דברי מלכיאל א פג

אומרים לחלק ואחד אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה אבל עיקר דין רוב הוא כשמחולקים בעיקר הדבר אם הוא לטובת העיר או לא א"כ ה"ז דומה לב"ד שיושבים ודנין ולזה שפיר שייך אחרי רבים להטות. ולזה הצריך שישמעו ח' שיאמרו לש"ש כדי שתהא דעת שלימה. ולזה כיון שהוסכם מהרוב שכן הוא טובת העיר א"כ בטל המיעוט ודעתם. וממילא הדר דינא שכופין זא"ז לעשות מה שלטובת השותפות וכנ"ל ומבוארים דברי השו"ת מיימוני בס"ד: ב אלא שעדיין צריך להבין למה יבטל דעת מי שלא ירצה לשמוע ח' שאומר דעתו לש"ש כיון שעכ"פ הוא רוצה כן האיך נבטל דעתו. וגם דלכאורה נראה שאף אם כולם אינם אומרים לש"ש מ"מ הא כתיב אחרי רבים להטות. ונלע"ד בהקדם מה שנראה לבאר דברי התו' בב"ק כ"ז ע"ב ובש' שהקשו אמאי אזלינן בדיינים בתר רוב הא קיי"ל דאין הולכין בממון אחר הרוב ותירצו דגבי סנהדרין הוי מיעוטא כמאן דליתא ע"ש. והנה לכאורה אין לזה שום ביאור ומובן דבכל רובא הוי הכי וכן בביטול ברוב נהפך האיסור ונעשה היתר: ונראה ביאור דבריהם שאין דומה רוב זה לשאר רובי דבשאר רובי איכא המיעוט בוודאי רק שאנו אומרים שהענין שאנו דנים עליו הוא בוודאי מן הרוב וכן בענין ביטול ברוב. משא"כ בדיינים שעיקר ישיבתם הוא רק לברר איך הדין עפ"י ד"ת בענין זה והתורה גילתה לנו שבכ"מ שיאמרו הרוב כך והמיעוט כך בוודאי הדין עם הרוב וא"כ דברי המיעוט אינם כלל עפ"י ד"ת והרי הם כמאן דליתא בעולם וכדברים בעלמא. וא"כ לא שייך לומר בזה אין הולכין בממון אחר הרוב והיינו דנימא סמוך מיעוטא לחזקת ממון כיון שאין כאן מיעוט כלל כי דבריהם אינם כלל ע"פ ד"ת והסברא ברורה בס"ד: וראיתי ברדב"ז ח"א סי' שנ"ג כתב שאם יש ג' שטרות. ביד כ"א שטר אחד ואחד ביד שליש. ויש סתירה בלשונותם. הולכים אחר שנים שהם הרוב. וצל"ע דהא אין הולכין בממון אחר הרוב. ורציתי לומר דאיירי שאין הבע"ד טוען ברי. אכן בדבריו שם משמע להדיא דאיירי בכ"א טוען ברי יעו"ש בסוף דבריו. וגם מש"ש שאם אין שנים מהם מוסכמים סומכים על של שליש. לפי שאותם שאצל כ"א י"ל שזייפוהו או שהטעה הסופר או הסיתו לכתבו לתועלתו. לענ"ד צ"ע דאיך נתלה בטעות הסופר בסברא בעלמא. דבוודאי איירי שיש עדים חתומים על כל שטר או הבע"ד חתומים. ופשוט לענ"ד הדין בכל זה דהמע"ה. וא"ל שלזה כתבו אחד ביד שליש כדי שאם יהיה חילוף בשטרות שאצלם. יסמכו ע"ז שביד השליש. ז"א דהא בשעת מעשה רצונם היה לכתוב כולם בשוה. רק שנפל טעות באחד יע"ש. וא"כ אפשר שיהא הטעות בשל שליש. ותועלת השטר שביד שליש שמא יאבדו השטרות. או כ"א יכבוש שטרו מפני איזה חוב שיש לו בשטר. ואז יבורר זה ע"י השטר שביד שליש. וגם שלא יעלילו שעשה איזה זיוף וכדומה. ודוחק לומר דשטרות יש להם דין דיינים דניזל אף בממון בתר רובא וכמש"ל]: ג ועפ"ז יש ליישב קושיית הראשונים במרדכי ספ"ק דחולין הובאה בפר"ח סי' ק"י סקי"ג דלמה לא נימא בב"ד קבוע כמע"מ דמי ותירצו משום דהדיבור נייד ע"ש. והוא דחוק מאוד לענ"ד דאטו דיבורם בטל והלא עיקר הביטול הוא דעתם והיא קבועה ועומדת ואטו אם לא אמר דעתו בפיו רק ברמז וכדומה או חקקה בדבר קבוע לא תיבטיל. ועוד תרצו שם דדוקא כשאין ידוע לאיזה נתכוין אבל אם ידוע שנתכוין לישראל וודאי חייב וה"נ כיון שידועים כ"א במקומם וודאי אזלינן בתר רובא ע"ש. וג"ז לא זכיתי להבין דאם נתכוין לישראל הוא פשוט שהרג בכוונה את הישראל ובכזה אף אם רובם עכו"ם חייב כי מה לנו לאנשים העומדים סביבו. ואם כוונתו שאף שאמר שמתכוין לו מ"מ זרק לגו באופן שאפשר שיפול לכאן ולכאן א"כ בוודאי הו"ל קבוע כה"ג וכמו"ש התו' בסנהדרין ע"ט ע"א וב"ק מ"ד ע"ב אליבא דר"ש ויש להאריך בביאור דבריהם שם. וע' בהפלאה כתובות ט"ו בזה. עכ"פ לא זכיתי להבין שני תירוצים שבמרדכי הנ"ל: אבל לפמ"ש א"ש דע"כ לא אמרינן קבוע כמע"מ רק שהמיעוט ישנו בעולם אבל כאן שהכרענו שהרוב אומרים כדין א"כ ממילא המיעוט כמאן דליתא כלל ואין כאן קבוע כלל. ונראה שזהו הטעם שבעדות לא אזלינן בתר רובא משום דהוי קבוע וכמע"מ דמי וע' נוב"י מ"ת חאה"ע סי' נ"ז שנתחבט בזה בטעם הדבר. ומה שע"א אין נאמן כבר ביאר בתשב"ץ סי' פ"א בארוכה ובמק"א כתבתי בזה. ואין זה דומה לסנהדרין דשם הם מתיישבים איך הדין ואין יכול אחד מהם לומר שברור הדבר שכן הוא הדין ולזה בטל ברוב כנ"ל. אבל בעדים הרי אומר מפורש שראה כן ולא שייך לומר כמאן דליתא רק שאנו מאמינים יותר להרוב ושפיר שייך כל קבוע והיינו דאמרינן ביומא פ"ג ע"א היכא אמרינן תרי כמאה בעדות אבל לא באומדנא ע"ש והיינו כמו"ש בס"ד: והא דאזלינן בפסולי עדות בתר רוב דיעות גבי עדות אשה וכה"ג נראה דכבר כתב התשב"ץ סי' פ"א בארוכה שיש שני סברות בדדמי ומשקר. והנה התם דהוי מילתא דעבידא לאגלויי ולא חיישינן לשקורי רק חיישינן בדדמי לזה איצטריך לחזקה דדייקא ומינסבא משא"כ ע"א נאמן אף מה"ת לדעת קצת פוסקים וכמ"ש הנוב"י סי' ל"ג בארוכה. אבל בפסולים וודאי חיישינן דילמא אמר בדדמי משום דאינו כשר לעדות לא רמי אנפשיה כ"כ וא"כ כשמכחישים אותו אין זה רק כמברר האמת שהוא ראה בדדמי וחושב לומר אמת וא"כ ממילא דבריו בטלים והו"ל כמי שאינו וכמו בדיינים כנ"ל: ד ולפ"ז נראה דין חדש דבשודא דדייני לשיטת התו' בב"ב ל"ה ובכ"מ שנותנים למי שירצה הדיין אם יושבים ג' דיינים ושנים רוצים לא' וא' לאחר אין דנין בזה ע"פ רוב כיון שכל עיקר דאזלינן בתר רובא הוא מצד שמברר שדברי המיעוט אינם ע"פ דין. אבל כאן שתלוי רק בדעתו ורצונו א"כ לא שייך זה. אבל ז"א דהא מ"מ קיי"ל בעלמא דאזלינן בכל גוונא בתר רובא רק שהתו' הוצרכו לתירוץ מיעוטא כמאן דליתא משום דאין הולכין בממון אחר הרוב. וזה רק כשהאחד מוחזק אבל שודא אין שום א' מהן מוחזק ושפיר ניזול בתר רובא עכ"פ. אבל לפמ"ש דבכה"ג מיקרי קבוע וכמע"מ דמי א"כ וודאי לא אזלינן: אבל תיקשי לדברי התו' הנ"ל מסוגיא דחולין י"א דקאמר מנ"ל דאזלינן בתר רובא ופריך הא כ' אחרי רבים להטות ומשני דברובא דאיתא קמן לא מיבעי כגון חנויות וסנהדרין. כי קמבעיא ברובא דליתיה קמן ע"ש. ולדבריהם קשה דל"ל למימר חנויות ג"כ דהא לא דמי כלל לסנהדרין דבסנהדרין הוי מיעוטא כמאן דליתיה וכמש"ל. משא"כ בחנויות והיכי ניליף חנויות מסנהדרין. ונראה דבאמת התורה סתמה אחרי רבים להטות בכל גוונא ואף בגוונא דלא שייך סברא הנ"ל וכמי בשודא שהזכרנו אלא שלפ"ז תיקשי דא"כ קבוע נמי וכמש"ל אם לא שנחלק כתי' המרדכי הנ"ל. ולבד זה הוא דוחק כי לא מצינו בדין אופן שיהיה כעין זה שיהיה תלוי רק ברצון אם לא בשודא לשיטת התוס' הנ"ל: ונראה דאף דהכא מיעוטא כמאן דליתיה. אין אנו צריכים לזה רק דלא נימא בממון סמוך מיעוטא כנ"ל אבל מ"מ שפיר ילפינן מזה דאזלינן בתר רובא בעלמא וכמובן ולזה שפיר מדמי חנויות לסנהדרין. וא"ל דמ"מ נימא בעלמא סמוך מיעוטא לחזקה אף באיסורא. לבד דלאו בכל האיסורים יש חזקת איסור אלא דבלא"ה א"ל כן לפמ"ש התו' בחולין שם בתירוץ קמא דאזיל לראב"י דלית ליה חזקה מקרא ע"ש. וכמ"ש לתירוצם בתרא דלא ידעינן דרובא עדיף מחזקה רק מפרה אדומה. א"כ שפיר לתירוץ קמא לא ידעינן אכתי כלל מחזקה. ולבתרא לפום ס"ד בלא"ה חזקה עדיפא ועכ"פ סמוך נימא אף באיתיה קמן: ה ועוד נראה דסברת המרדכי ספ"ק דחולין שהזכרנו לחלק בין חנויות לסנהדרין ברורה דע"כ לא אמרינן קבוע כמע"מ רק כשיש ספק בזה שפירש לפנינו מאיזה פירש ע"ז אמרינן כמע"מ. אבל כשאנו דנין על גוף החנויות מי לא יודה שהכשירות הן רוב. וה"נ בסנהדרין הרי אנו דנים על גוף הדיינים