דברי מלכיאל א ז

תמימה בברכות לפניהם ולאחריהם וכן קי"ל בש"ע סי' ק"מ. וגם הרמב"ם דמפרש שם הירושלמי שאם נשתתק שהשני לא יברך רק ברכה אחרונה ובראשונה יסמוך על הראשון. זה רק משום שהראשון לא בירך עדיין ברכה אחרונה אבל הכא שכבר בירך וודאי שצריך לברך על פסוק אחרון משום תורת ד' תמימה כנ"ל. וכן איתא שם בירושלמי דאם התחיל פסוק אחד מפרשה מעכב וחוזר ע"ש בק"ע שפי' שצריך לברך שנית. וכן קיי"ל בשבת אם דילג פסוק אחד שחוזר וקורא אותו פסוק עם שנים אחרים ומברך כדאיתא במס' סופרים פכ"א והביאה המג"א סי' קל"ג סק"ה ע"ש ולפלא שבסק"ג כ' לשון משמע ע"ש. (ולענין הירושלמי הנ"ל שמעכב אם התחיל פחות מג' פסוקים צ"ע מזה על המג"א שכתב להדיא שאינו מעכב וברעק"א שם חלק עליו מסברא ע"ש. והוא מפורש בירושלמי' כנ"ל). וכ"ה מפורש במס' סופרים פי"א הל"ה. אם קרא בב' וה' ובמנחה של שבת ובמנחה של יו"ט פחות מי"פ יחזור ויקרא עד שישלים י"פ הרי מפורש כן וכן כתבו התוס' להדיא במגילה כ"ג ע"א סד"ה חד שאם שכח ולא קרא כל כך יחזור ויקרא וכ"פ באור זרוע להדיא בה' שבת סמ"ד ושם בסי' פ"ט ע"ש שהביא להלכה דברי מס' סופרים הנ"ל ולא נמצא על זה חולק כלל: ד ובש"ע סי' קל"ז ס"ג פסק דאם דילג פסוק ולא קרא עשרה יחזור ויקרא. ובס"ד פסק דאם קרא ט' פסוקים אינו חוזר כיון שמצינו כן בפ' עמלק שהיא ט' פסוקים. ודין זה הובא בב"י משיבולי לקט והקשה המג"א שסותר דבריו לסעיף ג' ותירץ דבדילג חמיר טפי. והנה לבד שאין זה סברא כיון דנחתינן למנין הפסוקים א"כ מאי שנא אלא דבלא"ה מפורש במס' סופרים שני הדינים דאם לא קרא חוזר ואם דילג חוזר ע"ש בפי"א. והב"י הביא הך דס"ג מהגמ' פי"ב מה"ת ושם מייתי רק דין דדילג. וצ"ל משום דלא משמע ליה לחלק כלל בין זל"ז. וגם דבכלל דילג הוי ג"כ אם לא קרא לבסוף העשירי. ודברי השיבולי לקט צע"ג וביותר דברי הש"ע שפסק כן ולא הרגיש כלל שרוב הפוסקים חולקים עליו כנ"ל. וכל האחרונים נמשכו אחר המג"א בחילוק בין דילג ללא קרא ולא הרגישו בכל מ"ש. ואח"כ ראיתי בהגר"א שם סק"ו שפסק ג"כ דחוזר וקורא ממס' סופרים הנ"ל. וב"ה שכיוונתי לדעתו הק'. וגם ראיתי בס' זכור לאברהם ח"ב שהביא בשם ס' כסא רחמים שחולק ג"כ על הש"ע. וכן בפ"ת החדש הביא בשם הפ"מ סי' צ"ד ח"א שחולק ע"ז ואין הספרים הנ"ל ת"י: ה ובאמת דין דדילג ג"כ צע"ג דהא במס' סופרים מפורש שאם דילג פסוק בב' וה' אם קרא י' פסוקים מן פסוק המדולג ביניהם אינו חוזר וקורא ואם בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא עשר כראוי על שטתן שאין מדלגין. הרי מפורש שאם המדולג בתוך עשרה אף שקרא עשרה צריך לחזור ולקרא שיהיו בלי דילוג והגר"א הגיה שם בלא פסוק המדולג והיינו כמו"ש בש"ע. אבל סוף דברי המ"ס הנ"ל מוכיח הכוונה כמ"ש ושפיר צ"ל מן פסוק היינו. שמשם ואילך או למעלה ממנו יש י' פסוקים בלא דילוג. וכן מוכיח לשון ואם בתוך עשרה הוא. דלפי הבנת הב"י וההג"מ הנ"ל הול"ל ואם לא קרא עשרה. וכ"ה באו"ז ה' שבת סי' מ"ד ואם קרא ודילג על פסוק ולא קראו אם קרא עשרה ואין הפסוק המדולג ביניהם אינו חוזר ואם בתוך עשרה הוא יחזור ויקרא עשרה על שיטתן שאין מדלגין. ושם מקודם כתב שאם לא קרא בב' וה' ובמנחה י"פ יחזור ויקרא עד שישלים עשרה פסוקים ע"ש וכ"ה שם ג"כ בס' פ"ט. הרי מפורש כמו"ש שבלא דילוג סגי בהשלמה ובדילוג צריך שיחזור ויקרא כל היו"ד פסוקים כסדרן שיהיו בלי הפסק אם לא שקרא עשרה פסוקים מן הפסוק המדולג ואילך או מקודם לו עד שיהיו י"פ כסדרן בלי דילוג וז"ב בכוונתם. וצ"ע הג"מ שם שהבין במ"ס באופן אחר דלא משמע הכי ואולי היתה לו גי' אחרת שם. שוב ראיתי בפרמ"ג בסי' קל"ז באשל אברהם שכ' ג"כ דההג"מ לא היתה לו הגי' על שטתן. אבל בימיו עוד לא נדפס האו"ז ולא ראהו וכמש"ל וגם לא הרגיש בהך שבארנו שצריך י"פ אחר פסוק המדולג והוא הבין דהא דחוזר הוא רק אם קרא ח' או ט' פסוקים ע"ש וז"א כמש"ל. וגם מה סברא היא זו דאי מעכב שיהא י"פ כסדרן א"כ אף אם קרא י' כיון שהפסוק המדולג ביניהם לא מהני. ואי הסדר לא מעכב א"כ ה"ה בקרא ח"פ לא ישלים רק שלשה וז"ב בס"ד. אלא שקשה עלי לחדש דין שלא מצאתי לשום אחרון שנתעורר בזה. אבל אם דילג פסוק ונזכר טרם שגמר הקריאה וודאי צריך לקרוא להלן עד שיהיו י"פ ממקום הדילוג וכנ"ל: ו וראיית השבלי לקט מפ' עמלק אינה ראיה לענ"ד דשאני התם דסליק ענינא ואין שייכות כלל לקרוא אז מקודם או לאחריו וכמו"ש כל הפוסקים בטעם זה. איברא דעיקר דברי התוס' והרא"ש שכתבו דלהכי סגי שם בט"פ משום דסליק ענינא ועיקר קושייתם מזה קשה טובא דמה דמיון בו"ה ומנחה בשבת לפ' עמלק. דאטו אם היתה תקנת עזרא בב' וה' שיקראו י"פ מאיזה טעם לכל חד כדאית ליה במגילה כ"א ע"ב אי משום י' בטלנין או י' דברות או י' מאמרות. צריך שיהא כן בכל עת שקוראים בתורה. הא שפיר י"ל דרק בב' וה' תיקן זה ולא בשאר ימים. והטעם נ"ל פשוט דבב' וה' שהטעם היה שלא ילכו בלא תורה כדאיתא בב"ק פ"ב ותיקן שיזכרו בתורת ד'. שפיר תקן כנגד י' בטלנין שהם מחזיקים התורה וע"י זוכים הע"ה וחשוב כאלו לומדים בעצמם תמיד וכדאיתא בכתובות קי"א ע"ב וסוטה כ"א ע"ב ובכ"מ וכן י' דברות וי' מאמרות וע' ק"נ שם ובטו"א בזה שבשביל התורה נברא העולם. אבל בפורים תקנו להזכיר מעשה עמלק ולקרות זה בצבור א"כ כמה שיש פסוקים יקראו וא"צ יותר ולא שייך שם כלל תקנה די"פ ובמנחה בשבת ג"כ איתא בב"ק שם שתיקן משום יושבי קרנות שאין שומעין קה"ת בב' וה' ותקן עבורם קריאה יתירתא ע"ש בפרש"י והיינו ג"כ כדי לחזקם בעסק התורה ולזה שפיר תקנו כנגד כל הנהו שהזכרנו משא"כ בפורים וכנ"ל. וכן מה שהביאו התוס' ראיה מכ"א פסוקים דנביא ג"כ אינו דומה דשם עכ"פ יש תקנה במנין הפסוקים משא"כ כאן וכנ"ל: ז ובירושלמי פ"ד דמגילה ה"ב פריך מהא דתענית שקורין יהי רקיע ויקוו המים ומפ' עמלק ומשני שניא היא דהיא סדורה של יום. נראה הכוונה כמו"ש דשם אין שייכות התקנה דעשרה פסוקים כלל. אכן הרי"ף מייתי הירושלמי ומייתי שני תרוצים דסליק ענינא וסדרו של יום ע"ש וליתא לפנינו בירושלמי רק תירוץ אחד. ובק"נ ברא"ש שם כתב דהיינו הך ובמחכ"ת ז"א כמו"ש וגם נראה שלא ראה דברי"ף הם שני תירוצים. אולם בר"ן שם משמע כהק"נ דחד תרוצא הוא ומשמע מדבריו שם שלא הי' זה כלל לפני הר"ן בגירסת הרי"ף אבל גם דברי הר"ן קשים שם וכמש"ל. ולכאורה גם דברי הירושלמי שם צ"ע דפריך שם בתר הכי ר"א ב"ר מרום למה קורא המפטיר כ"א פסוקים יקרא כ"ג כיון שכל ג' צריכים י"פ ע"ש שנשאר בקושיא. והוא תמוה דשם וודאי לא שייך טעם דכנגד י' דברות ואינך כיון שעכ"פ קוראים שבעה. ובמה"פ כ' שם דאינו חושש לתרצה והוא דחוק ודבריו שם בלא"ה דחוקים במה שדימה לענין תורגמן דהא מ"מ הכא הקפידו שיקרא נגד כל הז' קרואים ע"ש בדבריו וגם כיון שכבר משני לה דהתם סדורה של יום ל"ש טעם התקנה וכנ"ל וא"כ מאי מקשי תו ממפטיר. ונראה דקושיית הירושלמי הוא מדקאמר שם ר"ח ג' קרויות שבתורה לא יפחתו מי' פסוקים משמע למקשן דכל ג' קריות אף בשבת ויו"ט דאלת"ה הול"ל בב' וה' ומנחה לא יפחתו מי"פ. ואף דמפרש טעמא כנגד י' דברות י"ל ג"כ כיון דג' הוו כהנים לוים וישראלים כדאיתא בש"ס ולהם ניתנה התורה שהיא י' דברות ולזה תקנו כן בכל ג' קוראים שיהיו י"פ ואפשר לרמוז להא דאיתא בשבת פ"ח אוריין תליתאי בירחא תליתאי לעס תליתאי כהנים לוים וישראלים ולזה תקנו כן בכל שלשה ושלשה. אבל בש"ס דילן וכן התוס' לא הקשו מזה דבש"ס דילן במגילה כ"א הגירסא אין פוחתין מי"פ בביהכ"נ. משמע דבכל קריאה שבביהכ"נ אין פוחתין לעולם דאי רק על ב' וה' ומנחה קאי למה מזכיר בביהכ"נ וע"כ דלעולם קאי. ואף