דברי מלכיאל ב רעב

הפגימה וכמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד: וגם בדיקה אחרונה שקינח הסכין וכן בבדיקה שקודם שחיטה ראשונה י"ל שלא בדק יפה ובדק במהירות. וגם כי ידוע לבקיאים אשר נקודות חלודה שעל החוד מטעות הן ויש הרבה שוחטים שאין מרגישים בהם תיכף: ז) ונראה ראיה לזה מהא דאיתא בפסחים דף ז' ע"א בפת מעופש שנמצא בפסח אמרינן דעיפושה מוכיח שהוא חמץ. ופירש"י דאף שבדק את החמץ אור לי"ד כדין אמרינן דהוי חמץ. הרי מפורש דכיון שיש הוכחה שנעשה העיפוש מכבר תלינן שלא בדק יפה. ואף דברש"י ד"ה אי הכי משמע שאין ידוע אם בדק רק אמרינן מסתמא בדק ע"ש. נראה דהיינו משום דמפרש שם דקאי על תיבה ובזה אפשר ששכח לבדוק בתיבה ההיא. אבל בטוש"ע ס"ס תמ"ו איתא דקאי על בית. ובבית הרי ידוע שבדק [ובמג"א שם סק"ו הביא ג"כ מרש"י דמסתמא בדק] ואי קאי שם כשלא בדק כל כה"ג הו"ל לפרושי. וע"כ צ"ל דאמרינן אימור לא בדק יפה. וה"ה הכא בנ"ד כיון שהחלודה מוכחת שנעשה מכבר. אמרינן שלא בדק יפה ובפרט דבבדיקת הסכין בנקל לטעות כמש"ל בשם הרשב"א משא"כ בבדיקת חמץ: ח) וכעין זה איתא ג"כ בביצה דף ז' דאיתא שם אמר רב מרי בריה דרב כהנא בדק בקינה של תרנגולין מעי"ט ולא מצא בה ביצה ולמחר השכים ומצא מותרת לפי שאינה יולדת בלילה והלא בדק אימר לא בדק יפה ואפילו בדק יפה אימר יצתה רובה וחזרה. אלמא דהיכא דלא אפשר תלינן שלא בדק יפה ומכ"ש בבדיקת סכין כמש"ל. ואף שיש לחלק דהתם א"א כלל שתלד בלילה משא"כ הכא אולי על צד מקרה רחוק אפשר שתתהוה חלודה במשך קצר מ"מ העיקר נראה כנ"ל דמנ"ל להקל ולתלות בזה במקום ספק בשחיטה שיש חזקת איסור. ועוד דהא זה ידוע לנו שאפשר שיקרה שלפעמים לא ירגיש אדם בפגימה דקה. רק דלא שכיח זה כ"כ. והא שיעלה חלודה בזמן קצר כזה הוא טפי לא שכיח כידוע. וא"כ יש לנו להחמיר מספק כיון שיש חזקת איסור. וכן איתא בביצה שם דספנא מארעא יולדת גם בלילה. וכתבו התו' שם בד"ה כי דמ"מ שכיח טפי שתלד ביום. וכן פירש"י שם דרובא יולדות ביום. ומ"מ קאמרינן שם בש"ס שאם בדק מבעו"י ולא מצא אסורה ופריך אימר יצתה רובה וחזרה ומשני שזה לא שכיח. וקשה דהא גם בלילה לא שכיח כמ"ש התו'. וע"כ צ"ל דהוי ספק בדבר שיש לו מתירין כמ"ש התו' שם לזה אסור מספק דכיון דהוי מילתא דלא שכיחא נגד מילתא דלא שכיחא הו"ל ספק השקול כנ"ל ואסור בדשיל"מ: ט) והנה רש"י פירש באמת כן דהא דיולדת בלילה שכיח טפי מיצתה רובה וחזרה. ולכאורה קשה טובא למה לי זה דהא אף אם שניהם שוים ג"כ הוי ספיקא לחומרא בדשיל"מ וכדמוכח ברש"י גופיה שפירש דלהכי בלא בדק מותרת משום דרובא יולדות ביום וכמש"ל. ונראה דרש"י רוצה לפרש אליבא דכ"ע אף לפי סוגיא דביצה דף ג' ע"ב ולרב פפא שם דס"ל דאף בדשיל"מ הוי ספיקא לקולא ע"ש דרק רב אשי מסיק לסברא זו בתר הכי. ולזה פירש"י דיולדת בלילה שכיח טפי. ויש להאריך בהא דספק בדשיל"מ ואכ"מ. ועוי"ל דהא דפירש"י דרוב יולדות ביום הוא משום שיש כאן חזקת איסור דנימא השתא הוא דילדה וכדאיתא כה"ג בכמה דוכתי דאוקמא אחזקת מעוברת והשתא ילדה. וכ"כ המרדכי ר"פ אין צדין דספק מוכן אסור היכא שיש חזקת איסור. ובביאור דברי המרדכי הללו יש להאריך ואכ"מ. וכבר דברו האחרונים בזה. והא דפירש רש"י שיולדת בלילה שכיח טפי היינו כמש"ל שרוצה לפרש אף למ"ד ספק מוכן מותר אף היכא שיש חזקה המסייע לאיסור. וככל ספיקא דרבנן דשרי אף בחזקת איסור ע' אחרונים ביו"ד סי' ק"י בזה. וכן ס"ל לר"ג בביצה כ"ד ע"א שספק מוכן מותר. אבל למאי דקיי"ל כרב אשי שספק דשיל"מ אסור ודאי שא"צ כלל לומר דיולדת בלילה שכיחא טפי וכנ"ל. אכן על הר"ן קשה טובא שכתב שם להדיא דלהכי בעינן סברא שרוב יולדות ביום משום דספק דשיל"מ אסור ואח"כ כתב דלהכי בבדק אסור משום דיצתה וחזרה הוי מיעוטא דמיעוטא ויולדת בלילה הוי מיעוטא. וקשה דלמה לי זה הא אף אם שניהם שוים אסור בדשיל"מ ומצאתי במאירי שכתב באמת ששניהם שוים דהוי רק מיעוטא ואסור משום ספק דשיל"מ ות"ל שכוונתי לדעתו הג'. ואולי רוצה הר"ן לישב לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ' כיצד צולין לדעת הרי"ף דרב ס"ל ספק בדשיל"מ מותר ע"ש. נראה קצת בביצה כ"ד ע"ב דרב מפרש דברי ר"ג ומשמע דס"ל כוותיה דספק מוכן מותר. והכא אזלא סוגיא אליבא דר' יוסי בן שאול אמר רב. לזה כתב דהא דיולדת בלילה שכיחא טפי וזה דוחק גדול. ועוד אפשר לומר לפמ"ש הנוב"י בכמה דוכתי דלענין טלטול לא מיקרי דשיל"מ לפי שצריך עתה לטלטלו וכן למחר לזה כתב הר"ן דיולדת בלילה שכיח טפי ומתורת ודאי אסרינן לה ולא מתורת ספק ואסור אף בטלטול. וג"ז אינו כי לבד שרחוק לומר כן בכוונת הר"ן. הנה יקשה מנ"ל להר"ן באמת שזה שכיח טפי כיון דבש"ס י"ל שאסור משום ספק בדשיל"מ. וצ"ל דמשמע ליה שאסור אף בטלטול מדסתם ואמר שאסורה והוא דוחק וכן דוחק לומר דמשמע להו לשון הש"ס דקאמר דר"י לא שכיח דטפי לא שכיח מלידת לילה ודברי הר"ן צ"ע לכאורה: י) ובבכורות דף ח' ע"א הגירסא בזה אימר לא בדק יפה והלא בדק יפה אימר יצתה רובה וחזרה. משמע מזה שאין לנו לחוש שלא בדק יפה. ולפלא שלא התעוררו המפרשים על שינוי הגירסא בזה מהא דביצה. ולכאורה רציתי לומר בזה דהנה בנדה דף ס"א ע"א איתא שאם היה מוחזק טומאה באיזה מקום ובדק ולא מצא ס"ל לחכמים שטהור ור"מ ס"ל שהוא בטומאתו עד שיודע לך טומאה היכן היא. ומייתי ר"מ שם עובדא שבדקו ולא מצאו ואח"כ מצאו ע"י איזה מקרה. והשיבו חכמים משם ראיה אימר לא בדק כל צרכו. נראה מזה דר"מ ס"ל שאין סומכין על בדיקה נגד החזקה ורבנן ס"ל שסומכין. ורק בעובדא דמייתי ר"מ ס"ל שבאמת הבודק פשע ולא בדק כראוי וא"כ י"ל דסוגיא דבכורות רוצה לישב אף אליבא דרבנן דס"ל שסומכין על הבדיקה. ובביצה אזיל לר"מ. וכ"כ התו' בפסחים דף י' ע"א ד"ה על דלר"מ ס"ל שאין סומכין על מה שלא מצא בבדיקתו במקום שהיה מוחזק שהיה שם חמץ. ואמרינן שלא בדק יפה: יא) ויותר נראה דהנה בבכורות דף כ"ה ע"ב דרחב"א אר"י ס"ל שאם נתערב בעל מום בתמימים ובדק ולא מצא מום בשום אחד מהם מותרים כולם לרבנן דר"מ דאמרינן אימור מום עובר הוי ואיתסי. ומשמע אף שאומר שהיה מום קבוע מ"מ אמרינן שלא ראה המום יפה והיה רק מום עובר. והטעם דס"ל לר' יוחנן לסמוך טפי על בדיקה אחרונה נראה לפי שעתה כבר יודע שיש כאן בע"מ ומעיין היטב. וכיון שאינו מוצא. ע"כ צ"ל שבתחלה לא בדק היטב. ולפ"ז י"ל דגם לרבנן אמרינן אימר לא בדק יפה. ורק גבי קבר שאבד שיודע שיש כאן קבר אמרינן שבוודאי בדק היטב ולא חיישינן שאינו בודק יפה. ולפ"ז י"ל דשינוי הגירסא דביצה ובכורות הנ"ל תליא בפלוגתא דרחב"א ור"א אליבא דר' יוחנן בבכורות כ"ה שם. דרב אסי ס"ל שם דגם לרבנן לא תלינן שמום עובר היה ונתרפא כיון שאומר שהיה מום קבוע. וממילא ה"ה הכא לא אמרינן אימר לא בדק יפה. ואליביה אזלא סגיא דבכורות דף ח'. וסוגיא דביצה אזלא אליבא דרחב"א דס"ל שם דלרבנן תלינן שלא בדק יפה והיה רק מום עובר. וה"ה הכא. ודמסיק הש"ס בביצה ואפילו בדק יפה אימר יצתה רובה וחזרה. י"ל שרוצה לישב גם אליבא דרב אסי כמש"ל: יב) ולכאורה לפ"ז יש לצדד להלכה דלא אמרינן בנ"ד אימר לא בדק הסכין יפה. דהנה לפמש"ל דלרבנן דר"מ לא ס"ל סברא דתלינן שלא בדק יפה. יש לישב מה שלא הביאו הרי"ף והרמב"ם הא דפסחים דף ז' בפת מעופש שנמצא