דברי מלכיאל א פב

בעצמו בזה ע"ש. עוד הקשו הלח"מ והמל"מ דהא אמרינן למ"ד מוק"פ שחסרו פטור לא מהדרינן פוקעין. ובפ"ז מה' מעה"ק פסק הרמב"ם דמהדרינן. ותירץ שם הלח"מ דהנה התו' כתבו בדף ק"ז דלהכי לא יליף מוק"פ ממוקטרי חוץ משום דמהדרינן פוקעים. וא"כ י"ל דסוגיא דדף ק"ח פליגא אהך סוגיא. וס"ל דלר' ישמעאל באמת ס"ל דלא מהדרינן וליכא תרי מיעוטי כלל. ולזה לר"י נמי לא מהדרינן. אבל סוגיא דדף ק"ז ס"ל דלר' יוסי נמי מהדרינן. וממעט מתרי מיעוטי כמ"ש התו' וכן. ס"ל לר' ישמעאל ופסק הרמב"ם כר' ישמעאל ע"ש. וע"ש במל"מ: ולענ"ד דבריו תמוהים דהא לר' ישמעאל ע"כ איכא תרי קראי שם. דקרא דלא יביאנו מיותר כיון דדריש מאו לחלק ע"ש. ועוד קשה דא"א לומר כלל דהרמב"ם פוסק כר"י דמרבה זורק מדם יחשב. דבפי"ח שם הלי"ו מבואר דס"ל דהאי קרא איירי בשחיטה. ע"ש דיליף מיניה לרבות שוחט להדיוט ע"ש בלשונו שמפורש כן. ועו"ק לדידיה מנ"ל כלל דר' ישמעאל ס"ל מוק"פ שחסרו פטור לסוגיא דדף ק"ח. דהא עיקר ההכרח הוא בדף ק"ז מכח יתור הפסוקים. ובמחכ"ת נעלם ממנו ברייתא מפורשת שם בדף ק"ז ע"א דיליף ר' ישמעאל מוק"פ שחסרו דפטור מקרא דלעשות אותו. ולא פנים מחוץ כמ"ש הלח"מ שם. ועוד הקשה הלח"מ שם בעצמו דאי ס"ל כר' ישמעאל א"כ למה כתב הרמב"ם הטעם דזרק והעלה חייב ב' משום דחלקן הכתוב ע"ש בפי"ט הלי"א. דזה א"צ רק לר"ע אבל לר"י ל"צ כלל כמבואר בסוגיא שם. וכתב שרוצה לפרש טעם שיהיה כן לכ"ע אף לר"ע. והוא תמוה ודוחק במובן וכבר כ' עליו המל"מ בפי"ח שם שהוא דוחק ע"ש: והנלע"ד בישוב דברי הרמב"ם בלי שום דוחק. דבאמת קשה היכי קאמר בדף ק"ח דר' יוסי ס"ל כר' ישמעאל דמוק"פ שחסרו פטור. וא"כ צ"ל דמרבה זורק מדם יחשב והא איהו ס"ל שם בדף ק"ח ע"ב דמרבה שוחט להדיא מקרא דדם יחשב וא"כ ע"כ ס"ל כר"ע דאיירי בשחיטה ולא בזריקה וכמש"ל. ונראה בזה ליישב הא דקאמר אבוה דשמואל דלר' יוסי לא מהדרינן פוקעין והקשה שם הלח"מ והמל"מ דאפילו ס"ל דמהדרינן ממעטינן מקרא בדף ק"ז דפטור. ונדחקו לומר דסוגיות חלוקות ומבואר הדוחק בזה. אבל לפמ"ש א"ש בפשיטות בס"ד דכיון דר' יוסי ס"ל דדם יחשב איירי בשחיטה א"כ מרבה זורק מאו זבח כר"ע שם ולחלק מלא יביאנו וחסר ממעט מלעשות אותו ע"ש. וא"כ ליכא רק חד קרא למעט מוקטרי חוץ שחסרו ולא מוק"פ. וקשה א"כ מנ"ל דמוק"פ שחסרו פטור ולזה קאמר אבוה דשמואל דס"ל לר' יוסי דלא מהדרינן פוקעין. ולזה ל"צ קרא כלל להכי דשפיר יליף פנים מחוץ כמ"ש התו' בדף ק"ז ע"א. אבל ר' ישמעאל ס"ל דמהדרינן ולזה צריך קרא מיותר למעוטי מוקטרי פנים שחסרו: והנה התו' בזבחים ק"ז ע"א כתבו שם דסוגיא ההיא דלא כרבא בב"מ צ"ה ע"ב דס"ל כר' יונתן דלא בעי או לחלק ע"ש [ובאמת צ"ע מדר"ע. דר"ע ס"ל בשבועות כ"ו ריבו"מ ור"י כללי ופרטי וע"ש ד' כ"ז דתלי לה בפלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן ואכמ"ל בזה] וא"כ לר' יונתן ע"כ צ"ל דאו מרבה זורק ודם יחשב איירי בשחיטה. ולא יביאנו אתי למעט מוק"פ שחסרו. וא"כ מיושב שפיר דברי הרמב"ם כולם דהא אביי ורבא הלכה כרבא בכ"מ וא"כ הלכה דלא בעינן או לחלק. וזוהי תמיהת התו' בזבחים שם דאתיא דלא כרבא ודלא כהילכתא. [ובעיקר פרט זה יש להאריך בדעת הרמב"ם. וע' ש"ך יו"ד סי' ט"ז סקי"ז שכתב בדעתו דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב וע' חולין ע"ח ע"ב וע' ב"ק נ"ד ע"א וס' ע"א ועשו"ת רעק"א סי' מ"ו מ"ש בזה ואכמ"ל בזה] ולזה כתב שפיר דדם יחשב איירי בשחיטה כמש"ל וגם פסק דמוק"פ שחסרו פטור אף שפסק דמהדרינן פוקעין כנ"ל משום דאיכא תרי קראי כנ"ל. וגם כתב טעם דזרק והעלה חייב שנים משום שחלקו הכתוב העלאה ועשייה משום דס"ל דאו זבח אתי ע"כ לאתויי זורק וכר"ע כנ"ל והוא נכון בס"ד: ועפמ"ש יתיישבו דברי הרמב"ם ג"כ מה שיש להקשות אי ס"ל כר' ישמעאל. א"כ לא ס"ל ג"ש דזה הדבר כדאיתא בסוגיין. וא"כ מנ"ל שאלה בהקדש וכדאיתא בב"ב ק"כ ע"ב ובנדרים ע"ח. ואף למ"ש התוה"מ פ' אחרי והקרן אורה בנדרים שם דר"י ס"ל מופנה מצ"א למידין ואין משיבין. וע' נדה כ"ג. מ"מ תקשה לדעת הרמב"ם לפמ"ש הנו"ב מ"ת חאה"ע סי' קנ"ו בדעתו דמשיבין ע"ש אבל לפמ"ש א"ש בס"ד דבאמת ס"ל בהא כר"ע וכנ"ל וע' שו"ת רעק"א סי' קכ"ב שחולק על הנ"ב הנ"ל. ודברי התוה"מ וק"א הנ"ל עדיין צ"ע לפמ"ש התו' בנזיר מ"ח דר"י ס"ל משיבין ור"ע ס"ל אין משיבין ע"ש. ובאמת בירושלמי דיומא פ"ח הל"ג מפורש כן דר"ע ס"ל אין משיבין ור"י ס"ל משיבין ע"ש וכ"ה בירושלמי סנהדרין פ"ז הל"ו ע"ש. ובזה בארתי הירושלמי בברכות ר"פ ג' שאכלו דיליף ברכה לפניו במזון וכן ברכה על התורה לאחריה מג"ש ופריך עד כאן כר"ע כר' ישמעאל וכו' ונדחקו המפרשים שם מאוד בכוונת הירושלמי ע"ש. ולפמ"ש א"ש בס"ד דעד כדון כר"ע דס"ל אין משיבין אבל לר"י קשה שיש להשיב כדאמרינן בברכות כ"א מה לתורה שהיא חיי עולם ומה למזון שכן נהנה ע"ש. עכ"פ נסתרו דברי התוה"מ והק"א ויש לי אריכות דברים בענין זה ואכ"מ: חלק יורה דעה סימן לה מעשה בא לפני מעיר מילייציץ בלקיחת שו"ב שהיה מחלוקת ביניהם ואמרתי לברר שורש דבר בדין לקיחת רב ושו"ב וש"צ וכדומה אם הולכין אחר הרוב. ואם יצרפו דעת ההמון לרוב ומי הם רוב בנין בזה. ואם המיעוט רוצים לקחת שו"ב בפ"ע אם יש להם רשות לזה. ואם אחדים לא באו לאסיפה אם בטלה כל האסיפה עי"ז. ואם אחדים מהם קרובים להשו"ב או להרב הנמנה אי הוי כנמצא אחד קא"פ. ואם צריך שיהיו כולם באסיפה אחת או שיסכימו כל אחד בביתו: א הנה בח"מ סי' קס"ג ס"א בהגה"ה פוסק דבצרכי רבים אזלינן בתר רוב דיעות ויקבלו בחרם שיאמרו דעתם לש"ש. ומקורו משו"ת מיימוני בס' קנין סי' כ"ז. ושם משמע דיליף לה מהא דכופין זא"ז לבנות להם בה"כ ולעשות לחי וקורה וכו' ע"ש. ולכאורה הדבר צ"ע דהתם עיקר הטעם משום שותפות שכולם שותפים בדבר ויכול אחד לכוף לחבירו לעשות מה שנצרך לטובת השותפות וכמפורש בסי' קס"ג ס"א בהגהה בשם רי"ו שאפילו מיעוט כופין את המרובין לקופת הצדקה ולמנות ש"צ וע' או"ח סנ"ה. ובהגר"א הראה מקום מלשון התוספתא. זא"ז. ובוודאי גבי כופין בני חצר זא"ז הכוונה שאף אחד יכול לכוף את כולם לעשות כיון שהוא צורך השותפות וכמו בכל שותפין שכופין זא"ז לעשות כל מה שהוא לטובת השותפות וכ"כ בנתיבות סי' קע"ח סק"ג באורך ונסתייע מהך דכופין זא"ז ע"ש. וא"כ היכי משכחת דניזיל בתר רובא אם לא שהם מחולקים בדברים בעלמא ומנצחים זא"ז וא"כ מה מייתי מן כופין זא"ז. ועוד קשה דבניצוח בעלמא מה שייך שיקבלו בח' שיאמרו דעתם לש"ש ואם לאו דעתם בטילה: ונראה שבאמת מה שהוא הכרחי לטובת הקהילה כמו בקבלת רב או שו"ב וש"ץ וכדומה בוודאי יכולים אף המיעוט לכוף את הרוב אף שהרוב אומרים שאין אנו רוצים בטובתו ולא בהוצאתו וכדתנן בפיאה פ"ד מ"א שאפילו צ"ט