דברי מלכיאל א ו

דברי מלכיאל חלק אורח חיים סימן א הנה אירע ביום ה' העבר שקראו רק ט' פסוקים והוריתי שיחזור ויקרא ובאשר נמצאו אנשים שתמהו על הוראה זו כי מפורש בש"ע סי' קל"ז סע"ד שאין חוזר וקורא לזאת אמרתי לברר הלכה זו בס"ד א והנה במגילה כ"א ע"ב איתא תני רב שימי אין פוחתין מעשרה פסוקים בביהכ"נ. ומפרשי טעמא אמוראי טובא כנגד י' בטלנים או י' דברות או עשרה מאמרות ע"ש. ונראה לכאורה ברור דכיון שעיקר התקנה היתה י' פסוקים. א"כ וודאי כיון שפחתו לא קיימו התקנה. וצריך לנו לגמור הקריאה לקיים התקנה. ובפרט לפי גירסת הרי"ף בב"ק פ"ב ע"א בחד לישנא דמרע"ה תיקן תלתא גברי תלתא תלתא פסוקי ואתא עזרא ותיקן י' פסוקים עי"ש. הרי עיקר תקנת עזרא בבו"ה היתה פסוק העשירי ואיך נבטלנו לגמרי. ואף לגירסא דידן בש"ס שם א"נ ג' גברי תלתא פסוקי. נראה ג"כ שהפירוש הוא לכ"א ג' פסוקים דהא קי"ל שאין פוחתין מג' פסוקים לאחד אף בשבת ויו"ט וכדומה וזה לא מצינו כלל שהוא מתקנת עזרא ונראה שכן היתה תקנת מרע"ה מתחלה. ואף שאין הלשון שוה דאח"כ נקט עשרה פסוקי וברישא נקיט רק מה דקרינן לחד. י"ל משום דבסיפא לא מצי למינקט באופן אחר דזהו עיקר החידוש שיהא עשרה פסוקי. ואדרבה אם הפי' כפשוטו דאחד היה קורא פסוק אחד. א"כ הו"ל למינקט בו גם חידוש תקנה זו שצריך לקרות ג' פסוקים לכ"א וע"כ צ"ל כמ"ש הרי"ף וכנ"ל: ב ולכאורה קשה לומר דבימי מרע"ה היתה התקנה דג' פסוקים לאחד. דהא רב אסי קאמר במגילה כ"ד ע"א טעם ג"פ כנגד תורה ונביאים וכתובים ע"ש ובימי מרע"ה עדיין לא נכתבו נביאים וכתובים. ואף למאי דאיתא בב"ב י"ד ע"ב דמשה כתב ספר איוב והיינו כתובים מ"מ נביאים ליכא ודוחק לומר משום דגם אהרן היה נביא וכן אלדד ומידד כדאיתא בסנהדרין ספ"ק (ובמגילה י"ד גבי מ"ח נביאים לא חשיב רש"י אלדד ומידד ומסיים שם שנים לא ידעתי ע"ש. ואף דכל ע' זקנים היה עליהם רוח ד' כבר כתב שם המהרש"א בסנהדרין בחדא"ג דנביאותם היה רק מאצילות רוח דמשה משא"כ באלדד ומידד ע"ש. וצ"ל דהא קאמר שם דנבואה שלא הוצרכה לדורות לא נכתבה ולא חשיב להו ע"ש. ובסנהדרין שם איכא חד דאמר שנבואתם היתה שיהושע מכניס לארץ ע"ש וזה לא הוצרך לדורות וגם י"ל משום שלא נכתבה נבואתם מפורש) אבל כ"ז דוחק לומר כן ונראה דלהכי באמת נקיט בב"ק פ"ב שם כנגד כהנים לוים וישראלים משום דקאי שם על תקנת מרע"ה ול"ל משום תנ"כ וכנ"ל. אך דא"כ קושייתינו תקשה גם זולת דברינו דהא רב אסי קאמר נמי בדף כ"א ע"ב במגילה דג' גברי הוא כנגד תנ"כ וא"כ בין לל"ק דבב"ק דף פ"ב דחד גברא ג' פסוקי ובין לל"ב ג' גברי ג' פסוקי תקשה קושייתנו. ודוחק לומר דרב אסי יסבור דהוי חד גברא וחד פסוקא כיון דלא נקטה הש"ס בב"ק שם (ונראה מל' הש"ס שהיה מסופק אצלם איך היו נוהגים קודם עזרא אם כך או כך אבל לא באופן אחר. ולולא גירסת הרי"ף שהזכרנו הייתי מפרש הש"ס באופן אחר דבאמת קשה לומר שלא ידעו איך היה המנהג קודם עזרא ולזה י"ל דכוונת הש"ס שכך היתה התקנה שצריך לקרוא ולרמז נגד כהנים לוים וישראלים כדנקיט הש"ס שם אבל הברירה ביד הציבור או לקרוא לאחד ג"פ שיהא נרמז זה בפסוקים או לקרוא ג' גברי בג"פ ויהא נרמז תנ"כ גם בגברי ובפרט דבלא"ה היה מתחלה המנהג שלא ברכו רק הראשון והאחרון. ובזה מדוקדק ג"כ לשון הש"ס שם אתא איהו תיקן ג' גברי וי"פ כנגד י' בטלנין. היינו שתיקן שתי תקנות שיהיו דווקא ג' גברי. וגם שיהי' דווקא י' פסוקים). וצ"ל באמת כמו"ש דכיון דקאמר שם בב"ק דעמדו נביאים שביניהם ותקנו. לזה תקנו שפיר כנגד תנ"כ היינו כנגד תורה שנאמרה מפי משה וכנגד נביאים שביניהם שעכ"פ אמרו איזה נביאות וכנגד כתובים היינו איוב כמש"ל. ובפרט למאי דאיתא בע"ז ג' דאליהו בן ברכאל מישראל הוי ע"ש (ועוי"ל שתקנתם היתה כעין דאמרינן בכתובות י' ע"ב ע"ש העתיד אלמנה על שם מנה ע"ש) ומ"ד דאיוב היה אח"כ ולא בימי משה יסבור כמ"ד כנגד כהנים לוים וישראלים דנראה דמאן דפליג גבי ג' גברי במגילה כ"א וס"ל נגד כהנים לוים וישראלים פליג נמי גבי ג' פסוקים ורב אסי בדף כ"ד לטעמיה ולא נקיט שם מחלקותם דסמיך אהא דדף כ"א (וברי"ף במגילה הגירסא גבי ג' גברי א"ר אסי כנגד כהנים לוים וישראלים וגבי ג"פ כנגד תנ"כ ע"ש וזה א"ש כי קשה לומר דג' גברי וג' פסוקים הכל כנגד דבר אחד. אלא דסוגיא דב"ק יהא דחוק קצת לפ"ז וכנ"ל): ג עכ"פ לדעת הרי"ף עיקר תקנת עזרא הוא הפסוק העשירי ואיך נאמר שלא יחזור ויקרא לקיים תקנת עזרא. ומה לי אי לא קראו כלל במנחה בשבת שהיא תקנת עזרא. או שלא קראו בב' וה' פסוק עשירי. וא"ל דמ"מ לחזור ולברך א"צ ע"ז דהא עזרא לא תיקן כלל ברכה על העשירי כיון דבלא"ה הוו קרי ג' גברי. ז"א דמ"מ כיון שהקריאה מחויבת א"כ טעונה ברכה כיון דקי"ל דצריך לברך לפניה וכדאיתא בירושלמי מגילה פ"ד ה"ב דעיקר הברכה הוא בציבורא משום כבוד ציבור שלא יקראו בלי שום ברכה וא"כ ה"נ שייך זה ולא מצינו כלל קריאה בלא ברכה. וה"נ איתא בירושלמי שם הל"ה לענין אם נשתתק נמצא שיהיו מתברכין לפניהן ולא לאחריהן. משמע מזה שצריך שיברכו לפניהם ולאחריהם ויליף לה מתורת ד' תמימה שתהא