דברי מלכיאל א פד

ושפיר הוי רובא ולא שייך בזה לומר קבוע כמע"מ כנלע"ד כוונת המרדכי וזה נכון בס"ד. ואין להקשות ע"ז מהא דיומא פ"ד ע"ב דקאמר בט' עכו"ם וישראל א' מפקחין הגל דהו"ל קבוע וכמע"מ ע"ש וא"כ משמע דהוי קבוע אף דדנין על גופם. אבל ז"א דהא ע"כ שם הכוונה לענין הצלת אחד מהם ואין ידוע לנו אם הוא הישראל או לא. דאי שכולם מונחים תחת גל אחד בוודאי מותר לפקח הגל בשביל הישראל ומה לנו אם יש שם גם ט' עכו"ם וכמו בתינוק ודגים במנחות ס"ד ע"א דכל דע"כ איירי כשעכשיו אנו דנין רק על אחד א"כ צ"ל סברא דכל דפריש וא"כ אין אנו דנין על גוף האנשים אם הם רוב או לא רק ע"ז שפירש ובזה הוי קבוע כמע"מ כנ"ל. ויש בסוגיא שם להאריך ובדברי הרמב"ם שם בזה וע' בכפות תמרים ובש"ע סי' שכ"ט ואכ"מ: עכ"פ התבאר שעיקר סברת מה דאזלינן בתר רובא הוא מצד שמתברר שהמיעוט אינו אומר כדין. וא"כ נתבארו לנו דברי השו"ת מיימוני הנ"ל דגם בצבור הטעם כמ"ש שמצד שהרוב אומרים שהוא טובת הקהל נתברר שכן הוא באמת טובתם וממילא כופין וא"כ מי שאינו אומר דעתו לש"ש אין מדעתו בירור שהוא טובתם ולא אזלינין בתר רובא בכה"ג או מצד שנאמר קבוע כמע"מ כמש"ל או מצד דכל עניניהם הוא נוגע בממון ואין הולכין בממון אחר הרוב ואף בממון של רבים כ"א חלקו בחזקתו קאי. וכיון שבציבור הם בעצמם הבע"ד לזה יוכלו לחשוד זא"ז שא"א לש"ש ולזה כל מי שאינו רוצה לשמוע הח' ב"ד בטלה דעתו וכנ"ל. שוב ראיתי בביאורי הגר"א סי' קס"ג שכתב הטעם מהא דאמר איני יודע. וזה צ"ע דהא מבואר שם שאינו אומר א"י רק שאין רוצה לשמוע הברכה ע"ש וגם דהא באיני יודע בטל דעת כולם. ובאמת צ"ע בציבור כשא' אומר א"י יבטל דעת כולם וא"כ לעולם לא יוכלו לגמור דבר של רבים. וא"ל דדווקא גבי דיינים שצריך שיהיו ג' דיעות ואף בחמשה מ"מ צריך שלא יהא ב"ד שקול דז"א דא"כ אם שנים אומרים א"י יגמור הדין בג' מהם וע' סי' י"ח סע"א בהגה שיש מחלוקת הפוסקים בפרט זה ובסמ"ע שם חילק בין אם ישבו מתחלה בשלשה או לא ע"ש]: ו אבל בלא"ה תמוה טובא מה שייך בזה לילך בתר רוב דהא קיי"ל בסי' י"ב סעי"ח דבפשרנים אין הולכין אחר הרוב. וכן קיי"ל בע"ז ע"ב ע"א דבנחית לדיעות לא אזלינן בתר רוב ואף בשלשה לדעת הרמב"ם תלוי אם אמר ב"ד ועח"מ סי' ר"ו. וגם עיקר הרוב שייך בשקבלם על עצמו אבל בלא קבלה וודאי לא שייך זה וא"כ איך יוכלו הרוב לכוף את המיעוט דאטו קיבלם על עצמו לאמוד הדבר אם הוא לטובתו או לא ואטו אם יהיו ג' שותפים בעסק יוכלו שנים להכריע דעת האחד זה בוודאי אינו. וביותר צ"ע בדברי הרשב"א שהובא בב"י ח"מ ס"ס י"ג שכ' בקהל שבררו ברורים אם לא התנו שילכו אחר הרוב אז אין הולכין אחר הרוב ואף בספק אם תקנו הולכים להקל שלא ילכו אחר הרוב ע"ש. והוא תמוה דהא בכ"ד של רבים אזלינן בתר רוב וביותר צ"ע דברי הרא"ש בתשובה כלל ז' סי' ג' שקהל שמטילין ח' על עסקי ממון הולכין אחר רוב ממון ולא יתכן שרוב נפשות הנותנים מיעוט המס יגזרו על העשירים כפי דעתם ע"ש וכן מבואר בצ"צ סי' א' ובכמה אחרונים. והוא תמוה כיון שהעיקר הוא אחרי רבים להטות אחר רוב דיעות שבטלו הדיעות במיעוטם. וכ"כ הרא"ש שם בכלל ו' סי' ה' שבגזירות שיעשו הקהל על שום דבר יכולים הרוב לכוף המיעוט שבעסק רבים אמרה תורה אחרי רבים להטות דאל"כ לעולם לא יסכימו הקהל על שום דבר אם יהי' כח ביחידים לבטל הסכמתם לכן אמרה תורה אחרי רבים להטות וכ"כ שם סי' ז' ע"ש. וא"כ מה זה שייכות לרוב ממון דמ"מ מיעוט דיעות הם והא בדין אף אם א' גדול מחבירו מ"מ דעתו בטילה מכ"ש בממון. וע"כ צ"ל הטעם דהו"ל כנוגעים וכ"א יכול לומר כך הוא טובתי כיון שאין הטובה גלויה לכל וא"כ למה אזלינן בכל ציבור בתר רובא: וכן צ"ע שיטת הפוסקים גבי רשאין בני העיר וכ' ולהסיע על קיצתן שכתבו דדווקא כשהסכימו כולם מקודם. אבל מתחילה יכול אחד לעכב. וכמבואר במרדכי פ' בתרא דב"ק סי' קע"ט ובפ"ק דב"ב סי' ת"פ ותפ"א וכן הוסכם באחרונים שאחד יכול לעכב היכא דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי וע' שו"ת מבי"ט ח"א סי' רל"ז בארוכה בזה. ואמאי כיון שהרוב אומרים שכך הוא טובת השותפות ואם אין לזה רווחא עכשיו יהיה לו ריוח אח"ז וזה ק"ו מהא דסי' קס"ג סוף סע"ג שכופין לתת אף שאינם צריכים. וע' תשובות הרא"ש כלל ו' סי' כ"ט וע' שו"ת ר"מ אלשיך סי' נ"ב. וע' ח"ס חאו"ח סי' קצ"ג בענין זה ואכ"מ. עכ"פ למה יגרע מכל עניני צרכי רבים דאזלינן בתר רובא. וע"כ צ"ל כמש"ל דלא שייך למיזל בתר רובא. רק כשקבלום עליהם לדיינים וגם בקבלו בעי תנאי בפשרה או אומדנא כיון דנחתו לדיעות וכנ"ל. וא"כ קשה למה באמת אזלינן בכ"ד של רבים בתר רובא: ז ועוד קשה לי דהא ממ"ש הרא"ש בתשובה הנ"ל הטעם דאל"כ לא יסכימו הציבור בדעת אחת משמע דאף כשמחולקים באיזה ענין בלי שום טעם מ"מ אזלינן בתר רובא. וזהו נגד משמעות השו"ת מיימוני הנ"ל שכ' דמי שלא ישמע הברכה בטלה דעתו וכמש"ל. וא"ל דשם איירי בממון והכא באיסורא וכמש"ל. דז"א למעיין בדבריהם בפנים. ואפשר כוונת הרא"ש באמת ג"כ רק כשמחולקים בתועלת הרבים אבל אם אומרים שכך רוצים "בלי טעם. באמת אין יכולים לכוף את המיעוט. ובזה לא שייך דא"כ לעולם לא יסכימו דאטו ברשיעי עסקינן שיאמרו שלא לש"ש. אבל ז"א דמ"מ וודאי יש ויש בתוך ציבור אדם שאינו מתוקן וא"כ כשיאמרו הציבור ד"מ שיקחו רב זה. יאמר אחד ליקח רב אחר באופן ששניהם שוים ואין לשקול זה כנגד זה לתועלתם. ואם יתרצו כולם בזה ימצא אחד שלא ירצהו בשום ענין. ולפעמים יבא ענין כזה מצד הכרה או קורבה וא"כ מה הועילו בתקנתן וע"כ צ"ל דגם בכה"ג כופין הרוב את המיעוט מטעם הרא"ש הנ"ל וזה נגד דעת שו"ת מיימוני הנ"ל: ובשו"ת המיוחסות סי' ר"פ כתב שציבור יכולים לתקן ולהסכים [ולהחרים במקום שיש להם רשות ע"ז] אף שאינו כדין רק שנראה להם כן. ואף שיחידים אין מסכימים. מקרא דבמארה אותם נארים וגו' הגוי כולו ורובו ככולו וכתב שם לבסוף שמושבעים ועומדים ע"ז מהר סיני שהמיעוט ישמע להרוב מה שרוב ציבור מסכימים. דאיכא הגוי כולו ורובו ככולו ע"ש. ותמיהני דאמאי לא מייתי קרא דאחרי רבים להטות וכדמייתי הרא"ש בתשובה באמת כמש"ל. ולכאורה מקרא דהגוי כולו אין ראיה. דשם איירי דוקא בכלל ישראל כולם ולא בעיר אחת. והראיה דהא בוודאי עיר אחת הגדולה אין יכולים לגזור על עיר אחרת הקטנה ממנה. וגדולה מזו כתב הר"ן בתשובה סי' י"א דאף יחיד שאינו שייך לקהילתם אינו מחויב לקיים הסכמתם. וכן מבואר בכ"מ. וא"כ מה ראיה משם לענין רוב בשאר דברים: ח ובספר החינוך מצוה ע"ח כתב שע"כ לא אמרו לילך בתר רוב רק כשהם שוים בחכמה. אבל לא בגדול לגבי קטן. ובסנהדרין לא חילקו דמסתמא הם שוים. וזה צ"ע טובא דהא מפורש בסנהדרין שהיו מדריגות מדריגות. וגם א"כ נתת דבריך לשיעורין. ובמנחת חינוך ראיתי שהביא ראיה לדבריו מהא דיבמות י"ד דב"ש מחדדי טפי. ורק הבת קול הכריעה כב"ה. וכעת אינו ת"י. אבל כבר הרגיש בראיה זו בצ"צ סי' ב' בהגהה רק שלא ראה שם דברי החינוך. אבל עדיין קשה כנ"ל. ובאמת סברת החינוך טובה מאוד. דאטו חכם גדול יבטל דעתו כנגד שני אנשים פשוטים יודעים מעט בדרכי התורה. והנלע"ד בבירור הדבר דבסנהדרין ובכל דיינים שקבלו על עצמם ממילא קבלו כולם בשוה וכדין אחרי רבים להטות. ואדעתא דהכי קיבלם. ולזה אף חכם גדול בטלה דעתו משא"כ כשחולקים חכמים מעצמם באיזה דין או סברא. בוודאי אין שייך לילך בתר רובא היכא שהאחד גדול מהם. וכדעת החינוך הנ"ל. ולפ"ז תיקשי טובא בציבור שהולכים אחר הרוב. ל"ל ישקלו דעת מי שיותר חכם ויותר מבין בצרכי העיר נגד שארי אנשים. ובהדיא כתב בשו"ת צ"צ סי' ב' שאף מי שאינו