דברי מלכיאל א פא

בדם תבוסה. ע' נדה ע"א בסוגיא ומשמע דמטמא אף במגע ולא מצינו חילוק ברביעית דם בין באה בבת אחת או לא ולהכי איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א דלא מטמא במגע בכה"ג רק לשון הברייתא מניין לרביעית דם הבאה משני מתים שמטמא באוהל תקשה דמשמע דעיקר לימוד הוא לאוהל. אבל מ"מ י"ל דכיון דאתיא לאוהל ממילא מטמא אף במגע כיון דחזינן דבדם מצטרף וכ"ה בר"ש פ"ב דאהלות מ"א בשם הספרי דיליף מקרא לרבות דם דמטמא במגע ע"ש וא"כ מיושב קושית התוס' ואכמ"ל בזה. [ושם קשה לי על הרמב"ם שפסק כהך דאין ניצוק לאוכלין בפ"ז מהט"א ולמה סתם בפ"ד מה"ט מת גבי חלב שהתיכו ולא מוקי לה כאוקימתא דר' זירא ע"ש בסוגיא ונראה שמפרש כפי' המאירי בנזיר שם דהאי שינויא לאו דווקא וא"ש בלא"ה ע"ש] רק מש"ש עוד התוס' שהקשו דתפשוט מהכא דחיבורי אדם לא הוי חיבור קשה היכי תפשוט וכי מיבעיא לן בהכי. וגם תירוצם אינו מובן שם ע"ש וצ"ע. עוד ראיתי בהג"ה הרש"ש באהלות פ"ג מ"ד שהקשה דהא יד בידי אדם מיקרי יד והביא מיד הקרדום. ודבריו תמוהים כמש"ל ומה ענין לזה ידות כלים דשם הטעם שהיד בעצמו נעשה ככלי. משא"כ בידות אוכלים שאין היד בעצמו טמא רק שמביא טומאה לאוכל וכמש"ל בס"ד בזה. וגם יתר דבריו שם אינם מבוררים ואקצר]: יח והנה לפמש"ל דבטומאה ל"א כתותי מיכתת כיון שמחובר קצת דמ"מ יש כשיעור. א"כ ה"ה באתרוג לפמ"ש הרבה פוסקים דהעיקר ששיעור אתרוג כביצה הוא רק מצד שיעור ולא מצד חשיבות גמר פירא וכ"כ התו' להדיא בסוכה מ"ו ע"ב ד"ה אתרוג וע' בבינת אדם ה' לולב שהביא ג"כ הרבה פוסקים דס"ל הכי. ובתשובה הארכתי בזה בס"ד. א"כ יקשה דלמה אמרינן בסוכה ל"ה גבי אתרוג כתותי מיכתת דהא מ"מ מחובר קצת ויש בו שיעור וע"כ צ"ל דחיבור אדם לא הוי חיבור והרי גבי טומאה דלא אמרינן כתותי מיכתת כמש"ל ומ"מ חיבורי אדם לא הוי חיבור ומכ"ש הכא דלא הוי חיבור. וכן מפורש בתוספתא פ"ג דאהלות הובאה בר"ש שם פ"ג מ"ד אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש אינו חיבור שאין חיבורי אדם חיבור וכו' כזית מן המת שנחלקה לשנים טמא ואין חוששין שמא חסר וכו' אתרוג שנחלק לשנים טהור ואינו חושש שמא חסר ע"כ. ופירשה הר"ש שם לענין לצאת בו ידי חובתו וסיפא איירי שעדיין מחובר קצת ולזה נקיט נחלק ולא נפרץ כמו ברישא ע"ש. והביא הגר"א ראיה מזה בסי' תרמ"ח סק"ז לשיטת הסוברים שאף בנקב מפולש בעי חסרון ע"ש והיא באמת לכאורה ראיה מכרעת. אבל לפמ"ש א"ש די"ל בפשיטות דהתוספתא איירי בשאר ימי החג שניקב וחסר כשר רק שצריך שיהא בו כשיעור כביצה ואיירי באתרוג שיש בו שיעור מצומצם בכביצה. ולזה כשנפרץ וחיברו בקיסם אינו מצטרף אבל אם נחלק היינו שנשאר מחובר קצת כפי' הר"ש מצטרף וכמו גבי מלפפון בטבו"י בתוספתא פ"ד הובאה בר"ש בעוקצין פ"ב מ"ה וע"ש במשנה וברמב"ם פ"ו מהט"א ולא חיישינן שמא חסר משהו ונפחת משיעורו והיינו ממש כמו גבי טומאה בכזית מן המת שנחלקה שג"כ הכוונה לענין מה שנפחת מכשיעור. ולכאורה קשה מזה טובא על מ"ש הפוסקים בסי' תרמ"ח דמהני חיבור בקיסם לענין שושנתא וצריך לחלק דשם הטעם משום הדר ויופי האתרוג ולא משום השיעור בגוף האתרוג לזה מהני חיבור. אבל בשיעור האתרוג חיבורי אדם לא הוי חיבור. והא דקיי"ל בעירובין פ"א ובש"ע סי' קס"ח דחיבור לחם בקיסם הוי כשלימה י"ל ג"כ דשם דהוי רק לענין חשיבות שפיר כיון שמחובר מיקרי דבר חשוב אבל באתרוג שצריך שם פרי אתרוג ששיעורו כביצה לא שייך כלל לומר שיועיל חיבור בקיסם וכדמוכח בתוספתא הנ"ל. ואחר כותבי מצאתי בח"ס חא"ח סי' מ"ו שנתקשה מהתוספתא הנ"ל על דין דתפרו בקיסם. ולענד"נ כמש"ל: יט ובאמת לענ"ד לא ידעתי למה לא נפרש תוספתא זו כולה לענין טומאה. דאתרוג שנפרץ אינו חיבור לטומאה וכ"ה בתוספתא ספ"ג דטבו"י גבי אתרוג גבי טומאה ע"ש באותו לשון ממש. וסיפא איירי ג"כ לענין טומאה וט"ס תיבת טהור וצ"ל טמא וכן הגיה הגר"א שם מעיקרא ובי רביעית דם שנחלקה ונדחק הר"ש בגירסא דטהורה והגיה הגר"א בזר זהב שם טמאה ע"ש וכמו גבי כזית דגרס טמא וזה ברור לענ"ד כי מה ענין אתרוג לכאן וגם לומר טהור במקום כשר ועפ"ז לא נצטרך לדחוק דנחלק איירי שנשאר מחובר קצת. שעיקר חסר מן הספר. אבל הדבר פשוט דאיירי שנחלק לגמרי וכמו גבי כזית שמפרש הר"ש והגר"א שם שנחלק לגמרי וקאי טמא אטומאת משא ואוהל ע"ש. ובאמת תמיהני לשיטתם שדקדקו מדקתני רישא מפורד ונפרץ ובסיפא נחלק דאיירי בסיפא בנשאר מחובר קצת דא"כ למה נדחקו בכזית דמטמא באוהל דהא בפשוטו ניחא כיון שמחובר קצת גם לשון שנחלק לשנים אינו סובל זה. גם דגבי רביעית דם בוודאי שטמא וכגון שנגע בשני החלקים שמצטרף לטמא אחרים כמבואר בכמה משניות וכמש"ל בארוכה בס"ד. וכן כזית מן המת איירי אף למגע כשנגע בשני החלקים וכדתנן רפ"ג דאהלות שאם נגע בשני החלקים טמא. וכן הכא איירי באתרוג טמא וכביצה מצומצם ונגעו אוכלין בשני חלקיו וע' תו' נזיר נ' ע"ב בזה. וכ"נ שתפס הרמב"ם תוספתא זו לענין טומאה ולא הביאה כלל בדיני אתרוג ובפ"ו מהט"א הביא הך דספ"ג דטבו"י באתרוג שנפרץ ע"ש. ואף שביארנו דהתוספתא לא איירי לענין לצאת ידי חובתו מ"מ כיון שביארנו דלענין טומאה דבעי שיעור לא מהני חיבורי אדם לעשותם כאחת. ממילא ה"ה הכא באתרוג לא מהני חיבור בקיסם וכמש"ל. ובפרט שאף שמגוף התוספתא אין ראיה אבל מדברי הר"ש יש ראיה וכמש"ל וכן קיי"ל בעלמא דחיבורי אדם לא הוי חיבור כמבואר באה"ע סי' ק"ל לענין גט. וכן בדיבק שופרות בר"ה כ"ז. וכבר האריכו בזה הרעק"א בתשובה סי' י"א והח"ס חא"ח סי' ה' וכן מבואר בתו' סוטה י"ז דבעי מחובר מברייתו ולהכי מיקרי קרן פרה דהוי גילדי גילדי ב' וג' שופרות. מפני שמקודם נעשה גלד אחד ואח"כ ניתוסף השני ע"ש ואכמ"ל בזה. ואם נחתך האתרוג ועדיין מחובר במקצת כשר אם עולה עמו כיון שאין דעתו לחתכו כשרוצה לצאת בו וכמש"ל שתלוי בדעתו וכדאמרינן ג"כ בחולין ע"ב דכל העומד לחתוך כחתוך דמי. וע' שער אפרים סי' א' וח"צ סי' ס"ב ס"ג וח"ס חא"ח סי' מ"ו בזה. ומה שקשה לדעת הסוברים משום גמר פירא ביארתי בתשובה בס"ד באורך: כ ואזכיר מה שראיתי בזה בס' דמשק אליעזר בסי' תרמ"ח סק"ז שכתב שם דהך דאתרוג שנפרץ איירי לענין טומאה. ולא ראה דברי הר"ש בפנים והגר"א בזר זהב שפירשו גם רישא לענין לצאת ידי חובתו. גם מש"ש דע"כ הכוונה אין חוששין שמא חסר על פני כולו דאי חסר כל שהו אמאי לא ניחוש באמת. ולא ראה רישא דתוספתא גבי כזית ורביעית דם שנחלקו דלא חיישינן אף לחסרון כל שהוא וכמובן וכן שם גבי מנחה ע"ש. ומה שדחקו שם הקושיא מנסדק ונראה שהבין כן מלשון הגר"א בסוף שכתב שלזה חשיב ג"כ נסדקה אבל במחכ"ת הכוונה היא דלהכי חשיב נסדק משום דכיון שאין חוששין שמא חסר א"כ אינו חסר. רק פסולו מטעם נסדק ונסדק היינו לאורכו שנשאר כל הצד השני מחובר ונחלק הוא לרוחבו. וזה פשוט: סימן לד ואגב אזכיר מה שנתחדש לי בזבחים דף ק"ז דאיתא שם דלר"ע מוקטרי פנים שחסרו חייב ולר"י פטור משום דאיכא תרי מיעוטי לא יביאנו ואותו. ור"ע מוקי לא יביאנו לחלק ור"י יליף לחלק מאו זבח ור"ע דריש מאו זבח לרבות זורק ור"י מרבה זורק מדם יחשב. ועוד איתא שם דלר"ע זרק והעלה חייב שתים משום דפלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה ע"ש ובדף ק"ח איתא דר"ש ס"ל מוק"פ שחסרו חייב ור' יוסי ס"ל דפטור. ואמרינן דלר"י לא מהדרינן פוקעים ולר"ש מהדרינן ע"ש. והנה הרמב"ם פסק בפי"ט דמוקטרי פנים שחסרו פטור והקשו הלח"מ ומל"מ דהא ר"י ור"ע הלכה כר"ע. ותרצו דפסק כר' יוסי לגבי ר"ש. אך הוא קשה דמאי חזית למיזל בתר הך כללא ולא בתר אידך וכן הרגיש המל"מ