דברי מלכיאל א עה

אבל הרי"ף י"ל דס"ל דמה"ת בעי כביצה לקבל טומאה וכשיטת התוס' וא"כ הויא הבעיא בשבת צ"א אי אמרינן מיגו כשבא החשיבות בב"א. וקשה היכי קאמר רבא בפשיטות בסוכה וכן לשבת וצ"ל דלא אמר זה רק לחומרא שאסור לטלטל לשם מר"ה. אבל לא לקולא. ודפריך מהברייתא י"ל דפריך מדלא תני הכי נפשוט דלא אמרינן מיגו אף בב"א. ודחי דהכוונה יתירה שבת דעלמא וכו'. ובזה מבואר מ"ש הר"ן בסוכה שם בשם המפרשים דלהרי"ף ס"ל דהא דרבא וכן לשבת היא רק לחומרא ולהכי לא מייתי לה וכתב הר"ן שהוא דוחק והוא באמת תמוה דמנ"ל זה. ועו"ק דמ"מ הו"ל לאתויי דנ"מ שאסור לטלטל מר"ה. אבל לפמ"ש א"ש דכיון דמייתי הא דסיכך ע"ג מבוי דאמרינן מיגו ממילא נדע זה. וא"ל דנימא דרק מחמירתא לקילתא אמרינן ולא להיפוך ז"א דזה שייך רק כשאנו באים להקל ולא כשבאים להחמיר והש"ס דמשני הכי על הברייתא היינו משום דלהברייתא אין שייך לומר שהיה ספק בזה. ולזה מתרץ הברייתא אי נימא דאמרינן מיגו אף לקולא השתא מקילתא וכו'. ואי נימא דלא אמרינן מיגו אז לא נימא כלל אף מחמירתא לקילתא. ובסיכך ע"ג מבוי נראה דמשמע להרי"ף דאיירי בדרבנן דמדאמרה רבא סתם משמע דאיירי אף בחול והיינו משום דס"ל דאי נימא מיגו אין חילוק בין בב"א ובין בזא"ז ולהכי מקיל רבא משום דספיקא דרבנן לקולא וגם מוכח זה דאיירי בדרבנן משום דבעינן סוכה ראויה לשבעה וכמוש"ל וס"ל סד"א לחומרא מדאורייתא כהרשב"א: ויותר נראה דהנה הא דלא מייתי הרי"ף הא דוכן לשבת כבר יישב הרא"ש משום דס"ל דללישנא דסוכה צריכה צורת הפתח לא שייך זה והרי"ף פוסק כהאי לישנא ע"ש. והא דלא מחלק בסיכך ע"ג מבוי בין סוכה דשבת לסוכה דעלמא וכן מה שקשה דהא בעינן סיכה הראויה לשבעה וכמש"ל. נלע"ד דבאמת מה שתפסו האחרונים בפשיטות להלכה דבעינן סוכה הראויה לשבעה. לענ"ד אינו מוכרח. וברמב"ם לא נזכר כלל דין זה ובסוכה כ"ז ע"ב ס"ל לר"א הכי ורבנן פליגי עלה ולא קי"ל כר"א. ומקרא דבסוכות תשבו שבעת ימים יליף רבא בדף ב' ע"א להיפוך דאמרה תורה צא מדירת קבע ושב בדירת ארעי והיינו שמפרש הפסוק שדי בסוכה שהיא לשבעה ותו לא ע"ש ברש"י וא"כ לא קאי הפסוק להחמיר שצריך ראוי לשבעה רק להקל דל"צ דירת קבע וכ"כ שם בחי' הרשב"א ע"ש. ור"י דס"ל בדף כ"ג דבעינן ראויה לשבעה אזיל לטעמי' דס"ל ריש סוכה דדירת קבע בעינן ולא דריש הא דבסוכות תשבו לדרבא לדירת עראי ולזה דרש לה דבעינן ראוי לז'. ואף דבדף כ"ג מייתי קרא דחג הסוכות תעשה וגו' היינו משום דגם בדף כ"ז דריש לה ר"א הכי. ובאמת וודאי ר"י ס"ל כרבנן דר"א ודריש ראוי לז' מבסוכות תשבו וע' דף ט' ע"א. וכעין זה כתבו התוס' במ"ק ח' ע"א ד"ה נפקא ובכמה דוכתי שדרך הש"ס כן למינקט דרשא פשוטה יותר אף שבאמת נלמד מקרא אחרינא. וכ"כ הרי"ף ושאר ראשונים ריש סוכה דמ"ד סוכה דירת קבע לא ס"ל הא דרבא דהתם ע"ש. ודקאמר הש"ס בדף כ"ג לר"מ הטעם דסוכה ע"ג בהמה כשירה משום דראוי מדאורייתא ולא קאמר משום דלא ס"ל כלל דבעי ראויה לשבעה. היינו משום דאיתא בדף ז' ע"ב דאחרים ס"ל דירת קבע בעינן ואחרים היינו ר"מ כדאיתא סוף הוריות וא"כ ע"כ לא ס"ל דרשא דרבא ריש סוכה ואיצטריך קרא דבסוכות תשבו לראוי לשבעה כמש"ל ולזה איצטריך לטעמא דמדאורייתא ראויה. ומיושב בזה מה שפסק הרמב"ם כר"מ דע"ג בהמה כשירה והקשו ממה שפסק דמשחק בקוביא מיקרי אינו ראוי לעדות וכמש"ל ותירוצינו למעלה דחוק קצת. ולפמ"ש א"ש דהרמב"ם פסק כר"מ ולא מטעמיה רק מצד שפוסק כמ"ד דירת עראי בעינן וכרבא ריש סוכה ולא ס"ל כלל דבעינן ראוי לשבעה כנ"ל. ומיושב בזה הא דסוכה ז' דרבא לטעמיה דלא ס"ל כלל דבעינן ראוי לשבעה כמש"ל להכי מכשיר בסוכה דשבת בסוכה ע"ג מבוי וכ"פ הרמב"ם וש"ע משום דס"ל ג"כ דל"צ ראוי לשבעה כנ"ל ובחי' הארכתי בזה בס"ד. ולפ"ז י"ל דהרי"ף ס"ל דבעינן ראוי לשבעה ואף שפסק ריש סוכה כרבא מ"מ י"ל דס"ל דילפינן לה מאידך קרא דחג הסוכות ואף דדרשינן לה בדף ט' לעצי סוכה שאסור כל ז' מ"מ למאי דיליף שם שחל שם שמים עליהם ויליף לה מלד' ע"ש שוב ילפינן מחד קרא שעושין סוכה בחש"מ ושחל ש"ש על הסוכה ואידך קרא אתי לראוי לז'. ודייק לה מדאמר אביי די"ב ע"ב דאין מסככין בשווצרי משום דסרי ריחייהו שביק להו ונפיק וכן בהיגי ע"ש י"ג ע"א. וס"ל להרי"ף הטעם משום דבעינן ראוי לשבעה וכ"כ שם הר"ן דאף בדיעבד פסול ואף לדפנות ע"ש. וכ"כ הכ"מ פ"ה מה' סוכה והיינו מטעם דבעי ראוי לשבעה. ועפ"ז מיושב הרמב"ם שפסק שם דבשווצרי והיגי רק לכתחילה אין מסככים. ונתקשה שם הכ"מ ושאר מפרשים מנ"ל הא ולפמ"ש א"ש דהוקשה להרמב"ם דאי נימא הטעם משום דבעי ראוי לשבעה א"כ הא רב חנן בר רבה פליג על רבא בריש סוכה וא"כ ע"כ דריש קרא דבסוכות תשבו לראוי לשבעה כנ"ל וא"כ היכי קאמר הכא בדף י"ג דמסככים בהיגי. ובמציאות אי נתרי טרפייהו או לא אינו סברא שיחלוקו. ולזה מפרש הרמב"ם שבאמת אינו ברור דנתרי טרפייהו כ"כ שלא יהא ראוי לשבעה. ורק שיש לחוש לזה ושפיר מיקרי ראוי לשבעה לר"ח בר רבה ולאביי. ורק דס"ל לאביי שיש לחוש שמא יצטרך ליצא באמצע ולא יקיים מצות סוכה ולזה אסור לכתחילה לסכך בהם ור"ח ב"ר לא חייש לזה וממילא גם בשווצרי ג"כ הטעם כן הוא ולזה פסק הרמב"ם דרק לכתחילה אין מסככין. ומבואר בזה דפליגי רק בשווצרי ולא סתם בכל דבר שריחו רע והיינו דבדבר שריחו רע בבירור מודו תרווייהו שאסור לסכך אי משום שאין ראוי לשבעה למ"ד שצריך ראוי או משום שלא יוכל לקיים מצות סוכה כראוי וכמ"ש הפוסקים שאסור לעשות סוכה לכתחילה במקום שיהא מצטער. והרי"ף ס"ל דבריש סוכה הוי רחב"ר משמיה דרב והכא קאמר רחב"ר בעצמו ופליג באמת עם אביי בראוי לשבעה. ולזה פסק כסתמא דסוגיא דדף כ"ג ומקרא דחג הסוכות תעשה וכמש"ל בזה. וכבר כ' המפרשים דבמקום דפליגי שאר אמוראי לא שייך הא דאביי ורבא הלכה כרבא: עכ"פ כיון דהרי"ף ס"ל דבעי ראוי לשבעה לזה סתם הא דסיכך ע"ג מבוי ואיירי בדרבנן כמ"ש התוס' ולזה כשר אף בחול משום שיבוא לידי חשיבות בשבת כנ"ל. וס"ל שפיר להרי"ף כהרמב"ם דלקבל טומאה סגי בכל שהו ואיבעיא דרבא בשבת צ"א הוא משום שנעשה חשיבות אח"כ לטמא אחרים כמש"ל. ובש"ס איירי שפיר אף בדאורייתא משום דרבא לא ס"ל דבעינן ראוי לשבעה ולזה בסוכה דשבת כשר משום מיגו דהחשיבות בא בבת אחת ובזה לא מיבע"ל כלל כמש"ל ובחול לא יצא משום דאיבעיא היא בכה"ג וסד"א לחומרא. אבל הרי"ף איירי בדרבנן כנ"ל ושפיר הוי ראוי לשבעה דספיקא לקולא ויוצא בה כל ז' כמש"ל. אבל בדאורייתא אף בשבת לא יצא משום דהרי"ף ס"ל דקיי"ל דבעינן ראוי לשבעה כנ"ל: סימן לב בע"ה מה שעלה ברעיוני בחה"ס תרמ"ו: הנוב"י במ"ק חאו"ח סי' מ' הכריע דבשמ"ע אין ישינים בסוכה ועיקר הוכחתו מפני שדקדק בסוגיא דף מ"ז למה בלישנא בתרא לא יתבינן כלל לר' יוחנן וגם לל"ק תיקשי ל"ל ישב ר"י בריה דרב שילת כלל דהוי דלא כמאן וגם דהא כל גדולי הדור ישבו בסוכה ועדיפא מדר"י בדר"ש ולזה ביאר שטעם שאין מברכין כי היכי דליהוי היכר שלא יהי' בבל תוסיף. ור"י בדר"ש ס"ל כמ"ד דאין מברכין על סוכה רק ביום ראשון וא"כ אין היכר מהברכה לזה לא ישב כלל ומגדולי הדור הביא ראיה שאין מברכין ואין לומר דס"ל שמברכין רק ביום ראשון. דהא הם לא ישבו ביום ראשון כלל כדאיתא בש"ס ולזה ישבו שפיר בסוכה דהוי היכר ממה שלא ברכו. וא"כ לדידן בשינה דליכא ברכה שפיר אסור לישון דליכא היכר. ולענ"ד דבריו תמוהים דא"כ היכי אמר רב יוסף בלישנא בתרא נקוט דר"י בידך דלא יתבינן הא איהו אמר בדף מ"ו סע"ב כרבין דבסוכה מברכין כל שבעה. וגם עיקר קושייתו לענ"ד לק"מ שידוע בש"ס בכמה דוכתי דאיכא