דברי מלכיאל א סח

סכנה ממש לא שייך התם דלא יטלטלו הס"ת ולא יקראו בה וע"כ צ"ל דהוי רק שעה"ד כנ"ל: טו ויסוד הענין שסומכין בשעה"ד ע"ד יחיד. הוא בתוספתא דעדיות פ"א למה הוזכרו דברי יחיד בין המרובים שמא תצטרך להם שעה ויסמכו עליהם. ופי' הראב"ד בפירושו למשנה ה' בפ"א דעדיות שאם אין חולק א"א להקל כלל נגד דין מוסכם. וכבר אמרו אין ב"ד יכול לבטל וכו' ואף בשעה"ד ורק במקום שהיחיד חולק אפשר לסמוך עליו בשעה"ד לפי שאינו כמבטל דברי חכמים רק כסובר כדעת היחיד ההוא. ומה שנהגו עד עתה לאיסור הוא לפי שתפסו דברי המרובים לעיקר יעו"ש שכן תוכן דבריו. ולזה היכא דאיתמר הילכתא כחד סמכינן בדחק גדול ע"ד החולק והיכא דלא איתמר הילכתא ורק מצד דמסברא נימא דהלכה כרבים. וגם י"ל להיפוך בשל סופרים הלך אחר המיקל. בזה סגי דוחק קצת לסמוך על המיקל כמ"ש התו' בנדה ו' ע"ב. וכ"ז בזמן הש"ס אבל לדידן אחר חתימת התלמוד כבר נפסקו והוכרעו כל מחלוקת שבש"ס להלכה כדברי המרובים וזו"ז כללי ההלכות שבידינו. וכיון שאין לנו כח לחדש דבר אחר חתימת הש"ס ממילא הוי אצלינו כדבר מוסכם שאין להקל אף בשעה"ד כמש"ל. רק במקום שמפורש בש"ס שהמרובים בעצמם הסכימו להקל בשעה"ד כהא דסוכה ל"א וכמש"ל. ויש לעיין בזה לדינא במקומות שנזכר בש"ס ואכמ"ל בזה. ומ"מ נפקא מינה לדידן במחלוקת הפוסקים שבזה ניתן לנו רשות להכריע. בזה שפיר ננהיג ככל החילוקים שהזכרנו לענין שעה"ד והפ"מ וכמ"ש הרשב"א בתשובה כמש"ל ושאר פוסקים בכמה דוכתי: הרי נתבאר דכ"ז שייך רק במקום שיש מחלוקת בדין ויש עכ"פ דעת יחיד לסמוך עליו אבל בתקנה כוללת שהסכימו וקבלו ע"ע כל בני אשכנז באיסור קטניות בפסח וכדומה הו"ל כדבר מוסכם בלי חולק ולא שייך כלל להתיר בשעה"ד. וא"ל שנסמוך על המקומות שנהגו בהם היתר ז"א. דאטו זה מחלוקת בין חכמי המקומות בדין הלא אין זה רק סייג וגדר שנהגו וקבלו ע"ע ושאר מקומות לא נהגו כן ולא מצינו כלל שעמדו חכמי הדור ותקנו תקנה זו. ורק שנהגו כן ונמשך המנהג בקביעות עד שהו"ל כדבר שנהגו בו איסור. והחילוק בין תקנה למנהג כי תקנה הוא מצד חיוב לשמוע למצות ב"ד ומשום לאו דלא תסור. אבל מנהג הוא מצד נדר ולא יחל דברו כדאיתא בנדרים פ"א ובח"ס סי' קכ"ב ראיתי דפשיטא ליה שהיתה תקנה מגאוני אשכנז ע"ז ולענ"ד לא מצינו זה מפורש ואדרבא לשונות הפוסקים שהביא הב"י סי' תנ"ג בזה משמע דרק מנהג הוא וקצת גדולים לא החזיקו במנהג הלז רק עתה נהגו כל בני אשכנז להחמיר. ע"ש בב"י וד"מ ומבואר שלא נתאספו גדולי אשכנז לגזור ולתקן זה. ואף אי הוי תקנה כבר כתבו התו' גיטין ל"ו ע"ב סד"ה אלא דאף בתקנה שתקנו בעיר אחת שייך דין דאין ב"ד יכול לבטל וכו' ע"ש. אך בזה יש לחלק דדווקא שם שהביאו התו' מחולין ק"י שהי' טעם לגזור דווקא באותו מקום יותר משאר מקומות מפני שלא היו בני תורה יעו"ש. אבל בנ"ד לא מצינו שיהא שייך להחמיר בקטניות באשכנז יותר משאר מדינות. ורק ששם קבלו עליהם חומרא זו ולא בשאר מקומות. אך י"ל שאפשר שבני דורות הראשונים ראו במקומות ההם קצת פרצה בזה. וכעין זה איתא בש"ס פסחים מ' ע"ב דרב פפי שרי לממחה קדירה בחסיסי. ופי' התו' בשם הערוך קמח עדשים. ואמר רבא מי איכא מאן דשרי כי הא מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי. הרי דבמקום ששכיח פרצה יש להחמיר אף בקטניות ושפיר צריך ב"ד גדול להתיר. אך לפ"ז יש מקום להתיר עכשיו אם נראה בעיני ב"ד שאין הפרצה מצויה בזה וכעין הא שהחמירו משום שאינן בני תורה דוודאי אם נעשו בני תורה ממילא שרי להו וכהא דהערמה שאסורה ולצורבא מרבנן שרי בשבת קל"ט ע"ב. וא"כ מצינו באותו אדם עצמו שמקודם שהיה צומ"ר אסור לו וכשלמד תורה הותר לו וה"נ הכא כשנעשו בני תורה כ"נ ברור. ויש לעין בדברי התו' בגיטין שם במ"ש שצריך ב"ד גדול להתיר דאם עודם עמי הארץ למה יתיר, אף ב"ד גדול ובפרט לפמ"ש הפוסקים דבסייג וגדר אין להתיר אף ב"ד גדול וע' בפר"ח בזה ואכמ"ל בזה. שוב ראיתי בח"ס סי' קכ"ב אחרי כותבי שכתב ג"כ דקטניות דינו כהא דגזירה במקום אחד שהזכירו התו' שם שגדולי אשכנז מצאו בקעה וגדרו גדר ושוב אין להתיר רק ב"ד גדול. ולענד"נ כמש"ל וגם כבר כתבנו דאין זה תקנה רק מנהג שנהגו איסור. וא"כ בוודאי אין להתיר כנ"ל: וראיתי באחרונים בשם הפר"ח שמי שנוהג להחמיר מצד שסובר כדעת המחמיר אין לו היתר. והנה הפר"ח אינו ת"י ולענ"ד אדרבא בכה"ג יש לו היתר טפי וכמש"ל מהא דעדיות דבשעה"ד סומכים ע"ד היחיד אף שעד כה עשו כדברי המרובין ותפסו כן להלכה. והא דאיתא בירושלמי ר"פ מקום שנהגו דלהכי לא התירו בני ביישן נדרם משום דרבי ס"ל כר"י שאסור להפליג אינו מצד שתפסו כן לדינא לזה לא יכלו לשנות רק דאיירי שלא היה להם שעה"ד גדול כ"כ כמו בשני בצורת כמש"ל דנגד הדין בעי שעה"ד גדול. שוב מצאתי בפי' ר"ח על פסחים שפי' להדיא הירושלמי כמ"ש ות"ל שכוונתי לדעתו הק']: טז ויש להביא ראיה שלא להקל בשעה"ד במנהג מהא דפסחים נ' שבני ביישן החמירו שלא לילך בע"ש וקאמר שם דאף דלא אפשר להו אסר להם רבי. וא"ל כבר קבלתם ע"ע ואל תטוש וגו'. הרי להדיא שאין להתיר במנהג איסור אף שהוצרכו לפרנסתם והיו עניים ע"ש בפירש"י ופיר"ח וכדאיתא בירושלמי ר"פ מקום שנהגו. והענין כמ"ש הרשד"ם הובא באחרונים דאף שהמקבלים בעצמם בידם להתיר ע"פ שלשה ככל נדר אבל בנים חמיר דלא מהני התרה דהוי לאו דדברי קבלה לא תטוש וגו'. וא"כ גם בנ"ד אין מקום להתיר. ולפמש"ל מהירושלמי דמנהג זה הוא מצד הדין יש לדחות וכמש"ל אך ש"ס דילן מבואר דלא ס"ל הכי וגם בירושלמי הלז יש להאריך. וע' ח"ס סי' קכ"ב בזה. ולולא פירש"י ופיר"ח שפירשו שהיו עניים הייתי מפרש דלא אפשר להו היינו שהיו עשירים ובעלי עסקים רבים והוצרכו ליסע על היריד למכור סחורתם ולקנות וכידוע דרך הסוחרים וא"כ אין כאן דוחק רק מניעת הריוח ואבותם היו אנשי מנוחה ולא הוצרכו כ"כ ליסע על הירידים וכן בירושלמי לא נזכר כלל דלא אפשר להו והיינו כנ"ל דלא נ"מ לדינא. עכ"פ שמענו מכל הלין שאין להקל במנהג משום שעה"ד: יז אכן נלע"ד מקום להיתר בזה עפ"י הא דקיי"ל בנדרים כ"ג דנדרי אונסין שרו ואף שנתחדש האונס אח"כ כגון שחלה בנו וכדומה וא"צ התרה דוודאי לא נדר אדעתא דהכי וכן קיי"ל בסי' רל"ב שי"ב. ובר"ן נדרים כ"ז באר שדעתו שכל שיארע אונס קצת שלא יהא הנדר קיים וע"ש ברא"ש שכתב דהוי כדברים שבלב שמוכח וגלוי לכל דהוי דברים. וכן קי"ל בכל נדרים למיזל בתר אומדנא עס"י רי"ח בזה. ובסי' רל"ב סי"ב קיי"ל דאף אונס ממון הוי אונס רק שאם בנקל להשתדל לא מיקרי אונס וא"כ לא עדיף מנהג מאלו קבלו ע"ע בנדר גמור דהוי שרי במקום אונס. ואף שבארנו מירושלמי דפסחים והרשד"ם דבנים חמירי מאבות זה רק לענין שלא יוכלו להתיר לגמרי המנהג דלא שייך לומר שיתחרטו כיון שהם לא קיבלו המנהג וגם בפתח לא שייך דהא אין פותחין בנולד ובעי חרטה דמעיקרא. אבל לענין שעת אונס י"ל דלא חמירי מאבות גופייהו כיון שאיסורם משום אל תטוש תורת אמך. ותורת אביהם היתה רק במקום שאין שם דוחק גדול. וגם י"ל דה"נ לא קבלו ע"ד שיגרמו לבניהם עי"ז דוחק גדול וכנ"ל: וכן קיי"ל בסי' תקס"ח ס"ב שאם אירע מילה בתענית שמותר לאכול בלי התרה והיינו משום אומדנא דע"ד כן לא קיבלו וע"ש במג"א ובהגר"א. ובס"ב בהג"ה שם מבואר שאף בקיבל בפירוש להתענות אפשר לפדות במקום אונס ואף דשם הטעם משום דלצעורא כיון כמ"ש הגר"א שם ולא משום אונס י"ל משום דתענית קיבל ע"ד שיצטער מהתענית. ולזה לא שייך לומר שלא קיבל ע"ד שיארע לו מזה צער. ועפ"ז י"ל קושיית המפרשים מהא דקיי"ל בי"ד סי' רי"ד שאם אינו בריא קצת צריך התרה.