דברי מלכיאל א צב

ההצטרכות וכמש"ל. ויכולים למחות שלא יצא משם וכהא דב"ב די"א בבני מבוי שבקש לסתום פתחו וכ"פ בש"ע סי' קס"ב ס"ו שיכולין לעכב משום שיתרבה המס עליהן אלמא שכיון שנשתעבד מתחילה יכולין לעכב. ואף דקאמר טעמא משום דאכסניא לפי בני אדם מ"מ הא ה"נ נגבה לפי ממון הבתים. ובאמת בנ"י פ"ק דב"ב מפורש להיפוך שאף שמתחילה דר שם ואח"כ יצא הוא פטור אף שמתחילה נשתעבד לזה ע"ש. ולפמש"ל דשארי דברים הם חובת הדר א"ש דאדעתא דהכי נשתעבדו שזה יתן מי שידור שם. אך שזה צ"ע וכמ"ש. וגם כתב שם הנ"י דהא דחפירת בורות שיחין ומערות הוא משום שהוא וודאי תועלת שימצא מי שישכרנו וגם למוכרו ימכרנו בדמים יתירים ע"ש. הרי הכוונה משום תועלתו ולא משום שהוא חובתו: עכ"פ נראה שכל בני העיר וכדומה נשתתפו מעיקרא אדעתא שישאו בעול יחד כל הנצרך ואין יכול אחד לומר אני אעשה לעצמי או שאיני צריך לזה כי מעיקרא נשתתפו אדעתא דהכי. ומ"ש האלשיך סי' נ"ב שת"ח פטור משכירות הרב נראה שעיקר סמיכתו עמ"ש שם אח"כ שכן המנהג פשוט שלא יתנו ע"ש וא"כ מוכח דאדעתא דהכי נשתתפו שמי שא"צ לא יתן בכה"ג. אבל בשאר דברים לא שייך זה ובפרט שמה שיש להם שו"ב אחר לא מיקרי אין צריך דשפיר צריכים רק ששוכרים אחר וז"א וכמש"ל: סימן לז א) והנה יש להסתפק אי בעינן בהסכם הקהל שיהיו כולם ביחד או אפשר אף שהסכימו כ"א בביתו סגי כיון שעכ"פ הסכימו כולם. וכן בהסכם זט"ה יש להסתפק כן. והנה המהרי"ט ח"א סי' ס"ח כתב שאין זה הסכם. והביא ראיה מסוטה מ"ה ע"א דאמרינן יכול מצאן אבית פאגי או דנפוק מקצתייהו. דילמא הני דגוואי כוותיה ס"ל. והקשה ומאי קושיא דילמא איירי כגון שאח"כ המרה על אותן שבפנים ג"כ. אלא עכצ"ל דכיון שלא היו כולם ביחד אינה המראה. דדילמא בשעה שהמרה על אותם שבפנים כבר חזרו בהם אותם שבחוץ. וצריך שיהיה בוועד כולם עכ"ד. והנה ראייתו לכאורה צ"ע דאפשר ה"נ בכה"ג מיקרי זקן ממרא כיון שהמרה גם בפנים. אלא שעדיין י"ל שאח"כ יצאו אותם שהיו בפנים לחוץ והראשונים נכנסו. וענין זה נזדמן לי למעשה בזט"ה שנתנו צעטיל חמישים רו"כ לאחד. וטוענים אנשי הקהל שחתמו כ"א בביתו ולזה תובעים החמישים רו"כ מהלז. כי נתנו לו שלא כדין: ובאמת תמה אני על המהרי"ט שלא הביא דברי התו' בסנהדרין י"ד ע"ב. שכתבו דאי כשהולכים לביתם לא היו מזדמנים כולם ביחד ע"ש. הרי מפורש דע"כ בעי שיהיו כולם ביחד. ועוד יש להביא ראיה מכתובות כ"א ע"ב עד שלא חתמו מעידין לפניו וחותם משחתמו אין מעידין וכו'. ומבואר שם הטעם משום דכשחתמו לא היה שם ב"ד עליהם וע"ש בר"ן. הרי להדיא דלא מהני מה שאח"כ העידו גם לפני השלישי. אלא שיש לחלק דקיום שטרות הוא קבלת עדות דבעי לפני ג' שישבו ביחד ששם ב"ד עליהם ולזה לא מצטרפי: ב) ובר"ה כ"ה ע"ב גבי ראוהו ב"ד בלבד יעמדו שנים ויעידו ופריך לא תהא שמיעה גדולה מראיה. אר"ז כגון שראוהו בלילה. וקשה דלוקמא בפשוטו שראוהו כל אחד בפ"ע ולא היה שם ב"ד עליהם בשעת ראיה. וא"ל מדקאמר ראוהו ב"ד אלמא שהיו ב"ד ושם ב"ד עליהן דא"כ היכי משני דאיירי בלילה וע"כ צ"ל דלאו דווקא. ובאמת נראה דלשון ב"ד הוא על ב"ד הקבוע ומומחה דהא סיפא דקתני ראוהו שלשה והם ב"ד ואיתא שם דאיצטריכא לאשמעינן שאין היחיד נאמן על עצמו ביחיד מומחה ולזה קתני והם ב"ד לאשמעינן זה שאף שהם מומחים מ"מ צריך להושיב עוד שנים ע"ש. שוב מצאתי בריטב"א שפי' כן להדיא בב"ד דרישא היינו סנהדרין ודסיפא אשמועינן בסמוכין וכנ"ל: ואפשר דלא משני לה הכי משום סיפא דלאשמועינן דאין היחיד כו' תני יעמדו השנים וכו'. ואי איירי שלא ראו כולם ביחד א"כ איירי אף שראה ביום וא"כ בקיצור הו"ל למיתני שהיחיד שראה ביום אינו מקדש. משום דלא תהא שמיעה גדולה מראיה כיון דעכ"פ איירי ביום. ואף די"ל דאף שהיחיד יכול להיות דיין מ"מ על העדות אינו נאמן דבעי שני עדים. מ"מ הו"ל למיתני בקיצור שאחד שראה ביום אין מעידין לפניו. אך ז"א דא"כ גם השתא תיקשי הכי וע"כ צ"ל דלא אשמועינן במשנה שם רק אגב אורחא ועיי"ש בסוגיא: ולכאורה רציתי לחלק דדווקא בשקלא וטריא בדבר התלוי בהבנת הלב בזה בעי שיהיו ביחד אולי ישמע א' מחבירו ויסכימו באופן אחר אבל בראיית הלבנה שאין זה רק הראיה בחוש. א"כ אין נ"מ בין ההצטרפות ביחד או לא. ולזה סגי אף שלא היו ביחד. אבל באמת ז"א דא"כ כל שראו שלשה אנשים החודש במקומות נפרדים יקדשוהו וא"כ א"צ לעדים כלל לעולם שהרי עכ"פ ימצאו ג' אנשים שראוהו ודוחק לחלק בין כשראו מתחלה ע"ד לדין או לא. וגם כבר האריכו בזה בתו' ב"ב קי"ד ע"א ד"ה אבל פלוגתת רשב"ם ור"י ע"ש. וגם א"ל דאף דזה שלא בפני זה לא הוו דיינים מ"מ כשיושבין אח"כ יחדיו בתורת ב"ד שפיר מיקרי ב"ד. ולזה איצטריך לאוקמא בלילה. דז"א דהא עיקר הסברא משמע שצריך שבשעת ראיה יהיו ראוים לדון. דראיה הוא כקבלת עדות כמ"ש התו' ע"ש. ובאמת בלא"ה קשה לפמש"ל דקבלת עדות עכ"פ בעי שלשה ביחד וא"כ קשה ל"ל מוקי לה כנ"ל. ואפשר לומר דניחא להש"ס לאוקמא דומיא דרישא דראוהו ב"ד וכל ישראל דאיירי שראוהו ב"ד יחדיו. ואף דשם איירי ביום וסיפא מוקי בלילה מ"מ לישנא דב"ד ניחא ליה דאיירי בחד גוונא ודוחק: ג) אבל בעיקר הדבר נלע"ד דאין דמיו דמהרי"ט עולה יפה. דאף דדיינים וודאי בעי שיהיו כולם יחד. היינו משום דגזה"כ הוא שיהא שלשה או כ"ג או ע"א בסנהדרי גדולה. אבל אין הטעם כלל משום שמא בשעה שזה מסכים כבר חזר בו זה. כמ"ש המהרי"ט הנ"ל. דאף אם יהיה ברור לנו שמסכימים כולם גם עתה. מ"מ לא מיקרי ב"ד כ"ז שלא ישבו יחדיו. כדמוכח בכמה דוכתי וכמש"ל ג"כ וע' סנהדרין כ"ט ע"ב כנפינהו וכו'. אבל גבי הסכמת הקהל כיון שהעיקר הוא הסכמתם ודעתם. א"כ מה לי אם היו ביחד או לא. ואף שכתבו הפוסקים דציבור הוו כדיינים. היינו לענין שילכו אחר רוב דיעות וכדומה. אבל לא כשמסכימים כולם. דלא הוו אלא כשותפים. שהסכמתם הסכמה אף שמסכימים כ"א בביתו: ונראה דאפילו זט"ה שנבררו להתנהג כל דבר על פיהם. ג"כ א"צ להיות דווקא בוועד כולם יחד. אף שסמכו על דעתם כמו על דיינים כנ"ל. מ"מ א"צ רק הסכמתם. והא גם בתר רובא לא אזיל כד נחית למנינא כדאיתא בע"ז ע"ב ובח"מ סי' ר"ו. ורק בשלשה משום דנקיט ב"ד יעו"ש דעת הרמב"ם בזה. ורק מ"מ בזט"ה וציבור הולכים אחר הרוב משום מנהגא כמש"ל סי' ל"ה באורך. אבל לענין שיהיו בוועד אחד מנ"ל. ורק בדיינים הוא גזה"כ כמ"ש. ולא משום טעם המהרי"ט שהזכרנו. ועמ"ש בזה בבית אפרים בקונטרס הראיות לסי' ל"ט סי' י"ג: ד) ובאשר בסימנים הקודמים הארכתי הרבה ההכרח לקצר מרוב טרדותי. ונראה עיקר למעשה שאם כולם מסכימים לדעת אחת. א"צ שיהיו באסיפה אחת. וכמש"ל דכיון שא"צ רק הסכמתם ורצונם מה לנו איך הסכימו בזה. ואף בזט"ה ג"כ המנהג לתלות בדעתם ורצונם. אבל אם רק הרוב מסכימים ורוצים לבטל דעת המיעוט כדין ב"ד. אזי אם הם מחולקים בדבר שכל אחד נותן טעם ואתמלא לדבריו שזה יותר טוב לפני הצבור אזי אין הרוב יכול לכוף להמיעוט רק אם יהיו באסיפה אחת כדין ב"ד שאפשר כשישמעו הרוב דברי המיעוט והסבר טעמם יודו לדבריהם. אבל אם הם נחלקים