דברי מלכיאל א צט

פיסלות בקדשים. וקשה לי טובא דהא מפורש בש"ס שנתו ולא למנין עולם. ובשלמא בערכין שם דאיירי לענין מעל"ע י"ל כהתוס' אבל בבכורות כ"ז ע"ב מפורש דממעט מינה מנין עולם דקאמר דיליף בכור מינה לענין זה ולא איירי שם לענין שעות כלל ולכאורה י"ל לפמש"ל דלבי רב ס"ל מונין בבכור משעה שנולד וא"כ שפיר שעות פוסלות אף בבכור וא"כ י"ל דלהכי מייתי האי קרא דניליף תרווייהו שנה דידיה ושעות. אך לפ"ז קשה דא"כ מאי ילפי משנה בשנה שנאכל לב' ימים יום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה השנית. דילמא נאכל ליום אחד. ומשכחת שנאכל בשנה השנית כשכלתה שנתו באמצע היום בשעות. וקמ"ל דלא נימא דבעי כל אכילתו בתוך שנתו. וכעין דבעי בזבחים כ"ה ע"ב כל הויותיו קבלה וזריקה בעודו בן שנה ע"ש. ועכצ"ל דלא ס"ל לבי רב כלל דשעות פוסלות. וא"כ הדרא קושיין על התוס' לדוכתא: ואפשר לומר דבאמת הא בכמה דוכתי ילפינן בכור מקדשים וקדשים מבכור וכדילפי הכא בי רב ג"כ. ואי נימא דניליף משנה בשנה דשעות פוסלות ונאכל ליום אחד. א"כ קשה ל"ל קרא דשנתו בקדשים למעט שנת עולם ניליף מבכור. וע"כ צ"ל דלהכי כתיב בקדשים שנתו לאייתורי קרא דשנה בשנה דנאכל לב' ימים. אבל לרב לא תיקשי ל"ל קרא דבכור. ניליף מקדשים. דרב לטעמיה דס"ל דבכור משעת הרצאה כמש"ל וקדשים משנולדו ולהכי לא מצי למילף זה מזה. אבל לבי רב דתרווייהו משנולד שפיר ילפינן זה מזה. ולפ"ז מיושב גם קושייתנו על התו' דשפיר מייתי בבכורות כ"ז קרא דשנתו. דכיון דילפינן מינה דשעות פוסלות. א"כ אייתר קרא דשנה בשנה למילף דנאכל ב' ימים. דאי נאכל יום אחד א"כ ל"ל קרא דשנתו גבי קדשים ניליף שעות פוסלות מבכור וכמש"ל וע"כ צ"ל דשנה שנה מיותר לדרוש שנאכל ב' ימים: ד) ובאמת לרב בלא"ה ל"ק ל"ל יליף קדשים מבכור דהא ג"ש דאמו אמו במעילה י"ג ולידה לידה בנדה מ' כתבו התו' שם דזה רק לענין לידה ואם ולא לענין אחר ע"ש. ורק דילפינן מעשר עברה עברה מבכור וקדשים תחת תחת ממעשר כדאיתא בכמה דוכתי. וזה לא שייך הכא דבמעשר בהמה ר"ה שלו תשרי כדאיתא ריש ר"ה דקיי"ל כר"א ור"ש שם. ויליף בדף ח' שם מהיקשא דמעשר דגן. ואין זה שייך לפלוגתא אי היקש עדיף מג"ש בגיטין מ"א וזבחים מ"ח. דהא איתא בבכורות נ"ג ע"ב דמפורש בקרא שהוקשו זל"ז לעלין שנתן ע"ש. ואף למאי דהדר רבא מהא דקאמר לשנה הקשתיו שם נ"ד ע"ב. מ"מ מודה דעיקר הקישא אתי לשנה שנה כדפירש"י שם [ועפי"ז יש ליישב קושיית הטו"א בר"ה ח' שהקשה דניליף מהקישא דמעשר דגן דלקוח פטור. ולפמ"ש א"ש דנימא דניליף מג"ש מבכור עברה עברה דלקוח חייב ולחומרא גמרינן ואף דמפורש בקרא זרעך כמו"ש הטו"א שם מ"מ כיון דמיתוקם הקישא לחד מילתא המפורש בקרא סגי דהא פשיטא דא"א להקישם לגמרי לכל דבר. ועוד נראה דשנה שנה קאי על עשר תעשר. והיינו על תרווייהו מעשר דגן ובהמה אבל תבואת זרעך לא שייך לומר דקאי על תרווייהו וקאי רק על מעשר דגן. ולמימר דקאי הקישא על מיעוטא דלקוח. י"ל כמ"ש התו' בשבת כ"ח ע"א ד"ה אלא דהיקשא קאי רק אגופא דקרא ולא על הריבוי יעו"ש וכה"ג כתבו בכמה דוכתי וה"נ לא קאי על המיעוט ואכמ"ל בזה] והא דקאמר לבי רב דילפי בכור מקדשים היינו משום דחשיב לה כגילוי מילתא. דכיון דבעי שיהא בן שנה בבכור ובקדשים מסתברא למילף דחד דינא לכולהו. שנה דידיה: וממילא אין מקום לתירוצנו הנזכר. דאין שייך לומר דקרא דשנה בשנה מיותר כיון שאין שום היקש או ג"ש מקדשים לבכור. ורק מסברא למדין זה מזה אבל לא שייך לומר ע"ז שהוא מיותר. וגם מש"ל דגם בנאכל יום ולילה בעי קרא דשנה בשנה אי שעות פוסלות. י"ל דבלא"ה ג"כ תיקשי דהא מ"מ הלילה היא בשנה השנית. אך י"ל דבכור הוא קדשים והלילה הולך אחר היום כדאיתא בחולין פ"ג. ושייך הלילה לשנה ראשונה ועמשל"ק בזה. אך מ"מ נראה דל"ק. דא"כ ל"ל קרא דמהיכי תיתי שיצטרך שיאכלו כולו תוך שנתו. דבכל הויותיו דבזבחים כ"ה ע"ב אין אכילה בכלל דשם קאי על עבודות המעכבים בו. והיינו עד לאחר זריקה ולא יותר: והנראה דבאמת אף לבי רב דדרשי שנה בשנה לב' ימים ולילה אחת. מ"מ משמע פשטא דקרא דקאי על כל השנה שיאכלוהו כל השנה. וממילא מוכח שמונין משעת הרצאה כמש"ל. ולזה פשוט להש"ס בר"ה לאוקמא כ"ע בתם משעת הרצאה. ופליג על הירושלמי דמייתי מ"ד דגם בבכור משנולד. וע' תוס' כתובות ק"ב ע"א. ולפ"ז קשה היכי יליף בכור מקדשים לענין שנה דידיה. כיון דלא דמו דבקדשים מונין משעה שנולד. ולזה נראה דלדידיה הוי קדשים ג"כ משעת הרצאה וכדעת המפרשים שהביאו התוס' בערכין י"ח ושפיר דמו לבכור. ולימודו נראה מהא גופא דל"ל קרא בקדשים למעט שנת עולם תיפוק ליה מתמידי ר"ה. ולזה מוכח דמנינן מהרצאה וממילא שפיר ילפינן בכור מינה. אבל לרב דדריש שנה בשנה למעט שנת עולם גבי בכור לא יליף מקדשים. משום דס"ל דבקדשים מנינן משעת לידה ולא דמי לבכור. ולדידיה י"ל קושיית התוס' מתמידי ר"ה להיפוך. דאי לאו קרא דשנתו למעט שנת עולם הו"א דבקדשים מנינן משעת הרצאה כדמצינו גבי בכור וכדמוכח מתמידי ר"ה. ולזה אתי שנתו למעט שנת עולם וגם למעט שלא נמנה מהרצאה דהכי מוכח לישנא דקרא שנתו של כבש עצמו משעה שבא לעולם. אבל התוס' לא תרצו כן משום דלא ס"ל סברת היש מפרשים לדמות קדשים לבכור לענין זה כלל אף לבי רב וס"ל דלא הו"א כלל למימר הכי: ה) ומה שהקשו התוס' על המפרשים הנ"ל מזבחים כ"ה דשעות פוסלת בקדשים. נראה ליישב בהקדם מה שקשה לי טובא ל"ל קרא כלל למעט שנת עולם בקדשים. ובפרט לפמ"ש התוס' בערכין שם בתירוצם דעיקר קרא אתא לשעות. דהא ילפינן בזבחים כ"ה דשעות פוסלת בקדשים מקרא דבן שנה יהיה שאף זריקתו תהא בעודו בן שנה. ומצאתי שנתקשה בזה הטו"א בר"ה ט' והרעק"א בתשובה סי' קצ"ה. ותירצו דאי לאו קרא דשנתו הוה מוקמינן יהיה דבזבחים שם על תמים דכתיב שם וכדס"ד שם בסוגיא שיהא תם עד אחר זריקה. ולכאורה קשה דהא הש"ס מדחה זה מהא דקיי"ל שזורקים על כזית בשר. וג"ז נלמד מקראי. וצ"ל דבאמת נאמר דיהיה קאי רק על קבלה ולא על זריקה ודחיק ומוקי אנפשיה. רק השתא דידעינן דשעות פוסלות בקדשים משנתו. א"ש טפי לאוקמא יהיה אבן שנה כי היכי דליהוי קאי גם על זריקה. ו) ועפ"ז יש ליישב מה שתמוה לי על הרמב"ם פ"א מה' פסה"מ הכ"ט שכתב סתם שקדשים שהוממו קודם קבלת דם נפסלו. ובש"ס שם בזבחים מבואר שזה רק בקדשי קדשים דבקדשים קלים בעי למילף מיהיה. ודחי מהא שזורקין על כזית ומוקי דקאי על בן שנה. וצ"ל דסבר הרמב"ם כפירש"י בזבחים שם דכיון דגלי גלי. וקשה דכל כה"ג הו"ל להש"ס לפרושי. ובאמת מוכח בסוגיא דבכורות ל"ט דדינא הכי אף בקק"ל דאלת"ה מאי פריך שם מהא דצורם פר הא משכחת לה בקק"ל. אבל מ"מ כל כה"ג הו"ל להש"ס לפרושי. ולפירש"י משמע שנשאר בקושיא על קק"ל. ולזה נלע"ד דבאמת דרשא זו נשארה. דיהיה קאי גם על תמים וכמפורש בברייתא דמייתי הש"ס שם. כל הויותיו לא יהיו אלא תם ובן שנה ולא אמר כלל סמי מכאן תם. ורק כדמקשה מהא דזורקין על כזית משני תרגמא אבן שנה. והכוונה שאביי תרגם הא דחשיב ברישא דברייתא זריקה ג"כ. חשיב לה משום בן שנה אבל בתמימות אין לדרוש דקאי אזריקה. משום דילפינן מקראי אחריני שזורקין על כזית וע' מנחות כ"ו ושפיר נשאר תירוץ הש"ס על מכונו דילפינן קק"ל מיהיה. ואף שהרמב"ם מייתי שם רק קרא דמדם הפר. ידוע שאין דרכו להאריך בדרשות וסומך על סוגיין והיינו כתירוץ הטו"א ורעק"א הנ"ל. רק לפמ"ש גם באמת כן הוא דקאי גם אתמים. והם ז"ל לא הבינו כן בסוגיא ע"ש: