ אתו מעלמא. וא"ל דשם הוי ס"ס שמא גדל מהפרש ואף אי אתא מעלמא שמא ניקב לאח"ש. ז"א דהכל ספק אחד אם נקב מחיים או לאח"ש. ולכאורה י"ל דהוי במעטליצא ס"ס להחמיר שמא נכנס מהכבד דרך הריאה ונתרפא. ואף אם נכנס דרך הסמפון שמא ניקב נקב זה מחיים. אבל ז"א דוודאי תלינן דסמפונא נקיט ואתא כמו במחט לפי שכן דרכו ליכנס וגם כי הריאה מרחפת וקשה ליכנס ולנקבו מחיים מבחוץ. ובפרט שעיקר סברא דתלינן לאח"ש. הוא מפני חזקת היתר. וא"כ אין לנו לחוש כלל לנקב מחיים. ובפרט לפמש"ל דבריאה ל"ח שמא הבריא. ועפר"ח ובתב"ש סי' ל"ג ס"ק י"ג י"ד בזה. ועל נקב זה בעצמו לא שייך לעשות ס"ס כמובן. ואם נבוא לעשות ס"ס להחמיר נוכל לעשות גם במחט שמא נכנס מבחוץ. ואף אם נכנס דרך הסמפון. שמא ניקב סמפון לחבירו דטריפה. וכבר כתב הר"ן פא"ט דלא מחזיקין ריעותא לומר שניקב המחט סמפון לחבירו או שנכנס מבחוץ וה"ה בתולע. והעיקר כמ"ש בחיבורי שם שאנו רואים שתולע מעטליצא מצוי הרבה בריאה יותר מן התולע הדק שקורים מורנא. ואין לחוש לנקב מחיים כלל ולהחזיק ריעותא. וכ"כ התב"ש סי' ל"ו ס"ק ל"ג דהוא חזקה אלימתא שלא ניקבה מחיים וכל דאפשר למיתלי תלינן ע"ש: רק זה ראיתי לבאר את אשר לא נתבאר בחיבורי שם כראוי. כי לפעמים ניכר למבין שהנקב הוא נקב ישן כגון שניכר שהמוגלא בתוך הנקב יבישה או שיש סביב הנקב כמו שפה וכדומה. וכל שנראה לעין הבודק כמו נקב ישן יש להטריף. וכמו שנתבאר בסי' ל"ו ס"ה דכל היכא שניכר שנעשה מחיים אין תולין בשום דבר. וכן נתבאר בבית אפרים סי' ל"ו ושאר אחרונים להחמיר במקום שניכר שהנקב ישן. וביותר צריך לשים לב בנקבי המעטליצא שמצוי זה. וכן יש להחמיר כשהתולע נמצא עמוק ותחתה מוגלא. דבלא"ה יש מחמירין בזה אף במורנא. אך לפעמים נראה כמו מוגלא קשה תחוב בנקב. ובאמת הוא התולע תחוב ראשו בנקב והו"ל מקצתו תוך הנקב שיש להקל בפשיטות וצריך לשים לב לזה: ואם נמצא הנקב בתוך הנגלד ותחתיו נמצא תולע מעטליצע. הנה כבר הביא הפמ"ג סי' ל"ו בשפ"ד שיש מחמירין וכ"פ הבי"א סנ"ט שם. ובס"ק ע' הביא שיש מחלוקת בזה והכריע כהמחמירין. אכן הלבש"ר ס"ק מ"ד נראה דס"ל כהמקילים. וכ"נ עיקר לענ"ד דמה שייכות נקב התולע להנגלד. ומ"ש הב"א שע"י שניקב שם ניטל קרום התחתון לענ"ד הוא רחוק. דהא במקום הנקב אין שם קרום כלל. ובמקום הנגלד אין שם ריעותא. ושנאמר שהתולע יצא מחיים ואכל את הקרום העליון באיזה שטח. זה ודאי א"א לומר. אכן בכ"ז בתולע מעטליצא כיון דבלא"ה יש מחמירים צריך להתיישב בזה. והכל לפי ראות עיני המורה שאם נראה שהנקב חדש ויוצאה דרך שם מוגלא לחה. והתולע בתוך הנקב או סמוך ממש. אזי יש לתלות דלאחר שחיטה פריש אם הוא הפ"מ. ובפרט שכבר כתב התב"ש סי' ל"ו ס"ק כ"ז שהמורנא אין לה תואר מיוחד וכל התולעים נקראים בשם זה יעו"ש. והוא כדברינו בחיבורי סי' י"ב: סימן יד ואגב אעיר במה שנמצא לפעמים נקבים בריאה וניכר לבודקים שהם נקבי מורנא והם יפים ובריאים בלי שום מוגלא וצרירת דם ורק שניקב ומבצבץ. וכבר כתב התב"ש סי' ל"ו סט"ו והב"א שם שאף שהבודקים אומרים שמכירים שהם נקבי המורנא אין להקל אם לא נמצא שום מורנא. והנראה שאם כבר שהה זמן גדול לאחר שחיטה ויש לתלות שהמורנות אזלו לעלמא יש מקום לצדד להקל בהפ"מ ושעה"ד דהא כבר כתבו האחרונים בסימן ל"ו דהיכא שנמצא מורנא בריאה במקום אחר תלינן שהמורנא מהנקב הנמצא אזיל לעלמא עש"ך ועתב"ש ס"ק כ"ז. הרי שדרכו בכך וא"כ למה לא נסמוך על בקיאות הבודקים. וגם יש הוכחה. דאי מחיים היה ניכר איזה צרירות דם או סירכא וכבר כתבו הפוסקים דלהכי אין חוששים במחט בריאה לניקב והבריא שהיה לו להסתרך לאיזה מקום עתב"ש סי' ל"ג סקי"ג. אך בנ"ד י"ל שהוא תוך ג' ימים ולא הספיק להגליד פי המכה. אך בכ"ז הו"ל להיות איזה היכר. והרי כבר כתבו הפוסקים בסי' נ' דכל היכא שיש רגלים לדבר שנעשה לאחר שחיטה. לכ"ע תלינן שנעשה לאחר שחיטה אף שיש ריעותא לפנינו וע' ט"ז ס"ס מ"ח וש"ך סי' נ' סק"ג שפסקו כן. ועש"ך ס"ס נ"ה בזה ונתבאר שם שכמה פוסקים הקילו בכל ספק להעמיד על חזקתו וכבר האריכו בזה האחרונים. וגם דהא מצינו שסומכים על אומדן דעת אף בדיני נפשות כדאיתא בב"ק דף צ' ע"ב ובסנהדרין ע"ח שאומדין האבן ואגרוף אם היה ראוי להמית או להזיק נזק כזה ע"ש. וכן כאן אומדים אם הנקב נעשה מחיים או לא ונהי דמ"מ זה נכנס בגדר דבר הצריך בקיאות אשר כבר הוסכם בפוסקים שאין אנו בקיאים. מ"מ מידי ספק לא יצא ושפיר הוי רגלים לדבר וכמש"ל. ויותר מזה תלינן בשגרונא ולא בנפילה אף ששגרונא אין מצוי כ"כ וגם הא מדינא דגמרא יש לסמוך על הקפה נקב לנקב ואף שאנו אין בקיאים בזה. בכ"ז כתב הש"ך שבמקום שיש עוד צד היתר יש לסמוך על הקפה. ואף שהאחרונים חלקו ע"ז. בכ"ז בכה"ג שיש אומדן דעת ובקיאות הבודקים שנעשה לאח"ש וע"י הקפה ג"כ יש לדון לענ"ד לצדד להקל היכא שיש קצת מקום לתלות ג"כ בסכין או שנעשה בצלעות הבהמה בעת הוצאת הריאה. ואף שאין ברור שהעביר הסכין שם. בכ"ז יש לצרף יחד לסמוך להקל אם שהה זמן הרבה שקרוב דאזלו התולעים לעלמא. ואותן תולעים שבריאה כבר נתקשו וכמבואר באחרונים: וכעין זה יש לדון היכא שנמצא בריאה שטח שחסר בו שני הקרומים. ואין שם שום ריעותא. אפשר לתלות שנקרעו הקרומים שם מחוזק הנפיחה כמבואר בפוסקים ר"ס ל"ו דתלינן שנפחו יותר מכפי שנפוח בחיי הבהמה. והדרך כשנקרע מחמת חוזק נפיחה שאין נשאר שום דלדול קרום במקום ההוא. והבודקים בקיאים בזה. והיינו אם כבר נפחו הריאה קודם שמצאו זה. וגם שנשמע איזה קול בעת הנפיחה כי הדרך כשנקרע מחמת נפיחה משמיע קול. ואם אין כאן הנופח או שיש לתלות באיזה סיבה שלא שמעו הקול בעת שנקרע. אזי ג"כ אפשר לתלות בזה בשעה"ד והפ"מ אם ניכר לעיני הבקיאים שדרך להיעשות קרע בצורה זו ע"י חוזק הנפיחה: והכל מטעם שהזכרנו שיש לתלות לאח"ש. דכיון שאין כאן שום ריעותא. רגלים לדבר שנעשה לאח"ש ונשחטה הותרה. וכמ"ש התב"ש סי' ל"ו ס"ק ל"ג דחזקת היתר זו חזקה אלימתא היא: ואגב אזכיר מה שק"ל במנחות דף ק"ח ע"א בפירש"י ד"ה ומותר עשירית האיפה שהביא ממ"ק דף ט"ז דיקריב חטאת זו עשירית האיפה של כה"ג שמקריב בכל יום ובמ"ק שם