דברי מלכיאל א ח

דבב"ק פ"ב איתא דעזרא תיקן בבו"ה ומנחה מ"מ י"ל דתקנת י"פ הויא ממילא על כל הקריאות וממילא משמע מלשון ביהכ"נ דבשבת א"צ י"פ לכל ג' קוראים כיון דעכ"פ אין הקריאה בביהכ"נ פחות מי"פ ולהכי לא מקשו כמו הירושלמי מנביא וכנ"ל: ח והנה תירוץ הירושלמי אהא דבשני קוראין יהי רקיע ויקוו המים שהיא סדורה של יום. קשה לכאורה דמה שייך בזה סדורה של יום כיון דעיקר הענין שם מפני שצריך לקרות בימים ההם במעשה בראשית וא"כ שפיר אפשר לקרות ביום א' גם יקוו המים וכן ביום ב' גם יהי מאורות וגם תרוצא דסליק ענינא לא שייך הכא. ולפמ"ש לבאר דמשמע לירושלמי דרק בב' וה' ומנחה תקן עזרא י"פ והיינו דמשני סדורה של יום א"ש. אבל לפמ"ש אח"כ היפוך זה קשה ולש"ס דילן לק"מ דבש"ס דילן מ"ד פוסק ס"ל פוסק גם בשארי פסוקים. אבל בירושלמי קשה דס"ל דאינו פוסק רק בויהי ערב ע"ש. וגם תירוץ התוס' וש"פ משום דסליק ענינא. ג"כ לא שייך בזה דהכל ענין אחד במ"ב. והא דמפטיר בנביא דדף כ"ג שהביאו התוס' דכ"א ע"ב שאני התם דלא תקנו לקרוא ההפטרה בנביא רק מענין פרשת היום וא"כ שפיר מיקרי סליק ענינא וכ"כ הט"ז סי' קל"ז סק"א. ובאמת התוס' לא הזכירו כלל מהא דאנשי מעמד אבל הר"ן בפ"ד דמגילה הביא ג"כ מהא דאנשי מעמד ותירץ דסליק ענינא וזה צ"ע כמו"ש. וצ"ל דדעת הר"ן כדעת השב"ל והב"י די"פ אין מעכבים ומפרשים סליק ענינא בפשוטו דכיון שנגמרה פרשה אין כדאי להוסיף עוד פסוקים מפרשה אחרת לפי שאין מספר הפסוקים מעכב. וקצת הוכחה לזה מש"ס דילן במגילה שם ובתענית כ"ז שהק' אהא דאנשי מעמד מהא דלא יפחות מי"פ אבל מהא די"פ לא מקשה הש"ס כלל משמע דזה אינו מעכב. שוב ראיתי בטו"א במגילה כ"א שהקשה ג"כ ממעמדות ותירץ דאף דמדלגין ופוסקין וגם קורים פ' יהי רקיע בראשון כדי שיהיו ג"פ לכל אחד מ"מ אין קורין יותר בשביל שיהיו י"פ שזה אינו מעכב כ"כ ע"ש. ולא ראה שהירושלמי מקשה זה גם תרוצו צ"ע לפמש"ל להוכיח בארוכה דשפיר מעכב וגם דלש"ס דילן למסקנא לק"מ כמש"ל לפמ"ש בירושלמי דפוסק מהני לענין י"פ כנ"ל. ובאמת בירושלמי נראה דקאי רק על ב' וה' ומנחה דהא מייתי לה שם בהל"ב מקמי דינא דשבת ויו"ט. וזה ק' באמת למה לא מייתי לה בהלכה א' שם וקרוב בעיני לומר שהל"א והל"ב הם הלכה אחת. ואולי הובא זה בהל"ב אדינא דר"ח וחוש"מ משום דגם שם איכא פלוגתא דדולג ופוסק וכן בחוהמ"ס צריך לדלג לזה מייתי ג"ז דגבי מעמדות דחוזר וחותך אלא דעיקר חסר מן הספר לפ"ז. ועכ"פ משמע דג' קרויות דנקיט רב חונא קאי על ג' שהוזכרו במשנה שם בב' וה' ובמנחה כנ"ל. ואפשר דהא דקאמר והא תנינן מייתי ראיה לחזקי' דכנגד י' דברות וא"כ הוי זה רק בב' וה' ומנחה כמש"ל ולזה מייתי ממעמדות ופ' עמלק דליכא י"פ משום דהוי סדורו של יום פי' שכך תקנו מעיקרא ושם לא תקנו כלל כנגד י' דברות וכן מייתי שפיר מהא דמפטיר בנביא לומר שעיקר י"פ כנגד י' דברות וא"כ לא שייך זה בשבת דאיכא טובא וכנ"ל (ואף דבמעמדות אין קורין בתורה בב' וה' רק במע"ב מ"מ ל"צ י"פ כיון שאין זה מתקנת עזרא כלל כנ"ל וגם דהמעמדות לא נתקנו לע"ה רק לת"ח כדאיתא שם בתענית וקורים בכל יום ויום והיינו דמייתי ג"כ שפיר ממפטיר בנביא סייעתא ולזה לא משני מידי): ט ובאמת צ"ע כיון דאמרינן בב"ק דתקנת מרע"ה היתה רק על ג"פ או ט"פ ועזרא תיקן י"פ והנה לא נזכר שם ולא בירושלמי דמגילה פ"ד וכן במ"ס פי"א רק שעזרא תיקן בב' וה' ומנחה של שבת ולא נזכר כלל שתיקן שגם בשארי קריאות לא יפחתו מי"פ וא"כ ע"כ לא קאי זה רק על ב' וה'. ולבד זה צ"ע מה כלל יותר בהך בביהכ"נ דקאמר דהא בכל עת יש פרשיות קבועים ולא מצינו כלל איזו קריאה שיהא שייך דין זה לבד מב' וה' ומנחה ומעמדות ופורים ואולי קאי על ת"ב ושם יש פרשה קבועה וכן בתענית צבור. ועכ"פ צ"ל שאין זה מתקנת עזרא רק תקנה מאוחרת וא"ש דתני לה רב שימי במגילה כ"א ע"ב סתמא ולא מייתי שהיא תקנת עזרא. ובשלמא בירושלמי א"ש משום דבירושלמי שם הל' א' משמע שעזרא תיקן עיקר קריאת ב' וה' ע"ש וכבר האריכו המפרשים בזה וע' בר"ן וע' מג"א ר"ס קל"ה ובאחרונים שם וא"כ שפיר ס"ל די"פ אינו מתקנת עזרא אבל לש"ס דילן בב"ק פ"ב צ"ל כמ"ש. ויותר נראה דגם הירושלמי ס"ל בהא כבבלי די"פ בב' וה' תיקן עזרא ואפושי פלוגתא לא מפשינן רק רב חונא הוסיף ואמר דכל ג' קרויות לא יפחתו מי"פ וע"ז שפיר מקשה הירושלמי ממעמדות ומפ' עמלק והפטורה בנביא ולפ"ז נראה דלהכי לא מקשה בבבלי אהא דתני רב שימי מהא דמעמדות משום דמשמע ליה דתקנה מאוחרת היא ולא נזכרה רק בברייתא מאוחרת ועכ"פ נתקנה אחר החורבן. ומעמדות היו בזמן שביהמ"ק קיים. וכעין זה מצינו בכמה דוכתי דמשני הש"ס כאן קודם תקנה כאן לאחר תקנה. והכא לא מקשה הש"ס כלל כיון דמפורש במשנה דתענית שהיה זה בזמן שביהמ"ק קיים. ומפ' עמלק לא מקשה דשם הוי סדורה של יום כמש"ל ולא שייך לקרא מפרשה שאחריה או שקודם לה כלל. והיינו דמשני דסליק ענינא וכמוש"ל וא"כ לפ"ז בתקנת עזרא וודאי חוזר ויקרא ואף בתקנה בתרא ג"כ כיון שבארנו דלא קשה מידי ממעמדות ומפ' עמלק א"כ שוב ג"כ י"ל דחד דינא אית להו כנ"ל: י ועוד נראה דלהכי נקיט בש"ס דילן בביהכ"נ למעוטי מעמדות ואף דאיתא בתענית כ"ח שאנשי מעמד היו מתכנסים לביהכ"נ מ"מ הא הם היו יחידים ואיך יכלו להכריע את הצבור שיקראו בסדר שלהם. ובוודאי היו קוראים בפ"ע קודם הצבור או אחריהם או בחדר אחר. והיינו דקאמר בביהכ"נ פי' קריאה ברבים ולא ביחידים. וע' בה"ג ה' צרכי צבור שכ' דאין פוחתין מי"פ בביהכ"נ לבד פ' עמלק (ושם יש ט"ס קצת ע"ש) נראה ג"כ דס"ל דבביהכ"נ כולל הכל. עכ"פ נתבאר מדברינו דלגבי הך דאנשי מעמד לא מהני כלל תרוצא דסליק ענינא רק צ"ל שכך היתה התקנה מעיקרא ואינו בכלל בביהכ"נ אי משום דתקנה זו מאוחרת או משום שאינו רק ביחידים ולא בכל הצבור וגבי פ' עמלק איכא תרווייהו שינויי משום דסדורה של יום ומשום דסליק ענינא וכמ"ש הרי"ף תרווייהו שינויי. אבל בעלמא בב' וה' ומנחה אין שום שייכות ללמוד מזה שאם פחתו מי"פ שלא יצטרכו לחזור כיון שעכ"פ לא קראו כתיקונה ומכ"ש לפ"מ שהוכחתי כן בכמה הוכחות וגם שמפורש כן במ"ס ובתוס' ואו"ז. ונראה שצריך לעשות שאותו שקרא שלישי יחזור ויברך ויקראו לו אותו פסוק עשירי ושנים עמו כמו דאיתא במ"ס ובש"ע סי' קל"ז לענין אם דילג פסוק בשבת שקוראן ושנים עמו ולא יקרא אחר דא"כ הו"ל ארבעה קרואים וכעין שכ' המג"א סי' קל"ז סק"ח לענין אם קרא לאחד ב"פ יעו"ש שכ"כ להדיא. ואף דשם יש לפקפק על דברי המג"א דכיון שקרא ב"פ לא הויא קריאה כלל ולא שייך כלל למחשביה בחשבון הקרואים וצ"ל דהמג"א חושב שיחשבו הרואים שמותר להוסיף ולא ירגישו שזה אינו בחשבון אבל בנ"ד שקרא ג"פ וודאי אין ראוי לקרות אחר שיהיו ממש ד' קרואים. ואף שיש מקום לומר להיפוך דשם שקרא שלא כתקנה הו"ל כאלו לא קרא כלל ושפיר חוזר וקורא והרי דעת הט"ז שם שאם קראו לאחר יקרא האחר ויתחיל למפרע באותם הפסוקים כדי לברך על הב' פסוקים לפי שהראשון לא נחשב לכלום ע"ש בהדיא. אבל בנ"ד שקרא ג"פ א"כ שפיר מקרי קריאה וא"כ אינו חוזר וקורא תיכף באותו פעם. אבל באמת ז"א דהא מצינו כהן שקורא וחוזר וקורא וכן אנו נוהגים בשמחת תורה שקורא וחוזר וקורא (אבל הרבה פוסקים חולקים ע"ז וע' בא"ז בזה) ועוד דנראה דג"ז כיון שמן התקנה צריך לקרוא ד' פסוקים להשלים ליו"ד א"כ הו"ל כאלו קרא בעלמא ב"פ דמאי שנא זה שינה מתקנת הקריאה וזה שינה. והרי מצינו בסי' קל"ז ס"ה שאם סיים פ' פרה בהגר הגר בתוכם חוזר לתחלתו וקורא מפני שדומה כאלו לא קרא כלל ע"ש במג"א ס"ק י"א אף שקרא יותר מג"פ מ"מ הכא לא קרא כתיקון חז"ל. ונראה דבנ"ד עדיף טפי להתחיל עמו שנית