דברי מלכיאל א עב

איתא ג"כ והתו"א בסוכות תשבו בכל דבר והקשה שם כן הכפ"ת ותירץ דמהכא ילפינן לעלמא דסופו להקל אינו ק"ו. והוא תמוה מסוגיא דהכא אבל לפמ"ש א"ש בס"ד כנ"ל. אבל ר' יהודה דס"ל בעלמא סופו להקל הוי ק"ו. ורק היכא שיש ק"ו כנגדו אז לא ילפינן. ולזה בקבורה י"ל ג"כ קו"ח מהנקברים שאינם בבל יראה. רק שמ"מ יש בו צד קולא ולא נדחה דהתם קיל משום דליכא בל יראה. דא"כ גם מנותר לא ניליף ג"כ. ולזה לר"י כיון דסופו להקל הוי ק"ו רק שמסופק לאיזה צד נלמוד הק"ו ומכריע ללמוד מנותר שהוא חמור כמו חמץ ומחלב דשוה"נ י"ל כנ"ל דמ"מ קיל. אבל לרבנן אין זה פירכא דאינהו ס"ל דסופו להקל לא הוי ק"ו כלל. וע"כ נוקמא אפשטא דקרא. וכמו שמצינו בחולין כ"ג ובזבחים ט"ז שיש ק"ו הפוכים דמוקמינן קרא בפשטיה כמש"ש התוס'. והא דיליף ר"י דין אחר. כוונתו לברר חומר שישנו בנותר שדומה לחמץ. ורק דלא מדחה האי דיחויא שהזכרנו שמצא להם עוד שיווי דבל תותירו. וע"ז הקשו מא"ת. ולכאורה קשה דהא אין בהם כרת וכמש"ל בזה [וע' חולין צ' ע"א דקדשים קרי להו איסור כרת שסופו לבוא לידי כרת ע"ש וע' כריתות כ"ג ע"ב שמבואר דקרי לה איסור מיתה וצ"ע בזה] ונראה פשוט שכוונתם להקשות מחלבו של אשם תלוי. וחטה"ע אגב נקטוה וכמש"ל. אבל ר"י צ"ל דמדחה דשאני התם שהאיסור מכח שני איסורים וכנ"ל וא"כ שפיר סגי ליה בדין הקודם ורבנן ס"ל פירכא דשוה"נ וא"ש הכל בס"ד. דבאמת אף לרבנן דס"ל דא"ת בשריפה מ"מ לק"מ כיון דס"ל דסופו להקל לא הוי דין מוקמינן אפשטיה דקרא. ומיושב קושית התוס' בפשיטות. וא"ש דברי הרע"ב ג"כ דלר"י קיים שפיר המ"מ מנותר דענוש כרת ולא שייך יוכיח מחלב שוה"נ דהכרת אינו בשביל איסור שוה"נ כנ"ל. וגם א"ת יוכיח א"ל דאינו ענוש כרת כנ"ל. ורבנן שפיר ס"ל פירכא דחלב משום דלא ס"ל כלל דין שסופו להקל. ולא שייך לחפש אחר החמור: ח ועוד נראה דזה תלוי בפלוגתתם במכות ד' ע"ב. דרבנן פרכי צד חמור ור"י לא פריך ע"ש. וה"נ איכא למיפרך מה לחלב של שוה"נ שיש בהם צד קל דחלב מותר בהנאה ושוה"נ אינו בכרת. וסברת רבנן במכות שם נראה דס"ל דהוי כל דהו ואמרינן בחולין קט"ז דחדא מתרתי אף כל דהו פרכינן וע' תוס' כתובות ל"ב ד"ה שכן. ולזה הכא דהוי חדא מחדא חלבו של שוה"נ. לא פרכינן כ"ד כדאיתא בחולין שם וכדאמרי ליה א"ת יוכיח לא הוצרכו למימר חלבו של א"ת דסמכו אפירכא הקודמת דניליף מחלבו של שוה"נ ומא"ת דהויא חדא מתרתי ולר"י לטעמיה דצד חמור לא פריך וכן צד הקל כנ"ל. ור"י ס"ל דאף דבתרתי ל"פ צד קל. אבל כאן שפיר איכא למידחי דהדבר בעצמותו אינו דומה לנותר שענוש כרת בעצמותו ואסור בהנאה. ועדיין צ"ע מחלבו של א"ת דהא גם נותר איסור הנאה מחמת קדשים וכרת מחמת נותר. ונראה דנותר יש בעצמותו איסור הנאה כמו כל הנשרפין לבד איסור קדשים וגם בקדשים קלים שאין בהם מעילה מ"מ הנותר אסור בהנאה: ט ועוד נראה עיקר בישוב קושיית התוס' הנ"ל. דהנה באמת קשה טובא דהומ"ל בפשיטות דסופו להקל שאפרן מותר וכן נתקשו בפנ"י ובש"א סי' פ"ז ונשאר בקושיא לפי' התוס' ע"ש. ועוד נתקשו כל המפרשים מאי אמר יושב ובטל דהא אפשר בביטול וגם ניישב לשון הש"ס והתורה אמרה תשביתו שאין לו ביאור כמש"ל. ובעיקר כלל זה ק"ל טובא דבכ"מ נמצא ק"ו כזה שיהא סופו להקל וכמו בחולין כ"ד דיליף שלוים יפסלו במומין דהוי ג"כ סופו להקל אם לא נמצא לוי רק בעל מום [וזה יש לדחות דהא אין החיוב על הלוי שיעבוד. רק בכלל הוא מצוה שיעבדו הלוים בביהמ"ק. א"כ אין שייך כאן שיבטל מ"ע כי מי יבטלה. כיון שהלוי אינו מצווה רק מי שהוא תם ולא בעל מום] וכן בסוטה מ"ו דיליף מומים בעגלה ערופה בק"ו מפרה. דג"כ סופו להקל אם לא נמצא רק בע"מ [ומעגלה י"ל דכפרה שאני כמובן] ולפמ"ש התוס' בשבת קל"ו ע"ב ד"ה דתניא יש לישב זה ע"ש. אך הוא דוחק כמובן. וע' זבחים י"ב ע"ב תד"ה בן עזאי שהרגישו שם ג"כ בקו' כזה [ולפמ"ש התוס' שם לק"מ קושית הפנ"י וש"א שהזכרנו מאפרן מותר ע"ש שכ' דקולא הנמשכת אח"כ לא מיקרי קולא רק בעיקר המ"ע בעי קולא רק שם עדיף טפי דפיגול אינו מוכרח שיפגל משא"כ באפר] וכן יש להקשות בהך דב"ק כ"ו וכן בכ"מ דילפינן קו"ח בדיני ממון. דהא הוי סופו להקל דהא כל ממון יש בו קולא וחומרא. וכן ביבמות י"א גבי ק"ו דבמותר לה וכו'. ג"כ יש קולא שלא ייבם אותה. ומכ"ש להמפרשים דס"ד שתפטור מחליצה וע' סוטה ו' ובחי' ליבמות בענין זה: [וכאן ובהך דתו"כ פ' תזריע והובא בירושלמי פ' כל שעה לענין למילף טומאת לידה לולד מת י"ל דשאני הכא שהקולא תבוא בבירור. כמו כאן בחמץ שע"כ תבוא הקולא. וכגון כמו בשבת ויו"ט שאסור לשרוף חמץ כדאיתא דף ה' ע"א ע"ש. וכן לידה ע"כ יהיו ימי טוהר משא"כ בשארי ק"ו. אלא שבסוכה ל"ז לא שייך זה כמובן]: י אבל נראה ברור בכוונת יסוד הסברא דק"ו שסופו להקל דדווקא בדבר שי"ל שזו הקולא נמשכת מתוך החומרא שיסוד הק"ו בנוי עליה וכמו הכא גבי חמץ שעיקר הק"ו הוא ממה שישנו בבל יראה. וא"כ י"ל שהיא הנותנת שכיון שצותה התורה שבל יראה ובל ימצא א"כ י"ל שיש להשביתו בכ"ד שאפשר וכמו דאמרינן בסנהדרין ע"ב ע"ב דיליף מובערת הרע שצריך להמיתו בכל מיתה שאתה יכול ע"ש. וכן שם מ"ה ע"ב ע"ש. ושפיר מקשו דהא הוי סופו להקל שיהא יושב ובטל פי' שלזה אדרבא מכח חומר בל יראה צ"ל שהשבתתו בכל דבר: ובזה מיושב מה שנתקשו המפרשים בהא דקאמרו רבנן אף מפרר. דמשמע שעיקרו בשריפה. דמנ"ל הא. ולפמ"ש א"ש בס"ד. וכמו גבי רוצח כמש"ל. והיינו דמסיק והתורה אמרה. וכן בהך דסוכה שעיקר הק"ו מצד שנוהג לילות כימים ע"ש. וא"כ י"ל כיון דחזינן שהתורה הקפידה על ישיבת הסוכה יותר מעל הלולב. א"כ י"ל דלזה סגי בשאר מינים וכנ"ל. [אך שם נראה דאף לכתחלה לא בעינן מד' מינים ואכ"מ וי"ל בזה דמייתי קרא דעזרא] וכן בההיא דת"כ פ' תזריע ובירושלמי פכ"ש דעיקר הק"ו ממה שמת מטמא. וא"כ ראוי שיגרום טומאה ולא טהרה בימי טוהר אחר שזה עיקר הק"ו ע"ש. ובזה מיושב כל הקושיות הנ"ל בס"ד וגם מיושב מה שהקשה הפנ"י ל"ל אמרו על מה מצינו מנותר דהא סופו להקל. ולפמ"ש לק"מ דבמ"מ לא שייך זה כנ"ל. והסברא ברורה בס"ד. ודנקטו רבנן בלשונם תשביתו ולא בל יראה משום שתשביתו נמשך מבל יראה שניתק לעשה דתשביתו כמ"ש התוס' וכדאיתא לקמן נ"ה ע"א: יא אך כ"ז שייך אי נימא דבל יראה ותשביתו אתו בהדדי שלאו דב"י ניתק לעשה דתשביתו כמ"ש התוס' אבל אי נימא כשיטת הפוסקים דתשביתו הוא משש שעות ובל יראה מאורתא. א"כ אין עשה דתשביתו באה מכח לאו דב"י. וכבר חלק הש"א בסי' פ"ב מטעם זה על התוס' שכ' דהמשהה חמצו ע"מ לבערו אינו לוקה דהוי ניתק לעשה וכתב דהוי לאו שקדמו עשה ע"ש וכבר האריכו האחרונים בזה. אבל הנו"ב בחא"ח סי' כ' כתב דלר' יהודה דס"ל בדף כ"ח דחמץ לפני זמנו בלאו. לדידיה גם בל יראה מתחיל בשש שעות. והראב"ד שכ' דבל יראה הוא מאורתא. זה לטעמיה שפוסק כר"ש ע"ש וא"כ לר' יהודה לטעמיה שפיר א"ל דהוי סופו להקל. אך כ"ז שייך אי ניליף שאור דראיה משאור דאכילה כמ"ש הנוב"י שם וע' ש"א ס"ס פ"ד. אבל אי לא ניליף א"כ גם לר"י בל יראה מאורתא. ובדף כ"ט ע"א מסיק דלר"י לא יליף אכילה מראייה ע"ש וא"כ ה"ה להיפוך ושפיר לטעמי' לא הוי סופו להקל. ומיושב בזה קושית הנו"ב סי' ל"ד בחי"ד דמ"מ מנ"ל לר"י דאב"ח א"ש למסקנא ע"ש. אך בל"ז דבריו תמוהים כמש"ל אות ה' בס"ד: ויש מקום לומר להיפוך דבאמר לפמ"ש התוס' דמשהה ע"מ לבערו אינו עובר על ב"י. א"כ מה בכך שיהא יושב ובטל כיון שמשהה ע"מ לבערו. ולזה לר"י דאתי בהדדי והוי לאו הנל"ע ולזה אינו עובר כמ"ש התוס' כ"ט ע"ב א"כ לא הוי סופו להקל כלל ורק רבנן דפרכי ס"ל כר"י בלפני זמנו ולטעמיה פרכי דלא יליף ראייה מאכילה כמש"ל דהא לא הוי נ"ע. וזהו רק לדידיה דאסר אף לאחר זמנו ע"ש כ"ט ע"א אבל לדידן דלאח"ז ס"ל דמותר מה"ת כר"ש ושפיר ילפינן ראיה מאכילה כמ"ש הנ"ב