דברי מלכיאל ב רסא

ורק מייתי שחמור כ"כ עד שבמק"א נקרא רשע. וכ"נ דלהכי מייתי שם הא דמו"מ. אך זה י"ל דמייתי למו"מ משום דבש"ס ליכא מפורש בקדושין שנקרא רשע לזה הביא ממו"מ. ועפ"ז מה' מכירה ה"י וההכרח לקצר]. עכ"פ שמענו דבדבר מצוה ליכא דין מהפך. וכן מסתבר דרק בממון אסור להשיג גבול אבל במצות וודאי כל הקודם זריז ונשכר. וא"כ הו"א דבמלמד ליכא דין מהפך כיון דהוי דבר מצוה כמש"ל והסברא משום דדבר מצוה הוי כמציאה [ומזה נראה דבקניית אתרוג ליכא דין דמהפך אם שניהם קונים לעצמם ולא למסחר. וכעין זה קיי"ל דבדבר מצוה קונה במעות לבד והוא מחולין דף פ"ג] ולזה קאמר ר"י דכיון שהוא בביתו מכבר וטרח טובא והו"ל כוודאי שלו וכמו בדג ביהיב סייארא ולזה אסור אף במלמד דהוי דבר מצוה משום דאף במציאה אסור בכה"ג. ומדוקדק ג"כ לשון בביתו: ג) עכ"פ בנ"ד לפ"ז יש מקום לדון אם יאמרו יושבי ז' שהשו"ב השני נראה להם יותר הגון. וא"כ הו"ל דבר מצוה שדרך בנ"י להדר אחר שו"ב היותר הגון. וממילא יטעון כן השו"ב ג"כ שיודע בעצמו שהוא הגון יותר. וגם דהא השחיטה בעצמה הוי מצוה וברכה. ומצוה להדר אחר מצוה וברכה. וליכא דין דמהפך בחררה בזה לפ"ז: ד) אבל ז"א דבאמת כ"ז שייך בדבר מצוה שהמצוה העיקר. אבל במצוה שיש בה ריווח ממון והממון הוא העיקר ודאי שיש בה משום מהפך בחררה. ויותר מזה אמרינן בשבועות ל"ו דשבועה הוי איסורא דאית בה ממונא וע"ש בתוס'. וא"כ בשו"ב פשיטא שהעיקר הוא מלאכה להרוויח. ובמלמד י"ל דקמ"ל רבותא אף אם המלמד יכול להרויח באופן אחר. ורק חפצו במלמדות כדי שיעסוק ג"כ בתורה. וא"כ הוי ד"מ. מ"מ אסור היכא דטרח. וגם סברא דיודע בעצמו שהוא הגון ג"כ אינה סברא. דא"כ גם מלמד יהא מותר להשכיר א"ע דהא חזינן שהבעה"ב מותר לשכור מלמד של אחר משום דעדיף ליה כמ"ש התוס'. ופשוט דבנ"ד יש לו דין מהפך כיון ששחט בז'. כמה שנים. ולפמ"ש לדמותו להא דמלמד שלמד כבר. לפמש"ל בשם המהרי"ט דהוי כטרח ודמי למצודת הדג. גרע טפי דהוי כפיסוק חיותא [ובמהרי"ט בחידושיו לקדושין נדחק מנ"ל איסור על עני מהפך. ולפלא שלא ראה שהוא מפורש בירושלמי ר"פ האומר מקרא דלמס מרעהו חסד. וגם משאר אחרונים נעלם הירושלמי הזה. וע' שבת ס"ג מאי דדריש שם מפסוק זה ואקצר]: ה) וגם אין לדון מצד שאינו נוטל לגמרי כל שחיטתו. דמסתמא גם השו"ב דפ' שוחט קצת בז' וגם עכ"פ נשאר לו פ' בעצמה. ז"א דבזה וודאי אין חילוק. ואטו במרחיקין מצודת הדג מי לא איירי שיש לו עוד מצודות במקומות אחרים. וגם במצודה זו אפשר שיצוד זה מקצת וזה מקצת ומ"מ אסור. ובחנות וריחיים לא הותר רק משום דבשלו עושה. אבל בלא"ה הוי איסור אף שבוודאי יקנו מקצת אצל זה ומקצת אצל זה וכ"כ בח"ס תח"מ סי' ע"ט וסי' קי"ח יעו"ש באורך. והכא נראה דדמי למ"ש האביאסף הובא במרדכי שאם היה לו חנות במבוי שאינו מפולש שהכל עוברים אצלו ומוכרחים ליקח אצלו. אסור חבירו לעשות חנות דבכה"ג הוי וודאי פוסק חיותא. וכ"כ רש"י בב"ב כ"א ע"ב ועוד ראשונים בפי' יהיב סייארא שהכוונה שיודע בוודאי שיצודנו. וא"כ ה"נ אם לא ישחט שם ר"ל. אזי היה שוחט אצלם בלי ספק ר"מ השו"ב דפ'. והו"ל פוסק חיותו גמור. וע' שו"ת משאת בנימין סי' כ"ז בזה: ו) וגם אין לדון דהשתא שיושבי ז' משלמים מס עטאט לעיר וו'. א"כ הו"ל שו"ב דהכפר האחר ששייך ג"כ לעיר וו' כאיתיה בכרגא דמתא דקיי"ל בב"ב כ"א ובח"מ סי' קנ"ו שאין יכול לעכב. דכ"ז הוא שם בחנות שאין בזה דין דמהפך בחררה דבשלו עושה. ורק אי ליתא בכרגא מצי מעכב. והטעם משום דכרגא הוא מעסקי העיר ומהריוח שלהם. ולזה כיון שאינו משלם. יכול לעכב עליו מלהרוויח שם ע"ש במפרשים שהוא כן. משא"כ לענין מהפך בחררה. ואי משום שהשו"ב דפ' אינו בכרגא דעיר וו'. זה אינו שייך כלל. דמס העטאט אינו מן הרווחים רק מן הדרים בעיר והגליל לצורך הרב וכדומה. וכעת מדד"מ פטור מי שאינו דר אף שיש לו עסק גדול בעיר וכידוע ובפרט דבלא"ה ידוע שהשו"ב אינו משלם עטאט בשום מקום. ואף אם היה דר בז' לא היה משלם עטאט. וע' בחידושי הרמ"ה בב"ב כ"א שכתב שאף שאינו משלם כרגא כיון שהוא מבני מתא א"י לעכב עליו. ובנ"ד כיון שלכתחילה נשתעבדו לו בני ז' לשחוט אצלו. הרי הוא קודם ולא שייך לומר שהם יעכבו עליו: ז) ולכאורה יש לדון שכיון שעתה משלמים עטאט לעיר וו'. לזה רוצים בשו"ב שהוא תחת השגחת רב דוו'. דלהרב דס' יוכל לומר אסיא דמגן מגן שויא וכמ"ש הצ"צ סי' א' בהג"ה שם. ואף שבין כך ובין כך צריך להשגיח עליו בשביל פ'. בכ"ז יחפצו שישאל בוו' שאלות הריאה שלהם. ואף דרב נוטל רק שכר בטילה. והוראתו בחנם. בכ"ז מזדקק יותר לאותם שמתפרנס מהם. ואף שגם מקודם שלמו עטאט לעיר נ' ובכ"ז שאלו או"ה בס'. היינו משום שהיה רחוק מאוד משא"כ עכשיו. אבל ז"א. ראשית דבאמת אם יחפצו אנשי ז'. ישאל שאלות ריאות שלהם בוו'. ועוד דוודאי גם הרב דס' יענה להם כראוי בשביל טובת פ'. דבוודאי ניחא להרב וניחא לאנשי פ' שיתפרנס השו"ב שלהם בריווח יותר וכדאיתא בב"ב מ"ג דניחא לבני העיר שיספיקו העניים ברווחא ע"ש. ומכ"ש בעובד העיר. ובפרט בעתים הללו שנהוג שהמורה נוטל שכר הוראה. א"כ שוב לא הוי אסיא דמגן בשום מקום [ובאמת יש לדון לפמ"ש התומים בהיתר דמי הוראה משום דאדעתא דהכי נתקבל בהעיר והו"ל כחלק משכירותו. דזה שייך בעיר שנתקבל בה. אבל מה היתר יש ליקח דמי פסק והוראה מאנשי עיירות אחרות. ויש להאריך בזה ואכ"מ] ועכ"פ יש בזה משום מהפך בחררה ואף משום פוסק חיותא: ח) רק מה שיש לדון בזה דכ"ז שייך אם השו"ב מהכפר האחר בא מעצמו לשחוט בז'. אבל אם אנשי ז' דורשים אותו לכאורה ליכא משום מהפך בחררה. דאף בשכירות קרקע לשיטת הסוברים דאיכא בשכירות דדב"מ: מ"מ אם המשכיר אינו רוצה בו ליכא דדב"מ כמבואר בסי' קע"ה. וכן במלמד שבביתו שפיר יכול הבעה"ב לשכור מלמד אחר כמבואר בתוס' ובש"ע סי' רל"ז. וגם במוכר קרקע נראה שאם המוכר בעצמו חזר בו ולא רצה למכור להראשון שפיר מותר אחר לקנות ממנו. ורק בדינא דבר מצרא תקנו חז"ל שאף שהמוכר אינו רוצה למכרה להמצרן. מ"מ הוי הלוקח כשליח של המצרן כדאיתא בב"מ ק"ח ובסי' קע"ה. אבל במהפך בחררה כתבו כל הפוסקים שאין מוציאין מידו. וכן מפורש בש"ס בקידושין נ"ט שאם עשה עשוי לדעת הרמב"ם דבכה"ג הוי ג"כ רשע כמש"ל. א"כ מבואר שבזה לא עשאוהו חז"ל כשליח ורק הראשון איסורא עבד. ועל המוכר גם בבר מצרא אין שום חיוב כמבואר בפוסקים. וא"כ שפיר במהפך אם המוכר אינו רוצה שרי לקנות. ובפרט שכל עיקר טעם מהפך הוא מפני שפסק דמיו ומוכן לקחתו אבל כשחזר שוב לא הוי פסיקה. וכ"כ היש"ש פ' האומר שם שאם העירונים שלחו אחריו ואמרו שרוצים דווקא בו מותר ע"ש. והוא כדברינו. וא"כ הכא אם יאמרו אנשי ז' שחפצים יותר בשו"ב מהכפר האחר. לא יהא בו איסור דמהפך בחררה: ט) אבל באמת לענ"ד אנשי ז' משועבדים לשו"ב דפ'. דכבר בארנו במק"א בארוכה בס"ד שכל גליל המשותף יחד אין יכולים להפרד זה מזה לענין לקיחת שו"ב. דזה הוי קלקול הרבים שלא יוכלו ליקח שו"ב הגון. וגם כשלא יהי פרנסה להשו"ב לא תהיה דעתו צלולה. וידוע מ"ש רבינו יונה כמה צריך ישוב הדעת ודעתא צילותא לשו"ב. ובזה אין חילוק בין יושבי העיר או הכפרים. וכ"כ הח"ס חח"מ סי' ס"א דאדעתא דהכי נשתתפו מתחילה בישוב זה. ומ"ש הח"ס חא"ח סי' קצ"ג