דברי מלכיאל א פז

יש להם דיעה. משא"כ בדבר שאינם יודעים. ובזה מבוארים דברי המבי"ט שהזכרנו באות י"ג דשם איירי בכה"ג. אבל בלקיחת מסים וכדומה שפיר יש לכ"א דיעות בזה. ואף שיש מי שהוא חכם ביותר בכ"ז אין שוקלים הדיעות בזה. דרק לענין תורה אומרים דהו"ל כאומר איני יודע ובטלה דעתו כמש"ל. משא"כ בזה שיודע ואומר כפי דעתו בזה. ושוב ראיתי שטעם המבי"ט הוא מצד דהוי כחכם העיר וכמו"ש להדיא בשו"ת רשד"ם סס"י קי"ז חי"ד. אלא שיש לדון בזה ואקצר: שוב ראיתי ברשד"ם סי' ל"ז בחא"ח שביאר בארוכה שרוב נקרא רק רוב בני תורה ועשירים לא זולת. ורק שצריך ג"כ רוב מנין וראייתו ממ"ש בשו"ת מהר"מ שבהג"מ פי"א מה' תפלה רוב נותני המס. וכ"כ בהחלט בסי' רכ"ז שלא יצרפו כלל ההמון בדבר הנוגע לידיעת התורה. והנה ראייתו ממהר"מ הנ"ל צ"ע לענ"ד דאדרבא הרי מבואר שם אף לענין מניית ש"צ וממונים וראשים וגבאים. אלמא שאין הולכין אחר הבעלי חכמה ויראת שמים שזה נוגע לבחירת ש"צ ואינך. רק לבעלי מס. והכוונה פשוטה שכיון שאינו נושא בעול הדבר. א"כ מה שייך שיאמר דעתו בזה. ואדרבא הא חזינן שלא חילק בין הנותן מעט לנותן הרבה. ורק הרא"ש בתשובה כ"כ וכמש"ל. ודבריו צ"ע בזה. אבל עכ"פ לדינא נלע"ד דבריו נכונים וכמ"ש שבמה שנוגע לידיעת התורה כמו לקיחת רב. ההמון אינם מצטרפים כלל. כי דינם בזה כאומרים איני יודע. אבל במה שגם להם יש דעת. בזה שפיר הולכים אחר הרוב. ולזה בסי' ל"ז שם כתב שילכו אחר רוב ממון. והיינו בדבר שגם להם יש ידיעה. אף שצ"ע ששם הזכיר לענין לקיחת ת"ח. וא"כ למה כתב שעשירים חשובים בזה. ויש ליישב. ובזה יתיישב שלא יסתרו דבריו לתשובת הרשב"א שהזכרנו באות י"ג. וכן למ"ש הצ"צ סי' ב' שמצטרפים אף שאינם בני תורה. ואיירי שם להדיא אף בלקיחת רב וש"צ. והא דמייתי מהא דחגיגה כ"ב שמקבלים עדות ע"ה שלא יהא בונה במה לעצמו. דבר זה צ"ע שנחדש דבר מדעתינו וגם אין דומה כלל. כי כשלא נאמינו לעדות יתרעם כי חושב א"ע לנאמן שלא לשקר כמו ת"ח. אבל בזה כיון שאינו בן תורה מודה בעצמו שאינו מבין להבחין בדבר שנוגע ללימוד התורה: ומש"ש הרשד"ם בסי' ל"ז שגם לענין דין הדין כן דלא אזלינן בתר רובא רק כשהם שוים ע"ש. והביא מהא דגדול ממנו בחכמה ובמנין. וכבר בארנו שורש זה באות ט' וי"ד לחלק בין היכא שישבו ט"ז ותלוי בדעתם. בוודאי אין שוקלים הדיעות דסתמא כתיב אחרי רבים להטות. ורק היכא שחכמים חלוקים בדין אחד. בזה שייך סברא זו וכמש"ל אות י"ד. גם הא דמשמע מרשד"ם סי' קי"ז ורכ"ז דרוב אינו רק במיגדר מילתא. צ"ע דהא פשוט בתשו' מהר"מ ושו"ת הרא"ש ובכ"מ שהדין כן בכל דבר שלצורכי רבים ויש ליישב. ולענין מש"ל אות י"ב שהמנהג שאף אם אין שם אחד מ"מ ההסכמה קיימת. ראיתי בשו"ת רשד"ם חיו"ד סי' ע"ח שכ"כ להדיא ע"ש. וע' בח"מ סי' רל"א בבה"ט ס"ק כ"ז שכ"כ בשם מ"צ שכן המנהג ע"ש. וכ"כ בכנה"ג ח"מ סי' י"ג וגם כ' ברשד"ם שם שמי שלא בא ואח"כ שתק. ה"ז כהסכמה על מה שעשו הרבים. ולענין מש"ל בסברת רווחא להאי ופסידא להאי משום דהוי כנוגעים. ראיתי במהרי"ט ח"א סי' צ"ה שכ"כ להדיא שאם רבים תקנו במה ששייך רק להפסד יחיד. לאו כל כמינייהו דהוי כנוגעים בדבר ע"ש. ובזה מבואר מ"ש הנו"ב סי' כ' דהטלת מס הוי רווחא להאי וכו'. דמ"ש בפוסקים דמס אזלינן בתר רוב היינו אם צריך להמס ואופני גבייתו וכדומה. אבל הערכת המס בוודאי צריך הסכמת כולם. אם לא במקום מנהג וכמ"ש הנוב"י שם: וע' בשו"ת מהר"מ אלשיך סי' נ"ט בארוכה בענין זה. ודעתו לצדד דאף ברווחא להאי אזלינן בתר רובא. ע"ש שהאריך להוכיח שכן דעת הרמב"ם ורי"ף ור"י מיגש ועוד הרבה פוסקים. ויש בדבריו שם הרבה לפלפל בע"ה. וביחוד מה שהאריך בדברי מהרי"ק. וכן בהא דלא תתגודדו. אלא שאין הפנאי מסכים. וע' שו"ת מעיל צדקה ס' נ' בזה. ולענ"ד לא שייך לא תתגודדו רק בדבר שיש בו איזה מצוה ומנהג טוב וכדומה. אבל לא בעניני הסכמת הקהל ותיקוניהם.. וכמו ביהכ"נ בפ"ע או רב בפ"ע וכדומה: טז שוב מצאתי בשו"ת דברי ריבות סי' רכ"ד שהביא שו"ת הרא"מ סי' נ"ג שכ' להדיא. שלענין הסכמת הקהל ומנהגיהם אזלינן בתר רוב אנשי הקהל ודיעותיהם. ואין חילוק בין עניים לעשירים וחכמים. ואף אם הרוב עניים וכל חכמי הקהל ועשיריהם בכלל המיעוט. מ"מ בטלה דעתם וכמו בדיינים דבכ"מ אמרינן אחרי רבים להטות. ושם משמע דאיירי הרא"מ לענין הנוגע לידיעת התורה ומנהג בדבר הלכה ע"ש. וביאר שם הדברי ריבות דאף שכ' הרא"ש שאין העניים יכולים לכוף העשירים. זה רק בדבר שנוגע לממון יש לילך אחר רוב ממון. אבל לא במה שאינו נוגע לנתינת ממון כמו ברירת פרנסים וכדומה עיין שם. ולדבריו לא נצרכנו להחילוקים שחלקנו לדעת הרשד"ם שהזכרנו. כי באמת פשטות דברי הפוסקים מורים כדברינו. ובפרט לדעת הסוברים דבני העיר אף דעת חבר עיר לא בעי. ע' סמ"ע סי' רל"א בשם הר"מ אלשקר סי' מ"ט וכ"ה דעת ריב"ש סי' שצ"ט וכ"כ בח"ס חח"מ סי' קט"ז. אלא שפשטות לשונות הפוסקים אין מורה כן. וע' בתשב"צ ח"ד סי' ט' שחולק על הריב"ש. ובושב הכהן סי' צ"ב באריכות בזה. ואפשר לומר שזה רק למאי דמשמע מדבריו שם דס"ל דמדאורייתא אזלינן בתר רובא בציבור ע"ש וכ"כ שם בסי' ס"ח ע"ש. וע"ש סי' נ"ז. אבל הרשד"ם לטעמיה שכ' סי' קי"ז שאינו רק מצד מנהג כמש"ל. ושפיר אמרינן דהכי הוי מנהגא אבל זה נראה ברור דבדבר שיש ידיעה לכולם. לכ"ע אזלינן בתר רוב דיעות אף שדעת אחד מהן שקולה יותר וכמש"ל. ועכ"פ רוב מנין מיקרי וכנ"ל. אבל בדבר שאין לההמון שום ידיעה. כגון להבחין אם הרב ראוי להוראה כשאין לו תעודות נכונות מגדולי הזמן. או על אומנות השו"ב במלאכתו ובקיאתו בדינים. וכן ביראת שמים אם יש איזה מקום לחוש עליו. בזה בוודאי אין לההמון שום דיעה דהוי כאומרים איני יודע. שאף האומר שיודע הוא משקר. דאנן סהדי שאינו יודע. וצריך לילך רק אחר דעת בני תורה שכפי ראות עיני ב"ד ראוים לכך. ובהם ילכו אחר הרוב. ונתברר ג"כ שאם לא באו אחדים לאסיפה בטלה דעתם. וכן אם לא היו בביתם בעת האסיפה. ורוב בנין נראה דמיקרי רוב אוכלי בשר שמהם פרנסת השו"ב. וא"ל שבזה מיקרי רוב בנין רוב מוכרי בשר. ז"א דהא מוכרי בשר מקבלים מן הקונים מה שנתנו להשו"ב דמי שחיטה. וע' תוס' ב"מ כ"ו ע"א ד"ה לעולם וע' ב"ב צ"ג ע"ב פלוגתא דר' יוסי ואמרו לו. ובמק"א הארכתי בזה. והעיקר כמ"ש: סימן לו א ועדיין צריך לברר שאפשר כ"ז רק אם הרוב והמיעוט מקושרים בענין זה. אבל אם המיעוט יש להם אחד לרב או ש"צ או שו"ב לבדם. וטוענים שהם אינם צריכים כלל לאותו דבר כיון שכבר יש להם. ומכ"ש אם הוא מוזיל אצלם או בחנם לגמרי. וכמ"ש בתשובת הרא"ש הובאה בש"ע ח"מ סי' קס"ג שאם הקהל צריכים להוציא על גביית חובות. אותם שאין להם חובות אין צריכין ליתן. וגם דהו"ל רווחא להאי ופסידא להאי. שצריך דעת כולם להרבה פוסקים וכמש"ל. וכ"כ בשו"ת מהר"ם אלשיך סי' נ"ב שמי שהוא בעל הוראה בעצמו פטור משכירות הרב. כיון שאינו צריך לאותו דבר. ואף שכתב הצ"צ בסי' א' בהג"ה מבנו שם דאף אם רוצה א' להיות רח"ש בחנם. ורוצים בו רוב מנין בלא בנין. אין יכולים לכוף העשירים. דיכולים לומר אסיא דמגן במגן מגן שויא. זהו רק כשרוצים לכוף גם את המיעוט לקחת את הרח"ש הלז. אבל אם אינם רוצים רק לעצמם בוודאי לא יוכלו למחות בם. ובאמת לבד זה דבריו צ"ע. דכיון דא"צ לזה ממון בוודאי אזלינן בתר רוב מנין לחוד. וכמ"ש בעצמו שם וכמ"ש בשו"ת דברי ריבות סי' רכ"ד. וא"כ מה