דברי מלכיאל ב רסג

אבל באמת לא דמי כלל דהא גם בהך דריחיים דעת התוס' שם שאם אין להשוכר מה לטחון לאחרים. והמשכיר אין לו מקום על הקמח שיטחן. אזי יוכל לבטל השכירות. וכתב הט"ז בח"מ סי' שי"ח שכן דעת הרמב"ם והמחבר. וא"כ ה"ה הכא יכול לבטל השכירות ששכר את השו"ב הקודם כיון דאין לו מה לשחוט אצלו. ואף לדעת הרא"ש וש"פ שם דס"ל שא"י לחזור בו. מ"מ הכא דהוי מכת מדינה שגרשו מן הכפרים וודאי שיוכלו לחזור בהם משכירות השו"ב וכדקיי"ל בסי' שכ"א ע"ש בסמ"ע ממהר"מ פאדווא ובנתיבות שם ועס"י של"ד בזה. ובשיטה זו אם המשכיר יכול לחזור בו בהך דריחיים ובכל כה"ג יש לי להאריך הרבה אך אכ"מ כי בנ"ד פשוט שאין עליהם שום חיוב. וגם אין הפנאי גורם כעת להאריך. וכבר ביאר הנתיבות ר"ס של"ד הטעם שפסק מהר"ם שאם גזר המושל שלא ילמדו חייב הבעה"ב לשלם כל השכר ואם ברחו מחמת שינוי אויר פטור יעו"ש. ועכ"פ בחזרה קאי כמ"ש הרמ"א סי' שכ"א. וכן הסכים בח"ס חח"מ סי' קס"א להלכה למעשה. ואינו כעת ת"י. ויש להאריך בזה הרבה וגם בדברי המהר"מ הנ"ל בגזירת המושל כי תירוץ הנתיבות שם דחוק. אך בנ"ד א"צ לזה כי פשוט שלא שכרוהו רק בעוד היותם בישוב ההוא ולא בצאתם למקום אחר. וכדרך כל משרתי הקהילה שמי שיוצא מן המקום. שוב אין לו שעבוד עליו ממשרתי הקהילה הקודמת. ויש להאריך בזה ג"כ מסוגיא דספינה זו ויין זה בב"מ ע"ט ובח"מ סי' שי"א. וכ"ז בארנו לענין שיופטרו האנשים שמהכפר משכירות של שו"ב שלהם. ומכ"ש אם כבר כלה זמן שבכתב שלו דוודאי פטורים. דהא אין לו טענה עליהם רק מצד דקיי"ל שאין מסלקין שו"ב מאומנתו וכמו שכ' באו"ח סי' נ"ג. אבל בכה"ג שאין מסלקים אותו כדי ליקח אחר. רק שנתבטל המקום ממילא וודאי אין לו עליהם שום טו"מ. ובגוף השחיטה כבר בארנו שצריכים לשחוט אצל שו"ב הקבועים בעיר בלי שום הוראת היתר בעולם. והשו"ב שישחוט זולתם. הוא גוזלם ומשיג גבולם: סימן ד מה שעורר כת"ר על חיבורי סי' מ"א מהד"מ סי' ל"ג בשם תשובת הרא"ש שהטריף בשני קנים אף היכא שדרכו בכך. הנה תשובת הרא"ש ההיא הבאתי בחיבורי שם אות ז'. אכן שם לא נמצא כלל הא דאף שדרכו בכך טריפה. ורק הד"מ הוסיף זה מדעתו. וכבר חלקו ע"ז האחרונים ע' פר"ח ותב"ש וכרו"פ בסי' ל"ג: ומ"ש על מ"ש בסימן הנ"ל אות ה' דשורש כאצבע הוי כטרפא דאסא. דהא אצבע הוי פחות מט"ד. הנה ידוע שיש סוברים דט"ד הוי כצפורן אגודל. ולדידהו הוי כאצבע שפיר כט"ד דהא מבואר באחרונים דשורש כאצבע היינו כרוחב אגודל במקום הרחב. וזה רחב יותר מהציפורן ששם מתחיל להתקצר קצת. וכ"נ להדיא בש"ך סי' ל"ה ס"ק כ"א דבאצבע יש שיעור כט"ד ע"ש ובאחרונים שם. ורק לשיטת הסוברים דט"ד בעי כשני אגודלים כתב התב"ש סי' ל"ה ס"ק נ"ב והב"א שם דכאצבע הוי פחות מט"ד ע"ש להדיא כן. ולזה כתבתי בחיבורי שם דכיון שיש לדעת הרבה פוסקים שיעור ט"ד בשורשם. לזאת הקילו כיון דבלא"ה הרבה פוסקים מקילים ביתר וורדא. וכן הקיל הש"ך בס"ק כ"א כשיש תואר וורד בכאצבע ע"ש: מ"ש מעכ"ת להקשות אדמקשה הש"ס בחולין כ"ז עד כמה לישחוט וליזיל. דדילמא מיירי כשיש לו שני קנים ובעי לכתחילה לשחוט ג' סימנים. לדעתי אין שייך לקרוא זה ג' סימנים. דהשני קנים סימן אחד הוא. ומ"ש כת"ר על מש"ש באות ב' דאף דמיטרפא ברוב אחד. מ"מ בשחיטה בעינן רוב שניהם. והקשה דהא בחולין כ"ט מקשה הש"ס מטריפות על שחיטה. לק"מ דשם מקשה הש"ס מקו"ח דכיון דבמחצה על מחצה הוי שחיטה ואין בה חיות. כ"ש דליהוי טריפה ע"ש בש"ס דאיתא קו"ח כזה. ומ"ש עוד על מ"ש באות ב' להקשות על הז"ש בשם הע"י דממ"נ כשר אם תפס הקנה. וכתב כת"ר דהע"י לטעמו דבעי בשחיטה רוב נראה לעינים משא"כ בטריפות. הנה ס' ע"י אינו ת"י. אכן דברי כת"ר תמוהים דהא הטעם שהחמירו להצריך רוב נראה. הוא שמא לא ידקדק יפה במדידת הרוב או שמא נתרחב החתך קצת עט"ז סי' כ"א ושאר אחרונים וא"כ בנ"ד בשוחט קנה אחד לא שייך זה. וכשר ממ"נ שאם הוא רוב הרי שחט רוב. ואם אינו רוב הרי חצי קנה פגום כשר. ונתרחב החתך לא שייך בקנה שלם וז"ב: סימן ה כבוד הה"ג וכו' ע"ד המקום ג' הרחוק מעיר ט' ששה עשר ווייארסט ומעיר זא' ששה ומס שקורים אטאט משלמים אנשי ג' לעיר ט'. ועד עתה שוחטים שם שוחטי ז' וט' ובשנה העברה שחט גם השו"ב ממ' הסמוך לשם. ולפני איזה שנים היה נוסע לשם שו"ב מא' עם המחנה שעמדה אז שם. והיה שוחט להם. וכעת עומד מחנה הנ"ל בעיר זע' וחפצים השו"ב דשם ליסע עם הקצבים שלהם לשחוט בעד המחנה שעמדה שם עד כה. והנה למעשה קשה להשיב בזה באשר הוא דיני ממונות וצריך לשמוע דברי הצד השני. ורק מפני כבוד מעכ"ת אשיב בקצרה להלכה ולא למעשה עפ"י דברי מעכ"ת לבדו במכתבו: ואם יבואו דברי הצד השני באיזה שינוי אז נחכם לה ברצות ה'. ובאשר ביקש להשיב לו תיכף לזאת ארשום בקיצור הנ"ל בזה כי טרדותי מרובות כעת: הנה כת"ר הביא במכתבו מבוכת האחרונים במה שבכמה מקומות מבואר דתוך התחום הוי כעיר עצמה. וגבי נדרים קיי"ל בנדרים נ"ו דנודר מעיר מותר ליכנס לתחומה. וכן לענין גט אין כותבים הנהר שבתוך התחום. והש"ך כתב דבנדרים הלך אחר לשון בנ"א. וכבר הקשו עליו האחרונים דהא הש"ס בנדרים שם יליף לה מקרא דומדותם מחוץ לעיר. וכת"ר כתב כי האנשים הנמצאים בתוך התחום הוי כמו בתוך העיר. ולזה תחום עיר מקלט קולט. אבל האויר לא הוי כעיר ולזה מותר ליכנס בתחום העיר. ולדבריו אם נדר מיושבי העיר אסור ביושבים בתוך התחום. אבל ז"א דלבד שאין שום סברא לחלק בזה. תיקשי דא"כ מה מייתי הש"ס בנדרים נ"ו ראיה מקרא דבהיות יהושע ביריחו. די"ל דזה היה בתוך התחום ובכ"ז כיון שכבר היה שם נקרא כאלו היה בתוך העיר. וכן בגט אם דר בתוך תחום העיר קיי"ל שאין כותבין שעומד בעיר. רק קצת אחרונים כתבו לכתוב סמוך לעיר. ועוד יש כמה ראיות נגד זה. וכן יש להאריך ולדחות דברי איזה אחרונים שדברו בתירוץ קושיא זו אך אין הפנאי מסכים לזה: והנלע"ד העיקר בזה דבאמת לכל מילי התחום הוי כחוץ לעיר וכדיליף הש"ס מקרא דומדותם. וכן מסתבר דאטו בשביל שתקנו חז"ל לענין שבת שיוכלו לילך אלפים אמה נאמר דהוי כהעיר. וגם דהא הרבה פוסקים ס"ל דמה"ת הוי י"ב מיל. ונימא ג"כ דהוי כעיר. והא דבערי מקלט תחומה קולט. היינו משום דהאלפים שחוץ לעיר מיקרי מחנה לויה ששייך לערי הלוים. וכדאיתא במכות י"ב ובזבחים קט"ז דיליף מקרא מושמתי לך מקום מקומך שמחנה לויה קולט יעו"ש. והתוי"ט שם נדחק דיליף מדממעט מקרא שלא ידור שם. ולבד דלא מוכח כלל מזה. הנה יקשה בסוגיא דמכות שם מקמי דידע להך דרשא הו"ל להקשות מנ"ל דתחום קולט. ומפורש בילקוט פ' מסעי בשם ספרי זוטא דילפינן לה מקרא דמגבול עיר מקלטו. ובאמת